טיפול בטראומה- למה כדאי?

[משתמש לא ידוע]

מצטרפת לשאלה —

חברה טובה שלי שהסיפור שלה ממש כזה. נראה כאילו צלחה הכל !
אבל תכלס עברה דברים ממש לא פשוטים, ולא טופלה מעולם.

מאמינה שהרבה שעברו טראומות לא טופלו. אבל בהכרח שיהיו להם חיים מאתגרים יותר?

אין כזה מצב שכביכול שוכחים, אין הדחקה שנעלמת?

יש גם דברים שבתור ילדים חווינו אותם בעוצמות אחרות ושגדלנו הסתכלנו עליהם אחרת…, או שהחווית ילדות כפי שחווינו מנקודת מבט של ילד הם אלו שנשארות?

מאמינה שבחלק מהמקרים זה ברור שזה כך השאלה הם בהכל!
כי זה אחד הדברים שאמרה לי שהמבט שלה השתנה, למרות שבתור ילדה לעבור כאלו דברים זה היה קטסטרופה……

[שיפי יעקבזון]

אני לא עוסקת בטיפול אבל יצא לי לפגוש הרבה מקרים כאלו

“קצת חסומה רגשית” יכול להוות קושי גדול מאד אחרי החתונה

הנשואין דורשים הרבה יכולות רגשיות חדשות

שבתור בחורה היא לא יכולה לצפות איך הטראומה שלה תשפיע ואיפה בדיוק היא תצוץ שם,

מכירה הרבה מקרים מקרוב גם כאלה שטופלו ב”ה וגם כאלה שלא והתוצאות היו הרות אסון, ממש עצוב

לטפל לפני החתונה הרבה יותר קל!!!!! מאשר אח”כ שיש גם לתקן נזקים

טיפול זה לא דבר מפחיד, אין מה לפחד מלפתוח דברים מלאי אבק, תקחי משל לנקיון בית אם יש לך חדר מבולגן אז תסגרי את הדלת כי הוא מלא אבק ובלאגן? לא עדיף פשוט לעשות פסח לנקות את האבק? קצת עבודה לנקות ולטרוח אבל שווה, לא?

[רחלי מלובנצ’יק]

חשוב מאד לטפל!
בתור יועצת זוגית יכולה להעיד
שאחרי החתונה עולים כל הדברים שלא טופלו,
ויש הרבה כעס מהצד השני כביכול רימו אותו,
וגם הקושי יותר גדול.
חור בשן שלא סותמים לא עובר לבד…
בהצלחה!!
רחלי מלובנצ’יק

[JBV AHSKUCXEH שידלובסקי]

מסכימה ומחזקת את דבריה רחלי.
דברים שמדחיקים לא נעלמים. הם רק פורצים בזמנים בהם הנפש עייפה/חלשה מלעבוד
בהגנה. למשל, דיכאון אחרי לידה (וזו יכולה להיות גם לידה 14, מניסיון).

[רחלי]

מסכימה עם הנאמר כאן. יחד עם זה, הדברים הם לא חד משמעיים. לכל נפש יש את הדרך שלה להגיב, ולכל אחד יש /אין את הכוחות והעוגנים שלו. ניתן לראות שניים שכביכול חוו את אותה הטראומה, אחד יפתח פוסט טראומה, והשני לא. אמנם, יש מצבי טראומה לא מטופלים ומודחקים שישפיעו לאחר זמן, אולם יש גם מצבי טראומה שהאדם מצליח להתמודד עמם בכוחותיו, ולא תהיה לכך השלכה משמעותית על חייו. בנוסף, סגירות/חסימה רגשית היא לא בהכרח תוצאה של טראומה.

[מלכה קופטייל]

מצטרפת לנ”ל,

ומוסיפה: כשם שניתנת לכל אדם בחירה בכל מצב נתון שהוא נמצא,

אז גם לפנות לטיפול זו בחירה

אדם יכול להתמודד ולבחור גם כשהוא לא פונה לטיפול, רק שלכאורה הקשיים וההתמודדויות יגבו ממנו הרבה מאוד אנרגיות (למלא את החסרים, לרפא את הכאבים, ולפעול כמו אדם בריא עם הגיון בריא)

כשיפנה לטיפול, מסתבר שעם עבודה (לפעמים לא קלה בכלל) ועם התמיכה והעזרה שיקבל (ומי מאתנו אינו זקוק לתמיכה..) יעשה את זה בצורה הטובה יותר,

וממילא, כשעושים את העבודה בזמן, ולא משאירים הכול לרגעים ה”דחופים”, (כמו בחיים – התארגנות נכונה…)

אז לא אמורות להיות הפתעות וזעזועים רציניים, הנפש מספיק יציבה בשביל להתמודד עם הקשיים ה”רגילים” יותר או פחות, של החיים.

