מעלה שאלה ממשתתפת אנונימית

[רבקי]

ומה דעתך את, כמטפלת?

[אמונה – הנחיית קבוצות בדרמה]

אינלי מושג אם זה נורמלי מצד המטפלת,

כן יכולה לומר שמצד המטופלת- שמעתי על סוג של 'שיטה' לפרוק הכל הכל בתחילת הפגישה, (לגמרי יכול להיות חצי מהפגישה רק דיבור מצד המטופלת) ואז יחד עם המטפלת בוחרת על מה לדבר.
הרעיון הוא- להניח בחדר את המתרחש, אבל לדבר על מה שהכי בוער.

*ממש לא 'שיטה' עם קבלות או דרך מסוימת, פשוט דרך שמטופלת שגם התמודדה עם זה מצאה.

[רעות Reut]

גם לי המטפלת הציעה פעם כזה דבר
רק שלא היה לי כיסוי תקציבי…

[שרי פ.]

כן. בהחלט בסדר שזה מגיע מצד המטפלת

גם לי בעבר הציעו את זה, ולא מטפלת אחת.

אם את חושבת שזה יכול לעזור לך, ואת מעידה על עצמך שאת בתקופה מאתגרת וזקוקה לעוד מרווח כזה מעבר לשעה שבועית אז למה לא?

תעשי את מה שמרגיש לך נכון וטוב.

אם יש לך אפשרות לעוד אויר לנשימה לא נראה לך שמגיע לך להרגיש טוב יותר גם אם זה רק עוד שעה בשבוע?

[חיה חיה]

אני הולכת פעמיים בשבוע בעצת המטפלת.

וזו הייתה עצה נכונה שעזרה להתקדמות ולהחזקת הטיפול…

[ר. טייך]

מה הסיבה שאת חושבת שצריך להעלות את המינון?
מניחה כאן בזהירות:
אולי "פנטזיית ההצלה"?
אולי צורך מהחזקה רחבה יותר ?
לא צריכה להגיד לך
אבל סתם לתועלת הדיון
מה המחשבה שמפעילה אותך שיש צורך בפעם נוספת
האם זה העברה נגדית?
או חוסר בנפרדות?
משאירה כאן למחשבה…

[מירי]

אפשר במילים פשוטות,

לטובת ה"עמך"?

[ר. טייך]

במילים פשוטות:
התפקיד של מטפלת בניגוד למחשבה הנפוצה
הוא לא להגיד למטופל מה לעשות או איך להתנהג
או מהי התנהגות ראויה
אלא להיות כמין המיכל שיכול להכיל את כל האישיות של המטופל
ולתת לו את המרחב או להוות לו איזה מקום ששם הוא בעצם יכול להביא גם את הצדדים היפים וגם את אלו שפחות
וכך הוא בונה את עצמו (אני במיוחד לא משתמת במילים תחליף לדמות אם וכזה דמות היקשרותית וכו )
לכן:
כל מילה של מטפלת או התנהגות שלה נשקלת ועומדותאחריה הרבה מחשבה
לכן שמטפלת חושבת על להוסיף מפגש:
חשוב שנחשוב
למה מה המניע לזה:
האם זה בתחושה של המטופלת כ"כ צריכה אותי והיא לא תסתדר בלעדי וכו וכו (שזה בעצם פנטזיית ההצלה)
אני אישית חושבת שאם התחלנו בפעם לחשיבות הסטינג כן יש מקום ולא צורך להעלות לפעמיים
מכיוון שהמטרה שלנו זה להביא לרווחה נפשית של בן אדם ולזה שהוא יכול לעמוד בכוחות עצמו בלעדינו.
אבל יכול שיש באמת צורך
למשל דוג שאני לא בטוחה שהיא מידי טובה
מטופל שסובל מדיכאון דו קוטבי ועכשיו יש איזה טריגר שהתפרץ או משהו כזה…
ואז כן יש מקום להחזקה רחבה. (שבמילים פשוטות זה אומר להיפגש כמה פעמים בשבוע)
כיוון נוסף- זה העברה חלק מהמחשבה שלנו בזמן הטיפול זה האם הרגש שמפעיל אותי להגיד את מה שאני אומרת או פועלת(למשל בטיפול משחק עם ילדים) זה בגלל שזה מגיע ממני
או זה משהו שהמטופל משליך עלי שאלו רגשות ותחושות שלעיתים המטופל לא מצליח לתמלל.
העברה נגדית- זה משהו מהעולם שלי שאני מוציאה על המטופל.
למשל:
אם לי חשוב להיות דיקנית ולהגיע לפני הזמן לקליניקה
והמטופל אחר
ואני פולטת לו משהו בסגנון :
אחרת, למה זה לא חשוב לך?
בד"כ זה לא משהו בכזאת צורה גסה
והכי חשוב לי להגיד :
שלפסיכולוגיה ולעולם הנפש אין כללים ברורים מה עושים כש….
יש עקרונות וכל אחד יכול לפרש כל התנהגות לכל כיוון.

