לימודים במקום טיפול – מה אומרות?

[ה]

דעתי היאש:

לימוד עצמי נותן הרבה מודעות, ואם את אמיתית ועיקבית לעשות עם עצמך עבודה – לדעתי שווה את זה,

אבל לאחת אם אופי שצריך לשתף, לפרוק, לשמוע תובנות מבחוץ, להתייעץ, מהסס, פחות סגור על עצמו – זה לא יעזור

[עדיה מרים פריימן]

איזו שאלה מעניינת ויפה!

אני חושבת שיש כאן משהו שהוא קצת דומה לשיקולי רווח והפסד….

הרווח בלימוד שיטת טיפול שמתאימה לך הוא החזקה של כלי עוצמתי ומדויק לך בסל הכלים הפרטי שלך.

זה שווה אותך מול עצמך, וממילא מול המעגלים הקרובים לך וגם הרחוקים.

תמצאי את עצמך מודעת יותר, מחוזקת יותר ובעלת חוסן וביטחון עצמי יציב יותר.

אם באפשרותך (זמן, כלכלית,….)לרכוש שיטת טיפול- זה אדיר.

אז…מה ההפסד האפשרי?

כאשר את הולכת לרכוש שיטת טיפול, זה בדיוק כמו ללמוד ללכת בעולם חדש, עם מושגים חדשים ודרך חשיבה חדשה. כל זאת עוד לפני הפרקטיקה החדשה שדורשת ניסיון ושפשוף בשטח. שיעור אחד או שניים או שלושה או ארבעה לא באמת יקנו לך את כל מה שאת צריכה כדי ׳לטפל׳ בעצמך.

זה אומנם ירחיב אופקים, אבל לא ייתן מענה טיפולי.

כאשר את באה למטפלת, בטח וותיקה עם ניסיון, את למעשה מקבלת כבר את המוצר המוגמר. מקבלת דרכי התמודדות מונגשות עם כפית של כסף. תהליך שנבנה אצלה בראש כבר כמעט מתחילת הדרך שלכן.

זה משהו שייקח לך הרבה זמן לעשות עם עצמך בשביל עצמך.תנסי לחשוב על זה כמו אוכל:

למה שאני אזמין קייטרינג לבר מצווה של הבן שלי אם אני יכולה ללכת לקורס קונדיטוריה?

כי אם אני אלך לקורס, התוצר הראשון אולי יישרף לי, השני יצא בינוני והשלישי כבר יהיה ראוי לאכילה…..

הבר מצווה היא משימה שאני צריכה עכשיו להתמודד איתה- לא בעוד שנה כשאני אסיים את הסטאג׳….

אם יש לך כרגע צורך טיפולי- את לא תוכלי לטפל בו באופן מלא בזמן הקרוב, אם עכשיו תלכי ללמוד.

נוסף על הכל- גם כשיהיה לך את כל הידע ביד- יש כל כך הרבה דברים שמטפלת עושה בקליניקה על סמך הניסיון שהיא צברה- ואת זה לא יהיה לך עד שלא יהיה לך:)

אז:

ללמוד טיפול במקום ללכת לטיפול:

הרווח- קניית כלי אדיר לחיים שמאפשר לך עצמאות לטפל בעצמך ובקרובייך (אם תרצי- גם מקצוע בעתיד)

וההפסד- לא נותן מענה טיפולי לצורך עכשווי.

ודרך אגב…. בנימה אישית ממש:

אני התחלתי לפני שנים את דרכי בעולם הטיפול כי הייתי כבר אמא ל4 בע״ר ורציתי שיהיה לי כלי טיפולי זמין ומקצועי לטיפול בעצמי (עבר, הווה, חוויות וכו) ובילדיי. עוד לפני שזה הפר למקצוע….

התברר שמשתלם מאוד:):):) טיפלתי במשפחתי בלא מעט מקרים בהצלחה מרובה בס״ד לאורך השנים (חוץ מהקליניקה שנפתחה והתרחבה והתרחבה). אבל זה בהחלט לא חסך לי את השליחה של ילדיי לטיפול רגשי כשהייתי עוד בתחילת הלימודים והייתי צריכה מענה רחב ומקצועי עבורם….