זו פשוט בחירה של כדאיות.

(זה רק כשלא מדובר במקרים קיצוניים של פגיעות או טראומות, – אז זה כבר ממש יותר ממומלץ.)

בהצלחה רבה לכולן

[נועה יחיאל]

לא לטפל זה אסון, ממש ככה, ולכל הפחות ריזיקה גדולה,

זה עלול להיות:

נישואין עם גבר בעיתי, בעיות תקשורת, בעיות מיניות, בעיות פוריות, קשיים בהורות ובחינוך, ועד גירושין

בפרט אם הצד השיני יגיע עם בעיות זהות.

שאני מטפלת בבחורות בכל מיני נושאים (בלי קשר לנישואין),

ואני מבינה שישי בעיה משמעותית בנושאים שחשובים לנישואין,

חשוב לי להדגיש להן את המשמעות של התעלמות מהמצב,

ואת ההשלכות העתידיות לכך וזה בגדר לפני עיוור לא תיתן מכשול, (גם אם כרגע “הכל תותים”)

אם יש לי דרך לעזור לה היום ולמנוע בעיות מורכבות בעתיד והיה זה שכרי,

ממליצה לה מאד לטפל בפרט אם יש חסימה רגשית,

בהצלחה רבה!!

[חגית ב]

לא מבינה את הלפנ עיוור .. שבזה?
הרי כל בנ”א סוחב מזוודה! ומי שלא-אין מקומו איתנו.. בעוה”ז
כל בחור/ה צריכ/ה לדעת שמקבלים חבילה על הטוב והרע שבה!
לא מדברת על לבוא עם חובות וחורים בשיניים וכאלה… נורמאלי שאישה במשברי חיים מציפה מקומות שזה נפגש בה..

[מרים וינטרוב]

בס”ד.

למה חשוב לטפל בטראומה?

כשאנחנו חווים טראומה החוויה נשארת בעוצמה.

ונחווה אותה שוב באירועים שיזכירו לנו חלקים מהטראומה.

לכן קריטי לשחרר שהטראומה לא תעלה עוד בחוויות דומות.

בברכה

מרים וינטרוב

מטפלת אינטגרטיבית

0533167041

[שולמית אורלנציק]

מצטרפת לכל הנאמר פה ומחדדת עוד:

ישנם מספיק התמודדויות בחיי נישואין ואת רובם איננו יכולים לצפות מראש

אני חושבת שאם יש טראומה ידועה זה פשוט לא הוגן להוסיף אותה לרשימת ההתמודדויות!

מדוע לצור בעיות ביודעין? הרי ברור שמה שלא טופל משליך על כל החיים, דברים לא נעלמים, מספיק טריגר הכי קטן

כדי לצור פיצוץ. וגם אם מדובר בנפש הכי בריאה(נדיר…)למה לא לתת אפשרות לחיות יותר טוב?

בידינו הבחירה!

[שולמית אלמשעלי]

נכון שמאוד מאוד חשוב לטפל בכל הקשיים,

למה לסבול?!

אבל חשוב לזכור שגם לטיפול יש את הזמן שלו,

צריך להיות בשלים בשביל ללכת לטיפול,

בהצלחה

[שיינדי אייזנבך]

מצטרפת לשולמית.

כשאשה/נערה הולכת לטיפול כי ‘אמרו לה שזה טוב’

ולא, כי היא סובלת ורוצה הרגע להפסיק את הכאב,

לא תהיה התמסרות לטיפול

וזה כנראה לא ינחל הצלחות גדולות.

טוב להסביר לבחורה,

כי לטראומה שחוותה עלולות להיות השלכות X

או Y,

ושתהיה עירנית.

ברגע שתרגיש שקשה לה, שתדע לקשר לעבר שלה

ולחפש מטפלת מתאימה.

[לאה פישר]

ליהודיה ויהודית היקרות!

א) יש אנשים שמרגישים שאין להם את הכח להציף טראומות ישנות,

זה נהדר שהם מודעים לעצמם וקשובים לעולמם הרגשי.

