של מי האחריות בטיפול?

[הדסה ש]

מי שחוותה חוויה כזו בפועל תדע להגיד לך שזה ממש לא חייב להיות דו צדדי.

יכול להיות שהמטפלת בהיי והמטופלת ממש לא מרגישה שזה זה.

מהסיבה הזו נכון לומר שהאחריות היא על מי שחווה את ההרגשה הזו….

[מרים סולובייציק]

למי שזה מפריע היא צריכה להעלות את זה בטיפול.

[אפרת שטרן]

לא חושבת שיש אמורה.

מצד המטופלת, אם היא לא מעלה זו זכותה כמובן.

אבל ממש כדאי לה…

לגבי המטפלת- אם היא חושבת שהיא לא מתאימה למקרה מבחינה מקצועית, כמובן שהיא צריכה להגיד.

תחושות וכו’- מאוד תלוי.

[אסתר פת]

תמיד האחריות היא שלי

אם מהצד של המטופלת

ואם מהצד של המטפלת

כל אדם אחראי לעצמו, לחיים שלו, לבחירות שלו

כן מצפה ממטפלת אחראית לעשות את זה

אבל מצפה גם מכל אדם שייקח אחריות על החיים שלו

[מרים ג]

בכללי, אין ספר הדרכה למטופלות (חבל…), ומה לעשות, הידע, המקצוע והתעודות נמצאים אצל המטפלת.

ולכן לדעתי (הלא מקצועית), למטפלת יש יותר אחריות לגבי מה שקורה בחדר, ובתוך כך גם לגבי הנושא הנידון.

[שושי ו.]

אין ספר הדרכה למטופלות

כמו שאין ספר הדרכה לחברויות למשל

זה דברים שמבינים עם נסיון החיים אין בזה כללים.

אפשר להוציא ספר הדרכה מה זה חברות טובה, ומתי יש לנתק את הקשר.

את חושבת שמישהי תנתק קשר כי ככה כתוב בספר???

[מירי]

ספר הדרכה נשמע כמו משהו קצת תיאורטי

אבל יש הבדל מאוד גדול, להבנתי, בין חברויות למרחב הטיפולי

חברויות זה תהליך שאנחנו לומדים לפתח מגיל אפס, בתיווך של הסביבה

ובמצב עולם האידיאלי, כשילד / מתבגר עדין בשלבי הלמידה של העולם החברתי, יהיה לו בשטח מבוגר אחראי שיוכל ללמד אותו איך לבנות קשר תקין, איך לזהות קשר שהוא לא תקין וכו’.

נכון, זה לא יהיה ספר הדרכה מובנה ומסודר, אבל יהיה שם תהליך של למידה והיכרות עם עולם החברה, עד למצב שבו הילד יקבל עצמאות בהקשר הזה.

בטיפול, לעומת זאת, זה עובד אחרת לגמרי. במיוחד אם נדבר על מטופל שלראשונה עובר תהליך טיפולי, אין לו כ”כ אינדיקציה להבין ולזהות אם התהליך עובד נכון או שמשהו לא תקין. ובשונה מחברויות, אין שם בסביבה את המבוגר האחראי, שהוא לא צד לקשר הטיפולי, ויכול לכוון ולהדריך. ולכן יש יותר סיכון שמשהו בתהליך יחרוק, והמטופל יחשוב ש”ככה זה בטיפול”…

[מרים ג]

אוף. באמת חשבתן שאני אלך לחנות ואקנה ספר הדרכה לפני שאפנה לטיפול?

התכוונתי פחות או יותר למה שמירי כתבה.

מעבר לזה שלא למדנו את זה מגיל אפס, זה נושא די עמום ועלום. חברותייך בדרך כלל לא ישתפו אותך מה הלך אצלם בטיפול, כמעט לא תמצאי ספרים (עלילה) שהתוכן תכלס נותן לך הבנה מה באמת הולך שם, וגם אחרי שעברתי על המון דיונים פוריים פה בקדם, טרם הבנתי מספיק מה זה באמת טיפול, ומה אמורה לקוחה לעשות כשהיא נכנסת לקליניקה. מבטיחה לכן שניסיתי.

ציטטתי לעצמי פעם משפט שמישהי כתבה (נראה לי אסתר פת) שהגעתי למסקנה ששורה תחתונה של כל הדיונים פה, “מה זה טיפול” זה בערך זה:
“חוויה של מבוגר שאוהב ומיטיב, שאכפתי, שרואה אותו, שמכבד אותו, שדואג לו”

קראתי גם ספר שהתיימר להיות ספר שמעלה את הנושא על השולחן, ונותן הבנה מה זה טיפול, גם שם לא הבנתי כלום.

