משהו שאני לא מבינה …..

[בת-שבע אדלר]

אכן, זו נקודה כואבת.

כל עוד אין “כללים” בעניין למי מותר לטפל, מוטלת החובה על המטופל / הורים לברר על מקצועיות / נסיון / הכשרה של המטפל.

במדינה שלנו יש חנויות של הכל בשקל, וגם כשהולכים לקנות מכונת כביסה עושים סקר שוק, קל וחומר אלף פעמים כשמדובר בנפש. אני תמיד ממליצה להורים לשוחח עם המטפלת המוצעת בטלפון לשיחה ארוכה כמה שניתן, ואם אפשר לקבוע שיחה אחת (הורים בלבד) ולהרגיש…..

בהצלחה,

בת-שבע אדלר

מקצועית ב-CBT (תעודה מאיט”ה)

[רבקה טייך טייך]

ועדיין ..

ואם המקרה הוא פתלוגי למשל

כמטפלת בCBT אין לך את הכלים בכלל לטפל בזה אלא אם למדת עוד דברים

לא תמיד את יודעת את זה מראש איזה סוג טיפול הבנ”א צריך (אני מורה בכיתות תיכון שם הנושא הוא נפוץ יותר מיסודי )

ואיך נדע האם המטפלת מספיק מקצועית בשביל לדעת שהיא לא יכולה לטפל בזה

וכן קחי בחשבון שיש כל מיני סוגי אנשים מבינים יותר מבינים פחות כאשר להורים יש ילדה סובלת והם סובלים – אפילו לא משהו קיצוני . הם לא בדיוק יודעים למי לפנות וקחי בחשבון שגם המחיר משנה מאד

אכן לא בטוח שיש משהו קיצוני אבל על הנזק שזה יכול לעשות …(ושזה עשה .. ) זה מבחינתי אסון

[חנה ביין]

לרוב ככל שאת יותר מקצועית את יותר מבינה את המגבלות שלך ושל התפקיד שלך

ולכן זה מורכב מאד בשטח

כי כשיש פחות מקצועיות יש גם פחות הבנה מהם מגבלות התפקיד והיכולת שלך

[גולדי]

אמנם אני לא מטפלת ולא מכירה כל כך.

אבל כשהייתי צריכה מטפלת הלכתי למקום מוסמך שאני סומכת עליהם.

הציעו לי מישהי טובה שתוך 12 טיפולים יוצרת שינוי.

אני לא מחפשת שינוי חיצוני, אני מחפשת שינוי מהיסוד ואת זה ברור לי שאין אפשרות להגיע לכזה עומק ב12 טיפולים.

גם לא ב24.

אני מטופלת קרוב לשנה, רואה שינויים קטנים ואיטיים אבל יודעת שהם יחזיקו מעמד.

שלא חודש אחרי הטיפול אני אלך למישהי חדשה.

והאמת שיש מקומות מעולים שמטפלים בחינם במקרים מסוימים.

כדאי לברר.

אבל לברר טוב ולא ליפול בפח.

[רבקה וינוקור]

לי יש גם חוסר הבנה בכל התחום הזה

אייך יש מטפלות מומלצות שבמהלך הטיפול נוצר תלות בין המטפל למטופל

שזה ברור שזה לא תקין

ודבר נוסף שלי אישית מפריע ואולי לא כולם יסכימו איתי

שלעיתים מטפלים מובילים את המטופל לחוסר כיבוד הורים או להחלטות שההורים לא תקינים וכו’

זה לא דרך התורה שכיבוד הורים הוא בכל מצב וההורים הם מעל הילד.

ברור שיש מקרים מאד מורכבים וקשים שזה ממש לא פשוט לכבד הורים

אבל אני מדברת על מקרים קלסיים של הורים טובים ותקינים אך לא מושלמים שהילד גם לא מושלם ונוצר אי הסכמה וכאלה דברים

מאד קשה לברר היום על מטפל טוב

הלוואי והיה גוף מוסמך שנותן אישור על רמת המקצועיות של כל מטפל ואישור על התאמה לבעיה וכן חוות דעת אמיתיות על הטיפול

[יעל וילמוט]

אני חושבת שכל מקרה לגופו, אבל מטפל טוב צריך לשאוף לכך שאם המצב בין הורה לילד לא תקין, אז אם אין אפשרות לשנות את המצב, צריך לעבוד על קבלת המצב ולתת כלים להכיל את המצב.

אני מכירה הרבה נשים שהיו בטיפול אצל מטפלות טובות ומעולם לא אמרו להן לא לכבד את ההורים, להיפך, טיפול טוב בעיני זה טיפול שבסופו הבת מצליחה להשלים עם החסרונות של ההורים ולחיות עם זה בשלום.

