תואר שני טיפולי מומלץ?

[רחלי]

אם היא מחפשת ריווחי, ממליצה לה לחפש תחום אחר…

[א ג]

למה?

איזה תחום?

[חיה חיה]

זה מעניין מה שאת אומרת.

כי בחשבון פשוט של 5 מטופלות ביום יוצא הכנסה ברוטו של 35,000.

גם אם תורידי מע"מ, הדרכות, קליניקה עדיין תישארי ביד עם 20,000 נטו לפני מיסים.

[גיטי לנדסמן]

יודעת כמה מתוך המטפלות שיש בשוק ממלאות יומן של 5 ימים בשבוע X 5 לקוחות?

[חיה חיה]

אלו שעם הכשרה קלינית אין אצלן תורים…

לפחות ככה זה בירושלים, יש רשימות המתנה ולקח לי כמה חודשים עד שמצאתי מישהי פנויה.

ואלו דווקא המטפלות שאין להן אתר ולא ייעוץ שיווקי וכד'…

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

תקראי את התגובות שכתבתי בהמשך ואולי תביני למה זה כך (ברוב המקרים). כשמטפלת אומרת "הקליניקה שלי מלאה", היא פעמים רבות לא מתכוונת לכך שיש לה 25 מטופלות בקליניקה. זה מספר שלרוב בלתי אפשרי להחזיק. היא מתכוונת שהשעות שהקציבה לעצמה לעבוד בקליניקה מלאות, וכנראה שהיא עובדת גם במקום ציבורי.

[ת]

אם היא למדה חנ"מ בתואר ראשון ומחפשת תחום טיפולי שלא דורש הכשרה ממושכת מידי-

הייתי ממליצה לה על תחומים כמו טיפול באמצעות אמנויות, או טיפול במוזיקה,

יש לה באונו, תלפיות תכניות לתואר שני בתחומים האלה.

[רחלי]

הסבר: 1. מי שרוצה לעסוק בטיפול למטרות רווח, עדיף שלא יהיה מטפל. כמובן שאין הכוונה שמטפל יעבוד בחינם, ואפילו חשוב מאד שתהיה תמורה מספקת. אלא שהשאלה מה המטרה הראשונה… 2. מאד קל לעשות חשבון כמה אחרים מרויחים, בפועל זה לא מכרה זהב. לא אפרט פה כמה הוצאות יש למטפל, ומה נשאר לו (וזה בלי לחשב את מה ששילם והוא משלם עבור למודים). רק אכתוב, כי טיפול זה לא "פס ייצור", זה דורש מאתנו מאמץ נפשי רב, ולכן יש גבול למספר המטופלים שניתן לקבל. לפי דעתי מי שממלא את היומן שלו יותר מידי (ואפשר להתווכח מה זה יותר מידי…) יצא שכרו בהפסדו (או בהפסד למטופלים שלו).

[שרי מאיר]

אני מצטרפת לתגובתה של רחלי ורוצה להרחיב- מטפל מוסמך לא מתחיל מיד לעבוד עם מטופלים פרטיים. בוודאי לא 5 ימים בשבוע! מתחילים בעבודה במקומות ציבוריים, זה חיוני להתמקצעות, לבנית העצמי המטפל והזהות הטיפולית . גם המרצים בלימודים מדברים על כך. ולכן חשוב מאד להיות מודעים לכך שבתחילת הדרך, ולא רק…במשך תקופה לא קצרה, המשכורת לא גבוהה בכלל ורחוק מכך…מטופלים פרטיים מתחילים לקבל בהדרגתיות ובזהירות.

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

מצטרפת לשתי התגובות הקודמות, ומוסיפה שגם מטפלים ותיקים מאוד, כמוני, לרוב יבחרו לעבוד נתח לא קטן במגזר הציבורי. חוויית ההחזקה של המטפל שונה מאוד במקום כמו מרפאה לעומת הקליניקה הפרטית.

בנוסף, החישוב שלך לא נכון. כי לא כל שעות העבודה מוקדשות למפגש עם מטופלים. יש חלק לא מבוטל שמוקדש להדרכות, השתלמויות, התייעצות עם קולגות, כתיבה, חשיבה על המטופלים ועוד.

רוצה להדגיש שוב את מה שנאמר כאן שטיפול אינו פס ייצור, לא יכול להיות סרט נע, אחרת זה מאבד ממשמעות הטיפול. כמטפלות אנחנו מפנות חלק גדול מהנפש שלנו עבור המטופלים, חושבות אותן ונושאות איתנו את הכאב שלהם. פעמים רבות מדובר במצבים מאוד לא פשוטים, לפעמים מורכבים ביותר, וכבני אדם אנחנו מוגבלות ביכולת שלנו לשאת את כל זה בתוכנו.

עצם החשיבה להכנס לתחום טיפולי כדי להרוויח סותרת את הטיפול. ברור שאנחנו לא יכולות ולא צריכות לעבוד בחינם, אבל כפי שנאמר כאן, מי שמחפשת רווחים, עדיף שתפנה לתחום אחר.

לעניינינו, אם את שואלת עניינית על איזה תואר שני אני ממליצה, ייתכן שתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית הוא הפרקטי ביותר, וקיימות תוכניות השלמות לתואר שני עבור אלו שלמדו תואר ראשון. צריך לברר האם יש גם תוכניות חרדיות כאלו – אני לא בטוחה.

