מהו כאב, וכיצד ניתן להתמודד עימו?

[שרי מרציאנו]

אושרת, שמחה לפגוש אותך כאן…

מאד מתחברת למה שכתבת

ותודה שהעלית את הדברים הכל כך קשורים לזמן ולתקופה.

הייתי שמחה לשמוע איך את מבצעת הרפי’ה/ באילו דרכים…

ומבקשת להוסיף כהמשך למה שכתבת ובתור מאמנת רגשית

שכאב ניתן לשחרר ע”י קבלתו

(כפי שציינת )–“הוא יוצר חסימה המביאה ל ה ת נ ג ד ו ת והמלחמה הזו היא היוצרת את הכאב בגוף!!!”

ולכן אחת הדרכים הנפלאות זה פשוט לקבל אותו ע”י שפשוט מסכימים לשחרר אותו החוצה.

הכיוון הוא ללמוד לזהות מתי הוא מופיע ואז ללמוד לשחרר אותו.

אפשר גם באמצעות כלים פשוטים- כל אחת לפי מה שמתחברת:

לבכות, להתפלל, לכתוב מכתב אנונימי , לצאת למרחב הפתוח, לשתף ועוד….

פשוט לתת לו להשתחרר ברמת הביטוי והחוי’ה,

להסכים להרגיש אותו.

לפעמים נדרשת הכוונה או התערבות במקרים בהם הכאב יושב על כאב ישן יותר

ואימון רגשי מאד יכול לעזור.

וברמה אמונית-

הכאב מקרב

בימים אלו שאנו כה זקוקות לריפוי כאבים , אם שלנו אם של אחינו היקרים,

מקווה בשביל כולנו שניצור אחדות וקרבת אלוקים שהיא התרופה לכל הכאבים.

וגם אחדות ביננו כאן- בקבוצה

כמה יפה שקבוצת נשים בעולמו של הקב”ה משתפת ויוצרת הרמוני’ה יחד.

באהבה והצלחה לכולן

שרי מרציאנו

[אושרת שער]

שרי יקרה!

תודה על תגובתך:)

היא ממש ממשיכה את המשך המאמר ,

ומנתבת אותו לשלב הבא:

כיצד ניתן לזהות את כאב שלנו?

אבל רגע לפני שאני ממשיכה ,

אשמח לשמוע מכן – חברות הפורום,

מטפלות ונשים כאחד,

כיצד אתן מצליחות לזהות את הכאב שלכן? של הלקוחות שמגיעות לייעוץ/ טיפול?

כיצד אתן מתמודדות עימו?

אלו כלים יש לכן במצב של עזרה ראשונה?

יום נפלא,

אושרת.

[זהבה רוז – אורח חיים בריא]

אושרת, שרי וחברות הפורום וקדם היקרות

בהמשך לשאלתך אושרת

כמטפלת מאסטר טריינר ב-NLP ודמיון מודרך

אני דואגת לתת לאישה ‘חכה ולא דג’.

בין שאר ה’חכות’ והכלים

יש את החובה והזכות

ללמוד לעשות הרפיות.

הרפיית הגוף משיעה על הרפיית הנפש.

וכרגועים יותר גם החשיבה נעשית אופטימית

וחיובית יותר מאליה

וניתן יותר בנקל למצוא נקודות אור במצב בעזרת ה’.

ושרי גם אני סבורה ששיתוף הפעולה כאן יכול להביא תועלת לנשים ולנערות

בהן אנחנו מאמנות ומטפלות כיון שלכל אחת התמחות שונה.

וכן לעיתים מאמנות שולחות לי קרובות משפחה

שלא נעים להן לטפל בהן

והאימון גם לא כל כך פתוח ותועלתי כשהקרבה המשפחתית או החברית גדולה.

לשואלות ההתמחות שלי היא:

אורח חיים בריא, הרזיה, שחרור מאכילה רגשית

העצמה אישית וחיזוק הביטחון העצמי

והדימוי העצמי – עם או בלי קשר לעודף משקל.

מטפלת גם בחסמים לניהול העסק

בשל חוסר בטחון עצמי, אי בהירות בחזון וקצרים בתקשורת עם הסובבים

ושרי לבקשתך מצרפת כאן חלק מספרי

על איך עושים הרפיות באופן בסיסי

רובן אפשר ברוך ה’ לעשות לבד בבית.

