מחשבות אובדניות? ומה עושים איתן

[חני שידלובסקי]

ש כ יקרה.
זו אכן תחושה כל כך קשה, בפרט לבחורה צעירה, ואפילו את מתארת שהלכת לטיפול
והתאכזבת.
תוכלי להתקשר אלי ונדבר (את יכולה להישאר אנונימית בשיחה). 0504113080.

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

ש כ יקרה. כתבתי לך הודעה אישית. למרות האכזבות הקודמות אני לא ממליצה לך להתייאש. חשוב מאוד לפנות לטיפול מקצועי ולא להשאר לבד עם הדברים.

[מרים סולובייציק]

הכתובת לכזה מקרה, היא ללכת לפסיכיאטר!

[אפרת ת]

לא תמיד

[תמי רייך]

אני אמנם לא אשת מקצוע.

וגם לא מכירה את ההתמודדות הזאת מקרוב, כן מכירה בורות חשוכים וכואבים אחרים, והמוני שאלות ללא מענה.

ובכל זאת רוצה לומר לך שמגיע לך!מגיע! לחיות חיים אחרים.

יש חיים אחרי המוות. יש. למרות שלפעמים כשנמצאים בבור הכל נראה חסר תקווה.

המחשבות האלו הן בד"כ תוצר של דכאון,הן לא המחשבות שלך אלא של הדכאון שהשתלט לך על המחשבה.

(איך יודעים את זה? כי מחקרים שנערכו על אנשים שסובלים מדכאון הראו שכולם חושבים את אותם מחשבות, הם אמנם חושבים שזה המחשבות האמיתיות שלהם, אבל זה רק מסך שחור מעל)

ואפשר לצאת מזה, ולגלות את האור והיופי והטוב בחיים.

ואני חוזרת שוב, מגיע לך לחיות חיים אחרים מלאים וטובים יותר.

אני חושבת שזה שקמת וניסחת הודעה כאן, מראה על זיק חיוני לחיים, על רצון לצאת מהמקום הזה ולא לאבד לתוכו.

חושבת שלפעמים עזרה ראשונה, זה לפנות לרופאת משפחה ולנסות קו ראשון של תרופות כדי לקבל כח להתחיל תהליכים שהם בד"כ לא קלים.

ולפעמים עוזר גם פשוט לגרום לעצמנו לטוב. תחשבי מה יעשה לך טוב עכשיו. מה יפנק אותך.

לפעמים דברים קטנים שנראים פשוטים יכולים לשנות הרגשה ולתת כח לעשות צעדים לא קלים.

בקשר לטיפול, אני מאמינה רק בתהליך דינמי וארוך, פחות תהליכי אימון שלא פותרים את הבעיה מהשורש.

תני לעצמך עוד פעם צ'אנס. ואל תפחדי. בטיפול טוב כשיש אמון עמוק (ולוקח בהחלט זמן לבנות אותו) את תראי שתצליחי לדבר גם דברים שכרגע נראים לך בלתי אפשריים.

הרבה הרבה כח.

הלוואי שתבואי יום אחד לספר שאת במקום אחר לגמרי.

[ש כ]

תודה לכל אחת שעצרה לקרוא ולהגיב.

להבנתי – אני לא בדיכאון, (מסוגלת ליהנות מדברים ולצאת מתחושת הדכדוך, לא נצפו שינויים מדאיגים ממש בתיאבון.)

מחשבות על מוות מהסוג שהזכרתי יכולות לבוא גם כליווי לתחושות חרדה?

[חיה חיה]

זה עלול להוות תקדים לדיכאון אם לא מטפלים..

[רותי •]

כן, וודאי.

[תמי רייך]

אני לא אשת מקצוע.

אבל דכאון לא חייב להיות מזו'רי, מהסוג שמשכיב במיטה וגורם לאבד כל תחושת הנאה מהחיים.

הוא יכול להיות גם דיסטימיה כזאת שמזדחלת לחיים לאט לאט, וזה 'רק' ענן אפור שמתלווה.

חרדה היא גם הרבה פעמים, הצד השני של המטבע לתחושת הדכאון.

