טיפול יעוץ אימון והנחיה
מטפלות באומנויות, פסיכולוגיות, עו”סיות, מנחות, מדריכות, מרצות, מאמנות, יועצות, ברוכות הבאות! ... פירוט נוסף
מובילות:
- Organized by
-
-
שלהי חשוון
-
שלהי חשוון
סתיו הוא מזג עביר
זה קרה בלילה אחד.
היה חושך בחוץ. היה חושך גם בפנים. חושך שהאור הבוקע מהפלורוסנט, לא הצליח לגרש.
זה היה לילה, קצת יבש. ושום טיפות של גשם לא הגיעו לטהר את האויר, כנראה בגלל שהגיבורה לא כיוונה ב”תן טל ומטר”.
זה היה לילה. לילה חשוך וסמיך. אבל השעון שעל הקיר התעקש להצביע על השעה עשרה לחמש.
הגיבורה רצתה לגרש את החושך. היא חשבה, אולי, להכין ארוחת ערב טעימה. אולי ריחות של מרק בצל מוקרם, או לזניה במילוי פטריות, יצליחו להאיר לה קצת, טיפה. היא אפילו פתחה ספר מתכונים.
אבל בארונות של הגיבורה, לא היה קמח, ולא פטריות. ובמקרר לא היה שמנת, ולא חמאה. אפילו לא חלב.
היא החליטה להסתפק במועט. לטגן ביצים, לחתוך סלט.
אבל לא היה ביצים, ולא מלפפון. רק עגבניות. וחצי פלפל.
ובכזה לילה סמיך וחשוך, הדרך למכולת קצת מפחידה. ובשביל לבקש ביצים מהדלת הסמוכה, צריך להתנחמד.
ולא היה לה כח, לגיבורה.
לא להתנחמד, ולא שיתנחמדו אלייה בחזרה.
השעה חמש ורבע.
הגיבורה הושיבה את הילדים שלה סביב השולחן בסלון.
סתם, כי במטבח פרוסה מפה בשרית, שבשביל להוריד אותה צריך לשפשף כתמי מרק בסמרטוט, ולזרוק כוסות פלסטיק לפח, ולתמוה בקול למה חמש נפשות צורכות שתיים עשרה כוסות חד”פ.
הילדים של הגיבורה ישבו מסביב לשולחן. הם רבו ואכלו, ורבו עוד, ואכלו עוד, ורבו.
וניכנסו להם למיטות, בלי להתקלח.
והשעה הייתה שש. שש בלילה.
והיה לה משעמם, לגיבורה שלנו.
משעמם, למרות שבעיקרון אפשר לשטוף כלים בחלבי, או לצחצח כלי כסף, או למיין את העיתונים, או להפשיר את המקפיא.
היה לה משעמם, למרות שהיה אפשר לשלוף ספר קומיקס מהארון, או לצבוע מנדלות, או להתפלל ערבית, או להתקשר לחברה.
היה לה משעמם.
הבית שלה לא היה מסודר, ולא מאד מאד מאד מבולגן.
היא לא הייתה רעבה, ולא שבעה.
לא עייפה אבל ממש לא רעננה.
לא היה לה חם, וגם לא קר.
וככה הסתובבה לה הגיבורה, במעגלים גדולים בביתה הקט.
נכנסה למטבח, סיבנה שתי כוסות, והשאירה אותן, עטיות בכיסוי מקציף, על השיש.
הרימה עב”מ מן הריצפה, ושמטה אותו על השולחן.
דפדפה בספר מתכונים ושירבטה ממש בלי שים לב על איזה מרשם חשוב.
פתחה מקרר, סגרה.
מדלת המקרר נפלו הרבה דפים.
היא הרימה רק אחד מהם.
לא הסתכלה מה כתוב בצידו האחר.
חיפשה משהו שכותב, חיפשה עוד קצת, חיפשה עוד הרבה, בסוף מצאה.
ועל הסנטימטרים הפנויים של הדף הקמוט, כתבה כמה שורות.
אפורות. אפורות. אפורות.
כדי שאם יום אחד, יקרא אי מי את קורות יומה באותו לילה אפל של שלהי חשוון,
הוא יאנח לרווחה, ויאמר בקול טיפה פחות אפור : ”אה, גם אצלכם זה ככה.”
****************
גם אצלכם זה ככה? גם אצלי.
אני הולכת עם המשפט לכל מקום ומחלקת אותו בחינם. רואה את ההקלה בעיניים, בנשימה. אור חדש ניצת מולי, בדל של חיוך מחליף את בדל העצב. גם אצלי זה ככה, אני אומרת, גם אם אצלי זה רק כמעט ככה או ככה רק לפעמים.
כל כך פשוט לשמח אנשים, רק לתת להם קצת לגיטימציה, לספר להם שהם לא לבד בסיפור הזה, או בסיפור האחר, שזה בסדר וזה נורמלי וזה טבעי.
סתיו הוא מזג עביר וגם המסר הזה.
תעבירו הלאה.
כל הזכיות שמורות לשולמית אחותי המיוחדת:)
-
1 תגובה
-
אלופה אחת.
איך הצלחת להעביר את הימים האפרורים של הסתיו למילים ככ מבטאות את התחושה הזו של הריקנות שלא בא לי כלום וגם אם כן כבר בא לי משהו אז אין איך לבצעו.
ככ את לא לבד שם
הרבה כוחות לכל מי ששם לצאת מהקיפאון/דיכאון ולהתמקד ביש והטוב.
Log in to reply.