כך אני רואה את הדברים.

מקווה שעזר לפתוח כיווני חשיבה:)

[ה]

מרשה לי לחלוק עליך?

בבר מצווה המטרה היא התוצר הסופי – האוכל, ולכן אפשר וכדאי לחפש את הדרך הקצרה למטרה,

בטיפול – המטרה היא התהליך, אין פתרון אינסטנט לתהליך ובניה נפשית, לכן העיקר הוא התהליך, ובלימוד הוא יכול להיות עמוק ומבוסס יותר.

אני לא הצלחתי בטיפולים בכלל, היה לי מאוד אכפת על כל הכסף שהלך לפח, הדבר היחיד שעזר לי זה ללמוד את מה שעומד מאחורי הרגשות והבחירות ומשם לעשות תהליך על עצמי מהיסוד.

[עדיה מרים פריימן]

ישנם טיפולים שגם בהם העיקר הוא התוצר הסופי- לא לוקח שום חשיבות מהדרך עצמה, אבל בהחלט יש תוצר סופי שאליו חותרים.

לדוגמא כשמגיעה אלי משהי עם אסטמה נשימתית- המטרה שלה היא לנשום חלק בריא ועמוק. בתהליך כמובן שניגע במצבי חוסר אונים ופחד שהיא חוותה ונטפל בהם מתוך הבנה שהאסתמה היא רק ביטוי שלהם, אבל המטרה היא פיזית מאוד ברורה.

אם עכשיו המטופלת תלך ללמוד טיפול- ייקח לה כנראה בין שנתיים לשלוש להגיע לידע שהיא צריכה כדי לטפל בעצמה ואולי עוד כמה תהליכים מקדימים כדי להיות מסוגלת נפשית לטפל בעצמה…..

טיפולים שחותרים למטרות כלליות יותר כמו ׳חיזוק ביטחון עצמי׳ ׳חשיבה חיובית׳ ׳חוסן ומסוגלות עמית׳ וכו- זה באמת תהליך שאת יכולה לבצע לבד ובקצב שלך יחד עם הלימודים.

הכל תלוי בסוג הלימודים, באופי המטפל והמטופל.

ועדיין- הרבה תהליכים שאני עושה היום עם מטופלות, זה לא משהו שיימצא בהישג ידם גם בעוד שנה אפילו אם יתחילו ללמוד היום. ואצל הרבה מהן- הזמן מחשק גורם חשוב…

ראי ערך: הכנה ללידה בעוד חודש לאחר לידה קודמת טראומתית,

פריקת טרואמה שיש לה השלכות פוסט טראומתיות מחרידות,

קשיי נשימה ועיכול,

זוגיות שנמצאת צעד הרבנות,

וכו וכו

אלו הם תהליכים מורכבים שלא יכולים לטפל בהם על סמך סמסטר אחד של לימודים וגם לא שניים. ומרכיב הזמן בהם הוא קריטי…

אז שוב- לדעתי: תלוי בסוג הלימודים, באופי המטפל והמטופל.

[ה]

פריקת טרואמה שיש לה השלכות פוסט טראומתיות מחרידות,

זוגיות שנמצאת צעד הרבנות,

זה דברים שנפתרים מהר בטיפול?

להבנתי זה תהליך ארוך

[עדיה מרים פריימן]

זה אכן תהליך, אבל יסתיים אי״ה הרבה יותר מהר מאשר אם המטופלת תתחיל עכשיו ללמוד שיטות טיפול:)

מיומנות האבחון , הגדרת המטרה ובניית התהליך שלי כיום היא מהירה בהרבה ממה שהיה כשהתחלתי לעבוד (שלא לדבר כשהתחלתי ללמוד…)

בתהליכים שהזמן משחק שם תפקיד ראשי- לכי למי שיש לו ניסיון בדברים הללו.

