למטפלות אין לב ?!

[שרה הל]

זו שאלה מורכבת

אני לא חושבת שמשנות לך התשובות שיעלו כאן

אלא יותר התשובה של המטפלת שלך….

אני מציעה לעלות אותה מולה

ולספר על החוויה שלך (מרגישה אחת מ…, אין לה לב… איך היא שורדת אותך…)

[שולמית אורלנציק]

בכל אופן כמה מילים

מטפלת לומדת לעשות הפרדה לטובת המטופלת אם היא תסחוב כל סיפור על הכתפיים כל היום

היא תהיה מותשת ולא תוכל להיות המקום המכיל, האובייקטיבי והיציב.

בתחילת דרכי באמת הרגשתי כך ולא הייתי מסוגלת לפנות לבאה בתור בצורה חדה כמו שתארת

אבל היום אני מבינה שהגבולות האלה, עד כה הייתי איתך ועכשיו צריך לאסוף את עצמך ולפנות מקום לאחרת

זה לטובתך! לעזור לך להתמודד בחיים האמיתיים שם אין לך את כל המקום כל היום!

ולשמור עלי שאוכל להיות המטפלת הכי טובה עבורך!

[א.]

בתור מטופלת,

גם אני תוהה הרבה פעמים (וזה מדובר בטיפול)

האם מטפלות לא חושבת על מטופלות במשך השבוע, בין הפגישות?

ואם סיפרתי לה על התמודדות שמגיעה/תגיע באמצע השבוע היא לא חושבת עלי בזמן אמת גם אם אני לא לידה פיזית?

מה, רק אני חושבת עליה? מתגעגעת?

אין לה כלום איתי חוץ מה-50 דקות בדיוקקק פעם בשבוע?

האם מטופלת היא עוד פרויקט?

האם באמת מטופלת היא כמו קלסר עבודה שמוציאים ומחזירים בקור רוח בסוף פגישה?

באמת אשמח לשיתוף שלכן, מהזווית שלכן, מטפלות יקרות שעושות עבודת קודש מאין כמוה.

[מרים סולובייציק]

כאשר לי היתה מטפלת, לא רציתי להכיר אותה איך היא באמצע השבוע, זה לא עניין אותי, לא רציתי לדעת אם יש לה ילדים וכמה, בת כמה היא, שום כלום! רציתי רק לדעת שהיא שם בשבילי כל יום רביעי בשעה 11, ואחר כך – שתעשה מה שהיא רוצה. לא רציתי לפגוש אותה ברחוב או במכולת או בהדסה (שם היא גם כן עבדה) לכן לא הגעתי לשם כי לא רציתי לפגוש אותה. רציתי שהיא תהיה שלי בקליניקה, (ושלא תחלה ח”ו בימים שאני באה אליה,) בעיר שלה (מחוץ לירושלים) וזהו.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

ד”ש

באמת המון פעמיים שאני רואה כאן כאלה שמגיבות מה המטפלות וכו’

אני מתפלאה אני בתור מטופלת רואה את זה

שכנראה המטופלות האלה הפכו קצת לתלותיות

כי ממתי אמור לעניין השני בד”כ אנו עסוקים מה אנחנו מי אנחנו

ככה נדמה לי אבל בכל זאת אני לא מוסמכת אני רק מטופלת מבולבלת

אז לא להתייחס רציני

ומאד הסכמתי מקודם אם מה ששולמית אורלנציק כתבה כ”כ נכון ואמיתי

[חני]

אני מזדהה מאאוד עם השואלת

החוסר “הדדיות” שבטיפול שרף אותי

אני חושבת עליה כל השבוע, תלות… אולי?

כמובן שזה לא במקום להביא את זה בטיפול

אבל אולי מישהי תדע להסביר ולהרחיב על זה

ואיך שיש שתי התנהגויות כה שונות במטופלות, כמו מה שתיארה מרים סולובייציק

[א.]

