משהו שאני לא מבינה …..

[רבקה טייך טייך]

כמה שאלות :

כמה זמן זה פרק זמן סביר?(אחת כתבה ששנה וחצי זה נורמלי בכונה לא כתבתי את כל המקרה כי לא רציתי שידעו מה הוא)

איך מבררים בדרך שלך ?

ועדיין רופא קיבל רשיון רפואה אחרי שלמד 7 שנים ועשה התמחות

ואין שום רופא בחינם (אולי זה דרך הקופה .. אבל אין רופא חינם רק ד’ )

הנקודה כאן זה לא תואר או לא תואר ..

הנק’ כאן זה מקצועיות או לא.

וראי שכמה חבל שצריך לגשש באפילה בחיפוש אחר מטפלת (את עצמך עדה )

אולי הגיע הזמן שיגיע גוף חזק שיקח על זה אחריות

מה זה החוק החדש שאודיה ביטון כתבה?

[מרים סולובייציק]

אסיא במגן מגן שוויא

בלשון הקודש

רופא בחינם שווה בחינם

[רבקה טייך טייך]

ואני מזכירה – אני דנה פה

איך אדע לבחור מטפלת טובה (לדוג לבחורות סמינר ) אם אני לא מטפלת בפועל ומבינה בכל השיטות השונות

[מלכה קופטייל]

אני לא מצליחה להבין

נראה שברור לך שמטפלת צריכה ללמוד קודם 7 שנים וסטאז’

אז תבחרי מטפלת באומנות/פסיכודרמה/פסיכולוגית בעלת תואר שני! (MA)

אני לא רואה מקום לדיון (אם אלה הפרמטרים לבחירת מטפלת)…

מי שלא מוכנה לברר על מטפלת מוצלחת ללא תואר אקדמי/

לימודים במשך 7-8 שנים לפני תחילת העבודה,

אז השאלה הייתה צריכה להיות כזו:

“האם מישהי מכן מכירה מטפלת בעלת תואר שני לטיפול בנערות?”

מה שעוד חשוב לי להתייחס בתגובתך זו, שכתבת אולי יגיע גוף חזק וכו’….

אכן, זו בעיה כואבת מאוד, אבל כל אקדמיה, כל מוסד לימודי אחר,

וכל ייצור אנוש עלי אדמות (למעט צדיקים גדולים… ), יש בהם אהבת הממון

ועל כן, כל מי שעובר את דרישות הסף (אם ישנן) – מוזמן ללמוד ולקבל תעודה.

לא כל מי שטוב שמתמטיקה רשאי גם לטפל בנפש,

ועל כן גם לימודים ארוכי טווח, רציניים ככל שיהיו, לא מכשירים את האדם כאישיות לעבודה מול נפשות.

בהצלחה רבה,

מצטערת איתך יחד על הבעיה, זה אכן מציק, ולשני הצדדים.

(מצרפת משאלה – הלוואי שהיה גוף – רבני – שהיה נותן אישור ספציפי לכל פרט לטפל.❤)

[לאה פישר]

רבקי שלום!

בקשת שהענה לך באישי, אני עונה כאן כי יתכן שזה יביא תועלת:

למצוא מטפלת טובה זה קצת יותר מורכב מלמצוא רופא טוב:

1) אף אחת לא מתביישת ומסתירה שהלכה לרופא בשונה מטיפול ועזרה רגשית…

2) לרופא את לא צריכה “להתחבר” לאהוב, וגם אם הוא לא סימפטי, מספיק לך שהוא מקצועי, בשונה ממפגש רגשי…

3) כל אחת אוהבת ומתחברת לסגנון שונה, כך שאמירה: היא לא מטפלת טובה, זה לא מספיק. צריך לבחון לעומק מה לא אהבת בה, אולי אני כן אוהבת את זה (לדו’: מנחה שלא מדברת ומשתפת, אלא עושה כל מיני תרגילים בלי להסביר מה זה? ועל מה זה? – יש את אלו שיאהבו ואת אלו שלא) – את זה בדר”כ לא מבררים וחבל.

4) הרבה פעמים המטופלת – זו שהגיע לטיפול (בחוסר מודעות) לא מעוניינת לעשות שינוי, אומנם יש למנחה כלים “אוקפי התנגדות” אבל לא תמיד זה אפשרי לפעמים המונחה פורשת מיידית, ומה היא תספר?…

5) חשוב מאוד: יש לנו יצר והוא לא מפספס הזדמנויות… אנו נוטים יותר לספר חוסר הצלחה מאשר הצלחה….:)

אז המסכנה היא שקשה לדעת וכנראה שצריך להתנסות וללמוד… להתפלל ולהתחזק באמונה שד’ ינחה אותנו לאדם שבוודאי יעזור …

[לאה פישר]

רבקי (כתבתי תגובה ארוכה והיא נמחקה לי…. משמים)

אני מנסה לענות לך על השאלה: האם אישה שלמדה 3 חודשים יכולה לטפל?

1) מבחינה חוקית בארץ אין מניעה להיות מנחה או יועצת ללא תואר.