דוגמא לנערה שהגיעה אלי במצב של משאפים ביום ובלילה ואינהלציה כל יום. בחסדי השם תוך חודש (4 מפגשים) היא נשמעת עמוק וסדיר ונצרכה למשאף אחד ביום. לא בטוחה כמה זמן היה לוקח לה אם היא היתה מתחילה בדיוק אז ללמוד טיפול…

דוגמא נוספת- ילדה בת 12 שעשינו יחד תהליך גמילה… בחסדי השם זה לקח כחצי שנה. לא בטוחה כמה זמן היה לקוח אם אמא שלה היתה מתחילה ללמוד שיטות טיפול במקום לשלוח אותה.

דוגמא אחרונה- בחורה עם פסוריאזיס שנרגע בחסדי השם והתייבש ברובו לאחר 2 מפגשים. לא הכרתי אף תלמידה לטיפול שהצליחה להגיע לכך.

מדגישה:

דבר בעיתו הוא גזרת שמיים. כשמגיע הרגע של האדם להבריא- הוא יבריא. אני חלילה לא תולה בריאות ורפואה במה שאני עושה. אבל בדרך הטבע ההשתדלות, יש המון משמעות לניסיון ולוותק על מהירות התוצאה. לא תמיד זוכים לראות את זה וגם אצלי בקליניקה מתנהלים תהליכים ארוכים לפעמים (וזה המקום שלי להרפות ולקבל רצון שמיים:), אבל הרבה פעמים הס״ד באה לידי ביטוי דרך המקצועיות והניסיון שבאופן טבעי לא קיים אצל תלמידה.

כותבת משהו שהוא אולי ברור אבל אני משערת שהוא לא אפשרי כלכלית לרובנו….

ברור שהכי טוב בעולם זה ללכת לטיפול (ולהרוויח את המקצועיות והניסיון) וגם ללמוד (ולהרוויח את הקניין האישי, ההחכמה ורכישת הכלים). התייחסתי לשאלה של ״או או״….

הצלחות!!

[יעל – בודקת שכר]

יש הרבה שעושות כך, (בעבר כשביררתי על קורס אימון, הבנתי שזו תופעה נפוצה)

במיוחד בקורסים של הקאוצ'ינג.

כל אחד שלומד ונחשף לעוד רעיונות חדשים, עובר תהליך עם עצמו.

תהליך טיפולי הוא אישי, והלמידה היא כללית,

אני בסוף לא הלכתי ללמוד כי שמעתי על כמה שלא נהנו, באו ללמוד ובסוף זה נהפך לתהליך טיפולי של כמה סטודנטיות שלא גמרו עם השאלות והסיפורים האישיים – הבנתי אותם, גם לי זה כנראה יציק ממש….

לחלופין את יכולה לקנות ספר ולקרא, וכך תוכלי ג"כ לטפל בעצמך – ואם מה שחשוב לך זה לדבר על עצמך כחלק מהתהליך, עדיף ללכת לטיפול מאשר לעשות זאת תוך כדי למידה של קבוצה

[כרמית סגל]

שלום ציפי!!

מנסיוני האישי….

גם אני כמוך הרגשתי שחבל לי להוציא על מטפלות כ 350 ש"ח לשבוע

ובאמת הלכתי ללמוד מקצוע רגשי זה היה מאוד משתלם כי באמת ב"ה זכיתי

ממש למצוא את עצמי נהנתי מהלמידות והפנמתי לאט לאט את כל הכלים

שניתנו לי כדי להתמודד . יש אנשים שאחרי הלימודים אמרו שאני ממש

אישה חדשה !! זה משמח

מה שחשוב לציין זאת הגישה שאת מסוגלת ללכת ללמוד עם חברות לכיתה ולהסכים

לחשוף לפניהן דברים מאוד אישיים שלך אם את מסוגלת לא מתביישת ורוצה

להצליח לצלוח את הקשיים הרגשיים שלך את הולכת להיות מוכנה לחשיפה

זה דבר שלא כל אחד מסוגל וצריך לקחת בחשבון

מקווה שעזרתי לך

כרמית סגל

[אמא בעבודה ניהול קבוצה]

מצטרפת להמלצתך.