במקרה כזה אני ממליצה:

ללכת לאיש מקצוע/ מטפלת שיודעת לעבוד מבלי להזכיר את הטראומה

לפני שהולכים לטיפול מבררים זאת, כי לא כל אחד יודע לעשות זאת…

(לבדוק שיש ניסיון כזה!)

ב) חגית היקרה,

העלית נקודה חשובה – לכל אדם יש חבילות במסלול חייב!

זו אחת התובנות שמטופל עתיד (בעזרת ד’) לקבל בעזרת הטיפול,

לא רק ל”שנן” זאת מהפה אל החוץ, אלא להפוך את הדברים לחלק ממנו – שישבו על הלב…

ולדעתי, זו תובנה חשובה מאוד! מסר חובה בכל טיפול! — ישר כח על הערה החשובה!!!

בהצלחה רבה לכולן,

והרבה ס”ד

[יהודיה כשירה]

תודה לכולן!!!!!!!!

העברתי לה את הדברים, והיא בקשה ממני לחדד.

זה שזה חשוב היא הבינה,

רק מבקשת לדעת ולשמוע עוד כדי שיהיה לה כח לעשות את הצעד הזה, כיה הוא קשה לה, ודורש ממנה הרבה, מהרבה בחינות.

תנו לה כח לעשות את הצעד הזה.

כי הוא לא פשוט לה בכלל…..

מבחינתה לא להזכר כלל, קשה לה מאוד!

מעדיפה לשים הכל בצד, רק מבינה בשכל שזה חשוב…

תנו לה כח לקראת הצעד הזה…

[לאה פישר]

י<b class=””>הודיה יקרה

הגבתי לך על זה כאן, ממש מעליך,

כנראה לא שמת לב….

(יש מטפלות שיודעות לטפל מבלי להציף את הטראומה ואפילו לא להזכיר אותה

תקראי למעלה)

בהצלחה

[יהודיה כשירה]

לאה,

יכולה לפרט קצת יותר?

[חיה ברג]

אני מאוד מבינה אותה,

גם ראיתי מחברות שלי כמה זה קשה.

אולי תנסי לגרום לה להזכר מתי היא הרגישה מנוהלת,

ולא בבחירה.

לדמיין כמה היא רוצה חיבור טבעי עם בעלה,

בלי להרחיק, בלי לאכזב, בלי להיות באשמה ולחץ.

אני יודעת שבטיפול ב EMDR לא חייבים להזכר בכל הטראומה,

זה לא טיפול בחשיפה קלאסי, הרבה ממני טכני,

ומקובל כ ה-טיפול לטראומה היום בחיילים עם הלם קרב ועוד טראומות.

פשוט לחפש עו”סית/פסיכולוגית יראי שמים שהתמחתה בEMDR

[אילה ליפקין ליפקין]

אני לא מטפלת,

אבל כבנ”א מן השורה 🙂

אם לזוגות רבים נורמטיביים ורגילים לחלוטין ללא עבר מאתגר, יש צורך להגיע לטיפול / ייעוץ כדרך העולם,

(אמנם יש הרבה שלא הולכים אבל זה לא אומר שהם לא צ ר י כ י ם ללכת…)

אז אחת שיש לה עבר היא פשוט בקבוצת סיכון גבוהה יותר, ובדרך הטבע (לא בתור נבואת זעם…) היא גם בסיכון גדול שהאתגר שיצוץ יהיה גם במימדים גדולים יותר כי הוא יציף בה דברים מהעבר וזה כדור שלג מתגלגל כי התגובות תהיינה בהתאם לחוויות שלה וכו’…

בקיצור, אם היא רוצה להתחיל את חיי הנישואין שלה בסיכוי גבוה, כדאי לצאת קודם מקבוצת הסיכון…

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

רוצה להסתייג מעט מכל הנאמר.

אני מאמינה שכל עוד אין תסמינים המצביעים על מצוקה תפקודית ביום יום או מחשבות טורדניות וכד’ אין צורך להרגיש את ההכרח לפנות לטיפול.

כולנו עברנו טראומות, קשות יותר ופחות וישנן גם תגובות הסתגלותיות לטראומה- מצב בו אנחנו מצליחים להסתגל למשבר ומפתחים כושר עמידות וחוסן מפני החוויה שחווינו וחוויות דומות בעתיד.