[מיכל וילמן]

א. זהו תחום מאד פרוץ והחוק בארץ הוא : שמי שאינו מוסמך לטפל, יכול להיות יועץ …

ב. גם מי שלמדה פסיכולוגיה וקיבלה תארים שונים – לא בטוח שתיהיה מוצלחת

כי התחום הזה דורש יותר כישורים אישיותיים (וזה נכון גם אם סיימה את לימודיה בהצלחה ובהצטיינות)

ולכן , נוכל לראות שטיפולים ע”י אנשי מקצוע לא תמיד עוזרים

ג. תחום הפסיכולוגיה, גם אם הוא מקצועי ואקדמי – לא תמיד עוזר, וזוהי אחת הסיבות ששיטות רבות התחילו לפרוח ולצאת לאור – ולעיתים הן עוזרות (כמובן גם שם צריך לבדוק היטב עד כמה שאפשר)

ד. המסקנה היא: לגשת לאנשי טיפול – רק לאחר המלצות שראו הצלחות… וגם אז לא להפסיק להתפלל כמובן!

[יעל וילמוט]

הנושא של מטפלים מקצועיים בעייתי מאד. חשוב מאד לברר אצל המטפל מה הוא למד, איפה, האם הוא מקבל הדרכה, ואסור ללכת למטפלת שרק למדה קורס או שניים. כשמטפלת לומדת שלוש שנים מינימום עם הדרכה ויש עליה מעקב האם היא ראויה לתעודה שלה או לא זה מאד משמעותי. אצלנו בלימודים לא כולן יכלו לסיים, אם מישהי היתה צריכה ללמוד שנה נוספת, חייבו אותה לעשות את זה.

ומנסיוני, כל הקורסים הקצרים והשיטות החדשות מצוינות ברגע ששזה מגיע כתוספת או תת התמחות של מטפלת מקצועית ולא כטיפול העומד בפני עצמו, ושימו לב שבמקומות לימוד רציניים של כל השיטות האלו לא יקבלו כל אחד ללימודים אלא רק מטפל/ פסיכולוג / פסיכיאטר.

לדוגמא, אני כמטפלת יכולה ללמוד פסיכותרפיה רק אחרי 5 שנות ניסיון, הדרכה וכו’

וגם בסי בי טי זה כך, ותחומים נוספים.

[חנה ביין]

מצטרפת ליעל

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

הי, אמנם אני לא מטפלת מהתחום הרגשי, אך מתוך עיסוק בעולם הטיפול הבריאותי ומתוך נסיון אישי אני יכולה לומר מספר דברים:

1. לשלוח למטפל/ת כזאת שלמדה במסלול לימודים מוכר של מספר שנים ורק עם תעודה של מוסד לימודים מוכר (ואפשר לברר מה נחשב לכזה)

2. מטפל שלמד קורס של 3 חודשים אף פעם לא יכול להיקרא להיקרא מטפל ולתת טיפולים רגשיים, בטח לא במצבים מורכבים.

3. תמיד עדיף מטפל שיש לו כבר מספר שנות נסיון בתחומו.

4. כדאי לשלוח למישהו שמתמחה בתחום ספציפי או סוג טיפול מסוים, ולא כזה שאומר שהוא מטפל בכל סוגי הבעיות.

5. המצב באמת בעייתי מכיון שאין חוק שמצריך רשיון כדי לעסוק בטיפולים רגשיים לסוגיהם, ומכיון שכך אין הגדרה רשמית שמציינת מי יכול לעסוק בטיפול ומי לא (כמו למשל במקצועות הבריאות שנכנסו לחוק לפני כמה וכמה שנים תחת ״חוק העיסוק במקצועות הבריאות). כך נוצר מצב שהתחום פרוץ במלוא מובן המילה.

6. כששולחים לטיפול, כדאי וחשוב לברר מהן התעודות של המטפל, באילו מוסדות לימוד למד והוכשר, מה תחום הטיפול הספציפי. וכן, יותר בטוח ללכת למטפל שחבר באיגוד המטפלים (לא זוכרת את השם המדויק של האיגוד) זה מהווה מעין הסמכה חיצונית שאתה מטפל לאחר לימודיים במסלולי לימוד מוכרים ורציניים ועברת הכשרות מתאימות.

7. המלצה אישית שלי שמתבססת על נסיון אישי שלי ועל נסיון של אנשים קרובים בסביבתי, כשמדובר על טיפול רגשי עמוק, עדיף (וסליחה מכל המטפלות האחרות כאן) ללכת למי שהיא פסיכותרפיסטית דוקא ולא לפסיכולוגית למשל או לעו״ס קלינית. זוהי המלצה אישית שלי, בהתנסות במספר סוגי מטפלים וטולים וההבדל בתהליך הטיפולי והשינויים שחלו בעקבותיו. כמובן אפשר לחלוק עליי.

