טיפול יעוץ אימון והנחיה
ציבורי קהילה
ציבורי קהילה
פעילות אחרונה: לפני 31 דקות
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
ציבורי קהילה
תיאור הקהילה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו"סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! בואו נדבר על הסטינג שלנו
פחד מכדורים
קדם ‹ Forums ‹ טיפול ואימון ‹ פחד מכדורים
פחד מכדורים
פורסם ע"י שבי לב קולינריה פעיל 21/10/2026 ב2:05 pmאני מרגישה שאני חייבת כדורים ע"מ להרגע
יותר מדי קשה לי המצב כרגעהמטפלת מציעה ל ללכת לרופפא משפחה ולבקש ממנו(אפילו לא פסיכיאטר!)
ואני פשוט לא מעיזהגם לדבר עם המטפלת על הפחד והבושה מזה זה לא הגיוני לי:(
יכול להיות שהפחד הוא מלהיות לא אני?
מה עושים?סירי גולדמן הגיבה לפני 2 שבועות, 4 ימים 18 חברות · 25 תגובות- 25 תגובות
- סטטוס תעסוקתי:
חברה תורמת
כשאת באה ומבקשת כדורים מיוזמתך,
זה אומר שאת חזקה וחכמה שדואגת לעזור לעצמך,
אם תתיחסי לזה ככה ותשדרי את זה ככה,
למה זה בושה?
כי מישהי אמרה פעם משהו?
כל דבר שאנחנו יוזמים,
אפי' להסכים ממתק לילד,
[ולא-נאלצים להסכים.]
ממצב אותנו בעמדת כח.
אנחנו לא פועלים מתוך 'אין ברירה',
אלא מתוך בחירה.
פעילה בקהילה
מי אמר שאם תקחי כדורים לא תהיי את?
אולי עכשיו את לא באמת את, והכדורים יעזרו לך לחזור לעצמך האמתית?
אבל, אל תעיזי לקחת לבד ללא הפניה מרופא!יוזמת שיח
קודם כל תדעי שהמון המון נעזרים היום בכדורים להרגעה מהסגנון שהבנתי שאת מדברת עליו
דבר שני- מציעה לך לבקש מרשם בפנייה באתר בהתכתבות עם הרופא אולי יהיה לך יותר קל
וגם לקחת בהתחלה רק רבע כדור או אפילו פחות, ותרגישי מה זה עושה לך.
(מניסיון- נשארים אותו דבר, רק עם איכות חיים:)פעילה בקהילה
את לא מחליטה את המינון, רבע כדור וכד'. ממש לא!
חובה לקחת בהדרכת רופא ולפי ההוראות שלו.
חברה תורמת
זה שאת משתפת כאן ומחפשת פתרון כבר מעיד על אומץ ורצון אמיתי לעזור לעצמך!
חשוב שתתחברי קודם כל לעצמך ותנסי להבין את המחשבה הזו לעומק.
למה אני רוצה כדורים? מה זה יתן לי? מה יתאפשר לי לעשות? מי אהיה עם הטיפול? ומי אני ללא טיפול? מה הקושי המדוייק שלי ומאיפה מגיע הצורך? וכדו..
הרעיון הוא בסופו של דבר להבין מה מתחבא שם בפנים מתחת לרצון בטיפול תרופתי והבושה מכך..
כשלך יהיה ברור מדוע את רוצה בכך יתאפשר לך להחליט אם אכן זה מה שמתאים עבורך עכשיו או שיש פתרון אחר ובנוסף יהיה לך יותר קל לדבר על כך כי זה לא יערער את ההחלטה שלך ובעיקר את מי ומה שאת!
בהצלחה.
פעילה בקהילה
אני חושבת שלפעמים אנחנו מגיעים לאיזו תחושת קצה.
ואז אומרים לעצמנו, זהו ככה אני לא ממשיך לחיות.
אני חייב שינוי,ותהיה הדרך או המחיר קשה ככל שיהיה.