השאלה היא מדוע עולה אצל חברתך הדילמה הזו? האם לאחרונה היא שמה לב שהחסימה הרגשית שלה נובעת מאותה טראומה? האם הזכרון אכן מעלה אבק או שהוא עדיין מדמם (אפילו בחלקים) בתוכה?

הבירור העצמי חשוב כאן- למה את שוקלת לפנות לטיפול? מתי התחלת לחשוב על זה? האם פגשת תסמינים כלשהם בתקופה האחרונה? כמו הבזקי זיכרון ופלשבקים וכד’…

לא משנה כמה יעודדו אותך לפנות לטיפול, כל עוד לא תרגישי צורך חיוני בכך לא תעשי זאת. וזה לא רק עניין של בשלות זה באמת עניין של האם באמת הכרחי ודחוף.

לרוב, אירועים טראומתיים צרובים בנפשנו כבר מקטנות ומייצרים מנגנוני הגנה באיכויות שונות- המודעות לנורמליזציה של ההגנות שלנו ביחס למציאות היא שתקבע האם עלינו לפנות לטיפול בכדי להסיר שכבה עודפת של הגנה והימנעות, לעדן ולווסת פחדים ולבחור לקבל איזון נפשי להתנהלות בריאה.

תשאלי את עצמך את השאלה בפשטות- החיים שלי רגילים וזורמים או שאני מתמודדת עם רגשות וחוויות באופן החורג מהאיזון המוכר לי?

בהצלחה רבה.

[שיינדי פשקוס]

ערב טוב,

מצטרפת לכל המצדדות בחיוניות הטיפול וכל מילה נוספת מיותרת.

רוצה להוסיף נקודה חשובה שלא נכתבה פה:

אחת שעברה טראומה והדחיקה אותה בהכרח סיגלה לעצמה דפוס התנהגות שמסייע לה להתמודד עם ההדחקה. (כן, הנפש מתמודדת מתחת פני השטח גם עם ההדחקה…)

ואז סביר להניח שהיא תעשה העברה דורית וילדיה ירכשו ממנה את דפוס ההתנהגות הנ”ל!

נקודה למחשבה…

[מירי]

כל מילה!

מהיכרות מקרוב עם אנשים שפיתחו מנגנוני הדחקה

וזה בהחלט מורגש ובולט גם אצלם, ולצערנו גם אצל הילדים 🙁

טראומה מודחקת היא לא לא-קיימת

היא קיימת ומשליכה בדרכה שלה

וחסימה רגשית היא מאוד מאוד הגיונית במצב כזה

וממש ממש חבל להגיע לחיי נישואין עם חסימה כזאת

ועוד ביודעין—

[יעל – בודקת שכר]

לכל אירוע בחיים יש השלכות, הנפש לא שוכחת כלום…

חשוב מאוד ללכת לטפל וגם כדאי..

אך חובה לעשות את זה במקום בטוח ומקצועי

את כותבת על משהי שקצת חסומה רגשית,

והמליצו לה לטפל בזה, שלא ישפיע עליה בחיי הנישואין. (וזה באמת יכול להשפיע, אבל אני יכולה לומר לך שגם אם לא, טיפול יכול להועיל ולשפר את איכות הקשר וחיי הנישואין)

בחיים שלנו אין אתגר פשוט. ואין ב”א פשוט.

לכן חובה ללכת לטיפול אצל משהי שיש לה תואר שני לפחות!!!!

היית הולכת לרופא לב שעבר קורס של שנה אחת?

ברור של”ניתוח לב פתוח” היית הולכת אצל המומחה הכי גדול בארץ, אבל סתם לבעיה קטנה בלב, היית הולכת לקרדיולוג שעבר רק קורס?

או אפילו במקרה קטן של מכה, והיד (קצת?) כואבת, היית הולכת לרופא או למשהו שעבר רק קורס של שנה?

טיפול רגשי הוא חיטוט בנפש ואם לא עושים את זה נכון עלולים לפגוע ח”ו בנפש באופן בלתי הפיך.

[לאה הרשקוביץ]

נהנית מאד מהדילמה התגובות תודה לכולן!