2) בדר”כ אישה שלמדה כל מיני שיטות לומדת הרבה יותר משלושה חודשים ובדר”כ היא לא מפסיקה ללמוד…

3) כפי שמרו אחרות: בתחום זה מי “שיש לה את זה” יש לה ומי שלא לא יעזור כמה תלמד (נכון למי שיש לה תואר ומי שלא)

{ יתכן והדיונים נעשו תוקפניים יחסית, כיוון ש(כפי שכתבתי קודם, ) כל פעם שעולה דיון זה מקפיץ את בעלות התואר (ושוב, אפשר להבין אותן) אבל תגובתן לא מכבדת ולא משאירה מקום לחשיבה אחרת, וכנראה שקצת נמאס לאלו ללא תואר לעמוד מן הצד ולהחריש…:)}

בעבר כתבתי בפורום אחר איך לבחור מנחה, אומר בקצרה:

חובה לנהל שיח מקדים של תאום צפיות

לברר מה למדה, איזה שיטות / כלים – האם משתמשת עם מגוון וכד’

בשיח זה תקשיבי גם לטון הדיבור לרמה להקשבה וכד’ (האם היא רצינית? קשובה? סתם מגזימה? שיווקית? כנה? וכד’)

שאלה שאני ממליצה מאוד לשאול: את התנסית עם החומרים ממקום של מטופל/מונחה – כלומר האם את מטפלת גם בעצמך?

מנחה מקצועית היא מנחה שמקדמת את עצמה כל הזמן, משביחה את הכלי….

הערה מנחה שלמדה קורס קצר ומתחילה לתת שירות בדר”כ לוקחת מחיר סימלי והציפיות בהתאם

למרות זאת, אני מפנה לשם אנשים שאין להם את המשאבים לטיפול משמעותי, מתוך “תאום ציפיות” והרבה פעמים זה כדאי – תלוי מה העניין…

חינם?? – מי נותן שרות חינם?

מקווה שעניתי על הכל …

בהצלחה

[לאה פישר]

רבקי, מקווה שזו תגובה אחרונה…

אורך הטיפול:

אורך הטיפול תלוי בהרבה רכיבים כמו:

עומק הנושא: כמה הנושא משמעותי למונחה

כמה זמן היא נמצאת במצב, האם הוא ברמה “כפייתית” ועוד

ועוד משהו – יש אנשים שזזים מהר יותר ויש כאלה שקשה להם יותר לייצר שינויים. (תלוי בכוחות הנפש…)

בכל מקרה לגבי טיפולים אצל “לא בעלות תואר” (כלומר: 3 הממדים, נתיב הא”ב, NLP וכד’) התזוזות מהירות יותר.

אם אחרי 4 מפגשים לא רואים שום תזוזה צריך לבחון עם המנחה. אם היא טוענת שיש התנגדות לשינוי צריך להמתין עוד כמה מפגשים. ואם היא לא מודעת למצב – יתכן שהיא לא מקצועית דיה.

(באופן אישי, אני עובדת קרוב ל10 שנים. אישה שלא חפצה שינוי לא שרדה – הפסיקה להגיע אחרי מפגש 1 מקסימום 2)

שנה וחצי של טיפול – זהו טיפול ארוך ומשמעותי, חייבים להיות שינויים רבים! (אבל זה ייתכן, תולי בסיפור…)

בהצלחה רבקי, מקווה מאוד שהועלתי

לאה פישר

[לאה פישר]

כתבו לי באישי שנתתי שיחת ייעוץ חינם

יצאתי פראיירית???

אז אני דורשת תשלום, נא לשלוח לחשבון הבנק … 🙂 🙂 🙂

לא רואה איפה מוסיפים חיוכים….

[מלכה קופטייל]

😂😂😂😂😂😂😂😂

לחיצה על המקש הימני של העכבר (בשדה הטקסט)

למעלה באה לך אופציה לאימוג’י

❤❤🧡🧡💛💛💚💚💙💙

[מירי רוט]

קוראת את מה שאתן כותבות ומרגישה פה קצת בלבול

יש הבדל בין טיפול פסיכולוגי שזה אני מסכימה בכל פה שחלילה לעבור את זה

עם מטפלת שלא מוסמכת [כחוק] לעשות זאת!!! חד וחלק!

לבין עזרה טיפולית במגוון בעיות שהן לא פסיכולוגיות וכן יש להן בסיס רגשי

שהיום יש מגוון שיטות מצוינות שאין צורך להיות בשביל זה מעל שנה בטיפול ולהשקיע הון של כסף וזמן

השיטות הומצאו או נמצאו [תלוי שיטה] לאחר המון מחקרים ויש להן הסבר מדויק איך הן עובדות

המציאות בשטח מוכיחה

שמנה לב לדבר אחד

שכל מטפלת עובדת במה שהיא הוכשרה ולא מכניסה לקליניקה טיפולים שאין לה הכשרה לעבוד בזה

חבל להכליל

מאד חשוב לקבל המלצות כי תארים לא מצביעים על איכות. רק על זה שהמטפלת השקיעה בלימודים ויש לה תעודות. עדיין זה שלב סינון מאד ראשוני. לבדוק איכויות, וגם שלכל אחת חשוב משהו אחר

אחת תחפש עוצמה ,השניה רכות לאחת יהיה חשוב שזו תהיה מישהי מבוגרת ולשניה זה יהיה מינוס

ותמיד אפשר לעזוב. מותר לא להתחבר וזה בסדר. תקשיבי לבפנים שלך, הוא אף פעם לא טועה

ותמיד להתפלל. כי למצוא מטפלת טובה באמת זה מבחינתי נס.