ברכה והצלחה

בשליחות הגדולה – כל אחת והתמחותה

זהבה רוז

ליצירת קשר, לשיתופי פעולה ולהפניות

052-7610920

[email protected]

מהי-הרפיה-ואיך-עושים-אותה-הנה-טעימה-מהספר-של-זהבה-רוז-חלק-ראשון-בפרק-4-על-הרפיות-ויציאה-מלחצים-1.pdf 144 KB PDF - Click toצפיה

• העתקת קישור להורדה

[אושרת שער]

זהבה ,

תודה על השיתוף!

באמת אחד התרגילים הכי חזקים –

זה בהירות מול ניגוד.

זה ה ת ר ג י ל בה’ הידיעה.

למה?

כי הוא מעולה למצב של “סור מרע”,

ומושלם למצב של “עשה טוב”.

כי הוא קצר איכותי וקולע למטרה,

ומתוכו קלי קלות לדלות תובנות וקולות עמוקים הרבה יותר מהנפש.

כי המטופלת יכולה לקבל אותו לביתה – ולפעול עפ”י הוראות שאתן לה במצבים מסוימים,

וניתן לעבוד אתו במשך פגישה שלמה עם לקוחה.

כי הוא נפלא ליחידה – אחת על אחת,

ואין כמוהו לעבודה קבוצתית…

כי התרגיל הזה הוא קצר וקולע, (ולא ארוך וצולע…)

ועוד בונוס:

כשאני מלמדת את הלקוחה את ה”תבנית” שלו,

תוך כדי תנועה אני מגלה לה שהתרגיל הזה הופך חלק ממנה,

ויכולה להשתמש בו לכל עניין או דבר, ללא חשש שחס וחלילה עלולות להיות השלכות ללא הנחיה נכונה שלי כמאמנת.

ובהקשר למאמרינו כאן-

אין כמוהו לזיהוי ואיתור כאבים וקושי בתוכנו,

על כל הרבדים הכוללים שלו.

וברגע שהצלחנו לאתר את הכאב,

אנו כבר בחצי הדרך לפתרון.

וזה,

תודו- ש ו ו ה :)…!!!!!

[שרי מרציאנו]

תודה רבה לאושרת ולזהבה ולכל החברות בפורום.

אושרת, לשאלתך

זיהוי הכאב מתחיל לדעתי בשלב של שיח פתוח ושיקוף , שנותן המון תיקוף והכלה לכאב של הלקוחה

שזה כבר דבר גדול ועצום. עדיין לפני הטכניקות וכו’…

במקביל, כבר בשלב הזה את יכולה לדלות נקודות לזיהוי “דפוס הכאב” של המתאמנת.

בשלב הבא אפשר להתחיל בשאילת שאלות מכוונות (מתי מתחילה אותה ההרגשה ,מאין היא מוכרת לה, היכן היא פוגשת אותה, באילו עוד מקומות זה פוגש אותה…) במטרה לזהות דפוסים שניתן לעבוד עליהם בזמן אמת.

בגדול-איך להתמודד עמו? ללמוד להתידד עמו ,להכיר אותו להבין אותו בצורה נקי’ה. ללא שיפוט.

ניתן למשל לבצע תרגיל, בו את מבקשת מהמתאמנת להעלות סיטואציה הקשורה לכאב ולשים את המחשבות בצד ולהתרכז במה קורה לה בגוף ומה מרגישה.

אח”כ אפשר לשחרר את הכאב – למשל עם הטכניקות הרפי’ה שגם כך את משתמשת בהן.

עד כאן על קצה המזלג מבחינת עבודה עם רגשות,

כמובן שיש המון פעמים לעשות עבודה גם עם המחשבות.

זהבה יקרה- תודה על המשוב מאד נהניתי ממה שלחת. מוגש מאד יפה וברור.

אושרת לא הבנתי מה זה התרגיל הזה “בהירות מול ניגוד”,

תוכלי לפרט?

יום נעים לכולן

שרי מרציאנו

[אושרת שער]

שרי יקרה,

תודה על דברייך הנפלאים!