[blum]

את כל כך צודקת,

בתקופה מאתגרת שכל רגע קורה משהו, באמת ההרגשה ששעה בשבוע זה כלום.

אני, אצל המטפלת, רק שופכת מלל, בלי לעשות עבודה כמעט, ובבית מעבדת. (אבל זה לא מתאים לכולן)

ממליצה על פעמיים בשבוע, עם נסיון להבין איך לעבוד בעצמך וממילא לצמצם את הצורך. בהצלחה!

[רות גליק]

הנפש שלנו מעגלית, ספירלית,

וכל נושא שנעלה ונעבד ונדבר – ישפיע אוטומטית גם על השאר

ומה שלא יושפע – כבר יעלה בהמשך, אל פחד

המטרה של טיפול הוא לא לפתור קושי אחר קושי נקודתי ביומיום – אלא ללמוד את הנפש שלנו, מה מניע אותה, מה מפעיל ומה יכול לעזור ואיך…

לכן כל מקרה, כל תגובה, כל רגש – מלמד אותנו משהו וממילא משפיע על עוד חלקים בנפש

[רעות Reut]

בזמנו שהמטפלת הציעה לי היא הדגישה שזה מחזק את התלות
ולא תמיד זה נכון, אבל גם לא נכון להשאר בהצפה גדולה מאד
ואז כמחו שכבר כתבו כאן השעה השבועית לא מספיקה להגיע לשורש של הבעיה
כי אין מספיק זמן כי יש הרבה מה לפרוק..

חשוב אולי לומר-
היא ממש הדגישה לי שזה יהיה זמני
ושאח"כ נחזור למפגש שבועי

[שיר צור]

יכולה לכתוב מצד של מטופלת,

הייתה לי תקופה מסויימת שבה נפגשתי פעמיים בשבוע עם המטפלת

זה היה טוב ונכון לאותה תקופה שבה הייתי,

חושבת שאם לא הייתי עושה את זה, המצב היה הופך לגרוע יותר…

מטפלות טובות בד'כ לא ממהרות בכלל להציע כזה דבר…

וכמובן לא חושבות על התשלום שמכפיל את עצמו בין רגע…

כך אני חושבת…
הצלחות!!!

[חני שידלובסקי]

המטפל אינו יגלה לכם דבר
שאינו כמוס בחביון ליבכם.
הוא אינו מגיש מחכמתו
אלא את אמונו בכוחכם
ואהבתו אתכם.
אם אכן נבון הוא, לא יצווכם את חכמתו
אלא יכוון צעדיכם אל מפתן נפשכם אתם.

[תמי מ]

גם לי הייתה בת שבתקופה מאתגרת הייתה צריכה לעלות לפעמים, וגם אנחנו כהורים תמכנו בצעד הזה.

ההצעה עלתה מהמטפלת, ומכיוון שהיא הייתה קטינה, המטפלת העלתה את הנושא קודם מולנו, ההורים. אחרי שהתייעצנו איתה והבנו את השיקולים, היא העלתה את זה מול הבת שלנו בצורה מסודרת ומותאמת.

אחרי שהמצב נרגע והגענו לתקופה רגועה יותר, היה לה קשה מאוד להוריד. בהצעת המטפלת עשינו את זה בהדרגה ובצורה מאוד מבוקרת.

והיא באמת הייתה לצידה לאורך כל הדרך – הייתה זמינה לה גם בטלפון, נתנה לה תחושה טובה וביטחון, וזה באמת מאוד עזר לה. באותה תקופה, כאמא, אני חושבת שזה היה חלק מאוד מאוד מוצלח ומשמעותי בהליך הטיפולי שלה.

לכן אני חושבת שאם יש מישהי מקצועית שמלווה אותה, היא תדע לעשות את זה בצורה נכונה, הדרגתית ומפוקחת. בעיניי חשוב גם לשים לב שלא נוצרת תלות, אלא שהמטרה תהיה עם הזמן לחזק אותה ולעזור לה להסתדר בכוחות עצמה.