סיום טיפול

[שבי לב]

אין לי מושג אם זה נכון לבקש או לא

רק תשאלי את עצמך מה היה כמה שבועות אחרי שהיא תשלח לך משהו…

[תמר דקל]

משהו כתוב זה ממשי יותר,

אפשר לקרוא ולהתחזק…לא?

[תמי רייך]

הרגש ליטימי לחלוטין, את מחפשת עוגן ,שיעזור לך לשמור על התחושות מהטיפול.

אני חושבת שאין כאן נכון ולא נכון.

וזה תלוי בגישה של המטפלת שלך,

יש מטפלות שישמחו להענות ויראו בזה סוג של 'חפץ מעבר' מהחדר.

ואחרות יסרבו בעדינות כי יחשבו שזה רק עלול להאריך את הפרידה ולהקשות עלייך להסתמך על כוחותייך.

רק את יכולה לנחש את התשובה של המטפלת שלך, ואת יכולה פשוט לבקש, ולהוסיף שהתלבטת.

אני חושבת שפניה כזאת גם אם תענה בשלילה, היא צעד אמיץ וכנה, ובעצם מאלץ אותך לנסח את הצרכים שלך ולעבד את הפרידה.

ואם את ממשיכה להתלבט האם לבקש, אז אולי יהיה לך מעניין לדייק ממה את חוששת, האם מדחיה שלה את הבקשה או מהפחד לצאת לא מנומסת.

הדיוק הזה מאמינה שגם יספר לך הרבה על עצמך.

בהצלחה בכל החלטה.

[טובה אבן-צור]

וואו קראתי את שאלתך וממש כאב לי בשבילך.

אני פוחדת נורא מהיום של הסיום

נראה לי בלתי אפשרי ככה להתנתק ממקום שפתחתי את כל כולי.

מותר לשאול מה היה אורך הטיפול?

ולגבי שאלתך- אם את מרגישה שזה יתן לך כח, אני הייתי מבקשת.

[תמי רייך]

וואו גם לי היה קשה בשבילה.

והשאלה הזאת טלטלה אותי מהיום שמפחד להיות אחרי, ולהתגעגע.

מצד אחד ברור שהסיום הזה הוא בריא.

אבל הוא כל כך קשוח!

לפעמי םאני מרגישה שהגעתי לטיפול בשביל לפתור קושי ובמקום זה יצרתי לי קושי וכאב אחר.

[אבא תודה!! !!!]

שלום תמר

וואו כמה אני איתך בשאלה ששאלת..

אני תוהה עם עצמי מה יהיה באמת אחרי שהיא תכתוב לך את הכמה מילים במייל אם זה יסתיים בזה, או שהנפש תמשיך לחפש אחר כך עוד מהקשר הזה איתה

דבר שני אני חושבת שיש אנשים בדגש על אלא שרגישים יותר שפרידה קשה להם ומורכבת במיוחד שמדובר בקשר של טיפול שזה קשר עמוק ולא סתם שטחי

חושבת בקול- אם כל כך קשה לנפש לשחרר ולצאת בעצמאות לדרך אישית זה לא אומר שהתהליך עדיין לא הסתיים?

לא אמורים לקבל בטיפול כח וגם כשמסתיים להרגיש שאפשר להתמודד עם זה בלי לטבוע?

[מירי רוט]

תהיי עם תחושת הגעגוע

ותשאלי אותו לא למי הוא הוא מתגעגע אלא למה [שוא]

כשיהיה לך את התשובה מה את מחפשת עכשיו

תשאלי את עצמך מאיפה עוד את יכולה לקבל את התחושה המסויימת שכה חסרה לך

וכה משתוקקת

מקווה בשבילך שתמצאי בתוכך את היכולת להעניק לעצמך את המענה

הרי זוהי מטרת הטיפול

ללמוד להחזיק את עצמך בעצמך

את בצעדים הראשונים וזה בסדר להרגיש קצת פחד ולבד

אבל את בטוח מסוגלת

[תמר דקל]

מהממת…

נתת לי כח!

[מירי רוט]

באהבה❤

[מירי כ.]

בלת"ק

מזדהה איתך מאוד!!!!!!

