להקפיץ כיתה ילד בחיידר

[משתמש לא ידוע]

גם לי היתה התלבטות דומה עם אחד הבנים. וברוך ד’ השארתי את הילד ואני לא מתחרטת לרגע. הילד פורח!

לא כדאי להקפיץ כיתה אם הילד רגיש מאוד. בחיידר יש לימודים אינטנסיביים ולפעמים הילדים הרגישים נופלים למרות שהם חכמים ומוכשרים.

חוץ מזה, מה יהיה כשיהיה בכיתה ח’? האם יהיה קטן מידי בשביל ישיבה ואז יצטרך שוב כיתה ח’?

כדאי לחשוב גם על הנקודה הזאת.

[יעל וילמוט]

משום מה קופץ לי לבדוק למה לאבא כל כך חשוב להקפיץ את הילד כשהוא רק בן שלוש,

האם עומדת כאן רק טובת הילד, או שיש עוד מניעים, מודעים ולא מודעים?

איפה המקום של האם בקבלת ההחלטות?

סתם שאלות שעולות לי…

[מיכל וילמן]

מסכימה גם עם הדעה – שילד רגיש לא כדאי בכלל להקפיץ מלכתחילה… הפוך – אולי להשאיר..

ולילד רגיש ומוכשר במיוחד – יש פער עוד יותר גדול בין השכל לרגש – שעלול להקשות על החיים..

כדאי מאד שרגשית יהיה יותר תואם גיל

[הודיה בושארי]

היי מוסיפה את דעתי מנסיוני האישי…
אותי אמנם לא הקפיצו כיתה אבל הייתי מרווחת שנה.(ילידת כסלו)
מה שגרם לי להיות הכי קטנה בכיתה, בעוגות יומולדת נניח של כיתה א’ הודיה בת
חמש, והחברה שחוגגת איתי בת 6. וזה תמיד בלט:)
חגגתי בת מצווה-12 בכיתה ז’,סיימתי סמינר בת 18.5..
אני ב”ה מאד חכמה ומאד מוכשרת ומאד מאד רגישה.
ואני תמיד אומרת בצחוק שפיספתי עוד שנה לקפוץ בחבל.
אני זוכרת כל מיני סיטואציות בכיתה ז’, י’ ,יא שאני מנסה לספר למורה משו שקרה
לי, נניח בסיטואציה מול הכיתה ופתאום מתפרצת בבכי בלתי נשלט, שנראה מהצד כ”כ
תינוקי, אבל אני הייתי רגישה מאד ומוצפת, ו…קטנה…
ולימים אמא שלי סיפרה לי שיועצת בית הספר אמרה לה שהיה מתאים לי להישאר עוד
שנה בגן, לי ולאופי שלי זה היה נכון. אבל כמו שאמרתן להשאיר שנה נוספת בכיתה
ח’ זה ממש לא לעינין.
מה שכן, יש לי אח קטן בן הזקונים שלנו גם יליד כסלו, ואותו אמא שלי השאירה בגן
שנתיים.
השנה הוא עלה לישיבה קטנה, בשל, בוגר, בן 15 ממש שונה אם הוא היה שנה שעברה
נכנס לישיבה.
אז אם אני מרווחת והיום בדיעבד יודעת שזה לא היה הכי נכון לי..
ק”ו להקפיץ כיתה.
מה גם שהוא לא מכניס אותו לבית ספר למחוננים…

אקביל את זה לתחום העיסוק שלי:
יש לי סטודיו של חוגי ציור לילדים, ויש אימהות שמכניסות לי ילדה בכיתה ב’
מוכשרת מאד, ומבקשות שאקפיץ אותה לקבוצה של ג’ ד’.
אני מסבירה להן, שנכון והילדה מוכשרת מאדדד לגילה, אבל יש לה סף תיסכול של
ילדה ב-ב’, רואה את העולם אחרת מילדה בכיתה ד’, נפגעת מבנות גילה, אז מה יקרה
אם חלילה ילדה ב-ג’ פתאום תעיר לה על משהו…
והאימהות מסכימות איתי…
את יכולה לספר את הדוגמאות שלי, ומקווה שהועלתי:)
בהצלחה!

