נרקיסיזם

[י ש]

יוהו כל האפ והדאון הזה פשוט מטרטרים את המוח

רגע אני בטוחה שהכול טוב

ואני זו שמדמיינת ורגע לאחר מיכן שוב יש התפרצויות

[שפרה]

אואווווו!!!!

תודה!!!!!

עכשיו מבינה מה יש לי מלרצות להתארח אצל חמותי….

[שיינדי אייזנבך]

למי ששאלה: מה זה קווים נרקסיסטיים?

קווים נרקסיסטיים זה תופעות התנהגותיות 'נורמליות'

שנמצאים בכולנו במידה זו או אחרת.

זה הרצון שיראו אותי, ויקשיבו לי,

ויחשיבו אותי ויתנו לי אהבה ושייכות.

שיא הנורמלי, בתנאי שזה במינון נורמלי

עם יכולת לראות גם את האחר ולפנות לו מקום כשצריך.

*

נרקסיזם, לעומת זאת, מתאפיינת בעיקר בעיקר

בצורך להערצה, שיאלילו אותי. שיגידו לי שאין כמוני בעולם.

שיתייחסו אלי כאל זכאי לזכויות יותר, ובעל עליונות בכל תחום

ותכונות פנטסטיות נדירות שאין אותם לאף אחד רק לי.

אמונה חזקה שאני אדם נדיר, הכי מיוחד שקיים,

ומגיע לי יחס מועדף וציות ללא עוררין לכל מה שאני מוציאה מהפה.

וחוץ מזה מגיע לי מחיאות כפיים סוערות על כל דבר שאני עושה / אומרת / חושבת.

ואוי ואבוי למי שלא יתן לי את זה.

*

כל השאר, התפרצויות, השפלות, שתלטנות, יחס נוקשה, זלזול וכו

מאפיינים עוד הפרעות אישיות, וגם אנשים עם שתלטנות ומידות לא מעובדות,

והם לא מהווים סמן לנרקסיזם, למרות שהם יכולים ללכת יופי יופי עם נרקסיזם.

[ה]

נרקסיסט – זה לאו דווקא אדם גרדיוזי

אולי הגדרה יותר נכונה – זה בן אדם שבטוח שכולם חייבים להכיר לו תודה, והכל בזכותו

נרקיסיסט גרנדיוזי מול נרקיסיסט פגיע

נרקיסיזם היא אבחנה נפשית עם וריאציות רבות.

בקצה האחד של הספקטרום מצוי הנרקיסיסט הגרנדיוזי, אדם עם ביטחון עצמי, הערכה עצמית ותחושת עליונות מוגזמים ביותר, ובקצה השני מצוי הנרקיסיסט הפגיע, הסובל מביטחון עצמי שברירי וערך עצמי נמוך.

סוג זה, המכונה לעתים נרקיסיסט ביישן, מופנם או סמוי, והוא לרוב שונה מאוד מהנרקיסיסט הגרנדיוזי.

במקום לנהוג על טסלה יקרה, ללבוש בגדים יוקרתיים, לחיות בבית מנקר עיניים ולהיות בעל אישיות רברבנית וחצופה, הנרקיסיסט הפגיע עשוי להיות מופנם ומוכה חרדה, בושה וסימפטומים דיכאוניים.

מבחינה תפקודית, הנרקיסיסט הפגיע קרוב יותר להפרעת אישיות גבולית (Euler, 2018).

נרקיסיזם גרנדיוזי, לעומת זאת, עשוי להיות מובן טוב יותר כביטוי של פסיכופתיה (Windell, 2004).

אין סוג ״טוב יותר״ של נרקיסיסט: כל אחד מהם הוא גרסה בעייתית של אותו מצב.

סביר שאדם עם נרקיסיזם גרנדיוזי יהיה מאושר יותר, משום שהוא חי בבורות מאושרת בנוגע לאופן בו אחרים תופסים אותו ולאופן בו פעולותיו משפיעות על אחרים.

הוא יכעס ויהפוך מתוסכל רק כאשר יטילו בו ספק או לא יענו על ציפיותיו.

נרקיסיסטים פגיעים, מנגד, עשויים להיות מודאגים ועצובים. הם יהפכו מתגוננים וכועסים ביחס לאחרים כדרך להסוואת הפגיעות שלהם.

קשה לחיות במערכת יחסים או לעבוד עם נרקיסיסט גרנדיוזי.

לא רק שלא יהיה אכפת לו מהשקפותיהם של אחרים אם לא יישרו איתו קו, אלא שגם לא יאמין לשום ביקורת כלפיו.

אם יגיב, סביר להניח שיכעס מאוד ובכך יגרום לדובר שלא לרצות להעלות את טענותיו שוב.

הנרקיסיסט הקהילתי (Communal Narcissist)

נרקיסיזם קהילתי / קומיונלי מתאפיין בכל תכונות הגרנדיוזיות המוכרות, בהן כל האנרגיה מופנית לעבר הגברת הערך העצמי על ידי חיפוש אישור מאחרים, אבל עם הבדל חשוב:

בניגוד לנרקיסיזם המסורתי, בו אנשים מחפשים הכרה דרך האדרה עצמית של מאפיינים אישיים, בנרקיסיזם קהילתי יש מופע של בני אדם נטולי אגו לכאורה, שנותנים את הנשמה בלי לצפות לקבל שום דבר בחזרה. נרקיסיסטים קהילתיים חיים על הרעיון הפופוליסטי של "אלטרואיסט בכאילו", גם אם המניעים מאחורי התנהגותם הפרו-חברתית הפוכים ממה שהם מציגים למראית עין.

הם מוכרים לכולנו סיפור של הקרבה למען הזולת, והם לעיתים באמת תורמים לאחרים, אבל הצורך הבסיסי שיוצר את ההתנהגות המושקעת באחר היא לזכות בהערצה ושבחים מהסובבים אותם.

[א פ]

חברות נראה לי קצת התבלבלתם, לא מכירה בנ"א שירצה במודע להזיק

הנקרסיזם זה אנשים שרע להם וקשה לא קצת ובכלל לא בטוח שזה בבחירה שלהם

לרוב זה יושב על דברים שורשיים ועמוקים לא חושבת שמתפקידינו לדון האם יקבלו עונש על מעשיהם או לא

ובת להורה אל תשכחי שבהתחלה ה' שם אותך במקום הזה, למרות הקושי, כי הוא יודע שזה המקום הכי נכון לך לצמיחה שלך

בחיים תמיד יש לנו את האופציה לברוח ולהאשים את השני ואז אנחנו מפסידים. מפסידים את המקום שהיינו בו אם היינו מתמקדים בתפקיד שלנו, מפסידים את התכלית שלנו בחיים

יש משפט שאני מאוד אוהבת, זה שהשני מתנהג כמו כלב לא מצדיק שאתה תתנהג גם

בחיים תמיד ניפגש באנשים לא הכי ישרים שמתנהגים בצורות כאלו או אחרות שהם ממש לא בסדר והתפקיד שלנו זה להתמקד בעבודה שיש לנו בחיים

אז באמת בהצלחה בהתמודדות כי היא קשה ומאוד…..

[ה]

לא התבלבלו,

יש אנשים שנהנים לעשות רע לאחרים, גם אם את אישית לא מכירה,

דוגמא קיצונית – הנאצים (ולא השוואתי עכשיו אף אחד לנאצים – רק עניתי על הקביעה הזו)

ניתוק קשרים זה לא בריחה – זה לקחת את ההחלטה על החיים שלך לידיים שלך,

ההפך הרבה פעמים להשאר בקשר – זה בריחה – בריחה מקבלת אחריות, בריחה מלעשות את מה שנכון – אל מה שנראה יפה מבחוץ.

יש למשל הרבה אנשים שמשתכרים מעט, לא טוב להם בעבודה וכו.. והם נשארים שם – זה לא מגיע מאמונה וביטחון , זה מגיע מעצלות, מבריחה מהתמודדות עם ההשתדלות שהם צריכים לעשות.

[יעל יעל]

אני צריכה להבין

אם בנ"א עבר ילדות קשה. או חיים קשים.

יש לו אישור לפגוע?!!! אני צריכה להבין את זה!!

יש לו אישור למרר לאנשים את החיים? יש לו אישור להשפיל, להקטין, להפוך אותו לפיסטוק?!

וחלק מתהליך של טיפול, לפחות בדברים האלו. זה לראות שעשו לי רע, זה לראות שככה לא מתנהלים החיים!! זה לראות את זה ולכעוס נורא!

והלכות כיבוד הורים משתנות בהתאם לסיפור (כל אחת צריכה לברר לבד)

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

אישור ממי?

מי נותן אישורים?

רק הקב"ה בוחן כליות ולב ורק הוא יודע ודיין ועד

אף אחד לא יכול לפטור את עצמו בטענה שאין לו בחירה.

אף אחד!!!

בסוף בסוף, אחרי מאה ועשרים- יהיה דין אמת. בזה אנחנו מאמינים.

זה אחד מי"ג עיקרי אמונה: הקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו.

כמה פשוט! כמה ברור!….

אין לנו היכולת, וגם לא הרשות או הזכות, להתחמק מחובתנו בעולמנו!

אבל, ככל שמדובר בנפגע

חשוב להכיר בעובדה (המצערת?…)

שיש נפגעים שעושה להם טוב להפריד את העושה מהמעשה,

שנכון ובריא להם לייצר מובחנות ונפרדות שבסיסן בהבנה ש…..יתכן, יש מצב, שלפוגע אין בחירה.

סה טו

מי שזה עושה לה רע- לא נמנית על אלו שזה עושה להן טוב….נכון?

