מי את, מטפלת?

[רעות Reut]

עדיין לא גיבשתי דעה שלימה על זה
צריכה עוד לחשוב

אבל כשהמטפלת שלי אמרה לי שהיא גם התמודדה עם דיכאון בעבר,
הרגשתי שסוף סוף מישהו באמת מבין אותי, שהיא באמת מבינה מה עובר עלי

זה עשה לי טוב לדעת שהיא הייתה במקום הזה

לגבי השאר-
עדיין חושבת..

[מירי]

רוצה ללמוד טיפול, וחושבת שאין כמו לימוד שמעביר את המטפל תהליך. מטפלת שעברה תהליך, תוכל לעזור למטופלות ממקום בריא יותר, ישר יותר ומרגיש יותר. מטפלת שלא עברה תהליך, תוכל לומר דברים מהמח, מהספר, אך לא עם הבנה אמיתית, ולא מהלב.

[מרים סולובייציק]

כל מטפלת צריכה להיות גם מטופלת, ולקבל הדרכות.

אבל המטופלות שלה לא צריכות להיות בעניינים ולא צריכות לדעת מזה.

ההבנה שלה, וכל הדברים הטובים שהיא מקבלת מהמטפלת שלה,

צריכים להיות ברקע ולא בפרונט, כלומר, כשהיא מטפלת במישהי,

זה צריך להיות הזמן של המטופלת ואין מקום לסיפורים אישיים של המטפלת,

וגם לא להערות אודות כך שגם היא עושה כברת דרך בטיפול.

כלומר, כאשר את מטפלת במישהי, הזמן הוא שלה ולא שלך!

ואין מקום לשיתוף שלך, אולי במשפט "אני יודעת על מה את מדברת". וכדו'.

[שירה שירים]

אני חושבת שאין אדם שלא צריך לעבור טיפול נפשי.

לפעמים על דברים מאד משמעותיים ולפעמים על דברים קצת פחות משמעותיים,

אבל לכולנו יש על מה לעבוד ודרך לעבור.

בעייני, מטפלת שלמדה טיפול וזה עבר עליה כמו מתמטיקה, משהו חסר מן הספר.

לא מצליחה להבין איך אפשר ללמוד על עומקה של הנפש ושזה לא יעורר אצל הלומדת חוויות אישיות וטיפול עצמי עמוק.

אני לא אומרת שכל מטפלת צריכה לעבור את שלל סוגי מצוקות הנפש של מטופליה,

אבל בפרוש אני מצפה מבן אדם שכל כך מבין את עומק הנפש ואת הצורך כן לפתוח ולא להדחיק- שיעביר את עצמו גם במסע הזה.

[שולמית אורלנציק]

מטפלת צריכה להכיר מקרוב -כאב, לאו דווקא אותו כאב בדיוק שיש למטופלת

לדוג' כמו שהזכירו פה-דיכאון-התחושה הזו של -להיות בבור

אם מטפלת לא חוותה את התחושה הזו במצבים שונים בחייה- כמו בשידוכים של ילדיה

או בקטע כלכלי-להכיר מה זה לא לרצות לקום בבוקר, לאבד את שמחת החיים וכו'

בלי לטעום את התחושה הזו-היא יכולה להיות מטפלת טובה, אבל לעניות דעתי משהו יהיה חסר שם.

מטופלות שלי מספרות לי על מטפלות שעזבו בגלל הסיבה הזו

הן הרגישו שהמטפלת אי שם באולימפוס, ולא מחוברת למה שהן כמטופלות, מרגישות.

[חיה חיה]

אני לא חושבת שהמטפלת אמורה לעבור באותם צמתים שאני עוברת.

כן חושבת (מניסיון שלילי בעבר) שאם יש נושא שהמטופלת לא עיבדה אותו ולא מודעת אליו הוא בוודאי ישפיע על אופן התקשורת, התגובות או ההתנהלות מול מטופלים שנוגעים לה במקום הזה.

ואני ממש חושבת שאין כזה דבר מיכל ריק ומטפלת מביאה לטיפול את האמונות, האופי ואת כל המכלול שהיא.

ולכן, דבר ראשון והכרחי עוד לפני תהליך זה שהיא תהיה מודעת לנקודות התורפה שלה, באופן הזה, גם אם היא עדיין לא עיבדה אותם יש יותר סיכוי שתנטרל אותם מול מטופלים. אחרי השלב ההכרחי הזה אני חושבת שבלי עיבוד נכון יהיה קשה לה מאוד לנטרל באופן שוטף את ההשפעות עליה ויהיו אי אילו כשלים מול מטופלים במידה כזו או אחרת ולכן מומלץ שתעבד את העניין הזה.