*כדי לראות דיוקנים ברמה שלא הכרתם, היכנסו לאתר שלי:*
http://WWW.HODAYABUSHARI.CO.IL <https://www.hodayabushari.co.il/&gt;

‫בתאריך שבת, 4 בדצמ׳ 2021 ב-23:20 מאת קדם

[מירי רוט]

מה המטרה בלהקפיץ כיתה? האם הילד סובל מזה שהוא מוכשר יותר?

מה הבעיה בעצם שיהיה הכי מוכשר בכיתה?

כדאי למקד את האבא מה הדבר הכי גרוע שיקרה אם הילד ישאר בכיתה הנוכחית ולבדוק מה מפריע לו בזה. חוץ מזה תמיד אפשר להקפיץ , מי אומר שגם בגיל 12 הוא יהיה כך? איך אפשר להכריע בצורה נחרצת על ילד בן שלוש שהוא חייב לעלות כיתה? שיחכה עוד קצת, מרגיש לי שזה פיצוי על משהו…

[שרה שלזינגר]

תודה לכל החושבות, משתפות ומגיבות.

הכל נכון וכל ענין לגופו.

גם אני ילידת כסלו, כמעט הכי קטנה בכיתה.

היום כסופרים, ב”ה, בעשורים זה כיף להיות קטנה.

בתור יועצת זוגית.

מאמנת לתקשורת זוגית מעצימה.

התפקיד שלי לא להכריע [למרות שבנוסף אני מאבחנת דידקטית]

אני רוצה ללמד אותם איך להתווכח/להחליף דעות גם מוצקות/לדון

ברוח טובה באווירה נעימה, להגיע להכרעה מבלי לפגוע ולהיפגע.

אנא הגיגכן/מחשבותיכן/עצותיכן, תודה רבה

[ציפי צייזל צייזל]

לאחרונה היה לי טיפול של השלכות ההקפצת כיתה,

מדובר על בחורה שהקפיצו אותה כיתה פעמיים!!

מאד מוכשרת ומאד מחוננת,

אבל מבחינה רגשית לא היתה בשלה לכך,

וההשלכות היו לא פשוטות בכלל.

אז נכון שההורים ציירו לה עתיד מדהים וזוהר.

בגלל היכולות והמתנות שניחנה בהם,

אבל הבשלות הרגשית שלה לא התאימה לענין.

לכן חובה לבדוק מוכנות רגשית של הילד,

ולהסתכל בפרספקטיבה רחבה על כל הנתונים

ואיפה זה יכול להשפיע בהמשך החיים בעז”ה.

[רות רוט]

אישית, אני חושבת שהשאלה שעלתה פה לדיון מתאימה יותר להנחיה ואימון ולא לטיפול.
נשים לב לתגובות: האם לייעץ להעלות או לא להעלות?
ובמילים אחרות -בואו נגשר ביניהם, נייעץ להם מה לעשות. זוהי הנחיה.
אם אותה שאלה היתה עולה בפורום מטפלות סגור, היו יותר מתעכבים על המניעים של
ההורים לדעתם, ולהוביל אותם להחליט מתוך הכרת עצמם ופחות לתת להם ידע לגבי
הילד.
מה דעתכן?

[חנה ביין]

מתקשה לענות על בסיס נתונים אלו בלבד

הייתי שואלת

מהי המלצת הצוות החינוכי?

מאיפה הגיע הרעיון להקפיץ?

האם הילד עבר אבחון כלשהו?