[יעל וילמוט]

להתאגדות המטפלים קוראים יהת,

ופסיכותרפיסטית מקצועית זו פסיכולוגית או עוסית או מטפלת באומנות שלמדה פסיכותרפיה במשך שלוש שנים.

יש היום “פסיכותרפיסטיות” שלומדות פרחי באך וכל מיני שטויות וחושבות שהן מטפלות.

[אודיה ביטון]

ערב טוב,

קצת קשה לי להאמין שאדם שהולך לטיפול רפואי מורכב לא מתייעץ עם אנשים מוכרים בעולם הרפואה לגבי הרופא/ הבית חולים/ השיטה וכו..

בדיוק במקביל, אני מאמינה שכל מי שמגיעה/ שולחת לטיפול אצל משהי,

מגיעה לאחר המלצות ובדיקת האמינות שלה לגבי הגישה / התעודות והניסיון שיש למטפלת.

פגשתי לא מעט אנשים ששלחו לטיפולים פראטים ומטפלות בגישות לא ידועות-

אך לרוב הייתה לכך סיבה ברורה, ודי למבין.

יש את הפורום החרדי למטפלות באומנויות, שם יש מטפלות שעברו הכשרה של תואר שני, או הכשרה במקום מוכר, ואת הפורום פתחתי בדיוק למטרה זו- לעשות קצת סדר ובהירות.

ב”ה יש לי לא מעט טלפונים מאנשים פרטים וממנהלי בתי ספר שמתקשרים כדי לברר על מטפלת מסוימת,

או לתת המלצה על מטפלות בתחומים שונים.

אנו חברה בתנועה, שכל הזמן לומדת ומפנימה.

אני מאמינה שעם הזמן ועם החוק החדש זה יהיה ברור ובהיר הרבה יותר.

שבת מבורכת,

אודיה

[שיינדי אייזנבך]

מסכימה עם כל מה שנאמר. רוצה להוסיף עוד כמה נקודות:

א. גם רופאים שלמדו והתמחו במשך שנים רבות, עושים, עשו ויעשו טעויות בטיפול. כנ”ל פסיכיאטרים וכל איש מקצוע.

זה שלמדו לא עושה אותם חסיני טעויות. כולנו בני אדם, מצליחים באחוזים מסוימים, וטועים או נכשלים באחוזים מסוימים.

ב. אממה? המטופל צריך להיות נאמן לעצמו. כלומר, להרגיש:

טוב לי בטיפול? אני מתקדם? דורך במקום?

אני יוצא מהפגישה הטיפולית עם כלים, חומר למחשבה, תובנות חדשות? או אולי להיפך, יוצא עם כעסים על בעל/הורה/ילד, או רגשות שליליים אחרים?

יש גבולות ברורים בטיפול? או עידוד לתלות ויחסי מושיע-תלותי?

כשאדם בודק עם עצמו, הוא יכול לדעת תוך שבועיים שלוש, אם הגיע למקום הנכון.

כשאמא בודקת עם בתה את הפרמטרים הנ”ל, היא יכולה לדעת אם זה המקום הנכון.

ותפילה זה חלק מהתהליך.

[בת-שבע אדלר]

לגבי מה ששיינדי כתבה: האם את יוצאת בכעס על……., או ברגשות שליליים….

אבל,

אנחנו יודעות שרגשות “שליליים” הם חלק מטיפול, כעס, עצב וכו’

אין טיפול אמיתי שבו לא מרגישים אותם.

כך שזהו לא פרמטר

[רבקה טייך טייך]

תודה לכל העונות !!!

אני מגיעה מהצד של מורה שלעיתים רואה את הצורך הזה ואת כל הדילמה

עדין יש המון המון אנשים שלא מבינים מה ההבדל בין כל השיטות

ומבחינתם שמטפלת אמרה שיש להם תעודה והיא תלויה על הקיר זה מבחינתם שהיא חכמה

ותוסיפו לזה רגשות מצפון ואשם וקיבלתם טריגר מושלם ..

ואם המטפלת עוד לא מ100% שד’ ידע לאיפה זה יגיע ….

וכל יומיים אני רואה כתבות בכל העיתונים על הנושא

ומה שהכי מקומם אותי זה כך

ישראל ישראלי מטפלת …. ממציאת שיטה ……

מי את שתמציאי שיטה ?

את יודעת כמה מחקרים וכו ודברים נעשו עד ששיטה יצאה לאור והתקבלה?