אז מי שמזהה את עצמה שם,

שתעשה לעצמה ולנפשה חסד

ופשוט לא-תקרא-דברים-כאלה-שגורמים-לה-לפגיעה-משנית-!!!

יכולת סינון היא יכולת קריטית כדי לשרוד פגיעות במערכות יחסים.

אז הנה אימון ספיישל:)

[יעל יעל]

צודקת טובי

אבל קורה פה בזמן האחרון שיש נשים שחושבות שמותר להצדיק אותן…

זה סתם מאוד מסעיר אותי.

בתור מישהי שמכירה את המציאות הזאת קצת קצת מקרוב..

הרבה פעמיים אומרים לך שהוא מסכן.. ולכן הוא פוגע. וכי מה?! בנ"א מסכן יכול לעשות מה שבא לו…

יש כאלו שעוזר להן להפריד ולהסביר לעצמם שהוא מסכן, אבל לפעמיים הם לא שמות לב. אבל הן מוחקות את עצמם!! בגלל שהוא מסכןןן (מניסיון:))

[ה]

שימי לב אם אמירה כזו שאין לו בחירה – זה לא בריחה של הנפגע,

בריחה מלהכיר באמת

בריחה מלקחת אחריות אחריות למנוע את המשפך הפגיעות,

כשאדם אומר שאין לפוגע שליטה – הוא נותן אפשרות לפוגע להמשיך לפגוע,

ברגע שהיא מפסיקה עם האמירות האלו – הוא יכול לשים גבול – אם פוגעים בילדים שלנו אנחנו לא מגיעים,

אם לא מכבדים את הגבולות/הצרכים שלנו לא נשתתף בארוע.

תבדקי את זה ותראי שככה זה.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

את צודקת ה

זו הבחנה חשובה

בעיני ההבדל נעוץ בתיזמון-

כשמגיעים בגישה הזו לפני אירוע זו תבוסתנות

ואילו אחרי אירוע- זו נפרדות

[ה]

אחרי הארוע – זה אומר לא שמנו גבול מספיק ברור וחזק,

וללמוד מכך להבא איך צריך להשים את הגבול שיכובד,

[מירי רוט]

התגובות כאן מתחלקות בין :

מי שחיה עם נרקסיסט [או בורדרליין ]

לבין מי 'יודעת' מה זה נרקסיסט

חבל לכל מי שחיה עם דבר כזה לנסות לשכנע את מי שלא 'חי ונושם' דבר כזה

כי אין לזה מילים

זה לחיות באלימות סמויה [או גלויה]

זה לנשום רעל

זה להיות בגיהינום

ובבקשה

מי שיודעת מה ההגדרה המילונית של נרקסיסט ולא מכירה את זה מהחיים שלה

אל תהרסו למי שסופסוף מבינה מה קורה לה

וזה אולי הצעד הראשון שלה להצלת הנפש

תגובות של 'כיבוד הורים' ועוד כל מיני תאוריות רוחניות רק מזיקות ומחזירות למצב המבלבל

לפעמים עדיף לשתוק

אולי היה כדאי לאגד את כל מי שנפגעה או עדיין ביחסים קרובים עם הפרעות אישיות?

הם מדברים בשפה אחרת לחלוטין. שפה של כאב תהומי……………………..

הייתן רוצות?

[ה]

הייתי שמחה לקבוצה כזו

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

את יודעת מירי, הרעיון נפלא. ממש.

רק יש לו בעיה אחת 'קטנה'….

אחת מהתופעות הידועות היא שנרקיסיסטים מאבחנים את סביבתם כ—-לוקים בנרקיסיזם

אם תקימי קבוצה כזו תגלי שאחוזים רבים מדי מתוכה הם הנרקיסיסטים בעצמם.

[ה]

משוגעים מאבחנים את הסביבה שלהם כמשוגעים,

נרקסיסטים מאבחנים את הסביבה שלהם ככפויי טובה, חצופים, ועל זה הדרך…

[מירי רוט]

וואו. נכון…………

לא שמתי לב לזה בצורה גורפת

אבל נכון לגמרי

הם לאו דווקא מאבחנים באותה 'הפרעה' שהם סובלים ממנה קרי 'נרקסיזם' הם יצירתיים יחסית…

אבל יש להם משפטים קבועים שמי שמכיר, יצחק אם אני יכתוב אותם כאן

כל כך צפויים………. כל כך 'שטאנץ' אחיד

מה את מציעה בכל זאת? אני חושבת שכדאי כל כך לתת כח למי שנמצא בתהום הזו

לפחות להרגיש שיש מישהו שמכיר את ה'שפה' הזאת לתת תיקוף הכרה ומקום

אדרבא

פתוחה לשמוע

[שרי פ.]

עונה לך יעל-

זה לא אומר שמי שעבר ילדות קשה יש לו אישור להרוס חיים לשני להשפיל או להזיק

ממש ממש לא!!

א. יש מצב שהוא לא מתכוון במכוון לעשות את זה

(מתכוונת שהוא לא שם לב עד כמה זה מציק ומזיק לשני)

ב.אם זה מבחירה או לא קשה לדעת

ג. והכי חשוב – לא משנה מה הנרקסיסט עושה ואיך הוא מתנהג תזכרי שבסופו של דבר שגם כשנראה לך שהאדם מולך הורס לך את החיים/משפיל וכ'ו יש לו אחד מעליו שבסופו של דבר זה מגיע ממנו!

ולא סתם ה' בחר בך להיות בסביבת אדם כזה זה הכי מדוייק בשבילך!!

זה אולי קשה לשמוע ולקבל את זה

אבל זה הכי נכון!!!

כמובן שזה לא סותר את הקושי העצום שיש בסיטואציות כאלו..

מאחלת המון כח!!

[חני שטראוס]

יקרות!

אני מנהלת קבוצה תמיכה שישית לנפגעות נרקסיזם

וכעת יוצא לאור הקבוצה למתקדמות שנקראת: דומה לך אבא

לפרטים בקו הקשר ששם יש את כל הידע הנחוץ על נרקסיזם

026576661

[מרים סולובייציק]

הזכירו כאן הפרעת אישיות גבולית (בורדרליין), מידיעתי האישית אני יכולה להגיד שהסובלים מהפרעה זו, בהחלט סובלים! הם לא אנשים בעלי מידות רעות בהכרח, הם פשוט סובלים מהפרעה נפשית שתוקעת אותם בחיים, יכולתם לטפל בה מוגבלת, ומשום כך הם סובלים! אי אפשר לתאר את הסבל הזה! הנשמה שלהם מיוסרת וכאובה, מצבי הרוח המשתנים שלהם שמים אותם בתוך כף הקלע של החיים! האימפולסיביות שלהם משגעת אותם! והנטייה לפגיעה עצמית שודדת מהם את מנוחת הנפש שלהם.

מי שבא לדבר על הפרעת אישיות גבולית (בורדרליין) – של נעליך… כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא. מי שלא חווה את זה, עדיף שלא ידבר.

[סירי גולדמן]

כל מילה מרים

[אסתר פת]

אני מזדהה מאד מאד עם הרצון של ה. להבין איפה נקודת הבחירה של נרקסיסטים

או, אני אולי אדייק-לדעת שיש דין ויש דיין ויש צדק בעולם

ומי שפגע-ישלם על זה

נראה לי שרק מי שמכיר מקרוב נרקסיזם, יכול להבין את זה

קשה מאד לשחרר ולשכוח וליצור נפרדות כמו שכתבה טובי

לפני שאתה מברר עם עצמך את הנקודה הזו

לפני שברור לך שהבן אדם יקבל את העונש שלו

ושאלוקים רואה הכל ושופט על הכל

ושום דבר לא נשכח ולא נסלח

ומי שלא מכירה מקרוב, אשמח שלא תגיב

כי אין דרך להגיב על זה בלי להיות בנעליים של מי שנפגע

אני כותבת את זה מתוך מקום של מישהי קרובה למישהי שנפגעה מנרקסיסט

ליוויתי את הסיפור תקופה והייתי בתוכו תקופה ארוכה

ותאמינו לי, מספיק להיות קרוב לזה בשביל לייחל לדין ודיין, ולצדק ומשפט

קשה מאד להכיל את זה בלי אמונה שיש אלוקים והוא רושם הכל והכל מתוכנן ומושגח

וכן, שגם יש עונש למי שהרע כל כך

[ה]

תודה!

[סירי גולדמן]

אני קוראת את הדיון ומבינה כל כך את שתי הטענות הכאילו סותרות שמניחים כאן:

מצד אחד – בטח שחשוב לדעת שאדם הוא נרקסיסט, אחרת אולי הבעיה היא בי,

ומצד שני – איך נוכל לאבחן בוודאות, וגם מה הצורך בזה בעצם, מי שחשוב ומשמעותי כאן זה ה'אני' ולמה להשקיע אנרגיה ב'אחר' שכאן?