[בת-שבע אדלר]

מאוד מפרה הדיון הזה, ארוך ורציני.

אוסיף נק’ לגבי “רוצים לראות תוצאות בזמן סביר”-

תוצאה היא פעמים רבות בלב פנימה, התחלה של קשר טיפולי / אמון במטפל או במטופל עצמו/ בניית חלקים בנפש שנפגעו.

תוצאות אלו יכולות לקחת זמן רב עד שנראה שינוי, כך שלעמוד עם סטופר- שהוא יהווה המדד להצלחת הטיפול, בעיניי הוא לא נכון. תהליכים נפשיים עמוקים לוקחים זמן רב, הם יסודיים, יקרים ומחזיקים מעמד לאורך זמן. כך שגם אם הדור היום אוהב אינסטנט, זו אינה סיבה לשתף פעולה עם זה, זה יחזור אלינו כבומרנג, יצא ממקומו מתחת לשטיח.

שה’ יכוון את כולנו להגיע לכתובות הנכונות, זו בוודאי אינה מלאכה פשוטה. אין ONE SIZE – מידה אחידה שמתאימה לכולם, זה יותר כמו שידוך, כך שלא ברור שגוף עם “כשרות” יכול לחסוך את ההתלבטויות, הבירורים, ניסוי וטעייה, ‘פגישת שידוך’ על כל המשתמע.

[רבקה טייך טייך]

וואו… איזה דיון ארוך …

אבל נראה לי שחלקכן הגדול קצת (הרבה ) נגוע בדבר

נראה לי שאני יכולה להגיד לכם מי עשתה תואר ומי לא …

לגבי שנות הלימודים :

זאת דעתי האישית

שכמו שהוראה לומדים 3 שנים וכנ”ל חנ”מ

וגם תכנות

אז טיפול לומדים לפחות 3 שנים + עוד כמה שנים הדרכה

החלום שלי עכשיו :

זה להקים גוף חזק תורני שיהיה מקובל על כל העדות והחוגים

שיתן מענה לבעית השוק הפרוץ שקורה כאן

מה אומרות ?

איך מתחילים?

מה הקריטריונים ?

ואני אתן דוג כמו שפה יש קבוצה סגורה שהכניסה אליה רק מטפלות בפועל שעברו כל מיני דברים …

ויש קבוצה פתוחה …

וצריך לחלק את זה

[רות רוט]

ברור שכולן נגועות בדבר.
אלה שמטפלות בוודאי…
וגם אלה שהיו מטופלות או שאחיות/חברות/אמהות/בנות דודות/שכנות שלהן מטפלות או
מטופלות…
אין כזה דבר לא להיות נגוע בדבר, הלא כן?
לגבי גוף רבני –
אני קצת מפקפקת אם באמת יצליחו להקים כזה גוף שיהיה מקובל על כל החוגים
החרדיים…
אבל תנסי, אדרבה. לדעתי צריך קודם לדבר עם רבנים שמצויים בנושא.

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

ואיי, באמת ארוך כאן…

רוצה להדגיש מספר דברים שהעלו כאן אחרות:

1. אנשים שאינם קשורים לעולם המקצועי בשום קרבה, הרבה פעמים לא יודעים לא יודעים מה התכנים שעולים במפגשים טיפוליים, ואין להם איך צריך להיראות שינוי ולמה עליהם לצפות, ואם ומתי זה אומר שאין שום תוצאות או אפילו תוצאות לא טובות בטיפול וצריך להפסיק אותו. כך יכול לקרות שהורים שולחים בת לטיפול במשך שנה וחצי ואין תוצאות/תוצאות לא טובות, ועדיין לא מבינים שצריך להפסיק/לשנות. לפעמים הורים אובדי עצות ממש. לעתים אף שולחים לטיפול לא מבחירתם והבנתם האישית.

2. עם כל הכבוד לחשיבות של מטפלת חרדית ויר״ש, יכולה לומר מנסיון אישי שלי ושל עוד כמה בסביבתי, וכן משאלות ששאלו רבנים, לפעמים עדיף ללכת למישהי מקצועית ולא חרדית על פני מישהי שהיא רק חרדית. כלומר, המדד הוא לא רק בחרדיות. וכמובן אם אין יראת אלוקים וכו׳, אבל תמיד אנו צריכים להיות מספיק עירניים בטיפול. אני חושבת שכשמטפלת אומרת ״אני קודם כל חרדית (כך בפה מלא) ורק אחכ מטפלת״ שהיא פושעת במטרה שלשמה באתי אליה. לא באתי למטפלת כדי שתחנך אותי ותטיף לי מוסר, באתי כדי שתקשיב לי במקומות הפחות נעימים (כן, גם אם זה נוגע למקומות פחות שלמים מבחינה דתית) ותעזור להגיע להיות בטוב עם עצמי. בשביל לשמוע דעות חרדיות יש לי מספיק רבנים ומורות ואפילו משפחה וכד׳. ואני לא חושבת שאני שונה בזה מבנות רבות אחרות וטובות שהולכות לטיפול. ובפירוש אני יכולה לומר שאותה מטפלת חילונית (כן, שאלתי רב לפני שהלכתי) שמכירה את העולם החרדי ויודעת את מקומה היטב, הצליחה לעזור ולהביא אותי קדימה עשרת מונים! בלי הגזמה, לעומת אותה מטפלת חרדית שלא רק שכמעט לא עזרה, אלא אף עשתה נזקים. אז לא הכל, מתחיל ונגמר בחרדיות.