אני במקרה כזה שואל הרבה פעמים האם יש משהו שהיא מרוויחה מהחזקת הטראומה הזו

כי הרבה פעמים עם כל הקושי יש איזה שהוא רווח משני מההדחקה הזו בשביל שהיא תסכים לשלם את המחיר שלוקח ממנה

ולכן ברגע שהיא תבין איזה רווח שהיא מרוויחה והאם הא מוכנה לוותר אליו או האם זה אכן שווה לה תמורת ההפסד{במקרה הזה נאמר החסימה הריגשית-כנראה שישנם עוד דברים עמוקים..}או עם יש לה דרך אחר למלאות את הרווח הזה…

ואז להעלות מה היה לה קשה בלפנות לטיפול ולפתח את הטראומה ומה היא תרוויח מהטיפול לתווך הארוך שיבא ממנה זה עדיף!

בהצלחה לכולן!

לאה הרשקוביץ

[חנה נתנזון]

פתיחת טראומה ישנה שהודחקה, הינו נושא מורכב ומאד לא פשוט (בפרט כשמדובר בטראומה משמעותית). לכן יחד עם החשיבות הרבה של הליכה לטיפול, חשוב מאד לוודא קודם לכן שתהיה למטופלת סביבה תומכת שתתמו, תחזק ותכיל אותה בזמן הטיפול. (ומטפלת מצוינת ככל שתהיה – אינה מספיקה לצורך העניין) אם הטראומה ארעה בתוככי המשפחה, לדוגמא, המטופלת לא תוכל לקבל את התמיכה שהיא זקוקה לו מהם. לכן לפני שאנחנו מעודדים מישהו ללכת לטיפול, עלינו להיות אחראים ולוודא שהתנאים הסביבתיים אכן מתאימים ומסייעים בתהליך כל כך רגיש ומאתגר.

(ובאשר לטיפול שמרפא את הכאב בלי לפתוח/להזכיר אותו, יש הרבה שמסתייגים מהצלחת טיפול שכזה לאורך זמן)

[חנה כהן]

הערת אגב

לא כול מי שיש לה תואר שני היא מקצועית ויכולה לטפל ולעזור…

זה שני דברים נפרדים

יש מקצועיים(בלי תארים)

ויש אנשים עם תארים…

[לאה הרשקוביץ]

נהנית מאד מהדילמה התגובות תודה לכולן!

אני במקרה כזה שואל הרבה פעמים האם יש משהו שהיא מרוויחה מהחזקת הטראומה הזו

כי הרבה פעמים עם כל הקושי יש איזה שהוא רווח משני מההדחקה הזו בשביל שהיא תסכים לשלם את המחיר שלוקח ממנה

ולכן ברגע שהיא תבין איזה רווח שהיא מרוויחה והאם הא מוכנה לוותר אליו או האם זה אכן שווה לה תמורת ההפסד{במקרה הזה נאמר החסימה הריגשית-כנראה שישנם עוד דברים עמוקים..}או עם יש לה דרך אחר למלאות את הרווח הזה…

ואז להעלות מה היה לה קשה בלפנות לטיפול ולפתח את הטראומה ומה היא תרוויח מהטיפול לתווך הארוך שיבא ממנה זה עדיף!

בהצלחה לכולן!

לאה הרשקוביץ

[חנה נתנזון]

פתיחת טראומה ישנה שהודחקה, הינו נושא מורכב ומאד לא פשוט (בפרט כשמדובר בטראומה משמעותית). לכן יחד עם החשיבות הרבה של הליכה לטיפול, חשוב מאד לוודא קודם לכן שתהיה למטופלת סביבה תומכת שתתמו, תחזק ותכיל אותה בזמן הטיפול. (ומטפלת מצוינת ככל שתהיה – אינה מספיקה לצורך העניין) אם הטראומה ארעה בתוככי המשפחה, לדוגמא, המטופלת לא תוכל לקבל את התמיכה שהיא זקוקה לו מהם. לכן לפני שאנחנו מעודדים מישהו ללכת לטיפול, עלינו להיות אחראים ולוודא שהתנאים הסביבתיים אכן מתאימים ומסייעים בתהליך כל כך רגיש ומאתגר.

(ובאשר לטיפול שמרפא את הכאב בלי לפתוח/להזכיר אותו, יש הרבה שמסתייגים מהצלחת טיפול שכזה לאורך זמן)

[לאה פישר]

יהודיה היקרה!

קשה קצת להרחיב הסבר בכתיבה….

תוכלי ליצור איתי קשר : 054-8447484 אענה לך בשמחה

(היום כבר לא אתפנה לטלפון, תנסי מחר…)

אני לא יודעת כ”כ מה רצית שארחיב, אציין:

כל מטפלת יוצרת לעצמה עם הניסיון סגנון עבודה מסוימת וגם תובנות שמלוות אותה,

זה לגיטימי, ואני מאמינה שד’ שולח לכל אחת את מי שמדויקת לה, לחשיבתה ולצורת העבודה שלה.