ובאמת, בעיני, הן לא סותרות כלל. אלא מה, אם ה'ראויה' שלי תלויה ב'אשמה' של האחר אז באמת יש חובה לברר במה הוא אשם, חייב, לא בסדר. אבל אם ה'ראויה' קיים מעצם היותי ולא תלוי בשום דבר, אז מספיק שהחוויה היתה לא נעימה וממש לא משנה ממה היא נוצרה. מזה שהאחר נרקסיסט, מתמודד עם הפרעת תקשורת, עבר חיים קשים שגורמים לו לחוות אחרת את העולם, בעל רצון טוב ושגוי, חסר רצון טוב, בעלת מידות לקויות, סגור בתנאי חיים שלא הותירו לו ברירה – מה זה משנה? משנה מה 'מגיע לי', ו'לי' מגיע חיים טובים!! אם משהו כאב לי – זה לא היה נכון לי, ולו גם נוכל 'לדון אותו לכף זכות' הכי חזקה שיש. סתם דוגמא לא מתחום ההפרעות – ילד שחווה נטישה זה לא משנה לו אם בגלל שאמא שלו היתה בעייתית, בגלל שהיא היתה חולה במחלה קשה ונאלצה לטוס לטיפול ולהשאיר אותו בארץ, או שפעם היא נתקעה בחדר סגור והוא בכה עד שהצטרד והיא (באמת!) לא יכלה להושיע – זה פשוט לא משנה!! הסבל קיים, וראוי למענה, לטיפול ולעזרה. וכשזו נקודת המוצא הבירור של 'כן או לא נרקסיסט' הרבה פחות משמעותי מהבירור של 'זה נעם לי / היטיב איתי או להיפך' – זו השאלה הנכונה (שגם מלמדת להתרכז, לקבל, להאמין ולסמוך על החוויה שלנו, כמו שמישהי כתבה)

ולגבי מה שכתבו כאן על הכעס – זה נכון. הכעס הוא חלק מהתהליך! כיון שהכעס מדבר עליי – שלי הגיע לקבל אחרת, לחיות אחרת. אחרי שאדם כבר מבוסס היטב בבהירות ש'היה מגיע לי' אפשר להתקדם לשלב הבא, ההפרדה ביני ומה שהיה מגיע לי, לבין האחר – שכן או אל יכול היה לתת לי, אבל בלי לעבור את שלב הכעס הנטייה שלנו היא 'לא לכעוס' לא בגלל ההפרדה אלא בגלל הויתור – הויתור על 'מה שהיה מגיע לי' וזה לא נכון – זה לוותר על העצמי! היה מגיע לי, ולכן אני כועס, ורק בשלב הבא אני אוכל להפריד ולהתרכז נטו בעצמי ואז האחר ומה שעשה או לא מתחיל לעניין הרבה פחות, והכעס מאבד מקום, וניתן גם לטפל בו ישירות לפי הצורך. ז"א הכעס הוא שלב בתהליך, לא מטרה אבל כן קטע דרך שלא ניתן (כמעט) לדלג עליו. כמעט או ממש? אם תמצאו לי מי שעשה תהליך מושלם בלי השלב הזה אני אדע שרק כמעט, לעת עתה לא פגשתי מציאות כזו:)

חוזרת לנקודה המרכזית (בעיני) כשאדם סובל זה מה שמשנה!!! לא משנה מה ההגדרה של מי שמולו, משנה הסבל שלו. ומכיון שבהפרעות הרבה פעמים חלק מהענין זה שהסובל סופג האשמות בלי סוף על ה'אשמה' שלו בסבל שלו, אני חוזרת ואומרת: אדם שסובל – סובל!! גם לו יהי מצב שזה סבל ש'רק בגלל ה… שלו הוא סובל ככה' – מה זה משנה? גם ה… שלו הוא חלק מנותני החיים שלו (ובואנה נעזוב את זה שאפשר להזים את הטענות הללו בקלות, כמעט תמיד. נלך על 'נניח ש'…)

ובעיני כשהנקודה המרכזית היא הזכות וה'ראויות' (אין מילה כזו, אני יודעת…) של אדם לחיים טובים, מאושרים, נתמכים, מגובים ועוד ועוד, זה מאבד את המשמעות של השאלה למה מי שמולו לא נתן לא את מה שהוא ראוי לו. הסיבה נמצאת אצל האחר והיא הרבה פחות מעניינת, ה'ראויות' נמצאת אצל האדם עצמו!!!

והרבה כוח לכל מי שמתמודדת, בין אם מול אבחנה מוגדרת ובין אם מול סימן שאלה ענק – שד' יהיה בעזרך!!!

[חיה חיה]

נקודה מרכזית.. אבל בכלל לא פשוטה

הלוואי שהיה ברור לכולנו שמגיע לנו..

ובכלל מי אמר שמגיע? הרי עונש מגיע על חטא, אז אולי הגיע לנו העונש ולא החיים הטובים והשמחים?

[סירי גולדמן]

חיה ואם הנקודה הזו דורשת עבודה אז מה?

אז עוד סיבה טובה לעבוד עליה:)

ולגבי השאלה על עונש ועל 'כן או לא מגיע לנו' זה משהו עמוק מאד, לא רק השקפתית אלא גם הרבה מאד מהבחינה הרגשית,

מה שאפשר לומר על שניהם בלי להיכנס למקום הרגשי המדויק (שמטבע הדברים שונה בין אחת לשניה) זה שכשיהודי בצער שכינה איתו בצער. ברור שבורא עולם גזר עליו את הצער (בגלל עונש, בגלל תיקון, בגלל מסלול חיים – נכון שעונש זו גם אפשרות, שגם אותה צריך ללמוד ולהבין לעומק. התפיסה שלנו ב'עונש' היא לחלוטין לא התפיסה האלוקית! אבל ישנן גם סיבות נוספות לגזירות קשות) ועדיין, עם ומתוך הגזירה שכינה איתו בצער. זאת אומרת שיש כאן היבט של 'היה אמור' להיות אחרת – ד' רצה ורוצה בשבילנו טוב ונעים ושמח ומיטיב,

ועם כל זה שהוא יודע שטוב לנו עכשיו הסבל – הוא גם בצער איתנו עליו,

ולכן יש כאן בהחלט מקום להרגיש ש'היה אמור' להיות אחרת. שזה מה שמטבע הבריאה היה נכון עבורנו!

וכשהטוב הזה איננו, יש כאן משהו חסר, 'פגום' (כביכול!!), שמה שבטוח שמי שמולנו לא היה אמור ליטול בו חלק, כי לאחד אין חלק בחשבונות שמים!

(אחרת מה נגיד על הנקמה של הקב"ה באויבי ישראל שבכל הדורות? הרי ד' גזר עלינו והם לא יכלו לעשות שום דבר שלא נגזר! אלא מה, נכון שנגזר, אבל מה הקשר שלכם לגזירה שלנו????)

מקווה שעניתי עד כמה שניתן לענות בפורום כללי כזה…

[חיה חיה]

סירי, תודה על המענה…

מעריכה!

[ה]

תודה על חידוד הדברים,

מוסיפה רק נקודה שלדעתי מאוד קריטית, ומשום מה מתעלמים ממנה,

אחד משיטות העבודה של נרקסיסט זה מניפולציות, גלזייטינג ועוד..

הרעיון הוא שהוא מטשטש את מעשיו וגורם לשני להאמין למציאות מדומה,

ולכן אדם שמתמודד מול נרקסיסט – קריטי שידע שהאדם שמולו הוא נרקסיסט – ובמה זה מתבטא,

אם לא הוא ירגיש שהחוויה לא טובה לו, אך לא יבין לעולם למה, ולא ידע איך לעצור את זה ואיך להסביר את זה ולבקש עזרה

[סירי גולדמן]

את צודקת ה,

מצד שני – חשוב לא לתלות את זכות הקיום של אף אחד בהוכחת הבעייתיות של האחר (ולא בשום דבר של האחר – לא באהבה ולא ברשעות ולא בקבלה ולא בכלום! זכות הקיום של האדם היא אלוקית, ונבראת יחד איתו, מעצם קיומו!).

ולכן כשאדם מגיע עם חוויה של ערעור המציאות, טשטוש החוויה שלו וכד', המקום בו נכון להתמקד זה בעצם קיום חווית הערעור: אתה הרגשת ש… ואתה לא לגמרי בטוח בזה. למה? אלו קולות עולים בך שמתנגדים לזה? בין אם הם קולות מציאותיים ועכשוויים ובין אם הם קולות תאורטיים של 'תמיד אני רגיל שאומרים לי ש… או שX אמר לי פעם ש….' אז העבודה תהיה לנקות את הקולות האלו ולאשר את החוויה הפנימית – וזה ממש לא משנה אם החוויה נוצרה מול אדם נרקסיסט או מול אדם עם הרצון הכי טוב בעולם אבל בלי הבנה תקשורתית/אנושית וכד' מה המילים שלו עושות או כל דבר אחר, מה שמשנה זה שוב – האדם שמולנו! ולכן אנחנו 'פטורים' מאבחון ודאי של ההפרעה של הגורם שכנראה לא יגיע לעולם כדי לאפשר את האבחון הודאי שלה… מספיק לנו לפגוש את האדם שמולנו ולעשות איתו את העבודה שתאשר אותו ותחזיר לו את זכות הקיום והחוויה האישיים שלו.

נכון שתוית חד משמעית מקלה קצת על הדרך (וגם, בעיני, משבשת אותה טיפטיפונת…) אבל לחלוטין ניתן בלעדיה, וזו אפילו עבודה מדויקת יותר, בעיני. אם כי אני מאמינה שיהיו שיחלקו עליי בנקודה הזו:)

[רבקה פלד]

י.ש. יקרה, אני לא מטפלת, אבל מהכרות אישית וקרובה עם כמה מקרים כואבים:

1. ייעוץ לגבי התמודדות עם נרקסיזם או הפרעות דומות – רק אצל מומחים בתחום הספציפי הזה, לא כדאי בתוך פורומים. עם כל ההערכה לכל מי שכאן (ויש לי הערכה רבה! כולכן מקצועיות, רגישות ומקסימות) אף אחת מאתנו לא יודעת בוודאות את המצב, ולכן מסוכן לתת כאן עצות לגבי זיהוי של נרקסיזם.