יש מצב שהיית בקצה כזה שגרם לך ללכת לטיפול(ואולי לא) ואולי גם עכשיו את במקום כזה.
זה בהחלט דורש המון אומץ, המון נכונות לוותר על אמונות קדומות. להסתכל על אופק ולומר לעצמך מגיע לי איכות חיים טובה ממש שאני חיה עכשיו.
הרבה הצלחה בדרך ובכל החלטה שתקחי.
מנהלת קהילה
יש כדורים שהם ברמת אקמול. עובדה שרופא משפחה יכול לכתוב מרשם, ולא פסיכיאטר
פעילה בקהילה
למה שלא תקחי משהו טבעי?
רסקיו (לטווח קצר)
אשווגנדה
ולריאןיש עוד והם הרבה פעמים עוזרים ואין להם את התופעות לוואי של תרופות מרשם…
אפשר גם פרחי פאך.. שהרבה פעמים עוזר
פעילה בקהילה
זה מאוד מאוד מובן
שזה כאילו לעבוד על עצמי
אני אהיה רגועה בזכות הכדור
אבל בא לי שאני בטבעי אהיה רגועה וכו..
אבל כשלוקחים כדור זה את ביותר טוב
בגירסה הטובה והרגועה שלך
זה לא מביא לך ומשליט לך דברים שאין בך
אלא מבליט אותם ומוציא אותם לפעול
יש בך את הרוגע והשלווה
המצב הקיים והקשיים ומה שכתבת מכסים על זה
הכדור פשוט מוציא את מה שקיים בך!
גירסה יותר טובה
ותיקה
שלום שבי,
אם הבנתי נכון מה את כותבת, התחושה של הצורך בכדורים והרצון לקחת מגיעים ממך? והקושי שלך הוא דווקא הפנייה לרופא?
ז"א – אם היו קונים את הכדורים בהזמנה רובוטית נניח… זה לא היה מפריע?
אני קוראת שוב מה שכתבת – לדבר, עם הרופא, עם המטפלת, זה קשה – זה נכון, שזאת הנקודה של הקושי? ואם כן – למה?
נשמע שאולי מול הכדורים עצמם את בשלה ומרגישה מצוין, והקושי הוא רק לדבר עליהם, או שלא הבנתי מה כתבת.
מצד שני בסיום כתבת שאת אולי חוששת 'להיות לא את' – יודעת למקד איפה הקושי?
בכל אופן, מכיון שאני שולחת מילותיי על פני האתר… אז כמה נקודות שאולי יהיה בהן כדי להקל:
1. הכדורים (אלו שכפי הנראה אליהם את מתכוונת) משתמשים במוליך עצבי שהגוף מייצר ומאטים את קצב הפרוק שלו על מנת שהרמה שלו בגוף תעלה. זה בדיוק כמו שאדם שההמוגלובין שלו נמוך ולוקח ברזל על מנת להעלות אותו ולא אומר 'אני רוצה שהכוח שלי יהיה ממני ולא ממקור חיצוני' זה לא סמים, זה ברזל שהגוף זקוק לו! זה לא סמים, זה סרוטונין שהגוף זקוק לו! (ומייצר בעצמו!!!)
2. אפשר ללכת לרופא משפחה, אבל אישית הייתי מעדיפה רופא פסיכיאטר. הוא לא רק 'רופא נפש' למרות שזו אכן חלק מההתמחות שלו. זו פשוט ההתמחות הכי נרחבת בנושא השפעת חומרים שונים על הפעילות העצבית במוח, ולכן הסיכוי שלו הלגיע להתאמה מושלמת הוא הכי גבוה. למה לא להרוויח שרות מהטוב ביותר?!
3. אם באמת יש משהו בלדבר על זה – אולי תנסי, קודם כל בינך לבינך, למקד מה יש בשיחה על הנושא שמכביד עליך. אחר כך כבר תוכלי להחליט אם את רוצה לדבר על זה עם המטפלת.
ושתהיה לך הרבה הצלחה, ס"ד בהחלטה הכי מיטיבה בשבילך!
