אפשר לעבוד משני כיוונים (כמעט בכל תחום של קושי),
אפשר לעבוד ממקום של עזרה "חיצונית" שמותאמת לקושי שצץ אצל הילדה,
כמו: סדנאות חברתיות, שנותנות טיפים ותובנות ותרגול לחינוך חברתי
ואפשר לעבוד ממקום פנימי ושורשי יותר, שמזהה מהיכן הגיע הקושי שלה, ומהו החסר הפנימי
שגורם לתוצאות של קושי חברתי.
הגישה שאני עובדת איתה היא – הגישה השורשית. וזוהי עבודה רגשית דרך ההורים/ ובעיקר האמא ובעבודה הזו, האמא מקבלת יכולת רגשית גבוהה (נקרא לזה "הרחבת הלב להכיל את הילדה שלה"), ואז את נותנת לה מרפא עמוק מאד לקושי הפנימי שלה. ובנוסף, לפעמים צריך להמשיך עם תהליך אמון מחזק.
שני כלים אלו, הם כלים עמוקים שאני עובדת איתם כבר שנים – והם משפיעים באופן מדהים על הצמיחה של הילדים
[בד בבד, יתכן ואמליץ לעיתים על פעילויות מקדמות, שזה עבודה של חיזוקים חיצוניים שמותאמים לקושי הספציפי].
הגישה הרגשית יותר – שזו עבודה דרך האמא, אמנם דורשת את העבודה שלך ואת צריכה לבדוק עם עצמך, האם את מוכנה לזה, יחד עם זאת, זאת מתנה ענקית עבורך, כי היא בונה בתוכך אישיות חדשה ואיכותית יותר ממה שהיכרת עד כה והיא משפיעה על כל הבית, היא לא כלי ממוקד וספציפי לבעיה מסוימת, אלא את מקבלת את "יכולת הרחבת הלב", שזוהי השפעה מדהימה על כל הילדים, ועל מגוון קשיים שאת מצליחה להתמודד מולם הרבה יותר טוב.