תקנו אותי אם אני טועה …

אבל זה בכל התחומים

יש בציבור שלנו ב”ה אמון באנשים ובתחום הזה זה קצת יותר מידי…

[מלכה קופטייל]

“ומה שהכי מקומם אותי זה כך

ישראל ישראלי מטפלת …. ממציאת שיטה ……

מי את שתמציאי שיטה ?”

רבקי יקרה,

מי הוא אותו זיגמונד פרויד, פרדריק הרצברג, טורי היגניס או כל חבריהם חוקרי הנפשות, שעל פי תפיסותיהם יטפלו בנפשות שלנו, היהודים שומרי התורה והמצוות?

וכתבה מישהי שלמדה ב”מבחר”, שבאחת העבודות שהיה עליה להגיש, ציינה בנוסף מקור כלשהו מהרמב”ם. עבודתה נפסלה, והמורה הבהיר לה שהרמב”ם זה לא מקור מוסמך, ואין להביא אותו בעבודות!!! עפרא לפומיא

—

[שיינדי אייזנבך]

בת שבע,

עצם הטיפול זה עבודה עם רגשות שליליים. ברור.

אבל אם המטפלת ‘מלבישה’ על המטופלת כעסים שלא היו לה, או האשמות שלא הביאה, כלומר, המטופלת יוצאת עם יותר בעיות מאשר שהגיעה….

אני לא אוהבת אותה כמטפלת.

מבחינתי, אחד הפרמטרים למטפלת טובה זה, שהיא מעבדת איתה את רגשותיה השליליים, ומביאה אותה לאט לאט למקום מואר יותר. מעובד יותר. בריא ומכיל יותר.

[ציפי צייזל]

ואני רוצה להוסיף, שדווקא בגלל כל הטענות לכאורה שכתבת רבקי,

חשוב ביותר לבדוק עד כמה שאפשר את יראת השמים של המטפל, “כי אם אין יראת אלוקים …והרגוני”

אני אישית נפגשתי לא פעם עם מטופלים שהיו צריכים טיפול לטיפול שקיבלו, כי העלו להם כל מיני אמונות וכעסים שהם לא ידעו עליהם ולא היו מודעים בכלל, וזה גרם להם ל”בלגן” לא קטן…

[מלכה קופטייל]

תודה ציפי,

חיזקת את מה שרציתי לכתוב.

ואוסיף:

אם בפרמטרים לבדיקת הגינות המטפלת עסקינן,

בוודאי ובוודאי שהפרמטר הראשון אצל אישה חרדית יהיה – יר”ש של המטפלת.

מי שרמת יראת השמים של המטפלת שלה חשובה לה ביותר, שתבדוק היטב מהם התכנים הנלמדים באוניברסיטאות, ותחליט האם באמת זה מה שחשוב שיהיה באמתחת המטפלת שלה, בטרם תחפש את התעודה תלויה על הקיר.

מה עוד, שהתיאוריות הפסיכולוגיות הן בנות מאה שנים וקצת יותר, ואילו תורת הנפש היהודית נחקרה ביסודיות ע”י גדולי עולם שלנו, במשך מאות ואלפי שנים.

ובכלל, את אותן תיאוריות פסיכולוגיות, המציאו אנשי אומות העולם שאין להם שמץ של מושג בנפש היהודית,

להבדיל אא”ה מגדולי ישראל מדורות עברו (הרמח”ל, הרמב”ם וכו’). וד”ל

חבל, שיש נשים משלנו שמאמינות כי הלימוד הטוב ביותר לטפל בנפש, הוא משיטות ותיאוריות מאומות העולם, במקום להעריך את האוצר היקר שיש לנו במקורות הקד’, ולזכות להירפא מיסודותיו.

איך כתבת ציפי?

“כי אמרתי רק אין יראת אלקים… והרגוני” – – –

ולוואי שנזכה להישאר איתנים באמונתנו הטהורה עד ביאת גואל צדק.

[מרים סולובייציק]

פעם המליצו לי על מטפלת בשיטה מסוימת שהיתה אמורה לעזור לי, ורק אם אני אלך למטפלת הזאת ואעבוד איתה בשיטה הנ”ל אני ארגיש יותר טוב ואתנהג יותר יפה.

הלכתי אליה אפילו שהיתה מקבלת מטופלות מחוץ לעיר, והתאמצתי מאוד לעשות את מה שהיא אמרה לי לעשות, (שיעורי בית) אבל, היא לא היתה חרדית, וברגע שהיא התחילה להגיד לי דעות מהדעות של הציבור שאליו היא משתייכת, היא חצתה קו אדום מבחינתי, ועזבתי אותה מיידית. לאחר שהסברתי לה מה הרקע לעזיבה שלי.