לשאלתך, לגבי תרגיל “בהירות מול ניגוד”:

זה תרגיל מתוק קצר וקולע,

שמאפשר להעלות את הכאבים / קושי /פחדים / וכו’ מתת המודע,

ולאפשר לעצמנו להבין איפה אנו , ולאן רוצות ללכת:)

בקצרה :

ניגוד- אלו כל הדברים השליליים שאנו חוות.

להעלות אותם – מומלץ על הכתב,

בלי לשפוט , לשפוך בקצב, ברצף.

אח”כ ממליצה לכתוב ” כף זכות”- כאילו את הסנגורית היחידה שמסנגרת ומסבירה את הרגשות שלך.

(לא מחייב שאת מסכימה עם זה, אבל מסנגרת)

ורק אח”כ – לכתוב את ה”בהירות”.

מהי בהירות? ההיפך של הניגודים שנכתבו אחד לאחד,

רק בלשון חיובית!!!

וכאן טמון אחד מהדברים הכי חשובים:

לעוף על עצמך!!!:)

לכתוב את החזון שלך הכי חזק וגבוה שאת יודעת!

אח”כ מעתיקה את הכתוב לדף יפה יפה,

וכותבת את הדברים כתודה לה’,

כאילו רואה את זה עכשיו.

ממליצה להשתמש ברש”ת:

ראיה / שמיעה / תחושה.

דמייני בכל הרבדים הללו את ההצלחה שלך, את הגשמת המטרות שלך .

ממליצה לתרגל את החזון הזה בדמיון מודרך לפחות פעם ביום.

הכי טוב- בבוקר מיד לאחר הקימה,

או לחילופין לפני השינה בלילה.

חזק ביותר!!

[שרי מרציאנו]

אושרת יקרה!

תודה רבה!!!

וסליחה שלא יכולתי להגיב מהר יותר

לא הבנתי למה כוונתיך- כף זכות/סינגור

(למשל אם חווים אכזבה

אז כף זכות לדוגמא- “ברור שזה מאכזב להיות במצב X….”?)

יום טוב,

שרי

[אושרת שער]

שרי,

“כף זכות” בתרגיל הזה הכוונה שיש לי ממש אמפתיה למקום שהאדם (גם אני:) חווה.

לבוא אל המציאות שלו (שוב, או שלי – אם התרגיל הזה נעשה בשבילי:)

כאיןו אני היא הסנגורית היחידה שיכולה להסביר את מה שחווה/ מרגיש/.. וכו’.

אני מדגישה:

כף זכות לא מחייב שאני מסכימה עם המעשה!!!!

לדוגמא- אשתמש במשהו קיצוני – חיצוני:

אני בחוץ לארך, במזינה כלשהיא בסוף העולם שמאלה..

אין שם שום יהדיה חוץ ממני,

ואז אני מגיעה לכיכר העיר המרכזית..

ורואה מול עיני מחזה מסיפורי המעשיות של לפני 500 שנה,

משפט ראווה .

טדדדדאאאם.

השופט מתיישב.

הקטגור שוטח את כתב התביעה .

מי זה? מה קרה?

אה… הם אומרים כאן שיש בבמה בחור גנב.

ולא סתם גנב,

אלא יהודי.(וואי וואי רק שלא ידעו שאני גם יהודייה ..)

מנסה להבין מה אומרים שם בבמה.

מתקרבת יותר.

היהודי הזה – הוא ילד נער,

שגנב מבית של קשישים,

והמשפט הזה במקום הזה לא הולך לבוא לו בטוב..

שומעת את העדים….

“אדוני השופט,זה פשוט נשמע מזעזע, למה לגנוב , משהו אחד, אבל עוד להיכנס לבית של קשישים ולהפחיד אותם ולגנוב..??”

אחד מהקהל אומר לחברו “אין לו סיכוי ליאהוד הזה,

הולכם להוריד לו את שתיהן!”

אני מסתובבת ושואלת – “מה שתיהן?”

אה, הידיים.

אין לו סיכוי!

אף אחד כאן לא בא לעזור לו.

נכון לא טוב בכלל כל הקטע הזה?

ואז אני עורכת חישוב מהיר:

אין כאן בארץ הזו שום יהודי.