אבל זה באמת לא משנה ההגדרה, משנה שאת חווה רגשות קשים. ובעז"ה אפשר גם אחרת.

[אסתר כהן]

יואו, נקרע לי הלב.. זה גיהנום שמי שלא התמודד עם זה לא ישער את כמות הסבל הזו לעולם

קודם כל אל תבהלי מעצמך. זה בסדר ויכול לקרות לכל אחת.

דבר שני, תבררי על טיפול טוב ותחפשי ותחפרי עד שתמצאי (בבקשה ממך תבקשי המלצות ממקור ראשון וממישהי שאת סומכת. לא מפורומים ולא בהתכתבויות שאין לך מושג מי עומד מאחורי המקלדת)

אולי זה יתן לך כוח- אבל אני אספר על עצמי שלצערי נכוויתי קשות, פגשתי את הצד הרע של האנושות בעולם הטיפול עד שאיבדתי אמון טוטאלי בכל מה שקשור לתחום הטיפולים והמטפלים.

כורח המציאות הביא אותי לנסות שוב, לחפש ולתת צ'אנס אחרון

וברוך השם עם המון המון תפילות הצונאמי מאחורי. נוכחתי לגלות שיש גם המון אנשים טובים. והכי חשוב- שיש תקווה.

המון הצלחות וחיבוק גדול

😚

[אלישבע חמד • סטודיו פנטזיה]

אני לא מהתחום, ומעלה פה כיוון שונה:

עשית לאחרונה בדיקות דם? B12, קומפלקס B, ויטמין D, ברזל

אלו וויטמינים שאם יש בהם מחסור משמעותי הם גורמים לעצבות, דכדוך, חרדות וכו' ולרובינו יש מחסור

מומלץ מאוד להיבדק, ולא לסמוך על הרופאה שאומרת שהערכים בסדר, אלא להביא למישהי שיודעת לקרוא ערכים.

(אגב, B12 אם לא תבקשי במפורש לא יכניסו לך לבדיקה כי זו בדיקה יקרה, אז תבקשי ותסבירי למה את צריכה)

רק בריאות ושמחה

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

חברות יקרות, אני מתחברת להרבה דברים שנאמרו כאן, ורוצה לחזק אותך בהתמודדות שנשמעת לי מאוד לא פשוטה. לא אחזור על הכל כדי לא לייגע, אבל הדברים העיקריים:

א. ודאי שכדאי להיבדק פיזית ולראות אם יש חוסרים, ואם רוצים ללכת לאשת מקצוע בתחום התזונה והתוספים.

ב. לאחר שזה נאמר, עדיין אני שומעת בדברים מצוקה נפשית, ולכן כדאי לפנות לאשת מקצוע ותיקה ומומלצת שתבצע הערכה מה הבעיה ותבחר יחד איתך דרך טיפול. לא ניתן לאבחן דרך פורום, מקצועי ככל שיהיה. ניתנו פה כמה רעיונות לאבחנות, אני יכולה לחשוב גם על עוד אפשרויות, אבל צריך מישהי שתשב איתך ותדע להכיר אותך וגם לתכלל את כל האינפורמציה לכדי אבחנה וטיפול מומלץ.

ג. אם צריך היא תדע להפנות לפסיכיאטר או לרופא משפחה לשילוב תרופות, שפעמים רבות יכולות להיות משנות חיים כפשוטו ממש, אבל לא תמיד יש צורך בהן.

ד. חבל להתייאש. זה שמטפלת מסוימת לא התאימה לקושי הספציפי, או אפילו לא היתה מקצועית, או שטעתה טעות אנוש (כן, יש כזה דבר…), לא אומר שלא אצליח בפעם הבאה, וגם אם עברתי שורה של מטפלות. אולי אפשר להיעזר בניסיון שלי ובטוחה שגם של אחרות כאן, שטיפול פעמים רבות יכול לעזור, ולכן שווה להתעקש על טיפול מיטיב.

מאחלת לך ולאחרות כאן שזקוקות להצליח למצוא את המענה הנכון והמדויק.