3. בנושא מטפלות פסיכותרפיסטיות שהזכרתי למעלה- אמנם גם עו״ס וגם פסיכולוגית שייכות לעולם הפסיכותרפיה. אבל עו״ס למדה עבודה סוציאלית. פיסכולוגית למדה פסיכולוגיה. ופסיכותרפיסטית למדה פסיכותרפיה. ולכל אחד מהמקצועות הנ״ל מסלול לימודים והכשרה שונה, ולזאת היתה כוונתי כשכתבתי. המיקוד בכל אחד ממסלולי הלימודים הוא שונה ודרך הטיפול שנלמדת היא שונה. ויש הבדל מאד גדול בין מטפלת שהיא עו״ס קלינית לפסיכולוגית לפסיכותרפיסטית. ואת הדברים הנ״ל שמעתי לראשונה ממישהי ששולחת הרבה נשים ובנות לטיפולים ואת ההבדלים בטיפול היא רואה באופן בולט. ולאחר מעשה ראיתי בעצמי את הדברים קורים בשטח. אז בכל זאת סליחה מהמטפלות האחרות וכמובן שאפשר לחלוק עליי. זהו נסיוני שלי ושל עוד רבות לידי.

תמר

[בתיה הפנר]

כדי להקים גוף רבני שיחווה את דעתו על הטיפולים השונים, צריך להביא מטפל מקצועי, שיעזור לרב לפסוק,

כמו ששואלים רב האם לצום ביום כיפור, הוא יפסוק את פסיקתו בעזרת רופא שאומר האם אדם פלוני במצב פלוני יכול לצום.

וכאן אנחנו עוד פעם חוזרות לשאלה מי המטפל המקצועי שאפשר לסמוך על דעתו, שבעזרתו הגוף הרבני יבסס את דעתו.

אני חושבת שכדי להגיע למטפלת מקצועית, צריך קודם לברר האם היא חברה בי.ה.ת, שזה גוף מקצועי שמאגד את

את כל המטפלות שלמדו לימודים מוכרים, פלוס ברורים על היראת שמים והאישיות,

וכמובן לפני הכל תפילה.

[אודיה ביטון]

זה הרבה הרבה הרבה יותר מורכב ממה שאתן חושבות…….

אני לא אכתוב לכן את כל ההיסטוריה,

אבל כבר 14 שנה שהדיון הזה מובא בכנסת, בבג”ץ ובמקומות נוספים..

אני אישית ישבתי עם מספר חברי כנסת מיהדות התורה וש”ס.

לא אנקוב כאן בשמות, אבל מי ששם רגל ולא מסכים שהחוק יעבור זה דווקא החרדים…..

משהי כאן זוכרת את המורות שפה לפני שנים והקלנאיות תקשורת?

נשים רבות יצאו ממעגל התעסוקה בדיוק בשל אותה סיבה- רצו רק כאלו שעברו תואר ולמדו שנים

ולא תקשורת בסמינר.. (יחי ההבדל)

היה אז רעש נורא גדול בחברה החרדית על כך שחברי כנסת נתנו לזה יד ואפשרו את העברת החוק (2008)

הם לא יחזרו על כך שנית.

משיחות ארוכות בכנסת, פגישות עם יהת ובלעדיהם, כעת החוק תקוע..

מי יודע, אולי בממשלה הרעה הזו זה יקרה?

ואל תהיו תמימות, שום רב לא יתן לכך יד.

כי שאתה בעד ולוקח צד- אוטומטית אתה תהיה נגד.-

ולהיות נגד זה לצאת נגד מסגרות לימוד חרדיים, לעשות החרגה של מטפלות של שנים וכו..

המצב מידי מידי מורכב.

ושוב- הפורום החרדי והמחוז החרדי במשרד החינוך בדיוק בא לצרכים המקצועיים האלו…

ולמרות התארים והייצוג, חשוב לי גם לומר-

חיוך והקשבה של אשה רבעלאך עם שאל שלא סיימה 12 שנות לימוד יכול להיות מציל חיים למשהי שזקוקה לכך..

תעשו את ההבחנות והחילוקים, בררו קודם את הצרכים ותלכו בעיקר למי שאתם הכי מתחברים!

[מירי רוט]

”לפעמים עדיף ללכת למישהי מקצועית ולא חרדית על פני מישהי שהיא רק חרדית. כלומר, המדד הוא לא רק בחרדיות.”

אני חולקת על המשפט הזה. כמו שהיא חייבת להיות מקצועית היא גם חייבת להיות חרדית חייב גם וגם!!!

וממתי מטפלת מטיפה מוסר? מטפלת מכילה ומובילה היא לא כאן כדי להביע את עמדותיה

וכן, כשהיא אומרת שהיא קודם חרדית זה היראת שמים לפני הכל, זה לא שולל שום מקצועיות, ההיפך זה רק תורם למקצועיות.

במיוחד אם את רוצה לשלוח את הילדה שלך

ולא כי חילונית יכולה לקלקל אותה

יש בנפש שלנו ערכים שהם כחלק אינטגרלי בנפש ומטפלת חילונית חסרה את זה

איך ילדה חרדית יכולה להפנים אשה חילונית כדמות אובייקט???