פעילה בקהילה
כדורים הם לא רק כמו לקחת ברזל….
יש להם תופעות לוואי..
ולטווח רחוק הם עושים נזק!!! (כן, גם רק SSRI פשוט שרופא משפחה נותן..)
הם הרבה פעמים הצלה!!
לפעמים חייבים אותם!!
אבל כשלא צריך
אז עדיף ללמוד כלים אחרים להתמודד עם החרדה או העצב…
כלים שישארו איתך לכל החיים
ולא רק תרופה שכשההשפעה שלה נגמרת אז הכאב הרבה יותר גדול ופוצע…
(מקווה שלא הלחצתי אף אחת…
אבל אני כותבת מנסיון אישי כואב מידי… שלא רוצה שאף אחת אחרת תפגוש לעולם!)
פעילה בקהילה
ואגב
גם הפסיכיאטרים משתמשים בניסוי ותעיה…
אין להם באמת הוכחה שחסר משהו…
מנסים ומנסים עד שמשהו עובד…
ותיקה
נכון מ, את צודקת.
יש כדורים שלטווח רחוק גורמים נזק (ויש רופאים שלכן מהתחלה יימנעו מלתת את הסוגים שעם הזמן מתחילים לייצר תופעות לואי),
המחסור בסרוטונין לא ניתן לבדיקה חד משמעית,
הוא עשוי לנבוע ממקור ביוכימי חד משמעי – שאז התרופות חיוניות, ויכול לנבוע ממצוקה רגשית, שאז טיפול רגשי ישחרר את המצוקה ובעקבותיה רמת הסרוטונין תחזור לתיקנה. גם במקרה כזה זה יכול להיות עם טיפול זמני תרופתי שיקל על התהליך ויכול להיות בלעדיו, הכל תלוי במקרה המסוים ובהעדפות האישיות – במקרה בו אין מוחלטות של הצורך.
ונכון מאד שגם במקרה שיש איתותים שמעידים (לכאורה) על מחסור בסרוטונין שנובע לכאורה ממערכת הורמונלית משובשת ולא ממקור רגשי, גם אז נכון ויעיל ומיטיב להיעזר במקביל בטיפול רגשי.
ונכון גם שהתאמת התרופה האידיאלית עשויה לקחת זמן.
הכל נכון – לכן כל כך משמעותי ללכת לרופא מקצועי מאד שייתן את הדעת על כל הנתונים הנכונים האלו ולא רק ידביק תרופה לסימפטום (ויש גם רופאים שמסוגלים לומר – במקרה הזה לכו לטיפול רגשי, אין צורך בטיפול תרופתי!).
רופא כזה הוא ספץ, בעיני, כי הוא מתבונן על האדם לא רק דרך הפריזמה של המרשם שהוא יכול לתת אלא בהסתכלות הרבה יותר מקיפה (ואלו בד"כ גם הרופאים שלא ינסו את התרופות בזו אחר זו כמו תוכי, סליחה על הבוטות, אלא עם היכרות מעמיקה יותר של המנגנונים המדויקים והתאמה הרבה יותר חדה), ולכן הם הרבה יותר מומלצים, בעיני.
חברה תורמת
מסכימה עם זה שההשוואה לברזל אינטואיטיבית אבל לא ככ מדויקת
כי ברזל בא למלא חוסר שאפשר למדוד בבדיקת דם, ו SSRI לא מכניס סרוטונין לגוף והוא גם לא מדידסתם ככה בפשטות,
סרוטונין הוא מוליך עצבי שזה חומר שהמוח מייצר בעצמו ומשמש להעברת מסרים בין התאים במוח
הוא קשור גם לוויסות מצב רוח, שקט ואיזון רגשי.
לפעמים מה שיש במוח פשוט לא מספיק כדי שהמערכת הזאת תעבוד טוב, ואז מרגישים חרדה, עצב קושי לתפקד וכו…מה שהתרופה עושה זה בעצם לעכב את הספיגה החוזרת, כך שהסרוטונין שהמוח כבר מייצר נשאר פעיל יותר זמן ועושה את העבודה טוב יותר.