בהילט אם את טיפוס שתשקיעי בעצמך ותעשי עבודה עם עצמך בלימודים.

(ואת גם מוכנה להחשף)

זה יעבוד נהדר !

אמא, בואי לקבוצת האמהות השווה שלנו בקדם זה כאן **פתיתי כח כאן. ** מבדק סמכות אוטומטי כאן **

 

[אמא בעבודה ניהול קבוצה]

משהו חשוב לשים לב אליו בקבוצות כאלה,

שהמנחה דואגת שתצאנה אסופות ולא מפורקות. כלומר אם התחיל תהליך טיפולי בשיעור,

יש לבצע סגירה ואיסוף.

אמא, בואי לקבוצת האמהות השווה שלנו בקדם זה כאן **פתיתי כח כאן. ** מבדק סמכות אוטומטי כאן **

 

[שירה בר]

קשה לי להבין איך אפשר להיות מטפלת טובה בלי לחוות טיפול בעצמך.

מעבר לכך, שתהליך טיפולי הוא הרבה פעמים לא רק עניין "טכני", של ידע טיפולי ואבחנתי (שאם רוצים ללמוד בצורה מקצועית ולא שטחית הוא תהליך ארוך של שנים), אלא עניין של הקשר הטיפולי, וזה דבר שאדם לא יכול לעשות לעצמו.

אולי אם מדובר בקושי מאוד מאוד נקודתי זה יכול לפתור את הבעיה, אבל אם זה המקרה, גם הטיפול יהיה מספר לא גדול של מפגשים, מה שיהפוך את הלימודים ליקרים יותר, גם מבחינה כספית וגם מבחינת הזמן שיוקדש לכך, שבו תיאורטית היית יכולה לעבוד ולהרוויח עוד כסף.

נכון שהרבה מטפלות הולכות ללמוד טיפול כי באופן לא מודע (ולפעמים מודע) הן מבקשות לטפל גם בעצמן, אבל זה לא במקום טיפול לעצמן אלא בנוסף.

לגבי טיפול בקרובים לך: שוב, אלא אם כן זה משהו מאוד מאוד נקודתי, זה דבר שיכול להיות מאוד מאוד בעייתי.

[שיינדי אייזנבך]

בכל תחום זה קיים:

את צריכה שירות כלשהו, מקבלת, נהנית,

ואז אומרת: למה שלא אעשה את זה גם?

או: אם אהיה מומחית בנושא אתרם הרבה יותר.

וזה נכון, במידה ויש לך אופי שמתאים למקצוע הזה.

אם יש לך אופי טיפולי.

את אוהבת להקשיב, לתת אמפתיה, לעזור לאחרים, לכוון, לייעץ

תעשי מזה מקצוע. לא רק לעצמך. למה לא?

אבל אם את לא 'אישיות סוציאלית',

ואנשים לא מעניינים אותך, אלא זה שיקול כספי נטו,

אל תעשי את זה. זה לא יעבוד לך.

אני אומרת את זה לאחר שהכשרתי יותר מאלף תלמידות, ביותר מעשרים שנה.

יש לנו עשרות רבות של תלמידות ובוגרות שלמדו טיפול רגשי 'לעצמם'.

לעצמם, לבית שלהם, למשפחה.

אלה שלא שייכים לתחום, הגיעו, למדו, שמו את החומר בארון ושכחו עד לשבוע הבא.

אלה שזה בנשמה שלהם, שבאופי שלהם הם טיפוליים,

השקיעו, תרגלו, נכנסו לזה בכל הכוח, ונתרמו מזה עד מאד.

[עדיה מרים פריימן]

לאור שאלות שקיבלתי בפרטי מנסה לכתוב אולי באופן מובן יותר (מקווה שלתועלת):

לו הייתי יכולה להמליץ לכל אישה באשר היא-

הייתי ממליצה לה לרכוש ידע מעמיק בתורת הנפש וכלים טיפוליים שיעילים לה.