ולא רק ילדה…

חלק משמעותי בטיפול הוא הקשר והאימון…

ודי למבין

ולמה הדיון הפך לרגשי ???

לדעתי שום גוף מומחה ככל שיהיה לא יפתור את הבעיה שהועלה כאן

וכמו שהיה הוא שיהיה

ימשיכו המטופלים לחפש את המטפלים המתאימים, לפעמים יצטרכו לנסות שוב ושוב עד שימצא המטפל הנכון

כי אין כלל לשום דבר וכמו שרופא נותן תרופה ואם לא עוזר מנסים משהו אחר וכד’ ואף אחד לא שופט כך בחומרה את הרופא כי כל בנ”א מגיב אחרת

אמנם הנפש מורכבת וצריך המון אחריות ולמרות זאת.

תמשכנה לחפש את המטפלות הטובות. יש אותן. אני מכירה מהלימודים שלי ולא רק ,מטפלות מצויינות ואיכותיות מאד שעושות עבודת קודש ברגישות רבה

[הודיה בושארי]

הדיון הזה ממש מענין ומחכים עוקבת אחר תגובותיכן.
אשמח להוסיף משהו קטן דווקא מהצד השני,
נעזרתי בעבר במטפלת חרדית דגולה ומאד מפורסמת, הסיבה שבחרתי בה היה:
א. לא רציתי להתחיל לשאול חברות ומכרות כי זה לא פירסומא דניסא…
ב. אמרתי לעצמי אם במות ציבוריות (ואני בכוונה מטשטשת פרטים) בחרו להשמיע את
דעותיה ומאמריה, כנראה היא משהו גדול..
והלכתי אליה ואחרי 3 מפגשים ברחתי.(לא מפרטת יותר מידי, אבל ממש היה גרוע!)
אני חושבת ש-3 מפגשים הם מדד מספיק טוב בשביל להחליט אם זה נכון לנו או לא.
ואם כבר התפרצתי מהדלת הפתוחה אשמח לתת לכן טיפ דווקא מהצד המקבל:
אחת הסיבות שבגללה ברחתי (והיו כמובן עוד משמעותיות יותר)
הייתה הקליניקה המזעזעת שהייתה לה.
כ”כ לא כיבדה אותה כדגולה כמו שאמרתי, לא כיבדה אותי, ואת הכסף הרב ששמתי לכל
מפגש.
מדרגות צרות שמובילות לחדרון קטן ומוזנח, לא נקי ולא יפה, בקיר מאחורינו היה
איזה יועץ שקיבל אישה שרק צרחה היה לי חשק ללכת לעזור לה..
שוב מטשטשת פרטים, אבל עלי כמטופלת זה השפיע כ”כ.
אני חושבת שזה פרט שמאד חשוב לי בכל אופן להצלחת הטיפול, מקום יפה ונקי, עם
ריח טוב ושירותים נקי, אולי אפילו עמדת שתיה נחמדה..
שארגיש שחשבת עלי, שאכפת לך מה אני ארגיש, ולא סיימת הרגע לשטוף כלים ורצת כל
עוד רוחך בך למחסן שמאחורי הבית-הקליניקה….
מקווה שהועלתי.

*כדי לראות דיוקנים ברמה שלא הכרתם, היכנסו לאתר שלי:*
http://WWW.HODAYABUSHARI.CO.IL <https://www.hodayabushari.co.il/&gt;

‫בתאריך יום ג׳, 14 בדצמ׳ 2021 ב-1:25 מאת קדם

[מרים סולובייציק]

הציור מדהים ביופיו

וגם המנגינה ברקע מושלמת ומרגשת

[אסתי קליין קליין]

כמטפלת כבר למעלה מ30 שנה ברוך השם בשיטה שהיא לא קונבציונאלית וצמודה לדיינים ופוסקי הלכה,

אני ממש מתחברת לתגובה שללאה פישר,מטופלים שהגיעו אלי אחרי שנים של פגישות שבועיות עם אנשי מקצוע בעלי תואר,בחיי היום יום הם לא הפכו לעצמאים,בעלי מוטיבצי’ה,מסוגלים להקים פרויקטים בכוחות עצמם.

הם היו מאד תלותיים במטפל .לצערינו היום גם מאד ממהרים לתת ריטאלין או תרופות הרגעה שונות זה מרגיש

שהמטרה ליצור שקט תעשייתי,מכל מי שמעורב בעניין.

אני לא מכלילה בשום אופן,מה שברור שיש מחויבות לעשות את השיקולים רק עם אנשים אובייקטים שלא קשורים לאתגר שעל הפרק.

ולהיות מודעים שיש שיטות לא קונבציונאליות עוצמתיות רק בגלל שהם עפ”י התוה”ק ואין להן שום מתחרים מבחינת התוצאות ,כי הי’הודי שונה מהגוי, לי’הודי יש נשמה.

ואם החשש הוא על המטפלות ,זה ידוע שאדם יכול להיות שליח טוב ל1000 איש ולאיש ה-1001 הוא לא השליח.

לכן בהתחלה, באמצע, ובסוף, רק תפילה,תפילה ותפילה.