שולמית באמת תיארת בצורה נעימה ומובנת.. תודה!

אבל עדיין…

מרים, נשמע שאצלך לא חווית את זה, אלא הפוך באופן קיצוני..

מה עדיף? לרצות שהמטפלת תחשוב עלי או לרצות בשום אופן לא לפגוש אותה ח”ו…(??)

“פצצת אנרגיה-כוכבה” קראתי גם אותך.. תודה שהדגשת שאת לא מטפלת, אחרת הייתי מרגישה מאד מוזרה, משונה ותלותית…..

והשאלה למטפלות המנוסות – האם זו תופעה אנושית? מוכרת? קיימת?

מטופלת שמרגישה שהפקידה אצל המטפלת דברים משמעותיים וזה גורם לקשר להיות חזק ולרצון שגם המטפלת תחשוב עלי בנוסף לזמן הפגישה..

שמטופלת רוצה להרגיש קשר קצת יותר מקורקע, קשה מאד ה”חד צדדי” הזה שחוזר על עצמו בטיפול..

כמובן בשביל ההרגשה, אין כאן כוונה/ציפיה ליצור קשר או משהו..

מה יותר מצוי בשטח? (לא כ”כ מעניין, רק למען האינטלגנציה:)

[פצצת אנרגיות (כבי)]

אני חושבת שבאמת כל אחת אוהבת שחושבים עליה

וזוכרים אותה בתור בני אדם

אבל בתור מטופלת שהמטפלת תחשוב עלי זה קצת לא יהיה נעים

זה להרגיש מטופלת בכל הסדר יום אני בן אדם שאוהב שחושבים עלי

חוץ ממטפלות שאם הם מידי דואגות לי וכל היום מטרידות אני או בורחת או מתסבכת

ופעם זה היה לי שכל הזמן עניין אותי מה אחת המטפלות חושבת עלי

ובתור בן אדם שאני קצת מידי דוגרי שאלתי אותה בפרצוף האם יוצא לה לחשוב עלי המון וכו

ואז היא דיברה איתי על זה למה אני רוצה שהיא תחשוב עלי?

ועוד כמה שאלות שנגעו לנושא שלי ואחרי שיח משותף הגענו לאהבה בצורה שיש מטפלת ויש חברה

מטפלת היא לא חברה.

ממליצה למי שיש לה משהו קטן עם המטפלת שלה או לאמר לה או אם קשה לשלוח לה מכתב או במייל

זה משחרר בטירוף שמשוחחים איתם אחד על אחד

אני מאמינה שזה יפתור המון שאלות שעולות פה בפורום

ושוב אני מדגישה אני לא יועצת או מטפלת אני סה”כ מטופלת צעירה

[חני]

פצצת אנרגיות (כוכבה) – אהבתי אותך מאוד

אבל אני כ”כ שונה

בשביל לשתף מישהי בסודות הכי כמוסים שלי אני חייבת לראות שהיא מזדהה איתי,

מבינה אותי,

נקשרת אלי ואל הסיפור שלי,

אוהבת אותי,

באמת.

ולא כחלק מהשירות…

אין לי בעיה שתגידי שאני בעיתית ותפני אותי לטיפול, את יודעת למה

נכון

כי אני כבר בטיפול

ויכול להיות בעקיפין או במישרין שזה חלק אינטגרלי מהנושאים המטופלים

[פצצת אנרגיות (כבי)]

זה לא סותר הזדהות

המטפלות שלי מהממות אחת אחת

וכולן הזדהו איתי

אבל מה הקשר שתחשוב עלי כל החיים

יש לה בית ילדים בסוגריים אפילו חבירות לא זוכרות כל הזמן לפעמיים זה מזכיר אז נזכרים

תחשבי את כמה פעמים ביום את חושבת על עצמך וכמה על אחרים?