2. לא משנה אם מדובר בנרקסיזם או לא, אם יש לפוגע שליטה או לא, אם הוא יענש על זה ומתי וכמה, הכי חשוב זה לקחת את עצמך בידיים ולטפל. לא במי שפוגע, אלא בעצמך. נכון זה נשמע נורא נורא מעצבן – מישהו פגע בי ואני זו שאמורה ללכת לטיפול?!

אבל, בין אם זה מישהו חסר תקנה ובין אם זה "סתם" יחסים לא בריאים, על האדם שמולך אף פעם אין לך שליטה, ואת לא יכולה לתקן גם בן אדם "נורמלי".

הדבר היחיד שאת יכולה לעשות זה לקחת אחריות על החיים שלך ולעזור לעצמך לחיות ולנשום.

3. "עונש" "נסיון" "כיבוד הורים" "והוא ימשול בך" – זו קונספציה מסוכנת מאד. בתור ילדה קטנה לחיות בצל הורים כאלה – כן זה נסיון והקב"ה שם אותך שם כי הוא יודע מה הוא עושה, אבל מגיל מסויים יש לך כבר יכולת לבחור מה לעשות ואיך עם החיים שלך, ולהמשיך להאמין שזה נסיון בלי לעשות השתדלות – לא טוב בכלל.

תמיד תזכרי שיש לך בחירה, לגבי כיבוד הורים ההלכה מאד מדוייקת מה זה "כיבוד" (ספויילר: לא כל דבר!) וכדאי להתייעץ עם רב מוסמך, עדיף רב שמתעסק עם מקרים כאלה

(יש את הרב טאוב – אם מתאים לך באנגלית)

4. פסיכולוגית היא לא אורים ותומים. אם משהו לא נראה לך – זה בסדר לקום וללכת, ולנסות מישהי אחרת. נכון זה מתיש, אבל לפעמים צריך לנסות 2-3 עד שמוצאים מישהי מתאימה. וכמובן שמישהי מקצועית לא אמורה לבטל את הדעות שלך (בין אם הן נכונות ובין אם לא…) אלא לכוון אותך במקצועיות וללא שיפוטיות למקום נכון ובריא בס"ד.

5. תפילה תמיד עוזרת, אבל חובה לעשות גם השתדלות.

בעז"ה שתהיה לך שנה של גאולה והרבה טוב!

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

מניחה פה המלצה חמה על גיטי גפני

פסיכולוגית קלינית

היא מעולה ממש,

והיא מומחית של ממש בתחום הטיפול בקורבנות מערכות יחסים נרקיסיסטיות

יש לה הבנה רחבה

ידע יקר מפז

ויכולת טיפולית נהדרת

מקבלת באלעד, בני ברק וירושלים

[יעל יעל]

אני מכירה מישהי, נרקסיסטית שאבחנה את בעלה כנרקסיסט

אחרי אילוץ כלשהו היא הלכה אליה

גיטי ניסתה לעזור בכול דרך… רואים שהיא מקצועית. היא בדקות (כנראה…) זיהתה שהבעל לא נרקסיסט וזה האישה והיא ניסתה לעזור ולטפל בנרקסיסט עצמו

לא משנה שאותה אישה אחרי כמה פעמיים הפסיקה, כי כשהיא הלכה זה היה כי הבת שלה התחילה לחשוד שאולי היא הנרקסיסטית והיא פשוט הלכה כדי להוכיח לבת שהיא לא. והיא מוכנה ללכת לטיפול

ממליצה עליה מאוד

יש לי תורות ארוכים אבל היא שווה את זה…

[רחל כהן]

עקבתי פה אחרי הדיון,

אף פעם לא הגבתי,

אבל עכשיו אני כבר לא מצליחה להתאפק עם השאלה..

אחרי שקראתי כל כך הרבה אם הנרקסיסט מאובחן או לא –

השאלה שלי הרבה יותר גדולה –

מי הצליח לשלוח נרקסיסט לאבחון?? איך???

[נעה ש]

נדיר מאוד שנרקסיסט יטפל בעצמו

גם אם הם הולכים לטיפול זה בגלל דברים אחרים שהם קשורים לצרכים הנרקסיסטים שלהם

מסתבר גם שהם יפסיקו את הטיפול בטענה שזה רק הזיק להם יותר…

וסתם ככה למה שהוא ילך לטיפול?

הוא לא סובל מזה

הסביבה שלו סובלת מזה.

[ה]

נכון,

ולכן זה מתסכל לראות את ההגנה שהם מקבלים מהציבור,

אסור לאבחן, מי אמר ש.., הם לא אשמים.

הגיע הזמן שנקיא התנהגות פוגענית – לא משנה מה עברו ומה התסביכים שלו – לשום אדם אסור לפגוע באחר!!!

[נעה ש]

מסכימה איתך ממש!

אבל לפעמים אף אחד לא שם לב לזה שהם מתנהגים ככה

כולם מאמינים לדמות הכובשת והמדהימה שהם משדרים

והנפגע לא מסוגל ללכת ולנסות לעשות עם זה משהו כי הוא פשוט מרוסק…

[י ש]

זה בדיוק הדבר הכי מתסכל

שהם יכולים כביכול לעשות מה שהם רוצים

והם מוצאים את הקרבן אשם וכמובן הם אף פעם לא טועים

והמון פעמים הסביבה ג"כ כבר חושבת שהקרבן אשם

[י ש]

רבקה טובי ורחל היקרות!

רבקה תודה רבה על הדאגה הכנה רק לא מזמן קלטתי בכלל שאני בבעיה

ובאמת שאני מקווה להתחיל לדאוג לעצמי וללכת למטפלת.

טובי תודה על היעוץ

ורחל שמעתי שכמעט ואין מקרים שבהם הנרקסיסט הולך לטיפול{זה הרי חלק מהבעיה-הם בטוחים שהם תמיד צודקים וגורמים לסביבה להרגיש שהיא הטועה:( }

אז זה ממש ממש נדיר…

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

ראיון על נרקיסיזם, אפרת ברזל

טרם צפיתי, לא מצאתי את הזמן

אבל הבנתי שזה ראיון משמעותי

להוריד את הדולרים ואז להיכנס לקישור

https://drive.google.com/file/d/1C$$$$$$$$$$$$$$$e4lzPocZ9yX5czDDyg-U3xwG6JBYe79/view?usp=drivesdk

drive.google.com

Page Not Found

Web word processing, presentations and spreadsheets

[ה]

תודה,

הן טוענות שהפתרון הכי טוב זה ניתוק יחסים,

במצב של שמירת קשר – זה התמודדות בלתי פוסקת שדורשת.

[רותי ל]

טובי,

תודה, תודה, ושוב תודה!!

הראיון הזה מדהים..

ממליצה לכל אחת לראות..

תזכי למצוות!!

[שושי ש]

זה סיוט שלא מהעולם הזה לחיות לצד אנשים כאילו.

חמי עם אישיות קשה. לא יודעת אם זה נרקסיסט כן או לא וזה מאוד מתעתע אותי

זה כאילו לחיות כל הזמן בזוועה בפחד נוראי ןאמיתי מפני שבטעות אני אלביש לבת שלי – בת 4 גרביונים בצבע שונה,

או שיקרה משהו לילד שלי ואז הוא יוכל לרוץ לספר לכולם שאני לא נורמלית

ולא לדעת אצל מי הבעיה כי אולי באמת אני העדינה שלא מסוגלת לקבל ביקורת

ולמה רק אני מקבלת את הטרור המזעזע הזה?

למה גיסות שלי לא.

גיסים שלי כן קיבלו קצת אבל לא ברמה שאני מקבלת. יודעת שאחות אחת ניתקה קצת קשר

וכשאני מנסה לנתק קשרים, להפסיק לבוא אז מייד הם מתחילים לאיים שיגידו לכולם שאני עם בעיות תקשורת

או סתם מסיתים את בעלי נגדי אבל מאוד באלגנטיות שאני כבר לא יודעת אם זה אני הבעייה או הם.

ויש לי רק אותם אני לבד בעיר וקשה לי להיות לבד ואני עולה אליהם ונחמד לי עם גיסות שלי והם עוזרים לי הרבה אבל אני רועדת מפחד מהרגע שבטעות יקרה משהו ואז ילחמו בי. וחושבת שאולי בכלל הכל דמיונות שלי

ובסך הכל הם נקראים אנשים טובים וכיף לי לדבר עם חמותי ובחוץ הם משפחה ממש ממש טובה עושים שידוכים טובים.

וכשניסיתי ללכת לטיפול התחילו להגיד לי על דברים בילדות ולמצוא בעיות שם שזה עוד הגביר הרבה יותר את התעתוע שבעצם אולי אני הבעייה.

איך יוצאים מזה?

מנתקים קשרים?

מפסיקים לפחד מאיומים אלגנטיים?

[ה]

שושי דבר ראשון – זה לעשות עבודה כדי להפסיק לפחד מהם,

כל עוד את מפחדת מהם – את ביס שלהם

(זה עבודה של שנים אבל ש-ו-ו-ה לכל החיים)

דרך אגב לדעתי הכלי הכי טוב לטפל באיומים זה פשוט להפיץ אותם לציבור, זה הורס להם את האפקט

דבר שני תפני לעזר מציון – הם יעזרו לך למצוא מטפלת טובה באמת.

ודבר שלישי כדאי כמה שיותר להתרחק ולהתנתק מהתלות בהם- גם פיזית, תשקלי ברצינות לעבור דירה לעיר אחרת, לא שווה לסבול כל החיים רק כי אין לך מישהו אחר שיעזור לך,

מנסיון מצליחים הרבה יותר טוב להסתדר (וגם להתמודד עם הלא מסתדרת) לבד מאשר לקבל עזרה שסוחטת את הנפש

[שושי ש]

מה זה אומר להפיץ?

בלי שהם ידעו שהפצתי?

