נחשפתי פעם הראשונה, מה הלאה???

[שרי פ.]

היי גיטי

כותבת לך מהמבט שלי..

אז דבר ראשון זו הרגשה מוכרת..

נסי לבדוק עם עצמך מה גרם לך להרגיש כך

מה קרה לך שם שכ'כ התחברת, מה שם הקסים אותך?

זה יכול להיות שהנפש שלך מחפשת מקום של הקשבה עמוקה הכלה ורגישות

ציינת שעברת שם איזשהוא תהליך ובשביל לעבור תהליך צריך פתיחות רגשית ואמון

זה משהו עמוק הרבה יותר מסתם שיחה

הנפש שלך התמלאה ממשהו שגרם לה לחוש הרבה טוב ופשוט רוצה מזה עוד

לא יודעת לגבי טיפול אם ללכת או לא אבל את יכולה ללמוד מהראיון הזה הרבה מאד על עצמך

[חיה חיה]

לדעתי יש שתי נקודות שיכולות לעזור לך להחליט:

1. מה המטרה שלך- את רוצה מקום מכיל ואמפתי? את רוצה להבין ולהכיר את עצמך יותר טוב? את רוצה קשר? צורך אחר… האם טיפול זו הדרך הנכונה ביותר להשיג את המטרה שלך?

2. טיפול לא תמיד מהווה רק מקום של אמפתיה והכלה, טיפול דורש אומץ, התבוננות פנימית, כנות, מתן אמון, להרפות שליטה, שהות בכאב, בחוסר אונים, בחסר ובמקומות הפחות פוטוגניים שבנו. כדי לעבור את המסע הזה צריך סיבה משמעותית שתספק יעד וחזון שבשבילו שווה לעבור את כל זה… (כל איך אפשר לעבור כשיש למה)

יש סוגי טיפול (או אימון) קצרים וממוקדי מטרה ויש טיפולי עומק ארוכים שנוגעים בעבר, בתת מודע ובעומקה של הנפש.

בהצלחה

[שירה]

היי גיטי,
יכול להיות שפשוט זו שראיינה אותך היא אישה כריזמטית עם קסם אישי/מתיקות/חמימות מיוחדת?
לפעמים זה דבר שכובש ואז את תלכי למטפלת שתשמור דיסטנס חזק ותמתן תגובות רגשיות
וזה לא יהיה אותה חוויה.
לפעמים זה עצם הענין שמעום לא דיברת ופתחת נושאים אישיים ופתאום החוויה הזו של השחרור עשתה לך את זה. או שפתאום היית את נושא השיחה כולה שלמי שלא מורגל זו יכולה להיות חוייה מהממת (מלשון הלם..)
תבדקי עם עצמך מה גרם לך להנות כ"כ בשיחה וזה יעזור לך לזהות מה הצורך שלך.

[מירי רוט]

גיטי יקרה

כשקראתי את המילים שלך חוויתי שם חסר

הנפש שלך חוותה שם מילוי רגשי

משהו שלא חווית מעולם

והמח מפריש הורמון מסוים שגורם לך לרצות מזה עוד ועוד

יתכן שטיפול יכוון אותך אבל לא ימלא את הצורך הזה

הוא לא אמור למלא אותו

להגיע לטיפול עם רעב רגשי יכול להיות מסוכן מאוד

השוק מוצף במטפלות בלי הכשרה מקצועית מספקת בתקן של כללי האתיקה המקצועיים

והנזק לא שווה את התועלת לטווח הקצר…

הייתי מציעה לך ללכת למשהו ממוקד כדי להבין את עצמך במקום הזה ולחפש לו מענה

באופן עצמאי

בלי תלות

המון בהצלחה

אם תרצי אוכל לכוון אותך לפי אזור מגורים בע"ה

[גיטי א]

תודה רבה על התשובה!!!

רק אשמח לדעת כמה דברים:

מה הכוונה רעב נפשי?

ממה הוא נובע?

ואיך אפשר להתמודד איתו לבד, בלי ללכת לטיפול כעצתך???

[מירי רוט]

רעב נפשי זה בדיוק מה שאת מרגישה…

איך זה קורה?

בדרך כלל מילדות חסרה…

אם תרצי אוכל לעזור לך במפגש שניים להבין את זה ומה לעשות עם זה

[רעות Reut]

משום מה התגובה הזו שלך מלחיצה אותי

הייתה לי גם ילדות חסרה
ואני בטיפול ארוך.. טוב לי ככה עכשיו
מתקדמת ולומדת
אבל זה מלחיץ לראות הערות כאלו

[מירי רוט]

לא נורא

עדיף להיות עם יד על הדופק

מותר לדעת שטיפול הוא לא דבר פשוט בכלל

ולעקוב שהסטינג בסדר

והגבולות נשמרים

למרות שזה אמור להיות באחריות המטפלת

למרות…

[חיה חיה]

לא רק מותר. חובה!!

