למה מודדים אותי לפי המשכורת שלי? למה?????

[Yael G]

מסכימה איתך כל כך

ואחדד מכיוון אחר

למה בכלל אנחנו מודדות את עצמנו לפי המקצוע שלנו?

למה, באמת, למה אני מרגישה כבוד כשאני אומרת שאני מתכנתת?

מאיפה זה בא לי ?

הרבה יותר מכבד בעיניי שאני אשת אברך!!

בעלי יושב ולומד!!!! בכוילל !!!!!!

יש לי ילדים !! ב”ה !!! מקסימים, מחונכים (או בדרך להיות כאלו 😉 ) !!!

הם החיים שלי, הם הגאווה שלי

הם דור ההמשך שלי

העבודה שלי היא רק סעיף אחד מתוך החיים שלי (אמנם תופסת זמן רב ממנה אבל עדיין…. היא לא אני)

למה כששואלים אותי “ספרי על עצמך” או “מה את עושה היום”

אני עונה – מתכנתת, עובדת בהייטק

למה אני לא עונה – אני אשת אברך , מגדלת ילדים לה’ ולתורתו ,

למה בכלל שואלים אותי מה אני עושה?

אם אני חושבת שניה איך אני פוגשת חברה ישנה

היי שלום מה שלומך שנים לא פגשתי אותך, אז מה את עושה היום, איפה עובדת?

אולי למישהי תהיה תשובה ….

[ריקי ריקי]

מעניין לשמוע מתכנתת שאומרת שהיא מרגישה כבוד לומר שהיא מתכנתת

אני לא מתביישת בעצמי, אבל כשיושבים סביב שולחן ויש כמה נשים עם כזה כבוד, ועוד אחת שהכסף נוטף ממנה, זה קצת מקטין…

[ה]

אני חושבת שאם מודדות לפי מה אנחנו עושות,

אז כן אני גם אמא,

גם נשואה

גם עובדת

גם מתנדבת

ואז זה משנה אם אני נשואה או לא, אם יש לי ילדים או לא, אם אני עובדת ובמה, או לא…

אבל אם אני אני, בגלל המידות שאני עובדת עליהן והנסיונות שאני מנסה לעמוד בהן, אז זה באמת לא משנה במה אני עובדת ובמה הסביבה.

[ש. ל.]

זה חלק מהניסיון של היום, ההסתכלות החיצונית שלנו על כל דבר…

במקום להעריך את המהות שלנו הפנימית אנחנו נתפסים למדדים חיצוניים, זה פשט קל יותר להרגיש שווה בגלל העבודה שלי, זה לא דורש ממני יותר מדי ביומיום,

הרב יחיאל יעקובזון מדבר על זה הרבה בהרצאות שלו, ממליצה ממש לשמוע

[מרים ג]

בכנות, את חושבת שהגיסות שלך סביב השולחן, שהעיפו משפטים לגבי הרמת חיים, לא חוות רגעים או ימים או תקופות של “חלושעס”?

סוגיית הערך העצמי פוגשת את כולנו, כל אחת בדרכה ובנתוני חייה, ויסודה בדפוס חשיבה השוואתי שרבים ורבות מתמודדים איתו ברמה כזו או אחרת.

את מרגישה כך כשמדברים על משכורת.

גיסתך תרגיש כך כשתראה את שכנתה עם ילדים יפהפיים ומטופחים, ושכנתה- כשתראה את הבית המפוקסס של אחותה…

אני מקווה מאד, ודי בטוחה, שאף אחת לא מודדת אותך לפי המשכורת שלך, חוץ ממך (לפעמים, לא תמיד כן?).

(אני כותבת את זה מתוך הזדהות עמוקה עם התחושה, לאו דווקא בתחום הזה, ומתוך אמונה וידיעה שזה ניתן לשינוי.)