[שיינדי אייזנבך]

אני תמיד מדמה את זה, ברוח דברי ר’ נחמן, לגלות וגאולה.

כשאדם זקוק לריפוי, עזרה, ייעוץ, הוא נמצא בגלות הפרטית שלו.

והוא מתחיל לעשות דרך לגאולה הפרטית שלו.

לפעמים הדרך קצרה ויפה, לפעמים פתלתלה וארוכה. לפעמים הוא פוגש מיד את הרופא המלאך שלו, המטפל המוצלח בשבילו, היועץ שמוציא אותו מהבור שלו.

ולפעמים כתןב לו מלמעלה מסלול קשה יותר בגלות שלו.

הוא מנסה פה, והולך לשם, ומוציא כספים, ומזיע וכואב עד שהקב”ה מזמן לו את האדם הנכון לו.

רבקי יקרה.

אין צורך לכעוס על כולם. שרלטנים ומומחים יש בכל תחום ובכל מקום. אי אפשר לחנך את העולם.

כל אדם רשאי לברר היטב על נותן שירות מכל סוג, ניסיון, המלצות, תעודות, עניינים.

הדברים אינם חסויים. תתפללו היטב שהגלות תסתיים כבר ושתמצאו את המטפל הנכון שיראה את הדרך לגאולה.

[מירי רוט]

שיינדי יקרה

כל מילה שלך פנינה

הדימוי שהבאת מאד נכון ומאד אמיתי

נראה לי שסיכמת היטיב את הנושא

תודה

[שרה רייזנר]

חיה אהבתי את התגובה שלך.

ורוצה להגיב לעוד ממה שנאמר.

ראשית לגבי מקורות שיטות הטיפול.

ברור שהכל נמצא בתורה. גם הרפואה הגופנית נמצאת כולה בתורה, אלא בדרך מוצפנת.

רק גדולים יכולים להבין ולמצוא

הרב וולבה אמר שהיות וכת’ חכמה בגויים תאמין, ניתן לקחת כלים מהפסיכולוגיה ולהשתמש בהם,

כמובן בתנאי שהם מתאימים לתוכן שלנו לערכים שלנו.

כי רק הקבה שיצר את נפש האדם יודע מה יבריאה ומה יחליאה.

הוא טען שכמו בדורו של הרמב”ם שהפילוסופיה ארבה, כך בדורנו אנו- הפסיכולוגיה.

ואין היום מישהו כמו הרמב”ם שאסף את הכל לספר מורה נבוכים, שיעשה כך בפסיכולוגיה.

בכל אופן, לגבי שיטות טיפול: מי שמכירה רק כלי אחד, וטוענת שהכלי שלה יעיל להכול, איני מאמינה לה.

חושבת שמטפלת טובה היא מטפלת שיש הרבה שיטות בארסנל שלה.

לכן גם קורה שמישהי הלכה לשיטת טיפול מסויימת, והיא הצליחה מאוד,

ולמישהי אחרת אותה שיטה לא עזרה.

זה כמו שלא נציע לכל מי שיש לה קושי בלמידה לקחת ריטלין,

כי אם הקושי נובע מדיסלקציה, כמה ריטלין שתיקח זה לא יעזור.

תבוא מישהי אחרת, ותגיד ניסיתי הרבה שיטות, רק הריטלין עזר לי.

לא מאמינה בשום שיטה רק בריטלין,

כמובן שזה מגוחך.

מי שלמדה רק CBT ולא יודעת משהו אחר, לא הייתי שולחת אליה.

אלא אם כן מישהי שעברה אבחון אצל פסיכולוג/ית קלינית, והומלץ לה על טיפול ב CBT

חברה שלי למדה את אחת השיטות הקינסיולוגיות שהוזכרו, עם הזמן היא ראתה

שיש הרבה בעיות שזה לא עוזר להן, ואז החליטה ללמוד פסיכותרפיה.

מכירה 3 נשים שניסו להיעזר בשיטת הא’ ב’, אחת נעזרה מאוד וממליצה לכל אחת, ושתיים שלא נעזרו כלל.

כמו שאנטיביוטיקה לא עוזרת לכל מחלה.

לגבי EMDR, אני מטפלת בשיטה זו, וזו לא שיטה שמטפלת שטחי.

להיפך, בשונה מCBT שמטפל בסימפטום, הEMDR מטפל בגורם לסימפטום, בעומק הבעיה.

בעיבוד של טראומות. בעיבוד של חויות פנימיות.

ה EMDR הוא פסיכותרפיה לכל דבר, ולכן רק פסיכותרפיסטיות רשאיות ללמוד אותו ולטפל בו.

לסיכומו של דבר, מלכתחילה הייתי מפנה למטפלת שלמדה שיטות שונות של טיפול, ויכולה להתאים את הטיפול למטופל,

ולא לשכוח שצריך תפילות, כי רק סיעתא דשמיא עוזרת, הטיפול הוא בגדר ההשתדלות.

אל תבטחו… בבן אדם שאין לו תשועה.

עם זאת הייתי אומרת למטופלת שתבחן את עצמה, לפחות אחרי 6-7 מפגשים, האם יש שיפור,

האם היא מתקדמת לעבר המטרות הטיפוליות. בכל רגע אפשר לעשות חשיבה מחדש.

הרבה סיעתא דשמיא לכולן.