בשביל לקחת את האחריות האם להקפיץ או לא צריך איש מקצוע מיומן בתחום הזה שיכול לאבחן את הילד

פעם כשעבדתי עם ילדים (בעיקר עם מחוננים)

נתקלתי רבות בשאלות הללו בהדרכות ההורים

ונהגתי לשלוח את ההורים עם הילד/ה לאבחון פסיכולוגי

או פסיכודידקטי (ולא אבחון דידקטי) אצל פסיכולוג/ית מורשה/ת

שם המומחיות לענות על שאלות כאלה

מכיוון שמדובר בהחלטה שחורגת מסמכותי כמטפלת ואין לנו תמיד את היכולות לשקלל את כל הנתונים יחד ופעמים רבות אנחנו “משוחדים” של אחד מהצדדים של ההורים שמעורר בנו הזדהות (אני קפצתי, אני לא קפצתי כיתה)

מומלץ לבחון את הסוגיה לפי אבחון של הילד בכלים אמפיריים

כי מה שאנחנו מגדירים “ילד רגיש” זה לא בהכרח “לא בוגר” או “לא בשל”

רגישות זו תכונה שתאלץ התמודדות גם בקרב צעירים וגם מבוגרים ממנו

מה שצריך לבדוק את זה הבשלות הנפשית, כוחות הנפש + IQ

אם את צריכה מספר של פסיכולוגיות שעושות אבחונים כאלה אפשר לפנות אלי בהודעות בשמחה.

בהצלחה!!

[מירי רוט]

שימו לב

מדובר בילדון בן 3….מה בוער ???

גם לי יש ילדה מחוננת בדכ’ יש פער ניכר והמחוננים בקוגניציה לאו דווקא מחוננים אמוציונאלית…

[שרה שלזינגר]

כולן צודקות ונכונה כל דעה

אני רוצה להתמקד בוויכוח בין ההורים.

האמא המדוברת ממש לא רוצה להקפיץ

האבא נחרץ כן [אצלם כולם קפצו]

אני רוצה להביא את ההורים לשיח בנושא

עדין לא בהחלטה

אני רוצה ללמד אותם לפתור קונפליקטים ברוח טובה

עד כמה שניתן

לנהל דיון בלי צודק וטועה, אשם נאשם.

או נמקד: לפי העצות המצוינות ללכת לאבחון

אם האבא נחרץ הוא לא צריך אבחון.

אם האמא בטוחה אין לה שאלה.

העבודה שלי/השליחות שלי

ללמד להתווכח ולא להתנצח.

אשמח לדעתכן

תודה רבה

חנוכה שמח

[יעל וילמוט]

זה ממש מה שחשבתי…

הראש שלי ישר הלך למה מניע את האב, ואיפה המקום של האם,

וראיתי שהרוב פה הולכות לכיוון ממש שונה,

שלרגע כבר לא הבנתי באיזה פורום אני,

[מיכל וילמן]

השאלה היא, כמה האבא קשוב ומוכן לקבל ייעוץ ותובנות מהזולת?

לא ברור כיצד הגיע אליך הסיפור?

האם הם מגיעים אליך לייעוץ? להדרכה?

האם האבא מעונין באמת בהידברות? הוא מוכן גם לדעה אחרת?

יש כאן תחושה של רגישות גבוהה מצידו

מהזוית המאד מצומצמת שנחשפה כאן:

נראה שהאמא יותר רואה את הילד וצרכיו

אם יש עם מי לדבר…

נראה לי שכדאי להתחיל עם:

כבוד לשני : למחשבותיו, לרצונותיו, לרגשותיו

קודם כל לנסות ולשמוע בכלל את השני…

כבוד הוא האספקט הראשון לכל הידברות

יכול להיות שכאשר האבא יקבל את הכבוד הנ”ל – הוא ייתפנה גם לכבד את השני

[שרה שלזינגר]

מיכל, הארת נקודות מאד חשובות

תודה רבה לך

[מיכל וילמן]

שמחה שהועלתי😊

[חנה ביין]

שרה יקרה

אם כן יש לשנות את השאלה שבכותרת –

למרות שהם מדברים עליו זה נשמע לפי מה שאת מתארת

שיש איזה קונפליקט ביניהם של מי יגיד את המילה האחרונה בנושא

את מטפלת זוגית ?

ניסית את שיטת ה”אימגו” ?