מה שעזר לי להתחיל לקחת כי אני גם התנגדתי מאוד כי פחדתי שאני לא אהיה אני ואני אהפוך לבן אדם מעורפל ומסומם
זה רק להכניס לראש את ההבנה שזה לא סם או חומר זר אלא פשוט עזרה למוח להשתמש טוב יותר במה שהוא עצמו מייצר.ובינינו, הכי מתסכל בנושא הזה שזה לא ודאי ואין בדיקה שמוכיחה חסר או מינון מדויק כמו ברזל
ולכן הרבה פעמים זה הלוך ושוב בין מינונים ותרופות.חברה תורמת
מסכימה עם הרבה דברים שנאמרו כאן, לא רוצה לחזור עליהם.
פעמים רבות תרופות יכולות להיות משנות חיים – לא פחות. רק שכמו הרבה דברים משני חיים אחרים, דרוש לפעמים אומץ כדי לקחת אותן. למה? בגלל כל מיני חששות של סטיגמה, שאני לא אהיה אני, שלא אהיה תלויה בכדור (והאם במצב הרוח שלך את לא תלויה?), וכו'.
לגבי תופעות לוואי שכתבו – גם לברזל יש תופעות לוואי – מאוד לא נעימות.
כמו להרבה דברים 'טבעיים' שאנחנו לוקחים (כי הרי גם הטבעי עבר תהליכי עיבוד, מיצוי, הוספת חומרים נוספים וכו') יש תופעות לוואי!
חשוב לדעת, שגם לחרדה ודיכאון, או סתם סטרס, יש תופעות לוואי! הורמונים שהגוף מייצר בעודף (כגון קורטיזול, אדרנלין וכו') וברמה הזאת הם רעילים לגוף, גורמים לו נזק ופוגעים בפעילותו התקינה.
תופעות הלוואי של התרופות פעמים רבות חולפות תוך כמה שבועות, ואם לא – תמיד אפשר להחליף. חלק מהתרופות אפשר גם לקחת בהריון ובהנקה – בהתייעצות עם מרכז טרטולוגי שמרכז את המחקרים בנושא. כך שאם זה רלוונטי צריך ליידע את הרופא שאליו פונים.
לגבי התחושה ש'אני לא אהיה אני', שוב, אם תרגישי כך (ממש לא מחוייב המציאות!) תמיד תוכלי להחליף.
מה שכן חשוב לדעת, שאם יש תופעות לוואי או צורך אחר להפסיק את התרופה, צריך לעשות זאת בהדרגה.
לגבי מה שנכתב כאן – פסיכיאטר או רופא משפחה. הרבה אנשים מרגישים יותר בנוח לפנות לרופא המשפחה, וזה בסדר להתחיל כך, אם רופא המשפחה מרגיש בנוח לתת את התרופה. אם מרגישים שהתרופה שרופא המשפחה רשם לא מתאימה, אפשר לנסות לפנות לפסיכיאטר. נכון שגם שם יכול לקחת זמן עד ש"עולים" על התרופה הכי מדויקת, אבל יש לו טווח רחב יותר של תרופות שהוא יכול לרשום (שוב, ברמת האקמול, כמו שתמי כתבה), וכמו שנכתב כאן גם ניסיון בהתאמת התרופה המדויקת לכל מצב.
יתרון נוסף של פסיכיאטר הוא שאפשר גם ללכת פרטי, למי שמעדיפה שלא יהיה תיעוד.
קשה לי להאמין שרופא המשפחה או כל רופא אחר יתן כזאת תרופה בהתכתבות… לדעתי הוא ירצה לוודא שהמצב אכן מצדיק אותה.
הרבה הצלחה ובריאות טובה!
פעילה בקהילה
עד שלקחתי כדורים הייתי בן אדם אחר. לא הייתי רגועה, הייתי עצבנית, מוצפת, לא מבינה מה קורה לי ומה יש לי.