זה טוב, זה ממנף, זה אדיר.

זה תורם לך וליקירייך המון.

זה בונה אותך בפנים ולפני הכל- מרים לך את המודעות שלך כלפי עצמך שזה עולמות!!

מי שלומדת את כתבי הרב הופמן רואה שוב ושוב איך הוא מביא כל כך הרבה גדולי ישראל על החשיבות העצומה של הכרת מבנה הנפש- כל יהודי לעצמו.

כלום לא מחליף את זה.

וגם אני עשיתי את זה ומודה להשם על כך כל הזמן.

מה הנפש אין לה סוף- גם לימוד שלה זה דבר שאין לו סוף- אנחנו כל החיים בלמידה

ועם כל טיפול (כן כן- כל טיפול) שאני זוכה להעביר- אני עצמי עוברת תהליכים נוספים.

תמיד מתחילה טיפול בהתבוננות (לא יחד עם המטופלת כמובן:):): למה השם שלח אלי את המקרה הזה? מה הוא מדבר אלי? איפה הוא נוגע בי? אין מקרה בעולם והכל בהשגחה- אז מה השם מספר לי על עצמי כעת?

את תמיד ולעולם תמשיכי ללמוד על עצמך ולטפל בעצמך. עם תעודה או בלעדיה.

ועדיין- זה לא מחליף מענה טיפולי של מי שעשה את הדרך הזו לפנייך.

ומה שאת תלמדי עדו 5 שנים, הוא למד כבר לפני 5 שנים…..

לעיתים הלימוד שלך על עצמך ייתן מענה מספק ואת תבריאי יחד עם הלימודים,

ולעיתים הצורך שלך הוא עכשווי ודורש התייחסות מקצועית עכשיו.

מטרת העל שלי בטיפולים היא להעניק למטופלת כלים לטפל בעצמה בהמשך.

לא להפוך לוקחת זהב שלי שחוזרת כל שנתיים……

אחת המחמאות הכי גדולות שקיבלתי לאורך השנים הייתה כשמטופלת וותיקה התקשרה אלי יום אחד רק כדי להגיד לי: ׳בלי תעודה ובלי הסמכה, אני מרגישה שקיבלתי כל מה שהייתי צריכה כדי לטפל בעצמי גם היום׳ (והיא התמודדה גם עם דברים מאוד מורכבים….)

לא אומרת חלילה שאסור למטופלת לחזור- מותר ומצווה כשנצרך.

רכישת כלים לעבודה עצמית זה נהדר. לא סותר ללכת לטיפול מקצועי כשצריך.

[מירי רוט]

אהבתי מאוד את השאלה שלך!!

התשובה שלי היא כן!

עצם השאלה שלך מספר עליך הרבה

ללכת ללמוד כדי להכיר את עצמך ולהבין את עצמך

ולדעת מה את צריכה כדי להביא טוב לחיים שלך

ומהמקום הזה את גם תדעי לשלם כסף כדי לקחת עזרה אם את צריכה

ובדרך כלל זה יקרה.. אבל את בוחרת שם

תדעי למי לפנות וממה להיזהר

התחום הרגשי פרוץ בצורה מחרידה

את לא יודעת מי הדמות שיושבת ממולך

הדיוק בטיפול זה למצוא ביחד איתך את התשובות

שתמיד נמצאות אצלך

יש עוד נקודה שהתחדדה לי לאחרונה

כשאת לא מכירה בכלל את התחום הטיפולי

את הופכת להיות כל כך פגיעה מול המטפלת

כל כך מביאה את עצמך ומאפשרת לה לגעת לך בנפש

וזה לא פשוט בכלל

כשאת לומדת את קודם כל לומדת את עצמך

את הופכת להיות המגן של עצמך

ממקום כזה הרבה יותר בטוח ללכת לטיפול

וכן, אני מכירה גם כאלה שקשה להן מאוד לחשוף את עצמן

והן לא נותנות אמון באף אחד

ובדרך הזאת הן עושות עבודה מדהימה

בלימודים הרי זה תהליך אישי

את לא רק לומדת

את חווה, את עוברת תהליך

אין לימודי טיפול בלי טיפול

אז המון בהצלחה!!