צריך שכולם ידעו שטיפול זה לא דבר פשוט! יש לבדוק טוב למי הולכים ולהיות ערניים למה שקורה בטיפול!

[רעות Reut]

אני מסכימה איתכן
אבל מי שנמצאת בתוך תהליך בריא לשמוע את זה זה קצת מלחיץ לפעמים
להיות כל הזמן עם יד על הדופק זה גם לא בריא, סטרס שתוקע…

[מירי רוט]

ומה הבעיה להגיד לעצמך שהתגובה הזאת לא רלוונטית עבורך?

תסנני

[חיה חיה]

אם זה מלחיץ אותך אולי באיזשהו מקום עמוק את לא לגמרי בטוחה במטפלת שלך?

אם כן, אל תרדימי את המקום הזה, תקשיבי לו, מקסימום תבדקי שוב ותראי שאת יכולה להיות רגועה.

איתותים פנימיים מתעוררים כדי להגן עלינו

[גיטי א]

אפשר הסבר קצר

מהי ילדות חסרה???

[מירי הלברשטיין (ירום)]

ילדות חסרה זו הגדרה לילדות שבה ילד לא קיבל את צרכיו הבסיסיים מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה רגשית. מדובר על צרכים הישרדותיים וראשוניים ביותר כמו הזנה בריאה לילד, כמו יחס רגיש ומגע בזמן הינקות, ומאוחר יותר ערנות של ההורים לצרכים של הילד. המושג הזה 'ילדות חסרה' הרבה פעמים מגיע עם עוד מעטפת של קשיים משפחתיים שמלויים לאורך הילדות את הילד, זה בדרך כלל תוצר של שנות ילדות מוקדמות שהיו חסרות בצרכים האלה והתלוו בקשיים.

[גיטי א]

תודה על התשובה המפורטת!!!!

[אסתר פת]

לדעתי רעב רגשי מגיע כשגם במציאות אין עדיין את המילוי שהנפש צריכה.

הבסיס לחסר הוא בילדות, כן

אבל אישה שהמציאות שלה היום התמלאה במקום הזה-זה מרפא הרבה.

אם יש רעב רגשי חזק, זה מאותת שהיום משהו חסר עדיין.

אני אסייג ואומר שאני מדברת על נשים בזוגיות טובה

כי לרוב החסרים הבסיסיים האלה יכולים להתמלא רק בתוך מערכת קרובה מאד.

[חיה חיה]

הרבה פעמים ילדות חסרה משפיעה על מערכות יחסים בהווה וזה מעגל קסמים שמחריף את החסר והכאב

[מירי הלברשטיין (ירום)]

בוודאי שהרעב הרגשי נחווה במציאות, וככל הנראה שגם במציאות העכשווית הבן אדם חסר ורעב. עם זאת, בוודאי שמקור הדבר בילדות, וככל הנראה שהדבר לא טופל ולא התמלאה במהלך החיים.
אני חושבת שאישה שטוב לה היום והיא מלאה אך חוותה דברים קשים בילדותה לרוב ההשפעה של ילדותה תתבטא על חיי היום יום (אם היא לא טופלה) בכאב, בכעס לא מוסבר, בעוררות יתר ועוד. הרבה פעמים אותן חוויות עלולות לתקוע אותה מול סיטואציות מסוימות בחיים וזה כבר ממש איתות חשוב לטיפול, אז אולי אותה אישה תחווה יותר רעב לדבר לא מוסבר, אם כי אישה שנמצאת בזוגיות טובה תהיה מסוגלת יותר לטפל ולהתמלא ולהיתמך מהזוגיות הזו.

מישהי שחוותה ילדות מרכבת וחסרה ולא טיפלה במהלך החיים הרבה פעמים תתקשה בכלל להיכנס לזוגיות טובה…

שנדע תמיד רק טוב ושמחה!

[תמר דקל]

תוכלי לפרט קצת

איך טיפול ממלא את זה?

הרי טיפול הוא קשר מסויג עם הרבה סייגים של סטינג ואתיקה

לא יכול להשלים חסרים ינקותיים כאלה

אז איך בתהליך טיפולי טוב אמור להתמלא החסר הזה?