רוב הסיכויים שאת ממוקדת רוב הזמן בעצמך גם מה יגידו מה יחשבו זה גם נקרא בעצמך

כי זה מה יגידו עלייך

[שיינדי פשקוס]

שלום לכן,

אז ראשית כל תיקון ומקצועי:

מטפלת לא אמורה לומר הבאה בתור מחכה, אלא הזמן שלנו יחד עומד להסתיים/הסתיים.

ובקשר לשאלה הראשית:

אז כן, למטפלות דווקא יש לב!

והוא ענק, הראיה שיש בו מקום לכולן😉

והן אנושיות לגמרי,

ויתכן בהחלט שהן גם קצת חושבות עלייך באמצע השבוע…

זו הסיבה שהן צריכות ללכת להדרכה שבועית באופן קבוע.

בהצלחה!

[מנגו ❤]

חיכיתי שמישהי תגיד את זה

👍

[שיינדי אייזנבך]

מי שנמשכת למקצועות הטיפול (אמורה להיות) אשה שאוהבת בני אדם.

מתעניינת בהם. חושבת מה עובר להם בראש, בלב,

רוצה לעשות טוב לאנשים.

מטפלת רגשית היא אדם ככל בני אדם,

ואם היא עבדה עם סיפורים אנושיים, הם נמצאים לה בראש,

מעסיקים אותה במחשבה, וגורמים לה לחשוב

איך אפשר לעזור לאותם סיפורים אנושיים הכי שאפשר.

אפילו להתפלל על זה. אני בטוחה שלא רק אני.

עם זאת, אני רוצה לבדל בין 2 רגשות שונים: אהבה וחיבה.

לדעתי, ומי שחושבת אחרת מוזמנת לומר את דעתה,

אהבה שייכת למשפחה הקרובה, וחיבה זה רגש ששמור למטופלת.

אני מחבבת את המטופלת שלי.

רוצה בשבילה הכי טוב שאפשר.

משקיעה בה זמן, מחשבה, כוח.

אבל לא אוהבת אותה.

את זה אני משאירה לאנשים הקרובים אלי, משפחה, ילדים.

אני חושבת שמטפלת הנותנת למטופלת שלה אשלייה שהיא אוהבת אותה,

יש בזה טעם לפגם.

זה גורם לתלות, וכשהקשר מסתיים, המטופלת חווה משבר או קושי רגשי עצום

שמסיג אותה אחורה בהרבה.

אני מודעת לכך שפסיכותרפיה דינמית שונה מאד בהתנהלות מפסיכותרפיה מבוססת CBT,

בין היתר, בכך, שבשנייה,

המטרות הטיפוליות לא כוללות אפשרות לתת ‘חוויית אם’ בתור חוויה מתקנת,

ולכן שם פחות מתפתחת תלות הגורר איתו בסופו של דבר שברון לב.

[פצצת אנרגיות (כבי)]

וואו הסברת את זה ממש ישר וקולע

ממש סידרת לי את כל מה שאני חושבת מסודר

אבל לגבי אהבה הייתי אומרת פשוט צריך לפשט את המילה

יש אהבה לבת יש אהבה לאמא יש אהבה לאחות יש לחברה יש למטפלת

יש מיליון סוגי אהבה היום אנחנו נוהגים על הכל או שחור או לבן או שהוא אוהב אותי או שונא אותי

ואני חושבת בתור יהודים אוטומטי כולם הם חלק אלוק כולנו עם אחד

לכן אוהבים את כולם אבל איך מתבטא אהבה איזה סוג זה תלוי לתפקיד

זה כמו כדי להגיד לתינוק שמסוכן צריך לקחת לא את החפץ ולא לחכות שיבין לבד ולגדול אפשר להסביר

ככה נראה לי גם באהבה כולם אהובים כולם רצויים אבל מראים בצורות שונות את האהבה

יש תקשורת שונה…

[בת-חן כהן]

ברשותכן מביאה את הצד האישי שלי כמטפלת:

לפעמים אחרי פגישות מורכבות קשה יותר לעבור לפגישה הבאה, כן. קורה לי.