כמו כן, באחת המסגרות שהייתי, היתה עו”ס שהתחילה לצטט לי איזה רב (שלא שייך למגזרה החרדי) אז זה ממש סגר אותי בפניה וחבל. (שם לא היתה לי אופציה לעזוב אותה בפועל, אז מה שקרה זה שעזבתי אותה מבחינה רגשית, לא נפתחתי אליה כמו לפני כן)

וסליחה מכל אלו ששיכות למגזרים הלא חרדיים, כי השורה התחתונה שלי היא:

שכל אחד/ת ת/יקח מטפל/ת שקשור/ה למגזר שלו/ה.

[יעל וילמוט]

אני מתייחסת לדבריך, מלכה,

יש בהם משהו קצת מסוכן,

כי דבר ראשון צריך מטפלת יראת שמים, זה ברור,

אבל שתהיה מטפלת… ומה לעשות שהיום השוק כל כך פרוץ וכל אחד חושב שהוא יודע ומטפל, ולכן רק מי שלמדה במקום מסודר שמדגישים בו מהו סטינג, גבולות הטיפול, והמקום, ומקבלת הדרכה, וכן, גם מחזיקה בראש תאוריות, יכולה להקרא מטפלת. לא בגלל שתורת הטיפול היהודית לא מספיקה, חס וחלילה, אלא בגלל שאנשים משתמשים בזה בלי ללמוד באופן מסודר ואחראי,

זה בדיוק כמו שאדם חולה ילך רק למטפל שמטפל לפי תורת הרמב”ם…

יש מחלות שזה לא יעזור, אלא צריך את הרופא המערבי שיתן תרופה.

גם בתורת הנפש יש הרבה רמאים ונוכלים ומידי מסוכן להגיע למטפלת שכל מה שהיא למדה זה משהו לא מספיק מקצועי, גם אם זה מבוסס רק על התורה.

בתחילת לימודי קניתי את הספרים של הרב שלמה הופמן, שהם ספרי טיפול על פי היהדות, מרתקים ומחכימים, אבל גם שם, הרב הופמן מביא תאוריות חיצוניות…

אני הייתי מבררת על מטפלת יראת שמים שיודעת לעשות הפרדה בין התוכן הראוי של התאוריות שלמדה, לבין השטויות הנלוות, ועם זאת למדה במקום מקצועי, כי אי אפשר לסמוך על כל אחד,

והכי הרבה- מתפללת שאגיע למטפלת הנכונה לי, כי בלי זה, לא יעזור כלום…

[רבקה טייך טייך]

תודה לכל העונות

ותודה ליעל שהצלחת להסביר את הנקודה שלי …

כל אותם ממציאי השיטות הם לא בשבילי לא דמות ולא מקור השראה

אגב כל יסודות הטיפול מופיעים במקורות שלנו ….

אבל עדיין לא כל אחת יכולה להנפיק שיטה

מסיבה פשוטה כי אני מאמינה ב1000% שלא היה לה את כל הכלים לערוך מחקרים מקיפים …

ברור שדבר ראשון צריך יר”ש

אבל עדיין צריך גם נסיון וחכמה

ועדיין לא נתתם לי את 3 כללי הזהב כיצד בוחרים מטפלת ….

חוץ מניסוי וטעיה

[רבקה טייך טייך]

ואמהלה הוצאתם אותי פושעת עוכרת ישראל …

שלא מאמינה בתורה

[חנה ביין]

ממש לא יקרה

את צודקת במיליון אחוז

יש לנו מקורות בשם הרב אלישיב זקוצ”ל

וגם מסמכים כתובים משאלות ששאלות את הרב יצחק זילברשטיין יבדל”א

שגינו מאד את התופעה שאנשים מתעסקים בטיפול בנפש בלי ללמוד בצורה מסודרת וטענו שזה ממש אסור

זה נכון שאקדמיה היא מקום בעייתי ואין על כך עוררין

זאת הסיבה שאנשים רבים מוותרים על החלום להיות רופא

אבל להיות רופא על סמך עצמך – זה פסול

[לאה פישר]

רבקי יקרה! וכל המשתתפות!

שמחתי לראות שאת מורה.

אך, לצערי לפי טון הדיבור נראה שאת בתהליך של תואר (הלוואי ואני טועה).

הדיון שהועלה עולה בפורומים רבים והוא חוזר על עצמו (נכון, גם בעיתונים מסוימים)

אם נשים-לב כל המגיבות נגד המנחות וכו’ ללא תואר אקדמי הן נשים בעלות תואר אקדמי

וקל להבין לרגשותיהן, כל השקיעו משאבים רבים…

התגובות הן בדר”כ מאוד תוקפניות ומשדרות ניסיון להשתלט ו”לתקן” את העולם (וחבל)

לעומתן, הנשים שלמדו שיטות חדישות שהתפתחו בשנים הראשונות: קוראות ושותקות.