[מירי הלברשטיין (ירום)]

כשאת באה לטיפול רגשי המטרה היא לא הקשר הנוצר בינך לבין המטפלת, על אף שהוא בוודאי חשוב מאוד לתהליך, אלא המטרה היא ריפוי פנימי ונפשי והסרת חסמים שמפריעים לך בחייך היום. סתם ככה, אנחנו לא רואים עניין להיזכר בעבר ולחפור בו כביכול לחינם. הרגע בו נשב על הכורסא בקליניקה ונתחיל לפתוח סיפורי עבר זה הרגע בו הבנו שמשהו היום תקוע בחיים שלנו. הרבה אנשים עוברים דברים מורכבים וקשים, אך לא כל אחד הולך לטיפול. יש כאלה שהנפש שלהם מסוגלת להכיל את הדברים ואחרי תקופה הם יכולים להמשיך הלאה. ויש כאלה שצריכים יותר זמן ובעיקר מרחב בטוח כדי לעבד את החוויות המורכבות. זוהי מטרתו של הטיפול הרגשי, קודם כל שיהיה מרחב בטוח להעלות בו כל דבר, ומרחב בטוח לנפש הוא כבר תחילתו של ריפוי.

כשאנחנו מדברים על מילוי של חסר מסוים, למשל מהילדות, אין הכוונה למילוי פיזי של הדבר, למשל ניקח ילדה יתומה, כשהיא התבגרה מעט והגיעה לטיפול לא ניתן לה אמא אחרת, כי אין לנו דרך לעשות זאת. מה שכן נעשה זה יהיה לתת מקום לחוויה שהיא חוותה להתפרק מהנפש ומהגוף בצורה טובה ואיכותית. באמת, כשמדברים על חסר אין הכוונה לחסר פיזי אלא רגשי, ואנחנו נמלא אותו בצורה רגשית. חסר כזה הוא בדרך כלל חסר של ילדה קטנה בהקשבה, במקום מכיל, בדיבור ועיבוד של חוויות קשות. ואת זה אנחנו לגמרי יכולים לתת בקליניקה. אם נפש קטנה צברה חוויות מורכבות ואף פעם לא דיברה עליהם, לא פירקה אותם ואף אחד לא הקשיב להן זהו בעצם החסר, המקום המכיל. ובטיפול ע"י הקשבה והכלה ופירוק של חוויות קשות אותה נפש תרגיש פתאום יותר מלאה, דווקא אחרי שהצליחה לשחרר מתוכה ערפל ואבק. יש חסרים שהם כואבים ולא בהכרח נוכל למלא אותם דווקא, אבל נוכל למלא חלקים אחרים בחיים ונוכל ללמוד איך להתמודד ולהשלים על החסרים האלו. ויש בנושא הזה תהליכים מדהימים.

לפעמים, לא מתאפשר או לא בהכרח צריך ללכת לטיפול אבל צריך לפרוק, אפשר בשיתוף ואפשר במגוון סוגים של כתיבה. אם את רוצה אוכל לפרט לך בצורה אישית יותר.

שתהיה לך הרבה הצלחה, וכל הכבוד שהגעת עד כאן!

[מירי רוט]

להכיל ולתת מקום זה חשוב מאוד ונותן תיקוף

אבל סורי, זה לא ממלא שום חסר

יש טכניקות למלא חסרים. [ ועדיין זה אף פעם לא יהיה 100% מילוי..]

דבר נוסף שמי שעברה פגיעה בקשר [או חסר בדמות אובייקט]

הריפוי יהיה חייב להיות דרך קשר…

אם יש את השילוב של שניהם אפשר למלא לגמרי את החסר

זה תהליך ולוקח זמן אבל אפשרי בהחלט.

[תמר דקל]

תוכלי לתת דוגמא לטכניקה לריפוי הקשר?

וגם – אם הריפוי הוא דרך הקשר אז זה מסתדר עם כל ההגבלות הקשיחות על הקשר הזה?

[מירי רוט]

אני לא יתן כאן טכניקות

אלו כלים שרכשתי אותם

רק ציינתי שיש כלים.

וכשהתכוונתי לקשר מיטיב ומרפא לא התכוונתי לטיפול

אדרבא

הייתי רוצה שיעלו כאן כאלו שעברו תהליך בטיפול

שהחסר שלהם התמלא

מעניין מאוד לשמוע על כך

כי קשר טיפולי הוא לא קשר של החיים

משהו אמיתי שנשאר

זה קשר זמני והוא קשר מותנה!!

[מירי הלברשטיין (ירום)]

מירי מסכימה איתך!

אני חושבת שלא הייתי מספיק ברורה, ולא בהכרח רציתי להעלות את עניין ריפוי הקשרים דרך קשרים חדשים, לא כולם יכולות ורלוונטי להם…

[דינה רייכמן]

כתבו כאן: "להגיע לטיפול עם רעב רגשי יכול להיות מסוכן מאוד", ואני תוהה על המשפט הזה.