חוץ מזה שהמטפלת “נוכחת”, “נותנת לקול שלך להדהד” ו”להספג בקירות”.

מה אגיד לכן, לא משכנע.

[רחל פישביין]

אני חושבת שבד”כ לקוחה שניגשת לטיפול מתוך רצון לעזור לעצמה (ולא כי מישהו שיכנע אותה שהיא צריכה), אין לה שאלות מה עושים כשנכנסים לקליניקה.

ואם היא לא יודעת מה להגיד, המטפלת אמורה לכוון אותה.

זה הדבר האחרון שהיה מטריד אותי בתור מטופלת פוטנציאלית.

[ג. א.]

כשיש לך תקיעויות בחיים ורגשות שקשה לך להתמודד איתן,

ואת בנ”א שמודע לעצמו ולא מוכן להעביר את החיים בצורה אחת כשהם יכולים להיות טובים יותר –

אז את פשוט קמה ופונה לטיפול ושם מעלה את התקיעויות והסבכים ומשם הכל מתגלגל…..

אבל אם טוב לך ושמח, לא רואה צורך בשינוי, והשאלה שמטרידה אותך היא מה נעשה בטיפול –

אז למה לך?

טיפול זה תהליך מדהים שדורש הרבה זמן כח אנרגיה וכסף וצריך לבוא אליו ממקום רצוני ונצרך

ו…תקראי קצת מאמרים בטיפולנט או בפסיכולוגיה העברית או אפילו בקשי מGPT להחכים אותך

זה ים, ים של משמעות לכל אקט שם בחדר ותהליך פשוט מדהים

בתהליך טוב – הנפש עוברת מוטציה

מוצאים את כל החלקים מדברים עליהם ובונים יחד מארג מדהים שהופך אותך לבן אדם כל כך הרבה יותר טוב ורגוע

[שושי ו.]

יש את הספר של אבא של מיה קינן,

הוא נותן איזה הבנה, לדעתי מה זה טיפול

[שרה לרנר]

ספרים מומלצים מאוד!

(קניתי אותם לבעלי, כי הוא יותר מתעניין בתחומים האלה ממני. אבל בסוף גם אני נשאבתי…)

[שושי ו.]

כי את יוצאת עם תובנות

גם בלי קשר לטיפול

[ה]

אני חושבת שזה אחריות המטפלת,

המטופלת מגיע לטיפול במקום נואש היא חייבת עזרה, לא כ”כ מהר היא רצה לטיפול,

ולכן הרבה יותר קשה לה להגיד – לא – זה לא זה, כי מה היא תעשה עכשיו ? למי היא תפנה??

עד שהיא מצאה מישהי שאולי תעזור.. איך היא תמצא אחרת יותר מתאימה???

אישית הייתי בטיפול, הרגשתי שלא זז, אמרתי למטפלת, אז היא הסבירה לי שזה תהליך לוקח חצי שנה לפחות עד שיש שינויים והטיפול עצמו הוא כשנה וחצי.

חטפתי שוק, לא זה בכלל לא התאים לי, הייתי צריכה כלים מיידים לטיפול בהתעללות, לא טיפול שיעזור עוד שנה וחצי…

החלטתי לעזוב, לא מתחרטת בכלל,

אני חושבת שזה דבר שבאחריות המטפלת להסביר בתחילת התהליך, באיזה שיטה היא עובדת, כמה זמן לוקח לשיטה לעזור, להסביר שיש גם שיטות אחרות..

מהיכן המטופלת אמורה לדעת???

[אסתר פת]

ה, אני מצטרפת לדעתך, חושבת שכדאי שכל מטפלת בתחילת התהליך תסביר קצת על הגישות השונות, תסביר מה הדגש בגישה שהיא מטפלת בה ותתן איזה צפי והסבר לתהליך העתידי

[סירי גולדמן]

יש כאן שתי שאלות,

של מי האחריות להגיד: הי, זה לא מתאים ולא רואים תוצאות בשעה שכבר היו אמורות להיות.