[ה]

מצטטת:

כשאת לא מכירה בכלל את התחום הטיפולי

את הופכת להיות כל כך פגיעה מול המטפלת

כל כך מביאה את עצמך ומאפשרת לה לגעת לך בנפש

וזה לא פשוט בכלל

כשאת לומדת את קודם כל לומדת את עצמך

את הופכת להיות המגן של עצמך

ממקום כזה הרבה יותר בטוח ללכת לטיפול

זה כ"כ נכון!!!!

הלוואי והייתי יודעת את זה בזמן.

[סירי גולדמן]

אולי אפתיע בתשובה שלי, אבל בעיני – לימודי טיפול נותנים היקף עצום של בנייה אישית פנימית (מתייחסת כרגע לא לסיביטי אלא לטיפול רגשי), אם מגיעים למקום טוב – מקום שמבסס את הלמידה על תהליכי עומק של הלומדות ולא רק על תמידה טכנית של תאוריות. היקף בסדר גודל שבד"כ לא יושג בתהליך טיפולי ממוקד, אלא אם כן מדובר על תהליך ממושך של חצי שנה, שנה ואפילו יותר, לפעמים.

מצד שני (תמיד הוא חייב להופיע בסוף…) דוקא הדבר המסוים שהכי מציק – יתכן מאד שלא ייפתר בתהליכי העבודה תוכ"ד למידה אלא ידרוש עזרה אישית ישירה.

מצד שלישי – אדם שמגיע כבר 'חרוש' יוכל להיעזר בחלק המסוים הזה הרבה יותר מהר וקל מאדם שעכשיו התחיל לראשונה להתבונן פנימה לתוך עצמו, כך שה'גם וגם' הזה יכול להיות פצצה.

ועכשיו לגבי סיביטי – אם וכאשר באמת מדובר על משהו שסיביטי לכשעצמו יכול לעזור ללא תוספת, אז בהחלט יתכן שלימודי סיביטי יוכלו לתת לך את הכלים לעשות את העבודה בעצמך. כיון שמדובר על כלי טכני למדי סביר הרבה יותר שתוכלי להיעזר בו במידה דומה יחסית לאפשרות שתשבי מול אשת מקצוע, לו היא מטפלת סיביטי בלבד (ויתכן בהחלט שגם ספרי טיפול סיביטיסטיים ייתנו לך את זה).

אלא מה, שמרבית המטפלות בסיביטי לא למדו הכשרה כזו באופן בלעדי, ובהרבה מאד מקרים הסיביטי לכשעצמו לא מספק מענה מושלם, ובמקהר כזה את עלולה להרגיש תקועה – או ביכולת ליישם את הלמידה על עצמך או ביכולתלהשיג תוצאות מהעבודה, ואז הרי לא תלכי ללמוד עוד שיטות טיפול, כך שזו דילמה.

מכיון שאני לא יודעת מה הביא את המסקנה שסיביטי זו העזרה הרלוונטית אין לי עמדה לגבי זה, אבל להחליט ללכת ללימודי סיביטי כתחליף לעזרה זה יכול להיות יעיל יותר מלימודי טיפול – אם וכאשר זה המענה המושלם והמדויק, או לא יעיל בכלל – אם זה מענה לא מספק.

אין בזה אמצע. בניגוד ללימודי טיפול שבכל מקרה יכולים לעשות טוב, גם אם לא מלא, סיביטי או יפתור את הבעיה, או – שלא:(

שד' ינחה אותך בעצה טובה.

[מירי]

היה מסקרן לקרוא את התשובות.

האמת, שדי הופתעתי, כי הרוח הנושבת פה באופן כללי היתה מאוד בעד לימודי טיפול, לצורך טיפול עצמי.