אני חושבת שחלק גדול מאוד מאלו הפונים לטיפול מגיעים עם רעב רגשי, ונעזרים באמת. הרעב מקבל מקום, הכרה ועיבוד, ומשהו טוב קורה לנפש.

אני כן חושבת שאולי להגיע למטפל שאינו מקצועי באמת יכול להיות מסוכן, והרעב הרגשי עלול אולי להגביר את הסיכון של מטפל לא מקצועי.

ואז עולה השאלה איך בוחרים מטפל, וזו שאלה בפני עצמה.

ככל הידוע לי, בטיפול מקצועי, להגיע לטיפול עם רעב רגשי לא אמור להיות מסוכן. מטפל מקצועי יראה את טובת המטופל, ישמור על המטופל, ויעזור לו להתמודד עם הרעב הרגשי.

[מירי הלברשטיין (ירום)]

בכנות:

עברתי את התהליך הזה. עם הרבה כאב ויזע. אף פעם לא הגדרתי את זה לעצמי 'רעב רגשי' ולא 'ילדות חסרה' על אף שזה מה שזה היה.

אי אפשר להסביר במילים איך מתמלא רעב רגשי. ולפעמים הוא בא לאחר בניית קשרים טובים חדשים כשאת כבר במקום של ריפוי, בטח נישואין בריאים וטובים.

הדרך היא ארוכה. מורכבת. כואבת. וכל כך כל כך שווה. חיים ברמה אחרת לגמרי. שם בערפל אתה לא בהכרח יודע להגיד מה בדיוק אתה מרגיש ומה היה פעם שגורם לך ככה לצאת מאיזון. אבל לאט לאט לומדים על מודעות פנימית ועל זיהוי המניעים מהתת מודע.

היום אני במקום הנותן, בדרכי בעזרת ה' להשפיע עוד הרבה טוב ולעזור ככל האפשר. ואולי אף פעם לא הייתי מגיעה לכאן אילולי אומץ לב וכוחות נפש גדולים. בטח כל אחת שצריכה עזרה, שווה כל כך הרבה יותר את החיים הטובים שמחכים לה…

[רעות Reut]

מירי תודה שכתבת את זה
מחזקת מאד מאד שבסוף זה שווה!!

[Heni .]

כשמדברים על מילוי חסרים ובכלל ריפוי דרך קשר צריך להבין שתמיד החוויה הבסיסית של הבן אדם תשתחזר בקשר הטיפולי , כך שיקרה משהו וסיפור חייו של המטופל פתאום יעלה בחדר בכאן ועכשיו . המטרה של הקשר הטיפולי במקום הזה הוא לתת מילים לחוויה ושפתאום אפשר לדבר על זה . זה שלב ראשון .

לדוגמא ילד שאני מטפלת בו וחווה חיים מאד מורכבים שמתאפיינים בחוסר יציבות. הדבר הזה עלה אחרי תקופה ארוכה של טיפול , כשפתאום מאילוצי המכון נאלצנו לעבור חדר , כל הילדים לא התייחסו לכך כמעט וזרמו, אבל לו היה מלא שאלות וחששות וגעגועים ויכולנו פתאום לדבר על המורכבות , והוא בעצמו הביא בשיח את חייו והשינויים שעובר .

כשמדובר במבוגר ורבים מהתכנים (של הילדות והינקות ) לא מודעים יש חשיבות גדולה ל"גילוי " הזה במסגרת הקשר הטיפולי ,ומה שמתרחש בקשר המיוחד הזה בין המטפל למטופל – שופך אור על מה שקרה פעם שמשפיע היום וגורם לסימפטום.

[תמר דקל]

תשובה יפה ומאירה ומסבירה….

אבל עוד שאלונת – אחרי שעולה השיח על המקומות החסרים,

כמו הילד אחרי שהשתנה לו המיקום,

מה הלאה? איך מתקדמים לריפוי מכאן?

או שעצם ההבנה היא כבר כיוון מסוים?

[חיה חיה]

אני חושבת שהרבה פעמים הכאב לא מגיע מהאירוע עצמו אלא מהתגובה של אי קבלה, התעלמות או שלא היה מבוגר שיהיה איתנו בסיטואציה הקשה.

יש את הריפוי שמגיע מכך שנתנו מקום לכאב, ביטאנו וקיבלנו שיקוף, קבלה והכלה. הרגשנו שמותר לנו לכאוב, להיות חסרים, בלי שנצטרך להדחיק, ליפות או להתעלם מהרגשות שלנו. זה מקהה את הכאב, מעבד את הקושי ומאפשר לנו לחיות שלמים ורגועים יותר ומושפעים פחות מאירועי העבר.