האחריות הזו היא של המטפלת. המטופלת כמובן יכולה ומוזמנת להעלות את השאלה הזו אם וכאשר היא עולה לה, אבל המטפלת לא אמורה לחכות לה, ואם יש לה פקפוק באשר לתועלת או להתאמה היא אמורהה להעלות את זה. בזהירות, בתשומת לב לכך שיתכן שעבור המטופלת מתאים דוקא הקצב האיטי שבו מתנהלים הדברים – גם אם היא רגילה לקצב מהיר יותר, אבל כן אמורה להעלות את זה, בעיני.

ושל מי האחריות להגיד: מרגיש לי לא טוב בשבילי. חד משמעית, מטופלת שמרגישה כך אמורה להלעות את זה ו/או לקום ולעזוב. בעיני אין מקום לאמירה ‘ככה זה בטיפול’ כי טי]ול נועד לעשות טוב, ואם הוא עושה רע אז- מה עשינו??? ואני לא מדברת על הצפה וסערה שיכולים לגרום לפעמים גם קושי. נכון, טיפול עשוי להיות לא תמיד רק קל ונעים, אבל הוא חיב להיות מיטיב! ואם הוא עושה ‘רע’, אז הוא ‘לא’, פשוט לא!!

[ברוריה]

מסכימה לגמרי

עם כל מי שחושבת שצריך הדרכה

כי מאיפה מטופלת אמורה לדעת שיש אפשרות להביא כעס….

שאפשר גם לומר דברים שסיטואציות אחרות הן חסרי טאקט

חושבת שהדוגמה על חברויות זה ממש לא דומה, ואפילו אולי זה דווקא מה שמפריע

כי למדנו וספגנו את זה מהסביבה ראינו איך מבוגרים גדולים מאיתנו מתנהגים

כשאמרנו משהו לא מתאים הסבירו לנו שזה לא מתאים… וכו’

ודווקא זה גורם לנו להעתיק את צורת התקשורת הזו לטיפול

כשכאן זה בדיוק הפוך לפעמים…

דברים חסרי טאקט (לפעמים אפילו נדרשים עבור הטיפול, רצויים…

זה מערכת יחסים שלא דומה לשום דבר שהכרנו קודם

אז אם לא יסבירו איך מתנהלים שם,

אפשר לחכות ולאט לאט לאט לאט תבנה ההבנה

ככל גם שהיחסים הקודמים היו פגועים, המטופלת פחות תדע שאפשר להביא דברים

בשונה מהחיים, שגם קושי שלא קשור לבעיה הספיציפית בשבילה באה, כלומר אפילו כמו שהעלו פה את השאלה

באשכול אחר, מה עושה מטופלת שקשה לה בטיפול כשבחוץ היא ‘מוצלחת’

היא לא ידעה ולא חשבה שזה גם דבר שמביאים לטיפול…

חשבתי פעם לעשות ‘מדריך למשתמש…’ אולי עכשיו זה יקרה

[ג. א.]

אבל זה גם אחריות של המטפלת

להסביר ולתווך למטופלת את הסביבה הטיפולית

אני זוכרת את הפעם הראשונה אצלי שיצאתי מאוד מאוכזבת מהתנהלות מסוימת שלה, התחרבשתי עם עצמי רבות עד שהחלטתי לקבוע פגישה נוספת ובפחד ענק והרבה התנצלויות – אמרתי לה את הענין

ואז היא ישבה והסבירה לי שהיא מחכה לזה! היא רוצה לשמוע ופה בטיפול מעלים ה כ ל כי פה זה מעבדה למה שקורה בחוץ, היא פה לשירותי בלבד ואני לא צכירה לחשוש עליה ולהגן עליה!ואם משהו יכעיס או יפגע בה – היא תעשה עבודה עם עצמה – אבל היא פה לשירותי.

היא תיווכה לי בצורה כל כך יפה וברורה את הענין שבטיפול אני מי שאני והקשר שלנו ידובר הרבה על כל צדדיו הטובים ומיטיבים וכולי

[שושי ו.]

נשמע שהיית אצל מישהי טובה ממש

[Heni .]

במילים מקצועיות יותר 🙂 דיברתם על 2 מונחים:

תאום ציפיות

חוזה טיפולי

זה דברים שאמורים לדבר עליהם בתחילת הטיפול, ובהמשך הטיפול להרחיב להעמיק ולחדד בהתאם למה שעלה.

וכמובן שבאינטייק ( הפגישה הראשונה לפני הטיפול ) צריך לשמוע למה המטופלת באה והאם השיטה שלי מתאימה לה.

וברור שזה מורכב לבוא לטיפול על ריק… כי איך תדעי מה זה.