אני מבינה שלמידה של תורת הנפש הופכת את האישיות שלנו לבנויה יותר

מאפשרת להבין תהליכים שלנו ושל הסביבה וכו'

ובכל זאת,

כשראיתי את השאלה, המשפט הראשון שקפץ לי בראש הוא "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים"…

איפה זה מתחבר?

[ה]

למה את קוראת למי שצריך טיפול רגשי אסיר?

מי שרעב צריך שיבשלו לו, כי אין אסור..?

או שהוא צריך ללמוד איך מכינים אוכל?

טיפול רגשי הוא מתן כלים והבנה לנפש, איך להתנהל איתה נכון.

[מירי]

אוכל זה משהו טכני, הנפש שלנו – לא

כמובן שכל סיטואציה היא שונה

ויש מצבים שבהם הכרת עולם הנפש היא פתרון יעיל

אבל במצבים אחרים – מי שנמצא במרכז ההתמודדות, מתקשה לראות את התמונה בצורה אובייקטיבית. כי הוא נגוע.

[ה]

אנחנו תמיד נגועים בעצמינו,

אבל כל אחד אמור לעשות עבודה אישית בחיים, לא עבודה על השני…

מסייגת שתמיד יכול להיות מקרים קשים שבהם הנפש כבמאסר ושם יהיו חייבים עזרה חיצונית.

[רחל פישביין]

לדעתי, כמו שלימודי בישול הם לא תחליף לאוכל, כך לימודי טיפול הם לא תחליף לטיפול.

אלא שמההיכרות שלי לימודי טיפול כרוכים תמיד בטיפול ולכן השאלה בטלה מעיקרה.

לגבי CBT כמו שנאמר כאן, מכיוון שמדובר בטכניקה ולא בדיוק בטיפול רגשי, אפשר ללמוד את העקרונות וליישם אותם ולראות תוצאות יפות. לא צריך לשם כך ללמוד לטפל בCBT אלא ללמוד את עקרונות השיטה.

[ליבי]

אם אני מבינה נכון, הרבה תיאוריות שעומדות בבסיס הטיפול הדינמי סוברות שחוויות שלנו משנות לנו את צורת החשיבה והחוויה. מה שקורה, שאדם שמנסה לטפל בעצמו עלול להבין את החומר הלימודי על בסיס התפיסות המעוותות שיש לו בראש בעקבות החוויות הלא נעימות שהיו לו בחיים והיטו את התפיסות שלו. כך שלא יעזור כמה הוא ילמד, הבסיס המוטעה שלו יישאר.

ואז נשאלת השאלה מה ההבדל בין לימוד לבין טיפול? לפי מה שאני הקטנה מבינה, בחיים חופשיים אנחנו משחזרים ומחפשים אישורים לתפיסות השגויות שלנו. למשל אם אני חושבת שלאף אחד לא אכפת ממני, אז אני אתמקד באופן לא מודע בחברה ששכחה להזמין אותי לאיזשהו אירוע או לאמא שלי שלא ענתה לי לטלפון. ואני לא אתן הרבה מקום לשכנה שהתעניינה בי ולאמא שלי שדיברה איתי מעט אחר כך, והתברר שכנראה שהיא בכלל לא ראתה שהתקשרתי… זה לא בכוונה, ככה הראש שלנו עובד. במקרה כזה, כמה שאנסה לשנות את התפיסה, אין לי סיכוי כי אני לא מודעת לכך שזו תפיסה שגויה. וגם החברה שלי לפעמים לא תוכל לעזור כי הם לא יודעים לזהות מה בסיס הבעיה או שאני לא מאמינה למה שהם אומרים או כי הם מיואשים מרמת החוסר הבנה שלי או מאשימים אותי במצב שלי, מה שלא תורם לרצון שלי להבין וכדו'. לעומת זאת, מטפלת שמכירה איך פועלת הנפש וגם יש לה את הניסיון לזהות דברים כאלה, יש לה כלים איך קודם כל ליצור אמון שיאפשר לי לשמוע גם דברים לא נעימים, ואז לאט לאט לאפשר לי להרפות מהחומות הגנה שבניתי סביב האמונות השגויות שלי, ורק אז היא תוכל לשים לי מראה מול העיניים ולהראות לי את המקומות הלא נעימים שלי באופן שאוכל להתבונן בהם ולומר "הבנתי. אני רוצה לשנות".