יש לך מושג מה הם יעשו לי אם ישמעו שאמרתי קצה של משהו למישהו?????

לא רוצה לדמיין!!!

(כן נפלט לי בלי שליטה לפעמים אבל אם הם ישמעו על זה אני מחוסלת סופית.)

וכן תמיד יש את המחשבה שאולי אני באמת לא בסדר ואז אני סתם עושה רע לעצמי שאני מספרת לאחרים.

5 שנים לקח לי עד שסיפרתי בכלל להורים שלי.

ועד כמה שהם הזדעזעו לא חושבת שהם מבינים את ההיקף כי אחרת הם לא היו נותנים לי להישאר בתוך זה.

[רותי •]

הי,

את כותבת מספר פעמים: הם.

זו משפחה שלמה של נרקסיסטים?

אולי כדאי להפריד מי באמת מתנהג ככזה ומי לא.

זה יכול יקל עליך את החוויה הפנימית שלך (יש הבדל גדול בין ההרגשה ש: כולם נגדי, לבין: רק הוא, וכל השאר כן בסדר…)

וגם את הידיעה עם מי מתאים לדבר ועם מי לא.

[ה]

אין כזה דבר,

בד"כ במקרה של נרקסיסט או דומיו זה כמו כת,

הוא הגורו וכולם עושי דברו,

ואוי ואבוי למי שלא פועל לפי דרישות הגורו..

[שושי ש]

שתדעי שהכי הכי קשה לי עם חמותי שהיא לא נרקסיסיטית ומתנהגת בצורה מזעזעת.

חמי אין לו ברירה זה הוא ואין לו איך לצאת מזה.

אבל היא שמתנהגת בטירוף כזה.

שתטפל בעצמה שתבדוק מה היא צריכה לעשות כדי לתקן את המצב. אני לא כלב שלה.

ולא שתשב מולי אחרי דיבורים מזעזעים שהיא אמרה ושתגיד לי שהיא גם מסכנה ושאם היא היתה יודעת היא היתה מתגרשת. ולהמשיך להסית את בעלי נגדי.

לפי דעתי כשיש נרקסיסט אחד במשפחה אז הכל ניהיה רעיל שם.

זה סוג של חוויה מיוחדת בשבילם לתפוס אנשים על חם. ולרדת עליהם עד הסוף

גיסתי שהיא בת במשפחה שם אמרה שהיא לא מבינה איך אפשר לצאת בריאים בנפש בכלל.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

שושי

קוראת כעת בשנית את מה שכתבת

נורת אזהרה אדומה בוהקת

לכי להתייעץ עם דמות שמבינה

בבקשה- בהקדם….

(לא ההודעה הראשונה היא נורת אזהרה

אלא התגובה שלך לרעיון שאת תספרי למישהו משהו)

[ה]

שושי בחכמה תמצאי דרך לצאת משם,

כלל ראשון בחיים – אין כזה דבר אסור לספר.

זה נורת הזהרה מס' 1!!!

[ה]

וסתם שאלה שעולה לי,

את זו שרשמת:

אני רוצה רק להוסיף שחמי וחמותי הם אנשים מאוד קשים ומטפלים אמרו לנו שצריך להתנתק מהם לגמרי.

והקורס ב"ה נתן לי כלים מדהימים והיום אני מתקשרת איתם והולכת אליהם ונהנית

(היה חצי שנה שהתנתקתי מהם כי לא היה לי כלים איך לתקשר איתם)הה

זה אומר שהקורס נתן לך אשליה של הצלחה?

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

אחת האסטרוגיות-

להפוך את הקירות לשקופים

לדבר את מה שקורה

לא צריך חברת הפצה

אבל כן זכותך לדבר על מה שקרה

נקודתית

עם בעלך, אמא שלך, שכנה….

לא לשמור בסוד כי 'לא נעים'

[י ש]

שושי מחזיקה לך אצבעות

טובי וה. מסכימה עם כל מילה שלכן!!!

באמת צריך מידי פעם לטפטף לסביבה שיבינו שמשהו שם לא מתנהל בצורה תקינה

אחרת הם מוציאים את הקורבן פיסטוק{במילה עדינה}

המון הצלחות לכולן ובאמת שיהי לנו שנה דבש.

סתם כך….

המון פעמים אני מוצאת את עצמי בימים גדולים {כמו בר"ה} מבקשת שהיא תבריא מהנרקסיסטיות

אבל ב"ה לאט לאט אני מתחילה לא להכחיש את זה ולהתפלל שאני אדע לגדול מזה ולהתמודד עם זה בצורה הנכונה ביותר

[גינסברגר קייטרינג בוטיק וסדנאות]

אני מעזה לשאול את השאלה הזו מעל המה זו
עברתי קצת על האשכול הכואב ומלא הסבל הזה
ושואלת את עצמי ברגישות שאלה נוקבת ועמוקה כל כך ובלי חלילה לפגוע באף אחד שעבר ועובר את הסבל הנוראי הזה שאין מספיק מילים לתאר ולכמת אותו למשפטים ושום במה שבעולם לא תכיל ותספיק לזה—
מצד אחד כותבות פה הנרקיסיסט מודע לעצמו מודע לפגיעות מודע לכמה הוא מורם מעם מודע לכל מה שחייבים לעשות עבורו מודע לכל שהוא חייב וצריך ומודע לכך שלמה כולם אשמים חוץ ממנו והוא המושלם
אגואיזם? אכזריות? רוע ? חייב כבוד? חולה שליטה? אנוכיות ? השפלה? פגיעה ? רמיסה? חשיבה איך להרע ועוד
תגידו לי למה לא קוראים לזה במילים ברורות כל כך ו(לא) פשוטות אבל אמיתיות
"בן אדם שלא עבד על המידות שלו ??????????????????????????????????????
הרי כבר נאמר באיוב (יא, יב) "עיר פרא אדם יוולד", וכן הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם—-כפשוטו ממש כלומר בן אדם נולד חמור ולא נולד נרקיסיסט, ואם לא עבד(ועובד) על מידותיו , או שמא לא לימדו אותו איך מתנהגים מעולם- וזאת מכל סיבה שהיא שאולי גדל בסביבה קשה /לא מקבלת או מכילה /טראומות ילדות/קושי בהתפתחות חיים קשים/ ילדות קשה /הורים קשים/ וכל סיבה שתגידו …..
ואז התוצאה היא סליחה על המילה עם כל הכאב והסבל הזה הוא שהוא מתנהג כמו חמור עם ריכוז המידות הרעות כולן ו'מיטב' הרוע שבעולם -עד כדי שאדם נהיה חולה מזה
מה זו הפרעת אישיות , אם לא פגם בעבודת המידות??

מה אומר ומה אדבר? מי אני ?כולנו מתפללם ורוצים לעבוד על מידותינו באהבה ובדרך הישרה , אחרת למה לנו כאן ?

ובאים וקוראים לזה בשם נרקיסיסטים, תגידו– זה לא מילה נרדפת למידות רעות ? לאדם שלא עבד על המידות ?
כי הרי לדברים שהוא כן רוצה להיות מודע הוא מודע ומבין היטב היטב ובחוץ יודע להיות האדם הכי נהדר ומושלם
איך שם יש לו את הבינה היתרה והחכמה וההבנה לפעול באופן שונה ??

כמו ששאלתי אישה יקרה שהיגיעה אלי – שימי לב היכן הוא מתנהג את כל הדברים הנוראים שאת מתארת ?
מול מי הוא עושה את זה ובאיזה חפצים הוא משתמש?
והתשובה היתה כואבת מידי –
מול חפצים שלה בלבד! מול אנשים בבית ובקרובים אליו אבל בחוץ, בקהילה , הוא רב נפלא ונהדר !

אז יש לו בחירה ? אז כן יש מקום שהוא יודע להתנהג?
כי בבית זה קשה ? כי שם צריך לעבוד על המידות ? כי שם ניכר האדם האמיתי ? כי שם יש את היכולת לעשות מה שתרצה ואתה השולט בלי שיפקפקו אחריך?
מבינות מה שכתבתי ?
האם עוד מישהו חשבה על זה ?
מה אומרים בעלי המקצוע בענין?
ולגבי כלי אמיתי למעשה – מהניסיון שלי (לא תואר ולא מתמחה בנושא הזה ספיציפי )

של מה שנשים מספרות בחדר – זה פשוט עובד! וזה אמיתי ופתאום מגלים שאין לו בעיה והוא כן מודע…

כי הכוח היחיד שהם מבינים ושגורם לכל השליטה הזו ליפול

הוא אפס פחד למול מה שיגידו וביטחון וערך עצמי אמיתי !!!!

וכהשנרקיסיסט קולט ומבין את זה זה אוטומטי השליטה שלו נמוגה כי אי אפשר לקרבן מי שלא מתקרבן

והשליטה יורדת, והקר משתנה, אבל הדרך לשם לפעמים ארוכה וכואבת וצריכה להיות רצופה בסבלנות ותמיכה

ובשביל לבנות ולהצליח לפעול בשיטה הזו צריך ללכת למטפלת מומחית טובה שבס"ד עשה את העבודה
כואב לקרוא את התיאור של מטפלות מאשימות מגנות על ההורים מותחות ביקורת ולא מטפלות בבעיה בצורה מקצועית שזה נורא בעיני!

אנחנו מאמינים שאוכל זו השפה הישירה לומר לאורחים כמה הם חשובים לכם !
גינסברגר- יש טעם לכבד ! -050-4117322 באתר כבר בקרת ? ​

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

דסי

ציטטת מכאן את העובדה שהנרקיסיסט מודע לפגיעות שלו

זה לא מדויק.

