“מטפל חייב שיהיה לו תואר שני לפני שעובד עם אנשים” – מה דעתך?

[רחל רובין]

אם זה היה אפשרי,

הייתי מציעה שבמקום (או בנוסף) להקים גוף שבודק מכוני לימוד, שיקום גוף חרדי מקצועי שמפקח על מטפלים/ות. נניח שכל מטפלת שתרצה להיות מאושרת בגוף הזה, תצטרך לעבור ראיון אישי, מבחני ידע, ולמשל גם מבחן השלכתי כמו רורשאך/ אבחון ציורים וכו’, כדי לבדוק שהאישיות שלה מתאימה להיות מטפלת.

וכך זה יהיה יותר ספציפי ומדויק- יתכן למשל שמישהי למדה במקום מקצועי מאוד, אבל האישיות שלה בעייתית, למשל.

הלוואי וזה היה אפשרי… בינתיים כנראה חלום רחוק.

[מיכל חיים]

שאלה שאני רוצה להציף היא עלתה לי אחרי שנכוותי קשות מפסיכולוגית תואר שני.

מי קבע איך לטפל בנפש היקרה והשברירית שלנו?

האם אני יכולה להפקיר את הנפש בידי כאלו ”שיושבים במגדל השן” כופרים בה’ ובתורתו והם אלו שיחליטו מה הדרך הטובה וכיצד לטפל בנפש?

כן, אני גם מכירה את האמרה ”חוכמה בגויים תאמין” אבל עד כמה זה מסתכרן עם הנפש המובדלת שלנו?

התחברתי לתגובות שהדגישו עד כמה יראת שמים של המטפלת חשובה. אולי אחרי הלימודים חובה למטפלת ללמוד גם מהמקורות שלנו? לדג’ אני חושבת שישנם קשיים שבאים על האדם כניסיון ולא קשורים ליצר הרע, כשאני מסכימה לקבל את הנסיון את עצמי בקושי הזה. ההתמודדות מקבלת משמעות. וכן על זה הדרך.

[אלישבע חמד ◇ סטודיו פנטזיה]

אני חושבת שטיפול רגשי

הוא בגדר ‘חוכמה גויים תאמין’ אבל הרבה יותר- ‘אמונה בגויים אל תאמין’

כלומר יש פה עוד הרבה מרכיבים חוץ מחכמה

וכמובן שבשביל זה צריך מטפל ירא”ש

וזה ידוע שבהרבה שיטות המטפל משליך מהאמונות והדעות שלו על המטופל

[מרים סולובייציק]

אני חושבת שישנם קשיים שבאים על האדם כניסיון ולא קשורים ליצר הרע, כשאני מסכימה לקבל את הנסיון את עצמי בקושי הזה. ההתמודדות מקבלת משמעות. וכן על זה הדרך.

אני אכן מסתכלת על הניסיונות שלי כניסיון ולא כיצר הרע ולא כעונש, רק ככה אפשר להתמודד, על ידי מציאת משמעות לסבל, למה אני סובלת, ובשביל מה כל הסבל הזה.

[רחל בן פורת]

?
אפשר שמות של רבנים ואדמורים שאמרו שאפשר לכתחילה כולן בהכללה ללכת לתואר?
את יודעת שמות או שאת אומרת מה ששמעת ממי ששמע ששממע ממשהו….

[ר. טייך]

חב”ד
קרלין

[ה]

אני חושבת שהם 99% מרבני הקהילות יצאו נגד,

קצת רחוק להגיד יש כאלו שמתירים, אפשר להגיד האדמור מקרלין התיר.

[פייגי פלדמן]

ועוד שאלה כואבת שאני שואלת כבר שנים:

למה מוסדות ‘משלנו’ (כמו בתי מורה, בית חם וכו’)

מביאים רק מרצות ומורות עם תואר אקדמאי???

הרי כל הסיבה שחרדיות באות ללמוד אצלם, היא כדי להתמקצע בתחום לפי דעת תורה.

אז מה הדוגמה שהם מביאים??? מיהו ה’מודל’ ממנו התלמידות צריכות לרכוש ידע???

זה סוג של קונפליקט- אני באה ללמוד כאן מקצוע, אבל במסגרת הזו לעולם לא אהיה מקצועית באמת,

כמו אותה מרצה אקדמאית.

אז למה שאבוא ללמוד כאן?????????

[ר. טייך]

כי יש דרישה של המל”ג

א”א לפתוח התמחות היום בשום סמינר הכי שמור

ם אין סך מסויים של אנשי צוות עם תארים אקדמאיים

[רבקי גרינוולד]

את צודקת אבל מה את רוצה שיעשו? כל עוד יש למוסדות הללו לקוחות הם לא ישנו כלום לא לצד הזה ולא לצד הזה

[שיינדי אייזנבך]

לפני כשתים עשרה שנה

ביקשתי מהיחידה של לימודי החוץ של בר אילן

שיתנו לי תעודה מטעמם על לימודי הפסיכותרפיה במכון שי.