השאלה היא: האם המציאות משתנה? מה המטרה ? מה הרווחנו מהעלאת הנושא?

אני מנחיה ש: פרוק של תסכולים בלבד!

מסכימה ש: הנושא פרוץ , יש לבדוק טוב וכו וכל הנאמר ע”י שיינדי ומיכל.

אין המטרה שלי להתווכח עם “בעלות התואר” אלא לקרוא להן להצטרף למציאות שקיימת בשטח:

אישה שנעזרה ע”י מנחה “ללא תואר” וחוותה שינוי משמעותי לאחר תקופה (אולי לא קצרה, אבל קצרה בהרבה מטיפול פסיכולוגי (אקדמאי)) לא משנה כמה שתשכנעו אותה בפורומים … היא לא תשתכנע, אז חבל!!!

קיימת מציאות בשטח: אנשים רוצים תהליכים מהירים יותר, הידע קרוב לכולם: כך שלאנשים קל להיחשף למידע ולבחור מה שנכון להם. אם בעבר רופא או כל בעל תואר היה “המילה האחרונה” היום הוא נבחן.

והמציאות מוכיחה שהאיש הקטן מעדיף את “השיטות למניהן” …

לא נראה לי שמלחמה תעזור, אם את חושבת שאת ראויה ויודעת לעשות זאת טוב – תצטרפי.

הערה:

באופן אישי, אני הלכתי במשך שנים לסדנא אצל פסיכולוגית ידועה- יש לי הכרת הטוב אליה, היא היתה נהדרת ועשיתי שינויים רבים, אבל א”א להשוות אותם לשינוי שעשיתי בכמה טיפולים אצל מנחה בשיטת נתיב הא”ב (עברו מאז הרבה מאוד שנים והשינויים עומדים על מקומם),הייתי אז בתחילת תואר, היו לי את כל הנתונים… ושיניתי כיוון….

זכיתי מאז ללוות נשים רבות (אפילו כאלה שמוגדרות בפסיכולוגיה כ- בלתי משתנות…) בס”ד גדולה!

ויש לי קשר עם פסיכולוגיות ומטפלות אמיצות, שהסכימו להסתכל למציאות בעיניים

לשתף בכאבן להפתח לרעיונות חדשים (ויהודים) ולקבל מידע מסוג אחר, למרות הקושי

בהצלחה לכולן

שוב, לא מבקרת אף אחת, מבינה אתכן – הבאתי כיוון חשיבה חדש

וסליחה שיצא ארוך, ויתרתי על הרבה…

[רבקה טייך טייך]

בלבלתן אותי לגמרי ……

כל אחת מושכת לצד אחר (בסוף החבל יקרע ….)

עדיין לא מבינה למה התחום כאן שחור לבן ….

ואציין מקרה שהיה לי

חשוב להדגיש אני לא מטפלת , רוצה בעתיד אולי להכנס לתחום ….

הורים של תלמידה הלכו למישהי משלנו יר”ש (ד’ יראה ללבב ) ממציאת שיטה פלוני .

תכלס במבחן התוצאה המצב נהיה יותר גרוע (אחרי שנה וחצי )

שהעזתי לשאול את ההורים אם הענין מטופל (כי אני כבר לא מחנכת של הבת אלא מורה מקצועית )

הם אמרו לי שכן ואז שאלו אותי מה אני חושבת …

גמגמתי כי שוב זה בכלללא בסמכותי כרגע (והחזרתי להם בשאלה מה הם חושבים ..)

הם אמרו שהם לא מבינים מה התועלת בבזבוז כסף הזה (מילה במילה )

ות’אמת הבנתי אותם אחרי שנה וחצי משהו פה מריח לא תקין הסוף העצוב של הסיפור ……

שאני רציתי לברר על מקום לימוד התקשרתי למקום מאד מאד מכובד שהציע קורס של חצי שנה

בגישה מיוחדת שהוא פיתח הסתקרנתי הרמתי טלפון ושאלתי את המזכירה האם אני יכולה להרשם

היא אמרה לי כן אם את מורה אז כן

ושאלתי אותה : מה יעזור לי התעודה ? היא אמרה לי שאני יכולה להיות מטפלת

הבנתם?

לרופא ילדים לא הייתי הולכת אבל למטפלת אחרי חצי שנה כן?