אנדים לקויים במידותיהם, שמודעים לפגיעות שהם פוגעים

יאופיינו ב'קווים נרקיסיסטיים'

וכל מה שכתבת- נכון לגביהם

אבל, הנרקיסיסט הפתולוגי, ה'אמיתי' (כמה מוזר לכתוב 'אמיתי' על נרקיסיסט…..)

בהחלט לא מודע לפגיעות שלו

מהסיבה הפשוטה-

תפיסת המציאות שלו שונה.

הפתולוגיה של הנרקיסיזם היא ברמת האינסטינקטים ממש

והיא מתבטאת דווקא מול מי שהוא קרוב

זו פתולוגיה חולנית

הנרקיסיסטים באמת משוכנעים שהם טובים

הם באמת לא רואים את הפגיעות

המוח שלהם מעוות את המציאות

זה לא הופך את הסבל מהם להיות נסבל

זה רק מחדד עד כמה לא ניתן לשנות מציאות כזו

ועד כמה כל שיטה שתעבוד על שינוי ה'ריקוד'- לא תעזור

כי אין כאן ריקוד של שניים

יש כאן סחרחרה של מישהו שאין לנו כל דרך להדפיע עליו

ולכן-

רק חיתוך עובד.

לפעמים החיתוך הוא ממש פיזי, כשמתאפשר

ולפעמים, באין ברירה אחרת,

עובדים ככל האפשר על חיתוך בנפש

על ניפרדות מקסימלית ככל שאפשר

ברוב המקרים- נדרש ליווי של אשת מקצוע שמתמחית בגזלייטינג

כיוון שהערפל וחוסר הבהירות מתעתעים מדי מכדי לאפשר עבודה עצמאית

מזמינה אותך לצפות בראיון שהעליתי כאן

[שירה מ]

יש אמת בדברים שאת כותבת אבל לדעתי תחשבי על להבדיל בן אדם שחולה במחלה מאד מסוימת במקום מאד ספציפי בגוף נגיד ביד אז ביד הואל א יכול לתפקד בכלל כי זה קשה לו וזה לא כי הואל ארוצה הוא פשוט לא יכול לעומת שאר הגוף ששם אין לו שום בעיה …

ככה לדעתי גם האדם הנרקסיסט איך רשמת? בחוף מראה כאילו הכל טוב כאילו אין כלום והוא האדם הכי בסדר והכי מתחשב שיש אל לפי הדוגמה שננת לאשה שלו הוא מתנהג אחרת כי זה נובע מההפרעה שהוא לוקה בה שם זה מתבטא אצלו זה בלי לחשוב … למרות שאנחנו נוטים להפגע כי מבחינתנו בן אדם שמתנהג ככה הוא רע אבל זה לא מגיע לו ממחשבה בכלל, אלה ממה שהוא סובל ולוקה בו בחוץ זה לא פגע לו ההפרעה והוא חי בסדר ורק בבית זה התבטא אצלו שם במקום הספציפי הזה זה מתפרץ לו … ויש הרבה נרקסיסטים לפי הרבה סיפורים ששמעתי שבחוץ הם מראים את האדם הכי טוב עלי אדמות וכולם מחבבים אותו ואיך אמרת אפילו משמש בתפקיד חשוב כמו רב .. אבל בבית זה ההפך הגמור … זה מה שכואב פה שבניגוד לאדם שלהבדיל חולה במחלה שכולם יודעים ומתפללים ותומכים במשפחה פה זה משהו שבעיקר מסתירם וגם אם מספרים הסביבה לא נוטה להאמין כי בחוץ הוא משחק אותהה הכי טוב שאפשר ואז מה א תם סתם מעלילים עליו אולי זה היה חד פעמי או חוסר הבנה וכו' פו אי ןלך את ההבנה את התמיכה מבחוץ זה יותר מורכב וקשה לחיות עם זה …

[ברכי ק]

יש תקווה כלשהי להמשיך להיות בקשר עם ב"א נרקסיסט בלי לפגוע בעצמי? מישהי ניסתה ומצליח לה? זה קרוב משפחה ואני אוהבת אותו ורוצה קשר איתו למרות שהוא חולה ואומלל (רק אני יודעת כמה הוא אומלל מתחת העוצמה והרעל והחיצים שהוא מפעיל נגדי) ולמרות שהוא מערבב אותי בתוך עיוות המציאות שלו והורס לי את החיים… אני הולכת לטיפול ומוכנה לעבוד קשה בשביל זה… יש סיכוי????

[ה]

תרשי לי לשאול שאלה אחרת,

האם מותר להיות בקשר עם אדם כזה???

יש הלכה ברורה של חייך וחיי חברך – חייך קודמים,

ונשמרתם מאוד לנפשותיכם

וכשקשר עם אדם כזה פוגעת בנו – מי אמר שמותר להיות בקשר איתו?

[ברכי ק]

למה כועסת? לא אמרתי מותר/צריך

שאלתי אם יש סיכוי

האם אפשר לשהות בתוך כוורת דבורים בלי להיעקץ? יש אנשים מסוימים שעושים את זה

אני קוראת את כל מה שאתם כותבות ודי מיואשת בשביל מה אני עובדת כ"כ קשה (הולכת לטיפול הרבה יותר מפעם בשבוע. המון המון מאמץ וכסף) אם באופן גורף האופציה היחידה זה לחתוך וזהו

לא מתכוונת לעצבן אף אחת, אני יודעת על בשרי כמה זה שורף שאנשים מבחוץ לא מבינים את עומק הטרלול וחושבים שזה עניין של תקשורת נכונה ושטויות כאלו ואחרות

אבל יש מישהי שמצליחה לחיות עם זה באיזשהו אופן בלי להיפגע/להיפגע כמה שפחות?

[ה]

אני לא כועסת,

אבל כן קוראת תיגר על האידיאל של לשמור על קשר

מי אמר???

למה ברור לכולם שאסור לנתק קשרים?

מי אמר?? אולי חייבים??

גם אני מחפשת מישהי שמצליחה לשמור על קשר, בלי שזה יפגע בה,

ובלי שבעלה והילדים שלה ישלמו על זה את המחיר…

אבל לא באמת מאמינה שיש מישהי כזו.

[נעה ש]

ברכי את בטוחה שאת רוצה את זה?

למה לך להישאר בכל הרעל הזה?

אם תנתקי גם התהליך של הריפוי יהיה קל יותר

והאם זה אפשרי-

כמו שכבר אמרו כאן יש אפשרות להשתמש בשיטה של אבן אפורה

וכמובן שזה יהיה במקביל לטיפול וקבלת עזרה ולא לעשות את זה לבד כי זה יכול להחמיר את המצב.

אבל תחשבי טוב טוב אם זה באמת מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה שתרצי…

[חני שידלובסקי]

לא תמיד ניתן לנתק קשר. וכן, עם טיפול נכון, עזרה מקצועית ונכונות לעבודה את
תוכלי בסייעתא דשמיא לשמור על עצמך ולגדול!
וכמובן, שכל מקרה צריך לדון לגופו ואי אפשר להקיש מאחד לשני ומאחת לשניה.

[ה]

למה לא תמיד אפשר לנתק קשר?

לפעמים לא מוכנים לשלם את המחירים

כשבן אדם חי כל הזמן בשדה הקרב,

אין לו שום אפשרות להתפתח, להשקיע בבנית האישיות והמשפחה.

אז אולי הוא שורד, ואפילו נלחם נהדר,

אבל הוא מפסיד את כל החיים.

[ברכי ק]

אבל אם אי אפשר לנתק קשר? יש גם מחיר נפשי גבוה מאד לניתוק קשר מהורים. לא באמת אפשר לחיות חיים נורמליים בכל מצב. כשנמצאים בתוך הקשר אין חיים אבל גם אם מתנתקים מהם-זה אולי נותן אוויר לנשימה בטווח הקצר, אבל זה כמו פצע פתוח שלא מתרפא לעולם. הורים זה הורים, קשר ביולוגי. אין מה לעשות. אחרי הניתוק יהיו מלא שנים להתמודד עם תחושת היתמות והשאלות של כן או לא היה ואולי דמיינתי ואולי לא היה כזה נורא ושאלות של הילדים על סבא וסבתא וכו'

חוץ מזה שגם טכנית אין אפשרות. לעבור דירה לחו"ל? לפחד לצאת לרחוב? לנתק קשר עם כל הסביבה? לא להגיע אף פעם לשמחות משפחתיות כדי לא להיתקל בהם? להיכנס למחתרת?

לדעתי צריך להתייחס לזה כמו מחלה כרונית שצריך ללמוד טוב איך לחיות איתה. אולי לעבור טיפולים כל הזמן. לא יודעת.

[טובי וינברג ניהול תזמורות]

במקרה שאי אפשר לנתק קשר

יש צורך לייצר הפרדה מבפנים

התייחסות של 'אבן אפורה'

ליווי מקצועי- מאסט

[ה]

ברכי,

לצערי אני רואה שמי שנשאר בקשר,

הוא לא באמת חי ומגדל את ילדיו,

ההתעסקות מול ההורה הנרקסיסט לוקח ממנו את החיות,

לחשבן כל דבר לפי מה יהיה עם ההורה – זה נורא,

וההפך בשמירת קשר יש בעיה קשה מה להגיד לילדים,

מה תגידי לילדים – זה תקין כשסבא מתנהג כך?

כשיש הורה חולה – מסבירים לילדים שסבא חולה ולכן צריכים תמיד X ו Y ואי אפשר Z ,

ומחלה היא בד"כ זמן קצוב (כמה שנים)

לא מצוי ילד שמגדל את ההורים שלו אצלו כל החיים.