לעיתים היה לי דיכאון, ולעיתים מניה ואני לא זיהיתי אותם כבעיות שאפשר וצריך לפתור אותן.
הבום הגדול קרה לאחר שהיו לי מחשבות אובדניות, דבר שהצריך אשפוז בבית חולים.
שם נתנו שם לכל מה שקרה לי עד אז.
הם רשמו לי כדורים, זה לא היה מושלם. חזרתי הביתה מדוכאת, והרופאה שלי (בקופת חולים) עשתה שינויים.
השינויים שעשו לי הכדורים התחילו לעזור לי.
כיום לאחר 9 אשפוזים אני מאוזנת, מתפקדת פחות או יותר, מקבלת את עצמי באהבה ובחמלה, עכשיו נהייתי אני. בזמן של המניה והדיכאון – לא הייתי אני! וזה היה שנים ככה. עד שמצאו את השילוב המוצלח של הכדורים. חוץ מזה הרגשתי פתאום שמבינים אותי, ומי שלא הבין אותי אז, מבין אותי היום לאחר שקרא את הספר שלי: "בין הניתוקים".
פעילה בקהילה
לדעתי, הפחד יכול לנבוע מכמה מקורות:
בושה- עדיין קיים בציבור שלנו.
פחד מחוסר שליטה- כי חושבים שהכדורים משנים את המוח וכתוצאה מזה את הבנ"א.
פחד מהבלתי ידוע- לא ידוע מה תהיה ההשפעה של הכדורים.
פחד מתופעות לוואי- אם קוראים את העלון לצרכן, יש כאלה שחוששים שיקרה להם כל מה שכתוב שם.
ואולי יש עוד מקורות שאני לא יודעת.
פעילה בקהילה
סירי
את מכירה רופא כזה שאמר פעם למישהו שהוא לא צריך תרופות ושילך לטיפול ריגשי…
לא מאמינה שקיים דבר כזה…
אני ישמח לקבל שם אם את מכירה..
וגם אם יש כזה—–
אז זה אחד או שניים…..
רובם כותבים תרופות בלי להכיר את הבנאדם…
חברה תורמת
קודם כל בהחלט נתקלתי ברופאים שספציפית למקרה לא המליצו על תרופות אלא רק על פסיכותרפיה.
אבל כשהולכים לחנות רהיטים – יציעו לך רהיט.
כשהולכים לרופא – הוא משתמש בכלים שיש לו ומציע תרופות פעמים רבות.
אני לא רואה בזה דבר פסול.
תרופה הוא עוד כלי שיש לקב"ה בעולמו לעזור לסבל של האדם שפונה.
כמו שאם לאדם יש עודף כולסטרול או יתר לחץ דם, רופא המשפחה יציע להם תרופות לטפל בזה. האם יש אפשרות לטפל באמצעים אחרים? ודאי שאפשר לנסות תזונה, פעילות גופנית ושינויי אורח חיים כאלו ואחרים, אבל פעמים רבות רופא לא יציע זאת, כי זה לא תחום ההתמחות שלו, וגם כי פעמים רבות תרופות הן הדרך הכי מהירה לעזור.
מעבר לכך, תרופות פעמים רבות תומכות בפסיכותרפיה, ויש לא מעט מטופלים שללא תרופות לא מסוגלים להשתמש בטיפול בצורה מיטבית. כמו שבפרוצדורות רפואיות מסוימות יש צורך בטשטוש או הרדמה מקומית או מלאה, כדי שהפרוצדורה פחות תכאב או לא תכאב בכלל, וניתן יהיה לבצע אותה.
לפעמים צריך את התרופות באופן זמני כדי שהטיפול יצליח לעבוד, ויש לא מעט מטופלות שבוחרות להמשיך עם הטיפול התרופתי פשוט כי איכות החיים שלהן הרבה יותר טובה איתו. אז למה לא בעצם?