זה לא תואר כמובן, זו תעודה שלא שווה כלום יותר מהתעודות של מכון שי

אבל זה נראה יפה, עם לוגו של השתלמויות בר אילן,

ונשים ביקשו אם אני יכולה להשיג תעודת ‘חסות’

כמו שמכללות אחרות ‘לימודי החוץ של הדסה’

לימודי החוץ של מירב, של מכבי, של בלה בלה….

ניסיתי.

הייתי בטוחה שיזרקו אותי מכל המדרגות,

כי אין לי תואר.

אמנם למדתי עשרים שנה ברציפות כל מה שעולה בדעתכן ושלא עולה בדעתכן,

אבל אתן יודעות, מי שאין לה תואר היא לא רצינית וכו וכו.

בפועל, הם הזמינו אותי לראיון,

ביקשו לדעת מה אני בדיוק מלמדת, ועשו לי ‘מבחן’.

היו שם 5 או 6 פרופסורים מזרוחניקיים נכבדים,

והם שאלו אותי שאלות.

איפה למדתי. איך אני מתייחסת לזה, ולזה, ולזה,

איך מטפלת במקרים כאלה וכאלה.

ניסו גם להכשיל.

עניתי תשובות, והם ממש התלהבו, ושמחו לתת לי חסות.

היה להם מצוין שהם נותנים גב לבית ספר חרדי שמלמד פסיכותרפיה בלי תואר,

ושמחפש מקורות תורניים לכל דבר ושיטה פסיכולוגית.

אבל אצלנו, זה לא מצוין.

אנחנו לפעמים יותר אפיפיורים מהאפיפיור.

אגב, הם נתנו לי תעודות במשך כשמונה שנים.

לאחר מכן פתחו לבד מגמה לפסיכותרפיה – לימודי תעודה ולא תואר !!

וסירבו להמשיך ולתת למכללות אחרות מלבדם.

אגב נוסף,

ניסיתי לבקש מהם לקולגה שלי, שגם היא רצתה לקבל תעודות מהם,

הם בחנו אותה בצורה מקיפה, וסירבו לתת לה גב.

הם אמרו שהיא מבלבלת את המוח (!!!!) ויתכן שצדקו.

[שירה אלג'ם]

שיינדי, חזק!!!!!!!!!! אהבתי

[שירה אלג'ם]

העניין הוא שיש מקומות מקצועיים… שהם לא תואר. מכיוון שד’ לא ישאיר את
ברואיו כמו שכתבת באוויר. ובמקרה (רק מד’) רואים את זה גם בעיניים שמי שרוצה
להיות מקצועית ולא ללכת ללמוד תואר יכולה.

[אפרת שטרן]

השאלה היא רק מי מחליט מה מקצועי.

[ה]

זה שאלה גם על מקומות לימודי התואר!!

[אפרת שטרן]

לצורך זה יש את המל”ג.

אפשר לחלוק על הסמכות שלו אבל בסופו של דבר יש כאן גוף חיצוני מקצועי שנותן תנאי סף.

כבר דובר כאן באשכול על זה- ולדעתי זה המוצא היחיד ללימודים ללא תואר- גוף מפקח חיצוני.

[סירי גולדמן]

הרבה מהמקומות שמלמדים ללא תואר אכן מעבירים את תוכנית הלימודים אישור של גופים חיצוניים.

הקורס שאני למדתי, למשל, עבר את האישור של י.נ.ר ושל מרסי קולג’, כנ”ל למיטב ידיעתי הקורס של יפה בלומנטל – למרות שאין השואה בכלל בין הקורסים הנ”ל אבל בכל אופן שניהם עברו אישור, הקורס של חנה ביין עבר את של מכללת אריאל אם אני לא טועה וכו’.

אכן, בניית תכנית לימודים מקיפה זה אחד הדברים הכי מורכבים שיש. כשהמרצה שלי החליטה לא לפתוח מחזורים נוספים ואמרתי לה שזה נזק ציבורי:) היא אמרה לי – אדרבא, תפתחנה בעצמכן – התלמידות שלה, כלומר.

אבל – עלי זה גדול, לא מסוגלת ואין סיכוי. דווקא בקשה ממני שנה שעברה או לפני שנתים, לא זוכרת, מישהי שפתחה בי”ס ללימודי טיפול שאלמד שם, וסרבתי. זה באמת דבר שדורש המון המון המון, צריך לזה מגוון יכולות גדול ורחב הרבה יותר מסתם להיות מטפלת טובה או מצוינת.

מילא ללמד, אבל לבנות את התוכנית? ברררר….

אבל עיניכן הרואות – באמת קורס רציני לא נבנה באויר.