בכל מדינה נורמלית היו סוגרים מיד כזה מכון “חשוב “

לעומת זאת אתן דוג נוספת מישהי מהמשפחה הקרובה מאד רצתה ללכת ללמוד CBT בשביל מקום העבודה

אני לא יודעת איפה היא למדה אני רק יודעת שבהתחלה לא נתנו לה ללמוד עד שמקום העבודה (ביח ) התחיב שהוא לוקח ערבות וכזה והיא למדה במשך 2 שנים ובשנה השניה היה לה סט’ז עם פסיכולוגית על המטופלים פעם בשבוע

לעומתה באה אלי שבוע שעבר קרובת משפחה ואמרה לי שהיא מטפלת היום אמרתי לה יפה ומה למדת?

היא אמרה לי שהיא לוקחת קורסים ממוקדים והיא כבר עשתה 3-4 קורסים כאלו

ואמרתי לה ואת מטפלת בפועל : היא ענתה לי כן ושאלתי אותה מה הכי חשוב במקצוע? היא ענתה לי:

יחסי אנוש טובים , יכולת הקשבה ,וכמובן כלים מקצועים

הבנתם ?

אני לא … ואני עדיין בהלם מזה מאחלת אותה בהצלחה בעבודה החדשה והיא מהממת ויש לה את זה

אבל כמו שברופאים עד שהם מתחילים לטפל לוקח זמן אז גם פה מן הראוי

שהמטפלות – לא יתחילו לקבל אנשים בכלל לא?

ועדיין בקשר להמצאת שיטות –

עזבי את הגויים

אבל גם מי שנתן שיטות היו :הסבא מסלבודקא , ר’ ישראל סלנט , הרמב”ם הרב הירש

ואפילו תורת הנפש של הרב וולף זצ”ל ..ועוד רבים וטובים

השאלה היא עם כל ממציאות השיטות הללו הם בדרגה רוחנית שלהם או שהם הל”ו צדיקים …..

[חנה ביין]

את צודקת לחלוטין

אכן התחום אינו שחור לבן

לא כל אקדמית טובה

ולא כל לא אקדמית לא טובה

לכן זה כל כך מסובך

אבל הכשרה מינימלית צריך וזה צריך שתהיה מקום רציני עם הדרכות ובמשך כמה שנים טובות ולא קצר

אחרי זה יש עוד הרבה עבודה בשטח והרבה לאן לגדול

התעודה זה רק שלב אחד בלהפוך למטפלת

וד”ל

[לאה פישר]

רבקי יקרה!

את נשמעת מאוד נסערת, ומדברייך קשה להבין – למה. מה הסיבה?

אם לא נכווית ואת לא לומדת תואר, אז על מה הסערה?

זוג ששלח בת לטיפול שנה וחצי? – איפה הם היו עד עתה? אחרי כמה מפגשים צריכה להיות כבר תזוזה ואם אין? הבחירה החופשית לא הולכת הביתה…

יתכן, שהם לא ערבו אותך בפרטי הדברים והמידע החסר משמעותי (כמו: קבלו הדרכה לשינוי התנהגות או המלצה ללכת הם לעזרה מסוימת ולא משתפים פעולה) וכו’.

מה הסעיר אותך אצל הקרובת משפחה? לא ברור

ואגב, לעניות דעתי (ויש לי ניסיון) CBT הוא כלי נהדר אבל לא מספק בפני עצמו, ולא משנה כמה שנים למדו אותו וכמה התמחות עשו….

כיוון שאת מאוד נסערת אני ממליצה לך לשוחח עם משהי שנעים לך לפתוח לה את ליבך, נראה שהפורום פה לא מספק… אם הייתי יכולה לעזור, הייתי עושה זאת בשמחה.

(ולגבי התפיסה היהודית: נשים הגיבו פה לעוד תגובות, לא רק למה שאת כתבת…)

הרבה הרבה הצלחה!!!

[יעל וילמוט]

לאה היקרה!

יש לי תואר ממכללה מקצועית מאד ואני מאד גאה בו, ולידיעתך, אני וכל אחת מחברותי, שאלנו רב לפני שהלכנו ללמוד, וקבלנו ברכה. יותר מזה, למדה איתי מישהי מחסידות מאד מאד מאד שמורה שספרה שהאדמור שלח אותה לעשות תואר. ולא למדתי במקום חרדי, וכולנו נכנסנו וגם יצאנו עם פלאפונים כשרים, לא התקלקלנו או ירדנו רוחנית, אבל את זה רק ה’ בודק.

גם בעלי בעולם הטיפול, וכל רב שהוא התייעץ איתו אמר לו להמשיך ללמוד, אבל במקום רציני. אולי בגלל שהרבנים רואים את ההרס של הטיפולים הלא מקצועיים.

ואחרי כל כך הרבה סיפורים שאני שומעת על מטפלות לא טובות אין ברירה אלא ללמוד כמו שצריך בצורה מקצועית. יש מקרים מזעזעים של מטופלות שהגיעו למצבים פסיכוטיים והתאשפזו כתוצאה מטיפול לא נכון, זה מקרה קיצון, אבל מה קורה לאחרות? לאלו שנפגעות קצת? לא יודעות שהן נפגעו?