אם לא, כמובן שיש תארים בטיפול בפסיכודרמה, אומנות, וכו'.

הרבה הצלחה!

[פרח]

מסכימה להרחב על ההחזקה של המטפל

במה שונה החזקה בשירות ציבורי לקליניקה פרטית?

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

במגזר הציבורי, באופן תקין, אמורים להיות:

הדרכה

ישיבת צוות סדירה

מנהל מקצועי, איש מקצוע בכיר, שאפשר להתייעץ איתו ושנושא גם הוא את האחריות למקרים

הדרכה

השתלמויות

עדכונים לגבי התפתחויות רלוונטיות

מזכירה שמתכללת את העניינים האדמיניסטרטיביים,

וכו'.

לכן מטפלים שעובדים גם במגזר הציבורי הם מקצועיים יותר, יש מי שעוקב אחרי העבודה שלהם מחד ומעשיר אותה מאידך.

בקליניקה פרטית אין כמעט החזקה. זה כל מטפל וההדרכה שהוא קונהאו לא קונה, השתלמויות שהוא הולך או לא הולך. אין מפגש תדיר עם קולגות שגם בו אפשר להתייעץ, אין ישיבות צוות, וכו' וכו'. אין מי שעוקב אחרי מקצועיות המטפל.

ולכן לא כל מקרה אפשר להחזיק בקליניקה הפרטית. בדרך כלל מקרים מורכבים יותר מתאימים יותר למגזר הציבורי, ואז, למשל, יש פסיכיאטר שגם הוא מטפל במטופל (בשאיפה), אפשר לקיים ישיבות צוות בהשתתפות הפסיכיאטר ולפעמים גם מטפלים אחרים שמכירים את המטופל, יש צוות בכיר ובכלל צוות רב-מקצועי שעוזר בחשיבה על המקרים המורכבים, וכו'

(יש עוד סוגיות שנוגעות להבדלים בין השניים, אך אין המקום כאן לפרטן).

מטפל שעובד במגזר הציבורי מקבל את כל אלו בחלק משמעותי של העבודה שלו (הציבורי), ולכן יכול להחזיק גם קליניקה פרטית במינונים משתנים, כל אחד לפי הפניות שלו. הוא מעורה עם אנשי מקצוע אחרים ולכן יכול להתייעץ איתם בעת הצורך, ולא רק בהדרכה שלו.

מעבר לכך, במגזר הציבורי יש אפשרות להתקדם לתפקידים בכירים יותר, כמו הדרכה, ניהול וכו', שמאוד מקדמים מקצועית.

למרות ניסיוני הרב מעולם לא עבדתי רק בקליניקה הפרטית. המרפאה הציבורית שבה אני עובדת כבר שנים רבות (בנוסף למסגרות אחרות בהן עבדתי) מעניקה לי מסגרת מכילה ומחזיקה, דבר שמאוד חשוב כשאני צריכה להחזיק נפשות אחרות.

שלא לדבר על כך שהחישוב שהוצע כאן לגבי המשכורת פשוט לא נכון. הוא לא לוקח בחשבון ביטולים, חופשות, חגים, ימי מחלה, וכו'. וזה כמובן בהנחה שהצלחת למלא קליניקה עם כל כך הרבה מטופלים.

[פרח]

תודה שירה .

זה ממש מעניין ומסקרן לקרוא על החלטות שיש למטפלים …
תודה שנתת לי הצצה 🙂

[תמי רייך]

@shirabar תודה

החכמת אותי (כמטופלת)

אם יורשה לי לשאול, מעניין אותי כמה מטופלים מטפלת אחת יכולה להחזיק במקביל לדעתך?

בסוף זה המון תוכן נפשי שמוחזק אצלה במקביל.

[שירה בר -פסיכולוגית קלינית]

נכון ולכן זה צריך להיות מאוד מוגבל בעיניי. פרנסה זה דבר חשוב, אבל לא הכל בחיים זה כסף. צריך לזכור שיש כזה דבר: "עושר שמור לבעליו לרעתו" (מקווה שהציטוט שלי מדויק).

לא יודעת לומר לך כמה מטופלות נחשב סביר. זה נורא תלוי כל מטפלת כמה היא יכולה להכיל, איזה סוג מטופלות יש לה, האם חלקן מורכבות מאוד? כמה הדרכה היא לוקחת, מה מצבה בחייה האישיים, כמה יש לה אפיקי התאווררות שלה, ועוד. למשל, כשהילדים שלי היו קטנים מטבע הדברים הייתי צריכה להיות יותר פנויה לבית, ולכן הייתי מאוד מוגבלת במספר המטופלות שיכולתי להרשות לעצמי לקבל.

מעבר לעבודה במגזר הציבורי, יש גם כאלו שעוסקות בהוראה, וזה משהו אחר לגמרי. גם שם, הייתי בודקת: האם למטפלת יש תואר שני? האם היא מלמדת במוסדות מוכרים? האם היא נוהגת בצורה אתית ולא מקבלת מטופלות שיש לה קשר מקביל איתן או שמכירות זו את זו, כמו תלמידות שלה, או שהמטופלות ביניהן קרובות משפחה, שכנות, קולגות, וכו'?

בכל מקרה כשבוחרים מטפלת צריך לבדוק את מה שכתבתי בפיסקה הקודמת.