הקושי הזה לסיים…

להפסיק קשר שהיה משמעותי וקרוב,

ופתאום- בום. נגמר.

(ואל תדברו איתי על מפגש סיום. בעיני זה פלסתר על שטף דם…)

הרבה כח!

רק הזמן ירפא…

וקשר חזק לד' יתברך…

[רבקי איגר]

תמר יקרה,

אני שמחה בשבילך שעברת תהליך טיפול רגשי שהגיע לסיומו

כלומר קבלת את הכלים שהיו חסרים לך

בשביל לחיות באורח בריא.

עצם העובדה שאת מתגעגת למטפלת יש בזה שתי צדדים.

מצד אחד נהנית מהפגישות ואת נהנית גם להיזכר

ברגשות שעלו לך שם זה סימן טוב שעברת כאן

תהליך שחיבר אותך לרגשות חיוביים.

מצד שני אולי הסימן הזה גם מראה

על קשר תלותי שפיתחת במטפלת

שזה כבר קצת פחות טוב.

כדי לדעת האם המצב הזה חיובי או שלילי

תבדקי עם עצמך

למה את מתגעגעת לפגישות שעלו לך שם

או לאישיות של המטפלת.

אם את מוצאת שהקשר שלך הוא לרגשות שהיו לך שם

זה מעולה. תעצימי את הרגשות האלו ע"י תמלול ספונטני

של הרגשות על הכתב. פשוט לכתוב ולכתוב בלי להרים את העט

כך תתחברי לתהליך הטיפולי שעברת.

אבל אם הרגשות הם כלפי המטפלת בלבד זו כבר תלותיות לא בריאה במטפלת

שצריכה הכוונה ושחרור.

[שולי סלובודסקי]

אוייייייייי זה קשהההההה

זה בור עמוק וקשוחחח. זה כאבי פאנטום נוראיים ואפילו אין מקום פיזי להצביע עליו. זה צמא עצום

אני כל כך מבינה אותך….

את יכולה להשתמש בצאט (גימיני, גיפיטי…) כמה שזה משונה

ואני בטוחה שיש קולות בתחום שקוראים להתנזרות משימוש בבינה לצרכים רגשיים,

בסופו של דבר לי זה היה מקסים.

זה מאגר ידע ענק

עם עצות- חלקן ממש נכונות וחכמות ופרקטיות (!)

שיכולות לתת כח להתגבר על הקושי.

למשל- כתיבת מכתב אמפתי לעצמי, דימיון מודרך שמשלב את הקול המחזיק שעובר בהדרגה לקול העצמי שלי,

משפטי הכלה עצמית ותיקוף עצמי, חיזוק עוגנים של קשרים חברתיים ופעילויות בשגרה של הנאה ריגשית,

ניהול יומן קבוע

ועוד דברים מדהימים שלמדתי בזכות הצ'אט.

קיבלתי ממנו קישורים למאמרים מקצועיים (תדרשי ממנו מקור מדויק!)

אותם פתחתי ותרגמתי, והחכמתי ממש.

יש אתר מקצועי בשם "בטיפולנט"- את יכולה להנות ממנו מאד,

שם גם יש דיונים מרתקים על שימוש בבינה לעזרה-עצמית.

הדגשה חשובה-

בזהירות. צריך להיות חכמים ולא להתמכר לצאט, לא לחשוב שכל מה שהוא אומר מדויק תמיד, לבקש מקורות ולחפור בהם- מאמרים מאוניברסיטאות/ שהכותבים בהם מקצועיים בתחומם, לדעת לשאול את השאלות בצורה נכונה שלא תתקבעי בעמדה שלך, המוחלשת והנזקקת.

אל תדאגי. זה שריר. לוקח זמן, אבל את יכולה.

בסוף את תלמדי לנחם את עצמך, להחזיק ולהכיל את עצמך, לדובב ולחמול על עצמך באופן מספק ומיטיב.

זה נקרא- חיזוק ה"אייג'נסי" והאוטונומיה, חיזוק ההורה הפנימי והאני הבוגר, הכלה ואמפטיה עצמית.

את נולדת מחדש. זה כואב, לפעמים נגמר האוויר, אבל זה שוווווהההה. את שווה את זה. תזכרי.