האם כל מטופלת שמגיעה אלי תישלח לרופא (משפחה או פסיכיאטר) כדי לקבל טיפול תרופתי? בפירוש לא! וגם אם כן, לא תמיד מיד. יש מטופלות שיהיו מטופלות רק בפסיכותרפיה ויש כאלו שבשלב כלשהו אציע לה לפנות לרופא, בשיח איתה ובבחירה שלה, כדי לבדוק את האופציה.
קבלת טיפול תרופתי היא לא 'כניעה', לא 'דחיפת תרופות', לא 'התמכרות' וכל מיני מושגים אחרים ששמעתי (יש קבוצה ספציפית של תרופות ממכרות, ובד"כ רופאים לא ממליצים לקחת אותן לטווח ארוך, אלא רק מדי פעם).
כשרואים זאת כך זה הרבה פחות טעון, ואפשר לקבל החלטה עניינית לשם שיפור איכות החיים.
חבל שבגלל כל מיני דעות קדומות וסטיגמות אנשים נמנעים מלקבל את העזרה שהם זקוקים לה.
פעילה בקהילה
הי שבי.
אני כל כך מזדהה עם הפחד.
שתדעי שכנראה הפחד הוא רגשי, ולכן לא יועילו עצות שכליות, כמו- זה רק כדור/ זה כמו בעיה גופנית וכד'.
גם לי היה פחד שהכדור ישנה אותי, היום אני מבינה שזה היה כשעדיין לא הרגשתי 'אני'. עדיין לא התחברתי לעצמי, ולכן כל דבר הפחיד אותי שיערער יותר את ה'אני' שלי. היום, כשאני אני, מחוברת לעצמי יותר, זה לא מפחיד אותי כבר.
מה זה יעזור לך? עצם הידיעה על זה אולי.
הבושה על זה- כנ"ל, גם אני הרגשתי בושה איומה, וזה נבע מזה שהרגשתי בעצמי לא נורמלית, ולקחת כדורים זה מאשר את זה שאני 'לא נורמלית'. היום, שאני מאמינה שאני נורמלית, הבושה נעלמה, אני עדיין לא יספר על זה, אבל ביני לבין עצמי זה בסדר.
אם את רוצה לעבוד על זה, אולי תחזקי בתוכך את ההרגשה שאת נורמלית, שהבעיה שלך היא רק משהו חיצוני שנבע מדברים חיצוניים. זה לא משהו לא תקין בעצמך.
וגם אם את לוקחת כדור, עדיין נשאר הרבה עבודה עצמית, כך שבכל מקרה הכדור עוזר רק להחזיק את עצמך, עד שבעז"ה השינוי יבוא מתוכך. בהצלחה!
פעילה בקהילה
סירי, אני מוחה על מה שכתבת!
אני עובדת במרפאה, ובצוות שלנו יש רופא פסיכיאטר, שבכלל לא ממהר לתת כדורים, אם הוא מתרשם שאין צורך, וממליץ מאד על טיפול רגשי, גם ללא טיפול תרופתי.
ומהנסיון שיש לי עם מטופלות שלי, הוא מקצועי, חכם ואחראי, ולרוב ההתרשמות שלו טובה.
אני מאמינה שיש עוד רופאים כאלה.
כדאי להיות זהירים, בודאי בפורום פתוח כזה.
פעילה בקהילה
בנוסף למה שכתבתי פה, נתקלתי בכמה וכמה מטופלות שהגיעו לטיפול בעקבות המלצה של רופא. וכפי ששירה כתבה פה, יש מטופלות שההמלצה של הרופא היא על טיפול רגשי ללא טיפול תרופתי, ויש כאלה שההמלצה עבורן היא שילוב. לכל אחת מתאים משהו אחר, בהתאם לתמונת המצב שלה, שמתקבלת מתוך שיח משותף. וכן, יש רופאים כאלה, וחבל ליצור סטיגמות שגויות.
חברה תורמת
מסכימה ממש!