ובאופן כללי, מטפלת שעברה תהליך, שהיא מעובדת, מודעת, היא כלי חזק יותר להכיל ולהחזיק את הטיפול והמטופלת.

[ה]

כל חומר שרוצים ללמד צריך להבין אותו לעומק,

ולא רק להבין אלא לחיות,

כולכן יכולות להזכר במורה שהיתה מדקלמת את החומר מתוך הספר (גם אם היא יודעת את הספר ישר והפוך), תכלס כמה למדו ממנה – אפס מאופס.

לעומת מורה שבאה ומדברת מתוך חיבור עמוק, אהבת המקצוע, מורה כזו לא רק שהיא יודעת את החומר היטב, היא גם מצליחה לחבר את הבנות אליו.

מטפלת שלא חווה את הדברים לעומק, שלא עשתה עם זה משהו אישי, אין לה מה לעזור לאחרות, במיוחד בנושאים האלו שצריך הרבה הבנת הרגשות – זה לא יעבוד,

יותר מכך, מטפלת שלא עשתה עם עצמה עבודה – היא נותנת הדרכה שהיא לא חוותה מה זה דורש בפועל, כמה כוחות נפש, היא לא באמת יכולה להבין את מה שעובר על המטופלת,

בעיני זה מקביל למורה שתלמד את הנוסחא לפתור תרגילים בחשבון בלי שהיא פתרה תרגיל אחד בחייה…

הייתי אצל מטפלת בגלל דמות פוגענית, היא סיפרה לי שגם היא התמודדה ומתמודדת עם זה, בפועל היא לא עשתה עבודה אמיתית וכל הזמן שמעתי ממה כמה הדמות הזו מטריפה אותה, היא מתפוצצת ממנה, חייבת להרגע, ולא הצלחתי להבין- אם היא מתקשה להתמדד עם זה איך היא חושבת לעזור לי? הגעתי אליה כי אני לא מעוניינת לחיות כל היום בעצבים ובתסכולים, רציתי חיים רגועים.

כמובן שהטיפול אצלה לא עזר , רק הזיק מאוד!

[חני שידלובסקי]

טיפול = קשר.
המטפלת היא הכלי שדרכו עובר התהליך הטיפולי.
לדעתי, אמנם מטפלת לא חייבת לעבור את כל סוגי ההתמודדויות והניסיונות בעולם,
אבל עצם העובדה שהיא בתהליך ועושה עבודה עם עצמה, גם אם היא לא תשתף את
המטופלות (מסכימה עם הדעה שהבמה היא של המטופלת ולא של המטפלת), זה יהיה נוכח
בטיפול ומשפיע עליו.

[שיינדי אייזנבך]

אני חושבת שהשאלה של מירי היא סופר מקצועית וחשובה,

אבל לא הבנתם אותה בצורה מדויקת כפי שמירי רצתה להציג:

השאלה של מירי, אם הבנתי אותה נכון, היא לא –

האם מטפלת שלא חוותה כאב או קושי, יכולה להבין ולטפל בכאב ובקושי,

אלא –

האם מטפלת שלא עובדת על המידות שלה,

שלא עושה עבודה עם עצמה,

שלא מתקדמת רגשית, מנטלית, התנהגותית,

נניח שהיא קטנונית, נוטרת, נפגעת מכל אחד או מכל דבר,

מקטינה ראש, חיה במרירות, בחוסר הכרת הטוב לה',

או עוד דוגמאות כאלה,

האם היא תצליח לרפא אנשים אחרים?

האם תצליח להוציא אשה ממקום מריר למקום שמח?

האם תצליח להעביר אותה תהליך מבריא, כדי שהיא תגיע למקום נקי, יציב, בריא?

התשובה היא: לא.

אדם לא יכול להביא אדם אחר למקום יותר גבוה ממה שהוא נמצא.

זה רעיון רוחני מאד ידוע, עם הרבה מקורות בחז"ל

ש'משפיע יכול להשפיע עד גבול עמידתו, השגתו'.

אם אשה לא יצאה ממקום קטנוני, לעולם היא לא תצליח להביא מישהי אחרת למקום בריא יותר.

אז לדעתי, מטפלת צריכה לא רק לעבור טיפול בעצמה,

אלא ממש לעבוד על מידותיה, ברציפות, באינטנסיביות, באקטיביות.

[חיה חיה]

אני חושבת שלא מדובר פה רק על עבודת המידות אלא גם עיבוד טראומות, צרכים וחסכים רגשיים וכד'

[ה]

את צודקת,

אבל שימי לב שלקחת את הטיפול לצד הרוחני,

יש גם מטפלים גויים, חילוניים,

מדברים על טיפול רגשי לאו דווקא רוחני,

למרות שהרגש בהחלט מושפע מהנפש ומהקשר לאלוקים.