ולדעתי כאן נכנסת האחריות שלי כלפי המטופלת הבאה לתת לעצמי משהו שייתן לי כח: לצאת מהקליניקה לכמה דק’ ולחזור, לדבר לעצמי או לאחרים על כל נושא, לפעמים אפילו לצייר בטושים או לכייר בפלסטלינה 🙂

חושבת שמה שהעלית זה באמת סוגיה, לא דבר שבא ברגל,

לעבור ממטופלת למטופלת,

זה דורש ממטפלת הרבה קשיבות והתכווננות לעצמה, כדי שתוכל להיות בשביל המטופלות בצורה הכי טובה שאפשר.

וזה גם המקום שלה להכיר את הנפש שלה ויכולת ההכלה בהתאמה לתקופות בחיים שלה. וכן, כמה פגישות לקבוע ברציפות שתאפשר לה לתת את כל כולה בכל פגישה.

ןבנוגע למה שהעלו פה על ש”קשר עם המטפלת הוא לא קלסר שמכניסים אחד ומוציאים אחר”.

מודה ומתוודה, אני יכולה לחשוב על מטופלות מחוץ לשעה השבועית. קורה לא מעט.

לפעמים יוצאת מימי פגישות ארוכים יותר, ומרגישה שיש בתוכי הבזקים של עולמות כמספר המטופלות שפגשתי היום. ואז עושה חושבים איך משחררים קצת ומפנים מקום.

יש ימים יותר יש שפחות, תלוי.

לא בטוחה שכל המטפלות החשובות כאן יסכימו איתי ועם התחושות, אבל אינדבדואלית בשבילי-זו החוויה.

ובא לי לפתוח על זה דיון נפרד, כי זה מעסוק אותי גם כמטופלת 🙃

[חני]

שיינדי אייזנבך

התחלת בקביעה שקשר בין מטופלת למטפלת צריך להיות חיבה ולא אהבה

אהבה זה קשר של בני משפחה

המשכת שטיפול בגישת הפסיכותרפיה אמור להביא למטופל ‘חווית אם’

אם כך, בגישה זו צריך להיות קשר אהבה בין המטפל למטופל

הבנתי נכון?

אגב ממש תודה לכל המטפלות שמגיבות

תדעו שזה מאוד מאוד עוזר להבין דברים

ואל תפחדו לכתוב, שמי יודע אולי זה יכול להזיק או לא להיות מובן

לדעתי אנשים מסתכלים על מה שנכתב פה בפורפורציה

[מרים ג]

היא הציגה שוני בין פסיכותרפיה בגישה דינאמית לבין גישת הCBT.

נשמע שהיא מטפלת בגישת CBT, וממילא חווית אם היא לא חלק מהתהליך.

[חני]

זה מה שאני גם מבינה מתוך הדברים

ולכן אני לא מבינה למה הקביעה הזו כן חיבה ולא אהבה. בצורה כוללנית

[מרים סולובייציק]

מטופלת שמרגישה שהפקידה אצל המטפלת דברים משמעותיים וזה גורם לקשר להיות חזק ולרצון שגם המטפלת תחשוב עלי בנוסף לזמן הפגישה..

אני לא מצטרפת לאמירה הזאת, אכן רוב המטופלות ככולן מפקידות דברים משמעותיים אצל המטפלת אבל זה גורם למטפלת לקיים את האתיקה המקצועית ולשמור את הדברים בינה לבין עצמה, או לבין המדריכה שלה (כל מטפלת צריכה הדרכה מאשת מקצוע.) זה אמור לגרום לה לטפל יותר טוב במטופלת, להבין אותה יותר, אבל לא

נקשרת אלי ואל הסיפור שלי,
אוהבת אותי,
באמת.
ולא כחלק מהשירות…

כי זה כן חלק מהשירות!