[דינה רייכמן]

כתבו הרבה דברים חשובים.

רוצה להאיר נקודה מסוימת הקשורה להערכה שהמטופל וסביבתו את הטיפול.

לפעמים ההערכה של המטופל את הטיפול מושפעת מהמצב הרגשי של האדם מבקש הטיפול:

דוגמא: אם מטופל מתקשה לתת אמון (מטופל עם קושי באמון – התהליך של יכולת לתת אמון הוא תהליך מאוד מאוד ארוך ומפותל!) זה יצבע גם את הרגשות שלו כלפי המטפל, והגיוני שהוא יצא עם רגשות שליליים…. ויאמר שהמטפל שרלטן וקמצן ונצלן…

יתכן גם ההיפך. מטופל כנוע שיפול למטפל שתלטן עלול לא לשמור על עצמו ולהיפגע גם בטיפול, כמו בחיים…

אחת האינדיקציות לטיפול טוב היא שהמטפל מכבד את המטופל, והמטופל יכול לדבר עם המטפל על מה שהוא מרגיש כלפיו וכלפי הטיפול. כשמטופל מרגיש רגשות שליליים זה עדיין לא אינדיקציה לטיפול לא טוב, אבל אם המטופל מנסה לדבר על זה עם המטפל ונתקל בתגובה לא נעימה, מאשימה או מכחישה – זה לא טוב. אם המטפל מתעניין, מנסה להבין, מתנצל או מסביר במידת הצורך, והמטופל מרגיש יותר טוב, אז כנראה קרה כאן משהו טוב.

כך גם לגבי התוצאות: אם המטופל חושב שאין תוצאות, כדאי להביא את הדברים לשיחה עם המטפל, ולראות מה ולאן זה יוביל. הבהרה הדדית של הציפיות, הבנה איך כל אחד מהמשתתפים בדיאדה הטיפולית רואים את הטיפול : את המסע והדרך – יכולה לשפוך אור ולהעמיק את ההבנה הא הטיפול טוב או לא. אם המטפל הודף אפשרות לשיח כזה זה כמובן גם אינדיקציה. אבל בהחלט יתכן שהבנה יותר טובה של התהליך תלמד שבעצם יש כאן כן התקדמות.

אתן דוגמא: ילד עם חרדות והפרעה טורדנית כפייתית התחיל במהלך הטיפול להיות מאוד נודניק בבית ולדרוש המון קרבה מההורים. ההורים מאוד התעייפו מכך וחשבו שזו הרעה במצב. בשיחה היה אפשר להבין שבעצם קרה כאן תהליך טוב – הילד התחיל לבטא את רגשות המצוקה והחרדה שהוא חש במקום להיצמד לטקסים. ברור שזו עדיין לא המטרה. הכוונה היא שלאט לאט הוא גם ירגיש טוב יותר ויתנהג באופן מותאם יותר. אבל זה בהחלט תחנה במסע הארוך והמפותל, ןתחנה שמעידה על התקדמות.

לכן – א להתייחס לשאלה שהובאה בתחילה – ההורי שמציינים שאין התקדמות בטיפול – הייתי מציעה לה להביא את הדברי למטפלת ולראות אי היא תתייחס לדברים. האם באופן מקצועי ומכבד, הא היא תוכל לשפו תובנה עמוקה יותר על הדברים, או שהיא תתן תשובה שטחית ולא ממשמעותית.

[דינה רייכמן]

תיקון הפסקה האחרונה (יש לי בעיה עם ה- ם וה-ך במקלדת)

לכן – אם להתייחס לשאלה שהובאה בתחילה – לגבי ההורים שמציינים שאין התקדמות בטיפול – הייתי מציעה להם להביא את הדברים למטפלת ולראות איך היא תתייחס לדברים. האם באופן מקצועי ומכבד, האם היא תוכל לשפוך תובנה עמוקה יותר על הדברים, או שהיא תתן תשובה שטחית ולא משמעותית.

[תמר אהרוני מרפאה בעיסוק]

מקסים, דינה!

תודה רבה על התגובה הענינית והמפרטת מבחינה טכנית ויישומית!

[חנה ביין]

נקודה מאד מאד כואבת

בתור מטפלת מגיעים אלי אינספור “נפגעים” מטיפולים לא אחראיים ומקצועיים

ונגלה סוד- גם מטפלים מוסמכים ועם תעודות מכובדות עושים לפעמים טעויות ועלולים לפגוע

כתבתי מדריך חינמי על “איך בוחרים אשת מקצוע מהתחום הרגשי” – מתוך ביקוש וצורך לדבר הזה

צריך הרבה תפילות וס”ד

כמו שהולכים לניתוח לא הולכים סתם ומבררים לפני היטב

גם בטיפול יש לעשות השתדלות לבדוק את המטפלת שאכן היא המתאימה

יש הרבה טעויות של מטפלות לא מוסמכות מספיק שנעשות בתום לב,

הכשרה מקצועית חשובה אבל אין היא ערובה שמדובר במטפלת טובה יש קריטיונים נוספים שיש לבדוק

אם מעניין אותך יותר תוכלי לכתוב לי באופן אישי אשלח לך קישור למדריך

אולי אפילו העלתי אותו כאן איפשהו

הוא נכתב לצורך זיכוי הרבים ועזרה במקרים כאלה

מותר להעבירו

בהצלחה

[חנה נתנזון]

רבקי יקרה,

קודם כל מצדיעה לך על הבירור העמוק שאת עושה, ועל הרצון שלך לסייע לתלמידתך באמת ובתמים!

