טיפול בחרדה לילד בן 7

[תמר ויינמן]

7 זה גיל צעיר

אומנות מאוד טובה לגיל הזה

הילד דרך החומר והמטפלת, לומד להרפות, משחרר את עצמו,

מפנים גמישות, מסתגל למצבים שונים,

לך כאמא , תנסי לראות כמה שיותר להחמיא לו על דברים שעושה- ולא רק מצליח.

תנסי למקד את תשומת ליבו לחיובי בחיים, כמובן להמנע מביקורת כמה שיותר.

אם כבר ניסית את כל הנ"ל מומלץ מאוד לטפל בילד

יש אפשרות לשלב הדרכת הורים- וכך ההורים לומדים גם להגיב נכון ולקדם את הטיפול.

[מירי רוט]

הבן שלך כמו כל האנשים בעולם

זקוקים להרגיש שהם שווים

מהנסיון הרב , 15 שנה בתחום הטיפול

אני פשוט מקצרת לך את כל התהליך של הבירור ושל קילוף כל השכבות

תעבדי איתו על הערך העצמי

לפני שאת שולחת אותו לטיפול

דבר ראשון: אתה שווה ללא שום קשר למה שאתה עושה או מצליח

שנית: אנחנו אוהבים אותך ככה

שלישי: ה' ברא אותנו אנשים. מה זה אנושיות? לא מושלמים.

אתה בסדר גמור גם כשאתה לא מצליח/ נרדם/ קם בזמן/ ועוד כל מה שהוא מתאמץ באופן חרדתי

זה מוריד את מפלס החרדה האיומה שבו הוא מרגיש שהוא חייב להיות מושלם ומתקתק

כדי להרגיש: ראוי/ שווה/ מוערך/ נראה/ אהוב ועוד רשימה ארוכה…….בקיצור: ערך עצמי חיובי

[מיכל וילמן]

כמו שכתבו לך כאן:

תחושת הערך הפנימית והעמוקה כ"כ, היא: שאני שווה וטוב.

זהו פרמטר שעליו יושבת ונשענת היציבות הנפשית!

ההסבר הוא:

שכל אחד, ובודאי ילד זקוק ליציבות הזו, שהיא כמו "חמצן" לחיים.

ואם ה'קומה הראשונה' והאולטימטיבית שלו, אינה מלאת חמצן וערך, אז היציבות מתערערת.

והוא ניזוק באופנים שונים: או שהוא נופל ומתקשה בקשיים שונים (ויש בזה כל מיני רמות כמובן),

או שהוא נלחם, מתאמץ והופך להיות פרפקציונסט וחרדתי – כי אם הוא לא יצליח,

אז ח"ו הוא יפול לתהום של חוסר ערך עמוק שקשה לחיות איתו.

עד כאן ההסבר התמציתי בנושא.

ולכן: כמו שכתבו לך, העצמת האמון שלך בערך שלו ובמי שהוא באמת – זה כח חשוב מאד!

אמממ, לא תמיד זה יספיק. ויכול להיות שבלי משים, הסביבה שלו, תפגע בתחושת הערך הזו, גם אם במקביל הוא יקבל העצמה כאמור ואז לא תמיד נראה מספיק תוצאות טובות.

איזו פגיעה זו?

הפגיעה, עלולה להגיע ע"י ביקורת (בבית, בחברה, בלימודים ועוד), והעצמת ערך מותנה (אם אתה מצליח /מוותר / עוזר… וכו', אז אני באמת מרגישה בלב שלי שאתה שווה ומוצלח), הביקורת הזו, כמובן שמתעצמת, כאשר הילד מאתגר אותנו יותר או מתקשה בדברים שונים ואפילו שהיא יכולה להיות עדינה או סמויה או עקיפה… היא תפגע בהתא למידת הרגישות של הילד: שזה תלוי עד כמה הוא חווה אותה, כמה זמן ובאיזה עומק (ככל שהוא יהיה יותר רגיש, ככה הוא יותר בסיכון).

מהסיבה הזו: אני ממליצה בד"כ על הבנה רגשית עמוקה יותר לילד, לצד העצמה שלו. זהו תהליך שאני מלווה בו אימהות והוא תהליך של הבנה רגשית לכאב ומצוקה, עם יכולת הזדהות גבוהה ומרפאת ממש לעומק. בליווי הזה, אנחנו עובדים ממש רק מול האמא, בלי הילד – וזה משפיע באופן מדהים.

עבדתי על זה עם אימהות – בכל מיני חרדות של ילדים, וזה ממש כלי מרפא עמוק. במידה וצריך עוד חיזוק, אנחנו עובדות על תהליך אמון מחזק ועמוק יותר, אבל ברוב המקרים, בגיל הזה לא צריך גם תהליך אמון (מלבד מקרים מורכבים יותר). המון הצלחה.

[שרי פ.]

נשמע שהילד שלך שואף לשלימות

כפי שציינת-"הוא חייב שהכל יהיה פיקס"

השאלה מה יקרה אם הוא יעשה, וזה לא יהיה פיקס..

מתחברת מאד למה שכתבו לך כאן

לגבי הביטחון והערך עצמי

צריך להוביל למקום שירגיש שווה בכל מצב ומקרה גם אם הוא נרדם מאוחר והרבי קצת כעס וכ'ו

להסביר שזה בסדר אם זה קורה נכון שזה פחות נעים ואפשר לבדוק שפעם הבאה זה לא יקרה שוב

אבל להבין שזה לא מוריד ממנו, ממה שהוא.

אפשר להדמות את זה כשני חלקים בתוכו

אחד זה הוא עצמו, והשני זה הלחץ שהכל יהיה פיקס, זה עוד חלק בתוכו וגם אם החלק הזה פחות נעים ומסתדר עדיין הוא נשאר הוא,

עם השווי והערך העצום שיש בו.