מניסיוני ראיתי, שממפגש למפגש המטופלת מחזקת בה את כוחות הנפש, את האמון בעצמה ובכוחותיה, בטחון עצמי והשלמה עם כל חוויותיה בחיים וכד’

מה שאין כן במפגש ראשון – לפני שחוותה מפגש טיפולי היא מגיעה חסרת כח, בטחון, אמון וכד’

במצב כזה הקושי להיפגש “פנים מול פנים” מול טראומה מודחקת גדול יותר.

לכן, אני אוהבת “להכין תחילה את הקרקע” – כמובן, שזה משתנה בהתאם לצורך ולנסיבות…

מעבר לזה אענה לך בע”ז בטלפון 🙂

בשורות טובות

[חני גלנץ]

מותר להתייחס רק לעניין התואר השני?

קצת מרגיז אותי שזה עולה כאן כמעט בכל דיון מחדש

יש לנו עבר.

לא באנו מהאוויר.

יש לנו גם עתיד.

וכל מי שרוצה את העתיד שלה, את הילדים שלה,

כאן, איתנו. שומרי תורה ומצוות.

לא ‘חרדיים לייט’

לא ‘חילוני בלב’

לא הולכת לשם!!

יש לנו גדו”י.

הם קבעו לנו גדרים.

ואם הם קבעו שזה אסור

אז אף אחד לא ינזק מלשמוע בקולם!!

אני- בחיים

אבל בחיים!!

לא הייתי שולחת מישהו לטיפול

אצל מי שאפילו לא החליטה ברור לאיפה היא שייכת…

יראת שמים היא הבחינה הראשונית של מטפל.

כמובן שצריך ללכת למישהי מקצועית

שלמדה

אבל יש כ”כ הרבה מקומות כשרים ללימודים

שמי שהלכה לשם-

מבחינתי שייכת לשם…

והאתר הזה קרוי, כזכור, חרדי.

ויש לו השגחה

של גדו”י

ככה שגם אם מישהי חושבת אחרת

שתמצא לעצמה במה אחרת לאבד בה את נפשות ישראל

אני יודעת שאני חריפה

אבל אני חושבת שיש פה ממש חובת מחאה

נשים שקוראות לעצמן חרדיות

והולכות וקוראות תיגר על מה שאסרו כל גדו”י? בושה!

[רבקה טייך טייך]

חני כל הכבוד

על התגובה

עדיין לא מבינה למה כל שאלה הולכת לכיוון הזה

אבל שתדעי שיש נשים חרדיות , אמיתיות כן !!!!! בלב ובחיצוני

שקיבלו הוראות מפורשות מהאדמור, מהרב, מהמשגיח , מגדו”י ממוקבל – כל אחת ורבניה

היתר ופסק ללמוד ספציפי.

אז אם הם שאלו באופן ספציפי וקובלו תשובה

אז הם לא חרדיות – לא הבנתי

אין היתר ללמוד שם באופן גורף ברור

אנחנו לא נעודד את זה – ברור

אבל לא לפסול ככה גורף – גם ברור

ובואי נתנסח בלשון עדינה

אני אישית למדתי באיזה קורס מפוצץ בעיר מרכזית במשך שנה לימודי פסיכותרפיה

וכן המנהלת שלו היא גם חברה כאן בפורום – ובינינו אף אחת לא יצאה עם שום כלים נורמליים לטיפול

רק עם תעודה יפה לעבוד בקופ”ח

גם את הבת שלי ששלחתי לטיפול באומנות יש , ויש

השוק הטיפולי שלנו – בואי נתנסח בלשון עדינה הוא קצת פרוץ

ויש הרבה מטפלות לא מקצועיות , ולא אחראיות –

ויש הרבה שכן- בסדר ???

מבסוף – איך שאני בררתי אחת שלמדה טיפול באומנות במבחר ובדוד ילין היא הרבה יותר מקצועית

מאחתשלמדה (לא רוצה להגיד שמות )

אן שאולי נפלתי על מטפלת ספציפית לא משהו

וח”ו לא עודדתי אף אחת

אלא לא אלמן ישראל ולכל אחת יש את רבניה והיא תעשה מה שרבותיה מורים לה