ומסכימה איתך רבקי שלא כל אחת יכולה להמציא שיטה, וכן, כנראה יש מטפלות לא מקצועיות שמצליחות, אבל זה כמו שגם שיחה עם חברה טובה יכולה לפעמים להיות תחליף לטיפול.

ובאמת נשמע שיש לך גישה והבנה מה זה טיפול.

[לאה פישר]

יעל יקרה!

אני לא כומר ולא צריך להתוודות בפניי…

ואם תקראי את דבריי תראי שאין קשר בין תגובתך למה שכתבתי! (ברור שאני לא מתכוונת לתגובה שכתבתי לרבקי, אלא לתגובה שלפניה שפונת לכולן)

מצבך הרוחני קשור עלייך בלבד, וטעויות מזעזעות כמו שכתבו לפניי וכולנו מכירות, קיימות אצל “שני הצדדים”.

(ולא אמרתי שאני מסכימה עם המצב)

אני לא מתווכחת, זכותך לעשות מה שאת רוצה, אבל כמו שאמרתי – המלחמה מיותרת, המציאות קיימת בשטח וכל אחד יבחר את דרכו.

ממליצה לך מאוד לקרוא את תגובתי (בשנית)

[רבקה טייך טייך]

לא אני בהלם שכל מי שרוצה להיות מטפלת יכולה

ויכולה ללמוד 3 חודשים אצל פלוני

ומבחינתם להיות מטפלת

למה להפיל אנשים בפח ????????????????

ואגב זה לא מקום יחיד (לא מכלילה את כולם אבל יש הרבה כאלו ….)

ועוד יותר לא מבינה מאיפה יש למטפלות כאלו עזות לטפל בנפש של יהודי ……

[ברכי שוטלנד]

קורה עוד משהו

שיש מטפלות שהם חושבות שמה שהם למדו ב 10 שנים

הם יכולות ללמד בעשר מפגשים כמובן התוצאות בהתאם

[רבקה טייך טייך]

תפסיקו לאכול אחת את השניה בלי מלח …..

🙂

[לאה פישר]

חייבת להוסיף הערה:

נראה לי שדברי נשמעו לא כל כך…

כתבתי: אני לא כומר וכו’ כוונתי היתה לומר (בנימה מבודחת) שהדיון הוא דיון ענייני ולא אישי וד”ל

[חיה גוטליב]

רק היום התפניתילקרוא את כל הדיון הארוך והכבד…

נשים יקרות!

אנחנו בעולם שהוא ממש לא שחור לבן בכל נושא יש כמה דעות

גם ברפואת הגוף יש סוגי רופאים יש רופא שנכנסים אליו בחינם ויש רופא שצריך לשלם אלף שקל לפגישת יעוץ של חמש דק’

יש חיסונים ויש מתנגדי חיסונים

יש ריטאלין ויש מתנגדי ריטאלין.

וכך בכל התחומים תואר לא תואר

חסיד ליטאי פולני והונגרי.

כל אחת צריכה ללכת בדרך הסלולה בשבילה.

וכשרוצים לטפל מבררים בדרך שלך,,,

ואין טעם להשמיץ…ומצד שני לא לזלזל באחרים יש מקום לכולם.

רק חשוב לא להמשיך תהליך שלא מצליח להביא תוצאות בזמן סביר…

[ציפי צייזל]

חיה אהבתי את תגובתך,

ואוסיף, גם כשמישהוא רוצה ללכת לרופא, יש בידו את הבחירה אם הוא נכנס לקופה ובוחר רופא מהרשימה,

או שהוא פונה לעסקן הרפואי שימליץ לו על רופא מומחה, או מברר בכל מקום אחר.

איש הנכון בעיניו יעשה.

זה נכון שיש מטפלות שונות ומגוונות בשוק. אך עד שאנו לא בודקת לעומק מה נכון,

ומה יעיל. לא נוכל להוריד כלום. כי ישנם שיטות שמה לעשות צירפו כמה כלים חזקים מכמה שיטות שונות וארזו אותם לשיטה.

אני יכולה לאמר לך שגם אני אישית. כשהייתי צריכה והלכתי לטפל בילדיי. זה היה סגנון של ניסוי ותהיה לצערי.

העולם הוא לא שחור ולבן.

ולמקום שלי כמטפלת הגעתי מהנסיון שצברתי מטיפולים שהלכנו. ז”א אחרי שנוכחתי בשטח לראות איזו שיטה תביא לי את התוצאה הכי יעילה, אותה ניגשתי ללמוד