בנוסף, יש בטיפול מציאות של חוויה מחדש את האירוע. מטפל מקצועי יודע להיות שם מדויק ולהגיב בהתאם לצרכי המטופל מה שמאפשר תיקון של הכשל שהתרחש בעבר.

[Heni .]

אצל מבוגר יש משמעות עצומה לגילוי , לדיבור , לריפוי שבא בעקבות הקשר , לא סתם קשר טיפולי חייב להיות מוגבל באתיקה כ"כ הדוקה זה רק בגלל המשמעות שלו לחיי הנפש , זה לא כמו חברה שתדברי איתה על דברים , קורה שם משהו אחר.

ספציפי אצל הילד עצם העובדה שהוא בטיפול יציב ועקבי + הדרכה תכופה להורים . זה דבר שאני מאמינה שיעזור, וגם ברוך ה' הוביל לשינויים.

[רעות Reut]

בהמשך לדיון שהתפתח פה אשאל-

מה עושים כשיש רעב כזה מהילדות
וחלקים מאד ינקותיים מבקשים את שלהם
ואין הרבה אומץ לפתוח את זה מול המטפלת
הרבה ממבוכה כי זה משתקף על הקשר מולה

מה עושים אז?

[חיה חיה]

רעות,

תדעי שזה דבר נורמלי וידוע בטיפול!

ברגע שתביני שאת נורמלית וזה חלק מהתהליך שהרעב הרגשי משתקף בקשר עם המטפלת (הספרות המקצועית כותבת על זה המון) תרגישי פחות חסומה לדבר על זה.

הזמן יעשה את שלו ובעז"ה תמצאי את עצמך בהמשך פותחת דברים שלא העזת קודם… ככל שהחוויה בטיפול נהית יותר בטוחה ומדויקת, היכולת לחשוף את עצמך הולכת וגדלה..

[Heni .]

למה טיפולים כ"כ ארוכים? – כנראה אחת הסיבות היא בגלל המקרה שלך רעות..

צריך המון אומץ להעלות את הרעב הזה מול המטפלת . המוןןןןן

המון דפיקות לב, המון להרגיש קטנה…

זה נורמלי לגמרי, תחכי שיהיה ביניכם יותר אמון ואז לנסות.

אבל ברגע שתוכלו לדבר על זה ,וזה יעלה לשיח, יקרו עוד דברים . המילוי יגיע גם מהקשר עם המטפלת מהתגובה שלה , מעצם העיבוד שיקרה בחוויה הזו . וגם מהתובנה שתקבלי כשתשוחחו על זה .

[סירי גולדמן]

תמר,

שאלת איך טיפול יכול לעזור ולמלא חסרים – בדיוק השבוע שלחתי על הנקודה הזו מייל, מצרפת כאן (אני רואה שהוא מצרף 'טנק' למטה, בתגובה… סליחה. חוץ מזה הוא עדיין מחכה לאישור של נטפרי אז יתכן שלא ייפתח מיד) המייל הזה מדבר על נושא ההיתכנות של טיפול – איך יתכן שניתן להועיל ולרפא חוויות קשות מהעבר.

יש שאלה נוספת – איך דברים עובדים, וכאן כל שיטת טיפול משתמשת בכלים שלה.

המטרה היא שה'אדם שהיינו' ילמד על עצמו ועל המציאות מחדש, באופן מיטיב שירפא את הכאב, למידה שיש לה משמעות רטרואקטיבית ג"כ (על המשמעות הזו כבר לא יכולתי להאריך במייל הזה שגם ככה היה ארוך מאד, אני אמורה לכתוב על זה בהמשך – אם תרצי תכתבי לי ואשלח לך כשאסיים לכתוב בל"נ)

הטיפול הדינמי – עושה את זה בהתבסס על מערכת היחסים בין המטפל למטופל, להשלמת החסרים ולבניית מערכת חדשה באמצעותה האדם 'לומד' על מה שמגיע לו ונכון עבורו – ודוקא מכיון שהטיפול מתבסס על הקשר, וככל שיש יותר 'קשר' במערכת הטיפולית, ההקפדה על הסטינג הופכת לקריטית עוד יותר.

צריך להבין שטיפול היא לא מערכת יחסים טבעית, ויש לכך יתרונות – היא מאפשרת להגיע להרבה מאד מקומות עומקים שמערכת יחסים רגילה לא תגיע אליהם, אבל יש בזה גם סיכון, וגדול. וכל אחד ואחד מכללי הסטינג נועד לשמירה והגנה מפני הסיכונים שכרוכים בכך כדי לאפשר להפיק מהתהליך רק תועלת.