אני רואה אצל אחרים כמה שהן כאילו מתמודדות – הן לא שמות לב כמה עברות הן עושות בשם השמירה על הקשר,

זה פגע לחלק בילודה (מוכח ע"י הרופאים) בשלום בית והילדים שבבית שסובלים מכך.

ולעבור דירה – זה בהחלט אופציה, אני חושבת שזה החלטה די ראשונית,

לפעמים גם צריך לשקול לעבור לחול, אבל בד"כ לעבור לעיר מרוחקת יעזור,

ולצמצם מפגשים!!

ניתוק מההורים לא אומר שלא לבוא לשמחות – למה?

יש מספיק עם מי לדבר ולפגוש (ואם אין לך – אז למה באמת להגיע?)

נ.ב. פעם ילדים יכלו ללכת למדינות אחרות על מנת ללמוד, להקים בית, לא תמיד הם יכלו לשמור על קשר עם ההורים – והם לא חשבו שזה סיבה לוותר על החיים הרוחנים / הגשמיים שלהם.

[auah מ]

דברתם פה כ"כ הרבה על איך אפשר להצליח להתמודד עם… ולהסתדר בחיים לצד זה וכו..

אבל בעיניי יש נקודה חשובה מאוד וקריטית, שלא דובר עליה ונקראת "העברה בין דורית", אני חושבת שזה אחד הדברים הקשים והמתסכלים ביותר, ההבנה הזו שכאשר יוצאים ממערכת יחסים פוגענית ואפילו בורחים לחו"ל, החוויות שנשארות בנפש, השריטות עמוקות, ואין ברירה צריך שיקום עמוק ורציני, וממש להתחיל את הכל מהתחלה,

זה עצוב אבל האנשים המורכבים הללו גורמים לסביבה שלהם להתנהל וליצור קשר עם העולם באופן לא תקין, אלא בצורה שהם מכירים ורגילים, זו ממש "שפה" זה יכול להתבטא בכל מיני צורות, יש כאלה שבריצוי חזק ופנימי של כל מי שבסביבה שלהם עד שהם לא יודעים מה הם רוצים, חושבים או מיהם בעצם?, ויש כאלה בחוסר ביטחון וחוויה של חוסר ניראות וקיימות בעולם(ברגע שמפסיקים להיות חפץ של מישהו- אז בשביל מי או בשביל מה אני פה?), והכי נורא וגרוע זה שכשר לא מעבדים את החוויות הללו- הפגוע עלול להפוך לימים לפוגע בעצמו!!

זה נשמע גרוע ומייאש מאוד,(וסליחה על זה באמת) אבל אם תשאלו מה כ"כ גרוע בלחיות עם אנשים כאלו? ולמה הכעס כ"כ גדול, ולמה לבעיה הזו יש כ"כ הרבה שיח ציבורי? זה בדיוק זה, מה שהם גורמים וההרס הפנימי שהם זורעים בכל הסביבה שלהם! וזה נדבק ושורט את הנפש, והורס משפחות ואם לא עוצרים אז דורות, דברתם פה רבות על העניין של כן להאשים את הפוגע/לא להאשים אותו.. אני חושבת שזה הרבה יותר עמוק, אם הפגועים לא יסכימו בתוכם להתנהגות הזו ויוקיעו אותה ויחקרו לעומק את הדברים מה גרם למה,(צריך הרבה אומץ וכוחות נפש ללכת נגד מה שהאכילו ולמדו אותך..) אולי יצילחו להפריד מהם את החולי הקשה הזה- אולי יש סיכוי שהם יחיו חיים שפויים תקינים ולא ישחזרו בדיוק את מה שנעשה להם… יש לזה הרבה הסברים למה זה קורה, אבל ראיתי בעיני אנשים שהבינו שהם נמצאים בסביבה פוגענית הלכו לטיפול ואפילו נתקו קשר באופן זמני אך החזרה לקשר החזיר אותם ברטרו אחורה והעצוב ביותר שלא עבר זמן והם והפיתחו את אותם הדפוסים הבעיתים הללו, והכואב שמי שנכנס לזה- כאילו מאבד קשר עם המציאות.. הוא יכול לדבר את הדברים ולעשות בדיוק אותו הדבר, למשל לדבר נגד מניפולציה רגשית ובאותו משפט לעשות מניפולציה רגשית מוסוות,(וזה גם אגב חלק מה"שפה" הזו שלומדים השפה הפוגענית/פותולוגית או איך שתגדירו–)

זה בעצם בעיה מורכבת שלמי שיש אומץ לפתוח את העיניים ולעצור את זה, זה לא רק לאדם עצמו זה לבן זוג, לילדים לנכדים לסביבה וכו… בטח נשמע הזוי, אבל אם לא ראיתי בעיניים- לא הייתי בטוחה בזה כ"כ..

זו עבודה פרטית ואישית של כל אחד לעצמו, ונכון שכל מקרה לגופו, אבל נראה שלהישאר בשטח הבוער זה יותר מסכנת נפשות, זה אחריות על עוד הרבה נפשות אחרות בדרך, ואולי לצאת משם ולחשוב על עצמנו (מחדש) ולהשקיע את הזמן במה שכן אפשר לתקן- אולי עדיף??

[אפרת M]

מחשבה שעלתה לי בעקבות כל הדיון הזה והאם לנתק/למתן קשר עם ההורה הנרקיסיסט
אני ממש לא באה להטיף או מה רק זה נושא חם מאד וכמוהו גם התגובות..
אבל חשבתי לעצמי בעקבות כך שלאחרונה התחלתי להקשיב לקו של רותי דושניצקי ל-40 יום הלכות כיבוד הורים
שאולי מי אנחנו שנחליט לעצמנו מה מותר וכל זה ואולי גם אם את מנתקת קשר בואי רק תשמעי את ההלכות
כדי שתוכלי לומר לעצמך ולהרגיש נקיה, רק לשמוע!! 5 דקות והיא מוסרת מאד נעים ולא כבד בכלל.
גם אם לא יתחדשו לך דברים עדיין משהו בהסתכלות ובגישה קצת מתרכך ומכבד ואולי אפילו רק עצם ההקשבה
היא בעצמה כבר הכיבוד הורים שלך.
המספר הוא: 029922321 בשלוחה 3 שהיא השלוחה החינמית, ללחוץ בתוכה 1 ואז יש 2 אופציות: 1-ברצף, 2- לפי מספר השיעור.
אני לא מקבלת ממנה שום אחוזים (אדרבה אם אפילו מישהי אחת תשמע בגללי ותתחזק זה רק יוסיף לי זכויות:)
ואני בעצמי גם לא איזה סמל ודוגמה לכיבוד הורים אבל מתוך הנסיון אני רק מציעה תנסו רק 40 יום לשמוע זה מענין וקצר ובטוח עושה משהו לפחות בשמים.
גמר חתימה טובה לכולנו!!

[ה]

מצטטת מ אנווהו – שולי ויסברג

ספר חוט השני של הרב ניסים קרליץ עמוד רפב:

"ואומנם חייב לכבדם גם בעניינים אחרים, וכגון לבקרם מזמן לזמן ולהתעניין בשלומם… הורים המקניטים ומצערים את בנם, יש מצבים בהם מותר להימנע מלבקרם, דאין הבן מחויב להכניס את עצמו למצב שמקניטים ומצערים אותו ויעשה שאלת חכם"

אין שום מצב ביהדות, שאתה לא סובל את ההורים שלך שקשה לך איתם, שאתה שותת דם, ולמרות זאת מכריח את עצמך להיות שם ולבלות שם. החשיבה הזאת הגיעה ישירות מהנצרות שמרכזה הוא להשטיח את הנפש של הבנאדם ולעקור אותה לטובת אינספור דברים אחרים. וביהדות, כיבוד הורים אומר, שאם החיים שלך טובים אל תשכח את מי שעשה לך טובה ולך אליו. גם אתה תיתרם מזה. זה כמו תזכורת לכך שיכול להיות לך עוד יותר טוב. תיפגש איתם ותתמלא. אף אחד לא אמר שאתה צריך ללכת לשם ולצאת בהרגשה נוראית שלוקח להתאושש ממנה כמה ימים. זה פשוט לא נכון. אתה צריך להתמודד באופן שתהיה מפויס. או לעבוד בצורה שהכאב מההורים שלך לא יפריע לך וכבר לא יכאב לך באמת. או להתרחק או עוד כמה דברים חמורים יותר וצריך שאלת חכם.

ז. בספר חוט השני לרב ניסים קרליץ עמוד רעא: "עיקר מצוות כיבוד או"א הוא בדברים שיש בהם הנאה וכבוד לאביו ואמו כגון מאכילהו משקהו וכיוצ"ב… ולכן חייבים הבן והבת לעשות ולקיים את ציווי הוריהם, אף שיש להם טרחה וקושי, וכגון אם אביו מצווהו לקנות איזה חפץ ממקום מרוחק והימים ימי קור וגשמים או ימים חמים מאד… וכל זה (בדברים שאין הנאה ישירה לאביו) דווקא כשאביו צודק בבקשתו, וגם הדרישה הגיונית, אבל אם אינו כן, אין בזה משום כבוד ומורא אב ואם. ואף שאביו מצטער מכך שאינו עושה כרצונו, אין זה אלא שאביו מצער את עצמו, ואין זה שהבן מצער את אביו".