נשמע יעיל לסיטואציה הזו

בהצלחה

[שרה שלזינגר]

חנה נכון

הכותרת למפרע, היתה צריכה להיות שונה

תודה על ההארה

שיטת אימגו לא ניסיתי

אבל ממש יתכן שזה יביא לשינוי

הלוואי

[ציפי אפשטיין]

האמת שאני מההתחלה לא מספיק מבינה את הדיון.. כמו שאמר יועץ זוגי אחד שבא אליו זוג בגלל בעיות כלכליות , אז הוא אמר להם : כסף אני מבין שלא באתם לקבל ממני.. אבל אולי אם זה מביא לכלכך הרבה בלאגנים ופיצוצים אז אולי כדאי שנבדוק את נושא התקשורת בינכם..??

גם כאן אני שואלת את עצמי, למה הם באו אלייך ? שתחליטי בשבילם? לשמוע את דעתך המקצועית ולהמשיך להתווכח בבית? ומה יקרה בנושא הבא שיהיה להם חילוק דעה? יבואו שוב?

לעניות דעתי כל עוד את לא יושבת על תפקיד מוגדר כמאבחנת וכו ורואה את הילד ובוחנת וכו ובאו אלייך רק הזוג עם הקונפליקט זה נטו תקשורת. כבוד ושיח. מה אנחנו עושים כשיש נושא שחשוב לנו מאד ודעתנו חלוקה.

בהצלחה !

[דינה רייכמן]

חושבת שאם אכן השאלה היא לא שאלה הדרכתית אלא קונפליקט בין ההורים – זה רק מדגיש את הצורך להבין מה עומד מאחורי הדברים. מה מניע את האבא ומה מניע את האמא, מה המשמעות של “להקפיץ/להשאיר” את הילד בשביל כל אחד מהם, איזה צורך זה בא לספק…

איפה הרצון להקפיץ / להשאיר מתחבר לקונפליקט יותר עמוק ביניהם (כי אם רק זו הייתה השאלה באמת היה יותר נכון לפנות למומחה ילדים ולא לטיפול זוגי)

זה גם תלוי בקונספט – אלו עוד קונפליקטים עולים ביניהם

[ויקי תמם עו”ד ומגשרת מוסמכת]

שלום לכולן, שמי ויקי תמם והנני עו”ד ומגשרת מוסמכת, התשובות שרשמתן מאוד נכונות ומרשימות, עם זאת ברצוני להציע רעיון חשיבה שונה.

בני הזוג הגיעו עם קונפליקט, כאשר האב והאם לא מסכימים על משהו. המחלוקת הזו יכולה לפגוש אותם גם במקרים אחרים, ולכן אם להשאיר את הילד גן או להקפיץ אותו, אינה השאלה, אלא איך להסכים יחד על פתרון שמקובל על שניהם – הרי שניהם רוצים את טובת הילד.

הדרך היא לדבר עם שניהם יחד ואחכ עם כל אחד לחוד ולהבין למה חשוב לו או למה הוא רוצה להשאיר/להקפיץ את הילד. להשמיע לכל אחד מהצדדים את המחשבה ווהחששות של הצד השני, ואז בהמשך למצוא יחד פתרונות. למשל: להתיעץ עם הגננות/רבנים/ ההנהלה. להתייעץ עם אנשי מקצוע, כמו שפה נתנו עצות ורעיונות. אולי להשאיר השנה ולבחון זאת שוב בשנה הבאה ( הרי הוא עוד קטן ואפשר להקפיץ גם בשנה הבאה).

חשוב שבני הזוג יכבדו את הרעיון של השני, שתהיה ביניהם הידברות נכונה, וכך יחד יוכלו להגיע לפתרון הטוב ביותר עבור הילד, ושיהיה מוסכם על שניהם.

בהצלחה

[שרה שלזינגר]

שלום ויקי, תודה

ממש לזה חיכיתי

אני טעיתי בכותרת כך שהנושא גלש

ממש העשרת אותי

מקדת והסברת את הענין היטב

אני הולכת בכיוון של ניהול קונפליקטים

[ויקי תמם עו”ד ומגשרת מוסמכת]

הי שרה

בשמחה,

אם זה מעניין אותך, אפשר לחשוב יחד על שת”פ

תוכלי ליצור איתי קשר באימייל הפרטי

[email protected]