טיפולים קצרים יותר, כמו הטיפול הממוקד שינוי קצר מועד, מתבססים על ה'מבוגר' שצמח מתוך הילד של אז, שייתן לו את אותם דברים שהוא מקבל מהמטפל- בטיפול הדינמי. זו הסיבה שתהליכים כאלו יכולים להיות קצרים בהרבה כיון שהם נשענים על האדם עצמו ו'חוסכים' את התהליך הסיבובי שדרך המטפל. כמובן גם בהם יש משמעות ברמה זו או אחרת לקשר בין המטפל למטופל אבל זה תופס הרבה פחות מקום.

מקווה שהצלחתי לתת קצת יותר הבנה על איך עובד טיפול:) ושיהיה בהצלחה!

n.sendmsg.co.il

14. האובססיה, הכאב, ו-מה ניתן לעשות כדי להגיע לריפוי?

כותרת: '14. האובססיה, הכאב, ו-מה ניתן לעשות כדי להגיע לריפוי?'.

[חיה חיה]

סירי, תודה על ההסבר המקצועי!

אני רוצה להוסיף שיש מצבים שהטיפול מוכרח להיות מבוסס קשר וטיפול ממוקד וקצר מועד בד"כ לא יהיה יעיל כמו במצבים של טראומה התיחסותית או מורכבת ועוד.

וכן, גם הטיפול הדינמי מבוסס ע"כ שכתוצאה מהקשר עם המטפל, הריפוי והביטחון, יבנה עצמי מבוגר ואחראי שיוכל להמשיך ולהיות במקום המטפל לאחר סיום הטיפול. זו המטרה בסופו של דבר בטיפול הדינמי, שהמטופל יוכל לקחת אחריות על חייו ולמלא את עצמו מתוך הפנימיות שלו ולא יזדקק כבר לתיווך ולהחזקה של המטפל.

[רחל פישביין]

בקשר למושג ילדות חסרה שעלה פה – האם המושג מתאר חוויה של ילדות חסרה או מצב אובייקטיבי של ילדות חסרה?

זאת אומרת, האם יתכן ששני ילדים שחוו את אותה ילדות בדיוק, לאחד מהם תהיה ילדות חסרה ולשני לא?

[סירי גולדמן]

חיה – ברור.

וזו לא האינדיקציה היחידה לשאלה איזה טיפול מתאים, כי השאלה הראשונה שהייתי שואלת זה מה מתאים לאדם ולמה הוא נמשך יותר, ורק אחריה נצטרך לוודא שהמענה המסוים אכן מתאים עבורו.

ורחל – ברור שהחוויה הסובייקטיבית. נכון, היא נשענת בד"כ על מציאות אובייקטיבית אבל גם אם לא – מה זה עוזר לילד שחווה את החסר?! לכן המציאות מעניינת הסטוריונים, לא מטפלים:)

וכן, זה יתכן בהחלט, ולא רק יתכן אלא כמעט תמיד, קבוצת אנשים שחוו אותו הדבר יחוו אותו אחרת, וילדים שגדלו באותו בית יכולים לחוות את מציאות החיים שלהם באופן שונה לחלוטין. כל אחד והמסלול שנגזר עליו לעבור בעולם…

[רחל פישביין]

כמובן שזה לא משנה את החוויה של הילד.

רציתי להבין האם יש להורים דרך להבטיח שהילדים שלהם לא יחוו ילדות חסרה, ואני מבינה שלא.

[חיה חיה]

אין הורה מושלם וטוב שאין. הורה טוב מידי עלול לגדל ילד בלי נפרדות ממנו, בלי כנפיים לעוף בכוחות עצמו..

יש הורות טובה דיה. ויש אפשרות ללמוד את צרכי הילד, את הדרכים למלא אותם והורה טוב גדל כל הזמן יחד עם ילדו.

לא כל כשל קטן שורט את הנפש ומחסיר אותה. כמו שבטיפול יש כשלים מידי פעם וזה חלק בלתי נפרד מטיפול ופעמים רבות מסייע בהתקדמות, למידה וצמיחה, דווקא מתוך הכשל. כך גם בהורות יש כשלים ואפשר מתוכם ללמד את הילד שאנחנו לא מושלמים, לומדים לתקן ולא מפחדים מכישלון וטעויות.

מציאות מתמשכת של חסר רגשי או פגיעה עלולה לגרום לרעב רגשי בעתיד. מצב שבו ההורה מכוונן לילד, רואה אותו ומשתדל למלא את צרכיו לא אמור לגרום לילדות חסרה.