חייב לדעת שהתורה היא ישרה ופקודי ה' הם ישרים משמחי לב. היא לא דורשת שום דבר שמבטל או מוחק או מצער עד שאול או מעקם הרגשים בסיסיים. אם ההורים דורשים דברים לא הגיונים זה לא כבוד הורים. וזה פשוט שזה צער שהאדם גורם לעצמו ואי אפשר להאשים את הבן בזה שחוטא בכיבוד הורים. זה אומר, שגם אם ילד, הולך לטפל בחסכים של עצמו, ולהורה זה אכפת וחורה לו על כך הוא מעדיף שלא יאשימו אותו, ושלא יבואו אליו בטענות ולא יגרמו לו הצפה של פחדים שהדחיק. לו יצויר שהורה זה, המסור האכפתי והאוהב, שמעדיף שהבן שלו ימשיך לכאוב ולסבול, ולהיות בצער מחוויות שהיו לו בילדותו, מאשר לטפל בפצעים אלו ולהגיע לאושר אמיתי, אז ברור שהדרישה הזו היא לא הגיונית ושאין מה להתחשב בזה כלל, ושהורה זה שאכפת לו מכך ומצטער מכך, מצער את עצמו מחמת תפיסות עולמו המעוותות וזה בבחינת מה שאדם עושה לעצמו עושה.

ח. שם בספר חוט השני לרב ניסים קרליץ עמוד רפט-רצ:

"אם הבן בא להציל את ממונו שאביו רוצה לזורקו לים, מותר לבן למונעו מכך אף אם עי"ז יכלימו או יצערו. וכן אם אביו מכהו מכה רבה והבן רוצה להציל עצמו ממכות אביו, מותר לו להציל את עצמו דלהציל את עצמו ממכות לא גרע מלהציל את ממונו וכן אם אביו מחרפו ומגדפו באופן שקשה לו לעמוד כנגד זה … באדם אחר מותר לו להשיב על החירופין מן הדין- אם זה בשעת מעשה- כמבואר בספר חפץ חיים לעניין כל אדם, משום דטבע האדם אי אפשר לו להיות כאבן שאין לו הופכין עייש (כלומר כוונתו היא, שלמרות שהח"ח כותב שלגבי אדם אחר מותר להחזיר לו כדי להינצל ע"י זה מחירופיו, אך אם זה הוריו – צריך להתאמץ הרבה ולא לענות להם ואם זה ממש מצב חמור – אז מותר לענות להם בחריפות. אבל צריך הרבה זהירות להכריע בזה, ולא כתב את הגדר מתי כך ומתי כך.)

שוב, היהדות היא משהו ער ושמח אין שום מצב בעולם שצריך להיות כאבן שאין לה הופכין וללכת כמי שכפאו שד. ואם מישהו חי בצורה שהלב שלו הוא כבר אבן שאין לה הופכין זה מצב עצוב מאד וחולה מאד. מקור נוסף בעניין זה:

שם עמוד רצ': "… לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם…ויש מצבים שמותר לבן להביע את דעתו בחוזקה כדי להינצל מהם מ"מ צריך זהירות רבה להכריע בזה מהו הגבול והגדר בזה"

וגם בעמוד רעז: "ובן או בת שיש להם קשיים וניסיונות בעניינים אלו, ולפעמים הקשיים הם מצד ההורים שמכבידים עולם על ילדיהם, ומדקדקים בכבודם כמבואר דינם בשוע מן הראוי להם להתייעץ ולשאול שאלה חכם למצוא את הדרך הראויה לנהוג דהלכות כבוד אוא הם ככל הלכות התורה שיש לבררם ולקיימם כרצון ה"'

ט. כאן אני גם רוצה להתייחס לפסקי הלכה להורים מתעללים:

אציין שיש כאן רצף, הורים מתעללים אכזריים, שמעבירים את ילדיהם שבע מדורי גיהנום. זהו קצה אחד. והקצה השני של הרצף זה כולנו, עם הטעויות שלנו האנושיות שהם קשים לילדים שלנו. ושם התפקיד שנוצר עבורם. ויחד עם זאת, התפקיד שלנו לצמצם כמה שיותר את הקושי עבורם, איפה שאפשר לשפר ולהייטיב להם בדיוק כמו ה' עושה איתנו ואיתם. אין מה להיבהל מהרצף הזה, הורים מתעללים הם לא חייזר מכדור ארץ אחר, הוא כמו כל המין האנושי רק שהשחית את דרכו. וכמה שאנחנו דואגים להתקדם ולהיות בתנועת התקדמות, בחיים שלנו ואפילו בקצת, אנחנו מבטיחים שלא נהיה כמוהם ואנחנו נמצאים במקום הנכון והמדויק.

אמר לי תלמיד חכם: "איזה עקום יצא הילד הזה, שגדל אצל הורים מתעללים ורק אומר כל הזמן: מה שהם עשו זה בסדר. הם לא ידעו. הם לא יכלו. הם התכוונו לטוב… איזה עקום יצא הילד הזה!"

י. להלן פסק ההלכה שקיבלה בת להורים מתעללים:

*…"קראתי בתסכול צורב- מתסכל מאד להיווכח שוב ושוב, שאנשים משתמשים בתורה הקדושה כדי לתמוך בעוולות וכדי לרמוס את המיוסרים והנאנקים. על דוגמא כזו ממש (כשמורה לחצה על תלמידה בשם מצוות כיבוד אב ואם להיכנע להורה מתעלל) אמר הרב שך זצ"ל שהתורה חוגרת שק.

יא. (אשה נשואה שאחרי הנישואין התחילה לטפל בכל מה שעברה)

"…יש הלכה פשוטה וברורה לא רק שאין חיוב לשמור על קשר עם הורים, אסור אפילו להשתדל בכיוון הזה. מצווה עלייך לנתק את הקשר עימם וככל שתצליחי בניתוק הזה כך יגדל שכרך. הגמרא במסכת קידושין (לא) מספרת שרב אסי ברח מבבל לא"י כי לא היה יכול לעמוד מול אמו. וכך נפסק להלכה! כלומר הלכה היא שיש להתרחק מהורים שאי אפשר לעמוד מולם. יתרה מזו, הלכה זו מתייחסת לבן, לגבי בת יש כאן הלכה נוספת. הלכה ברורה היא שכשאשה בונה את ביתה היא יוצאת מרשות ההורים לרשות הבעל אם הבעל אוסר על אשתו לשמור על קשר עם הוריה היא חייבת לשמוע לו. אם אפשר הייתי מבקש מבעלך שיביע התנגדות מפורשת הצעה שמעתי מ…… כי בדרך זו ההתנגדות היא מצווה ושומר מצווה לא ידע רע"

יב.הסבר לבת שזה שהיא מנתקת כך בדיוק היא מקיימת מצוות כיבוד הורים:

…"את מקיימת את המצווה- מצוות כיבוד הורים ברמה נדירה ומיוחדת מאד. הטענה הזו חייבת הסבר. את הדברים האלה בדיוק אמר הגאון רש"ז אוירבך זצ"ל לבת שברחה מהבית בגלל התעללות של אביה. הוא אמר שההלכה האוסרת על אדם לשמוע בקול אביו שמצווה עליו לעבור עבירה, אינה מתכוונת לפטור את הבן ממצוות כיבוד או"א. ההלכה הזאת מתכוונת לחייב אותו לקיים את המצוה במסי"נ! כי אין לך כיבוד או"א גדול יותר מאשר להציל את האב מעבירה. לכן- הוא אמר לאותה בת את הצלת את אביך מעוון נורא ואיום. אם יהיה לו גן עדן- שם הוא יידע שזה רק בזכותך. כיבוד או"א יש בו הרבה שלא לשמה- הערכה של הורים, קשר טוב ונוחות חברתית ומשפחתית. כיבוד או"א שלך הוא מצווה לשמה במסירות נפש. תארי לך שאב מצווה על בנו להגיש לו רעל כי הוא- האב- רוצה להתאבד. האם הבן המסרב איננו מקיים בזה כיבוד אב? לכן אם מותר לי אני ממליץ לך שבכל פעול של ריחוק והתנתקות תכווני לשם מצוות כיבוד או"א תכווני שאת מצילה את עצמך ואת משפחתך למענם".

יג. מצרפת כאן מאמר של הרב שמשון רפאל הירש, שמסביר שהחיוב שלנו: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם" החובה הזאת להסתכל אחורה על האבות והאמהות שלנו וללמוד מהם, כוללת את זה שאנחנו חייבים להסתכל על הטעויות שלהם. והוא מביא מאמר שלם שאם יצחק אבינו לא היה טועה עם עשו, עשו לא היה יוצא עשו. ואנחנו מחויבים להסתכל אחורה וללמוד את הטעויות האלו. כמו כן יעקב ועשו וחינוכם זוהי הפרשייה החינוכית הראשונה בתורה. וכל פרשייה ראשונה שם נמצא עיקר הלימוד של הסוגיה. בא ללמדך שהורים טועים בחינוך והחיוב הוא להסתכל על זה ולצמוח מזה, כי רק ככה נהיים אנשי עלייה. את המאמר כולו אפשר לקרוא כאן

links.responder.co.il

‫הרב הירש‬‎ - Google Drive

‫הרב הירש‬‎ - Google Drive

[י ש]

ה. חיזקת אותי ממש!!!

אין לך מושג עד כמה.

כמובן כל מקרה לגופו…

מענין אותי אם אתן יודעות כשנרקסיסט בזמן של רוגע יחסי ופתאום כול התקשורת נראית נורמלית {וזה כ"כ מבלבל כי פתאום אני אומרת אולי הכול לא כ"כ נורא ואני זו שטעה}

הוא באמת מודע לכך שכרגע הוא מתקשר בנורמליות?

נדמה לי שלא הצלחתי להסביר ברור אבל אם מישהיא תבין אז היה שווה….:)

[ה]

אני לא יודעת,

יתכן שהוא כ"כ רגיל לחיות על אוטומט ומה ששווה לו – שהוא לא משקיע בזה מחשבה