לא אכנס כרגע לסוגיה מיהו מטפל מקצועי ומי לא, כי כבר נשפך די דיו בנושא (וכמובן כל אחד נשאר בעמדה אותה גיבש עוד קודם לכן).

רציתי להעלות שתי נקודות שחשוב לתת עליהם את הדעת.

הראשונה; כאשר מורה מפנה תלמידה לטיפול רגשי, גורם הדבר, לא אחת לרגשות לא קלים אצל ההורים. לאף אחד לא נעים לשמוע שהוא, או אחד מילדיו זקוק לטיפול. (ובטוחתני שההמלצה נעשית במרב הרגישות). בנוסף, אם את בתור מורה, נתקלת בכזה כאוס וחוסר וודאות לגבי – מיהו מטפל טוב, נחשוב רגע על ההורים, שכל הנושא הזה ממש לא מוכר להם. כיצד יוכלו הם, למצוא את המטפל האופטימלי??

לכן, אני מציעה לכל אשת חינוך שמפנה תלמידה לטיפול, לברר קודם לכן, על מספר מטפלים שיוכלו התאים לעניין הספציפי. אמנם זה דורש מאמץ, אך אם טובת התלמידה לנגד עיננו, זה נחוץ ומצדיק את עצמו. (גם אם ההורים לא יקבלו את ההמלצה שלנו בסופו של דבר).

וכפי שאודיה ביטון היקרה ציינה, ניתן לפנות אליה, מנהלת הפורום של המטפלות החרדיות, לספר במה הדברים אמורים, ולקבל המלצות.

וכעת, ברצוני להעלות נקודה משמעותית נוספת, שאולי תחזק את הנקודה הקודמת, וגם תעשה מעט סדר בכל מה שנאמר לעיל.

בדיון שלעיל, היו שציינו שנעזרו אף יותר, במטפלות שאינן מוגדרות כמקצועיות, ואינן בעלות תואר וכדומה. ללא ספק, מטפל טוב נדרש למגוון רחב מאד של כישורים, ורבים מהם אינם נרכשים במוסד לימוד כזה או אחר. יחד עם זאת, יש הבדל גדול מאד לגבי גילו של המטופל, מצבו המשפחתי כרגע, ובכלל, כל מה שמתרחש בחייו כאן ועכשיו! כשמדובר באדם בוגר שמגיע לטיפול מרצונו שלו, שאינו חווה טראומות/פגיעות/טלטלות משמעותיות ברגעים אלו, ייתכן שחלק הארי ממה שיכול להועיל לו כרגע, אינו דווקא הידע הנרכש באקדמיה. לעומת זאת כשמדובר בתלמידת תיכון מתבגרת, או בילד צעיר בתחילת דרכו, יש הרבה יותר משקל למה שמכונה – ידע מקצועי. לעיתים, קריטי שיהיו כלים לזהות פגיעות כאלו ואחרות, יכולת זיהוי של פתולוגיות, הכשרה בנושא של עבודה מערכתית עם הורים ועם צוות בית הספר וכן הלאה והלאה.

וכפי שציינה פה מישהי (מתנצלת שאיני זוכרת את שמך, מרוב תגובות), כמעט כל אשה חרדית שהולכת ללמוד טיפול באקדמיה, שואלת רב. ולא אמנה כאן שמות של רבנים (הכי אולטרה חרדים שיכול להיות), מכיוון שכל שאלה לגופו של עניין. אישית, לא קבלתי אף החלטה, ללא ברכתו של רב ידוע, דיין בבי”ד של הגר”נ קרליץ זצ”ל, שמאד מאד דחף אותי לקבל הכשרה אקדמית. ואף הוסיף שהציבור שלנו זקוק מאד למטפלות בעלות ידע מקצועי.

מקווה שהועלתי…

[חיה גוטליב]

אני ממליצה בירושלים על מלכה וגנר שהיא גם יראת שמים וגם פסיכולוגית מקצועית

[לאה פישר]

חנה יקרה,

תודה על דברייך, אכן הערת נקודות שראויות לתשומת לב.

רציתי רק לעורר לסיום דברייך- לגבי שאלת רב.

אין זה נושא הדיון, בוודאי שכל אחת בעלת בחירה אם לשאול או לא, וסביר להניח שאישה חרדית שואלת וכו’, אך לא זה הנושא, הדיון כאן – האם מטפלת מקצועית היא זו שלמדה תואר אקדמאי או לאו דוקא.

הסיבה שהביאה אותך לשתף אותנו בעניין היא: שהדיון שוב ושוב נמשך לכיוון רגשי/ אישי וסוטה מדיון ענייני ומכבד וחבל… _ומעורר צורך להצטדק)

כמובן שאין דברי פונים אלייך אלא לכולן, בבקשה!!!

דיון רגשי הוא דיון ש”מגדיר” את מי שאינו כמוני כ: ירושלמית שלא גמרה תיכון או שרלטנית או גורמת נזקים לנפש ומאידך כחסרת יר”ש וכד’.

פורום מכבד דן בנושא ולא במושאים

בבקשה חברות באנה נכבד… !!!