(כמובן שזה לא תמיד, אני מדברת על מקרה שאכן דרוש טיפול ולא רק שיעורי מוסר)

יש עוד פן נוסף, שבאופן טבעי אדם מתפתח תקין בתוך מערכת של משפחה עם הורים דואגים. כשמשהו בדבר הזה השתנה וזה לא קרה אצל אדם מסוים, לא יעזור כמה שילמדו אותו שהעולם בטוח למשל, אם הוא לא חווה את זה הוא לא יוכל להבין. כמו עיוור שלא יכול להבין מה זה צבע. הטיפול מאפשר את החוויה המתקנת הזו, ורק אחרי החוויה הזו, מתאפשרת הלמידה כלפי זירות חיים אחרות. כמובן שהחוויה המתקנת יכולה להתרחש בכל קשר טוב ולאו דווקא טיפולי. אבל קשר. המון המון דברים בנפש ובמיוחד ויסות רגשי דורשים אינטראקציה חיובית עם האחר בשביל להתפתח.

מי שלומד רק כלים פסיכולוגיים, יכול אולי לכבות שריפות: ללמוד איך להירגע, להגיע לויסות לאחר מאורע מציף. אבל את החוויה שחווים עם מישהו מיטיב, הוא לעולם לא יוכל לחוות לבד. לא יהיה לו "דאגה בלב איש ישיחנה" והוא ימצא את עצמו נאבק עם הקשיים שלו כל הזמן.

מקווה שהועלתי.

[מירי רוט]

ליבי בלימודי טיפול אף פעם אין תאוריה לבד

כשנמצאים בלימודים כאלה

עוברים תהליך אמיתי

מטפלת חייבת לעבור תהליך כדי להיות כלי נקי

כך שבכל מקרה מי שלומדת גם מטופלת ומרויחה הרבה מאוד

[ליבי]

אוקי, אז לא מדובר על "במקום טיפול", מדובר על "טיפול במסגרת הלימודים".

תלוי מה לומדים.

אני מכירה מטפלות בשיטות שונות שלמדו שיטה כלשהי מתוך מצוקה אישית שלהן, לא משהו מוכר במלג או באיטה וכדו'. התוצאה: שהן מנסות לטפל באחרים מתוך אותה בעיה אישית שלהן. זה עוול ונוראי. שום דבר לא השתנה אצלן חוץ מזה שהן מצאו עבודה אולי…

[מירי רוט]

ליבי את צודקת לחלוטין

זה פשע

אם תשאלי כאן בפורום כמה נפגעות יש כאן ממטפלות

זה יהיה מחריד

לצערי לא כל מי שהולכת ללמוד להיות מטפלת זה כי היא באמת באה ממקום נקי וטהור

יש הרבה שמשתמשות בקליניקה שלהן כדי להרגיש 'מצילות' וזה נותן להן תחושת שליטה

יש מטפלות שהן נרקסיסטיות

ובגלל שהמטופלות לא מכירות את עולם הנפש והטיפול

הן נפגעות בצורה בלתי הפיכה

ולכן אנחנו שומעים על הרעה והחמרה במקום להבריא

וזה משהו שמתסכל כל כך כי אף אחד לא אוכף את זה

והשוק מופקר!!!!!!!!!!!!!!!!!!

לא יודעת איך לצעוק את זה לכל מי שצריכה טיפול

תיזהרו!!! תלות, מגע, חוסר גבולות, גזלייטינג, הם סימנים שצריך לברוח!!!

ולכן אני כן ממליצה מי שיש לה רצון ללמוד שתגיע לתהליך בצורה הזאת

זה מגן יותר

זה שומר על הנפש