[מירי רוט]

לא מסכימה עם הקביעה הזאת

ילדות חסרה היא לא תוצאה של חווית הילד

זה לא פרשנות

ילדות חסרה היא עובדה

עובדה שלא היה נוכחות של דמות הורית

מה שאני כן מסכימה זה

שאי אפשר לגדל ילדים עם מקסימום מלאות

תמיד החסר יהיה כי זה דרך העולם

ומשם גדלים

אבל יש חסר טבעי ובריא ויש חסר שהוא טראומתי. וזה בהחלט קשור לטראומת היקשרות

[רחל פישביין]

את בעצם אומרת שאפשר לדעת במאה אחוז מי חווה ילדות חסרה ומי לא?

לא יכול להיות שילד רגיש יותר, יחווה (לדוגמא) עבודה ממושכת של האמא מחוץ לבית כחוסר בנוכחות של דמות הורית, ועל ילד אחר לא תהיה לעובדה הזאת השפעה?

[מירי רוט]

עבודה ממושכת של דמות אם מחוץ לבית עדיין לא גורמת חסר בילדות

חסר של דמות הורית זה הזנחה רגשית, פיזית או גרוע מכך…

גם אמא שנעדרת להרבה שעות מהבית

מה קורה כשהיא חוזרת??

מה קורה עם התפקוד ההורי?

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

אני דווקא חושבת אחרת ממירי

ילדות חסרה היא תוצר של שילוב:

חוויה סובייקטיבית יחד עם עבר אובייקטיבי

יש מחקרים מדהימים על זה במיפוי נפשי של תאומים:)

ואני רוצה להוסיף עוד משו-

בסוף בסוף, ילדות חסרה

כמו עוד חסרים רבים של נפשות וחסרונן

היא מתנת שמיים (כן כן, מתנה. בין השאר)

[דינה רייכמן]

חושבת שהדוגמא של ההיעדרות של האם שעות רבות היא דוגמא מצוינת להראות שבאותן נסיבות יכולה להיות חוויה אחרת, יכול להיווצר חסר, אבל יכול גם שלא.

קודם כל עובדתית אינו דומה מקרה למקרה – מה קרה ב-8 שעות האלו, מי היה המבוגר שהיה איתו וראה אותו? וגם כמו שציינו – איך האמא תפקדה כשחזרה? וחשוב מאוד – איך הפרידה תווכה לילד? האם היה אפשר לדבר על הגעגועים שהיו במשך היום? האם הקושי של הילד להיפרד קיבל הכרה ותיקוף? כלומר זה לא רק המצב האובייקטיבי אלא המון ניואנסים שבסוף משפיעים על איך הילד הרגיש שם – נטוש ולבד, או מוחזק. אז זה גם קשור לפרטים שהיו במציאות אבל גם מושפעת מהאופי הייחודי של הילד. נניח ילד עם קושי בוויסות חושי, שחווה כל דבר בעוצמה. יתכן שהאמא מכירה ואינטואטיבית מצליחה להיענות לצרכים הייחודיים שלו, להפחית גרויים וכו'. הוא מגיע למעון, אותו מעון עם גננת מצוינת ואוהבת שהגיע אליו חברו, אבל בשבילו הרעשים והמראות מציפים אז הוא חסר שקט. והגננות שיש להן הרבה ילדים פחות מכווננות אליו והוא חווה הצפה אבל לא מספיק הרגעה. כלומר הגננת נתנה אותו חיבוק והרגעה לכולם אבל הוא היה זקוק ליותר הרגעה או יותר דיוק. יתכן גם שבגלל שהוא בכה יותר הגננות היו קצת פחות סבלניות כלפיו, והוא כילד מאוד רגיש חווה שם דחיה… בעוד שהחבר ללא קשיי הויסות הרגיש מצוין במעון…. כלומר בסוף החוויה שנצרבת בנפש מורכבת מהסיטואציה, יש סיטואציות שמאתגרות יותר את הנפש באופן אובייקטיבי, אבל גם והרבה ממבנה הנפש של התינוק/הילד והאופן בו הוא חווה את העולם כתוצאה מהמזג הייחודי שלו.

[ליבי]

שלום גיטי,<div>

לא קראתי את כל התגובות, אבל התגובה של מירי רוט הקפיצה אותי.