בד"כ אני רק מהצד הקורא אבל עכשיו הרגשתי שאני חייבת להגיב…
אני הולכת לד"ר נגה שיפמן (היא מקבלת בתל אביב אבל זה נסיעה די קצרה מבני ברק)
קודם כל היא אנושית וחמודה ממש!!
ברמה שהייתי ממש לחוצה מהמפגש איתה לפני שהכרתי אותה
במפגש הראשון כמעט ולא הסתכלתי אליה…
במפגש השני כדי להקליל היא ישבה עם רגליים משולבות על הכיסא וזה עשה לי הרגשה ממש טובה ועזר לי לדבר איתה כי היא נתנה לי תחושה שהיא בגובה העיניים שלי….
ואמרתי לה שקשה לי לקחת כדורים אז היא המליצה לי על הרבה דברים אחרים.
כמו ללכת פעמיים בשבוע לטיפול ולככת לקבוצות של DBT אצל שירה צימרמן מי שמכירה… וגם לעשות פעילות גופנית…
וגם היא אמרה לי שמרגע לרגע בכלל לא נראה לה שאני זקוקה לכדורים
היא גם פסיכותרפיסטית והיא דוגלת בשיטה שטיפול פסיכיאטרי הוא לא רק כדי לתת כדורים
ואגב היא כותבת דוחות ממש מעולים לביטוח לאומי- מניסיון:)
בזמן האחרון היה לי תקופה קשה והחלטתי שאני כן רוצה לנסות כדורים לתקופה קצרה של חודש חודשים אז אני נפגשת איתה שוב בעז"ה השבוע ואני ידבר איתה על זה….
אפילו המטפלת שלי אמרה לי שהיא ממש שוברת מוסכמות על פסיכיאטרים…
אני אישית מרגישה שהיא ממש מקצועית ואנושית וכך קל לי לבוא אליה ולקבל ממנה…
המספר שלה
נגה שיפמן: 0543136682
הרבה בריאות ושמחה לכולן!!!!!
ותיקה
מ מ, כן, יש בהחלט גם רופאים כאלו. ספציפית הרופא שכרגע זכור לי ששמעתי שהמליץ במקרה מסוים להסתפק בטיפול רגשי היה ד"ר וש, רופא מצוין באמת, אבל כמוש כתבו כאן יש עוד כאלו.
וכמו ששירה כותבת – אין פסול ברופא שמציע טיפול תרופתי, זה הכלי שלו. אם כי ברור שרופא שיש לו את היכולת לראות מעבר לעדשה הצרה של המקצוע שלו הוא רופא מועדף עליי, גם במקרה שבו ברור שהולכים על טיפול תרופתי, בעיני זה מעיד על צורת הסתכלות רחבה יותר באופן כללי. גם רופא ילדים / עור / גסטרו וכל תחום שהוא, אני מעדיפה רופא שיכול להסתכל מחוץ למשבצת…
ורחלי – על מה מתוך מה שכתבתי את מוחה, בעצם? לא ראיתי שכתבנו משהו שונה – שתינו אומרות שאנחנו מכירות רופאים שלאו דוקא ממליצים אך ורק על תרופות אלא רואים את התמונה ומתאימים את ההמלצה לאדם המסוים – במה אנחנו חלוקות, לדעתך? אשמח לשמוע.
אילה – נשמעת טוב, הרופאה שנתת כאן את שמה.
ואגב, בארה"ב ככה זה עובד, פסיכיאטר הוא לעיתים קרובות (או תמיד?) גם פסיכותרפיסט. בארץ זה נדיר.
והעיקר לזכות להגיע לשליח הנכון! זה נכון בטיפול, וזה נכון ברופא. לא זוכרת כרגע את המקור אבל יש מקור כלשהו שמדבר על כך שכשנגזר על אדם סבל נגזר גם העיתוי שבו הוא ייעלם וגם השליח שדרכו תגיע הישועה – אולי מישהי כאן תדע להביא ציטוט, אז מאחלת לכולנו להגיע תמיד היישר לשליח שנגזר עלינו, בכל תחום שהוא…
Log in to reply.