אני ורק אני יכולה לעזור לו,

מה גם שאני זוכרת את הפנים של השובב הזה מהשכונה…

איך הוא הגיע לכאן? ה’ יודע.

אני ממש לא מסכימה עם הדרדור הזה – וחילול ה’ .

למה הלך לגנוב ועוד מזקנים? לא מתבייש?

(קטרוג , שלכאורה נכון מאוד!)

ואז שומעת את השופט:

“האם יש מישהו מהקהל שרוצה להעיד לטובתו? יש מישהו שמוכן לקום ולסנגר?”

דממה.

הלב שלי על 200.

רואה את מבצעי גזר הדין מתקרבים לבמה.

תופים של גזר דין ברקע.

הילד נער הזה

(כן, אני נזכרת – זה הוא זה ששבר לנו את הדלת של הבניין, ותלש את כל החבלים של השכנים בקומה א עם הבגדים לפח… הוא זה שתופף על חביות לפנות בוקר חודש שלם לרחוב וצעק ככה בא לי, זה מה שעושה לי טוב…הוא זה שרדף אחרי החתולים ותפס אותן בזנב והעיף …ל… והוא זה שרדף אחרי הילדים שלי גם.. זה הוא!!!כמה חיפשו אותו – תמיד היה כמו רוח, מזיק נעלם ולא יודע מה זה לנוח.)

שומעת את השופט שואל: “פעם שלישית , לפני ביצוע גזר הדין – האם יש כאן מישהו אחד שרוצה להעיד לטובתו?”

כולו לבן כמו סדין של כניעה ,

ואני יודעת שזהו. אני קמה, כי אם לא – אז זהו הוא אבוד.

חשבונות – אסגור אתו אח”כ על הכל.

כי אם לא הסינגור שלי יורידו לו את הידיים ח”ו…(פעם היו עושים את זה, היום זה קורה במדינות איסלאמיות…!)

ואני המסנגרת היחידה שלו – אז גם אם אני לא מסכימה ב כ ל ל עם המעשה שלו ,

(וכל המעשים שפורטו לעיל, וכל אלו שלא… תיצלינה האוזניים..)

ואז עולה לי הקול, אבל אושרת!

גנב זה גנב זה גנב, ועוד מקשישים חסרי ישע!!! נכון?

אבל – שוב, הוא יהודי, בודד במדינה זרה,

ואם אני לא לא – לא יהיה לו:(….

אני אעשה הכל כדי להגן עליו, נכון?

אני קמה.

את הדממה שבאויר אני חותכת בקול פסיעותיי לכיוון הבמה.

בראש מורם (ובלב רועדדדד)

מתחילה להסביר לשופט – כמה הוא טעה ומביע חרטה…

ובכלל- שימי לב – כאן הקטע של הסינגור:

הוא עבר המון דברים קשים בחיים שלו(לא סותר שאני נגד גנבות כן?)

עני מרוד(גם עניים לא צריכים לגנוב – אבל אני מסנגרת)

גדל לבדו יתום, לא הייתה לו תשתית חינוכית בכלל(עדיין – לא גונבים)

גדל ביער לבדו…(טוב, רק שלא יתנהג כמו חיה..)

הבנת את הקטע, נכון?

עכשיו ההמשך רק לסיום הסיפור..

ו”בבקשה אדוני השופט, אני ממש מתחננת – תן לו סיכוי! הוא יכול לתרום עם הידיים שלו לזולת, ולעזור לאותם קשישים ולתקן להם את הבית, והנזילות, אם רק יהיה שם מישהו שיסביר לו וידריך אותו…. כף זכות השופט הנכבד..”

ואז השופט , מקשיב, בדעתו חוכך…ו..

מ ת ר כ ך – כן.

זה מה שקורה לנו בתוכנו.

השיפוט שלנו כלפי עצמנו וכלפי הזולת –

מתרכך גם,

ואנו פנויות להתקדם רק עכשיו באמת לשלב הבא.

הבהירות.

מקווה שהובנתי עכשיו היטב יותר.

אם לא אחשוב על סיפור אחר ….=)

[שרי מרציאנו]

כתבת נפלא והסברת יפה מאד

נשמע שכף זכות מתאים לשחרור רגשות אשמה

(וכשמטופל/המתאמן בשל לכך)

תודה רבה אושרת!