בעיקר המילים האלה:

"להגיע לטיפול עם רעב רגשי יכול להיות מסוכן מאוד השוק מוצף במטפלות בלי הכשרה מקצועית מספקת בתקן של כללי האתיקה המקצועיים והנזק לא שווה את התועלת לטווח הקצר… הייתי מציעה לך ללכת למשהו ממוקד כדי להבין את עצמך במקום הזה ולחפש לו מענה"

ותגובתי:

אני משערת שאחד הגורמים המרכזיים להגעה של אדם לטיפול הוא החסר, או הרעב כמו שמירי קוראת לו. ונכון שזה עלול לגרום לתלות. אבל דווקא משהו שמחפש להיות קצר-ממוקד-מכוון עלול להיות עוד כלי, עוד מבט על עצמי, אבל הוא לא ישקיט את אותו רעב.

מנקודת מבטי, הלא מקצועית, אבל כן מנוסה, התרשמתי שאולי חווית הקשבה עמוקה וזו אכן חוויה מיוחדת מאד. זה בעצם צורך שלנו להיות קיימים, להיות משמעותיים. הרבה אנשים חיים בעולם עם הצורך הלא ממומש הזה והם לא רואים צורך לפנות לטיפול. אבל אם את כן מחפשת את התחושה הזו, אז את עשויה להתמכר לכל אחד שיתן לך אותה. זה יכול להיות מישהו שיהיה לך טוב לחיות לצידו והוא יהיה מספיק יציב וקבוע וימלא לך את החסר ויהיה לך טוב. וזה עלול להיות אדם לא מחויב שיבלבל את הרגשות שלך או לא מספיק רגיש או אפילו מנצל. אין לדעת.

דווקא טיפול טוב, מוחזק, ששומר על כללים, (והוא בדרך כלל לא קצר, וממש לא מפגש-שתיים, כי בזמן קצר אי אפשר לבנות קשר ותחושת אמון וכל הדברים הטובים שהם בסיס לקשר הטיפולי ), אז באותו טיפול טוב שאני לא אגיד פה מה התעודה של המטפלת כדי לא לעורר פולמוסים ישנים, שם אכן כנראה תיווצר תלות. לא כי הטיפול לא טוב, אלא כי הטיפול מביא לידי ביטוי את הקשר שאת, לא המטפלת, את תפתחי בכל קשר אחר שיהיה לך, עם כל אדם שיתן לך הרגשה שהוא רואה אותך, שומע אותך, שאת קיימת בשבילו. ושם בטיפול התפקיד של המטפלת לתת לך להכיר את המקומות האלה שלך ולפתח בעצמך כוחות והרגשה שאת שווה וקיימת גם בלי התלות באחר. ואז התלות מתייתרת ואת משתחררת ממנה בכל קשר אחר בחיים. לא קל למטפלת לנהל תלות, אבל זה התפקיד שלה, והיא פוגשת את התלות הזו ומנהלת אותה בלי סוף אצל המון מטופלים.

דווקא אם מירי מדברת על סיכון בהגעה לטיפול, אני חושבת שמי שזה מסוכן לה, הרבה יותר מסוכן לה להתנהל בעולם ולהיות בקשר עם אנשים. ואם היא תימנע בגלל זה מקשרים קרובים, גם זה מסוכן. אז אם בסכנות עסקינן, הייתי אומרת "לכי לטיפול- דינמי" (לא אמרתי. זה בטעות…)

ואם את לא חושבת שמסוכן לך ללכת לטיפול, אז תשקלי עם עצמך, אולי תוכלי ללמוד על הנושא או לטעום בצורות אחרות. התנסות וסקרנות בעולם תמיד מפתחת ומכירה לנו דברים חדשים.

המון הצלחות!!

</div>

[חיה חיה]

אני חושבת שמירי וליבי מציגות שני צדדים של אותה מטבע.

במקרה של חסר רגשי משמעותי, טיפול לא מקצועי עלול לגרום לנזקים משמעותיים יותר מאשר בקשר רגיל בחיי היום יום ולא קל להתרומם משבר כזה! מצד שני, ללא טיפול האדם יתקשה להיכנס ולנהל קשרים בטוחים ומשמעותיים בחייו, ויתכנו עוד השלכות משמעותיות נוספות שישפיעו על כל מהלך חייו. (כמובן תלוי באדם, המקרה ובפרטנר השני בקשר)

כאחת שהתנסיתי ומתנסה בשני צדדי המטבע הזו אני חושבת שצריך להיות מודעים לסכנה והמשמעות של טיפול, להשקיע בתפילות ובחיפוש אחר מטפלת טובה (אישיותית ומקצועית) ולהיות עם יד על הדופק למה שקורה בטיפול…

אבל,

לא לוותר על הריפוי שטיפול יכול להציע. לא לוותר על חיים על מלא…

כמובן שזו דעתי מניסיונות חיי וכל אחת תעשה כפי מה שהיא מרגישה ונכון לה.