טיפול אהובה מליח
טיפולתגובות הפורום שנוצרו
-
נשאלתי בפרטי על ידי אחת החברות:
לא ידעתי אם אפשר לקטוע את השרשור המיוחד שלך ב”הוראה” על אסיפת הורים, אז אני כותבת לך כאן!
וואוו!!!!! איזה שירשור חשוב! אף פעם לא מצאתי תוכן כל כך ממוקד ומעשי לאסיפת הורים
אין מילים, תודה רבה!!!
אולי גם תהיי שליחה לעזור לתלמידה מתוקה שלי ילדה בכיתה ג’ שאני זוכה לחנך היום. בי”ס דתי לאומי, האסיפת הורים שלנו מתנהלת עם הילדה ביחד,
בכל שיחה עם ההורים אני יוצאת יותר ויותר מתוסכלת, ההורים כועסים על הילדה, מאוכזבים ממנה, כל מילה טובה שלי נתקלת בהתנגדות עזה והם הופכים את כל הקערה על פיה, הם דורשים מהילדה בלחץ אטומי להיות מוצלחת בלימודים. אם אני אומרת אולי לילדה יש קושי הם אומרים לי לא נכון היא סתם עושה את עצמה. היא שקרנית!! אל תאמיני לשום מילה שלה.
אנחנו לא יודעים מה לעשות איתה, מענישים אותה על ימין ועל שמאל, כל מילה שאני אומרת הופכת להיות נגדה לא משנה אם אמרתי מילים טובות או לא.
אני די מתוחה מהפגישה איתם בנוכחות הילדה. לא יודעת איך להביא אותם לראות את הילדה המתוקה הזו. היא באמת ילדה טובה ,ונעימה ושמחה, וגם לומדת יפה רק טיפה קשה לה, לא עם בעיות משמעת, לא עם בעיות חברתיות. מקווה שלא תפתח בעיות רגשיות קשות מהתביעות הבלתי הגיוניות הללו…
אם תוכלי להתייחס באחד מהמאמרים שאת כותבת אודה לך מאוד
ושוב תודה על מה שאת כותבת
-
מה תהיה התגובה על הדברים שלי באסיפה?
מה התלמידה תאמר על מה שהיא תאמר? – התלמידה מכירה את ההתנהלות שלה. חשוב שהיא תקבל את הדברים באופן ברור וממוקד, אך שהיא תדע (בראש) ותרגיש (בלב), המורה אוהבת אותי ואכפת לה ממני. בהיותי מורה לתיכון, היו פעמים ששוחחתי עם תלמידות לפני אסיפת הורים ואמרתי לה, שהיא יודעת שהיא … מה היא אומרת, האם אפשר שנסגור את העניין בינינו ונתחיל לעבוד יחד ואני אהיה ‘שם’ בשבילה או שנכניס את ההורים שלה לתמונה. לרוב תלמידות העדיפו שנסגור את העניין ובינינו, ובגלל האכפתיות שהקרנתי הם גם עבדו באמת.
האם ההורים יתייחסו למה שאני אומרת? אני יכולה להיות הבת שלהם. – הגיל שלך כמורה אינו רלוונטי. את אמורה להקרין סמכות ומיקוד מטרות, את זו שמתכללת את כל המידע על הבת שלהם. בסוד כדאי שכל מורה צעירה תדע, שההורים נושאים אליך עיניים, למרות שאת סיימת סמינר בשנה שעברה. מבחינתם את מורה, ויש לך או אמורות להיות לך תשובות. ברגע שמורה מקרינה חוסר ביטחון, היא יכולה לשמוע את המשפט: “שמעתי מה את אומרת, אבל אני יודעת שאת למדת בכיתה מקבילה של הבת שלי. אז תשמעי מה שאני אומר לך…”
האם ההורים יתייחסו למה שאני אומרת? אני רק ממלאת מקום. – משום מה מורה ממלאת מקום חושבת שהיא סוג של מורה שעתית. ממלאת מקום של מחנכת היא מחנכת לכל דבר. אלא אם כן היא החלה את המילוי מקום שלה כשבועיים לפני האסיפה. במקרה כזה, אם המחנכת הקבועה יכולה להיערך עם דיווחים זה מעולה, אם אין אפשרות ולמורה הממלאת מקום אין מה לומר באופן מדויק יש לדחות את האסיפה אולי לחודש נוסף.
בפעם הבאה, כיצד אני אמורה להגיב למשפט “את נטפלת אליה!”
-
מה עושים עם הורים מתלוננים?
תלונות של הורים זו התמודדות שהיא כמעט חלק מהעבודה שלנו. להכיל אותם ולשמוע אותם.
כפי שנכתב לעיל, עלינו לבדוק מה קשור אלינו ומה אנחנו מעבירות הלאה עם ההורים למזכירות או להנהלה.
אני משתפת במקרה בו חינכתי כיתה ט’ כמורה חדשה בבית הספר (לא חדשה בתפקיד). באסיפת ההורים אחת האמהות פתחה את סגור ליבה ופרטה את תלונותיה אחת לאחת. זו אם חדשה בתיכון והיא ראתה בי כתובת לתלונות. אמרתי לה, שבכל מה שקשור אלי, אבדוק מה אוכל לשנות, אך זה וזה אינו קשור אלי. היא עמדה על כך, שאני צריכה לטפל בנושאים האלה, ובאמת לא הבנתי מדוע. שאלתי אותה, למה היא חושבת שאני אמורה לטפל בנושאים האלה. היא ענתה לי חד משמעית, כי המנהלת לא יכולה להגיע לטפל בהכל וזה התפקיד שלך כסגנית. הרמתי גבה ושאלתי בחיוך, למה היא חושבת שאני הסגנית. היא הביטה בי במבט מוזר ושאלה, את לא הסגנית? הבת שלי אמרה לי שאת הסגנית. העמדתי אותה על טעותה, הבהרתי לה, שאני מכירה את התיכון בדיוק כמו הבת שלה, כי זו השנה הראשונה שלי. למותר לציין, שקבלתי התנצלויות על שהיא שפכה עלי את תלונותיה.
הכלה. זה הסוד. להקשיב ולהיות ‘שם’ עבורם. כשאדם מתלונן הוא אינו תמיד רוצה לעשות זאת, הוא רוצה שדברים יתוקנו. יעזור מאד אם המורה תכוון את ההורים למי לפנות בעניין.
תלונות רבות מגיעות בפרט בבית ספר יסודי על שיעורי בית. הטענה היא טענה נכונה, כי בהחלט יש צקום לבדוק כמה שיעורי בית אנחנו מבקשים מהתלמידות. בפרט שברוב הפעמים מדובר בבעיות של קשב וריכוז. הילדה מגיעה הביתה, וגם אם היא טופלה בבקר בטיפול תרופתי, הוא מתפוגג והאם אמורה לשבת איתה ולהושיב אותה. פעמים רבות גם האם עצמה עם בעיית קשב וריכוז ולעיתים גם לקוית למידה בעצמה. יש כללים מטעם משרד החינוך כמה שיעורי בית ניתן לתת לתלמידים בכיתות השונות. באופן כללי, שיעורי הבית אמורים להיות חווייתיים, בחלקם ניתן חובה וחלק רשות / אתגר.
תלונות נוספות של ההורים לגבי שיעורי בית או מבחנים, שההורים אינם יודעים מתי יש מבחן ומה יש להכין בשיעורי הבית. בבתי הספר הכלליים, ההורים מקבלים את כל המידע דרך האתר של הכיתה או דרך קבוצות ווטסאפ כיתתיות. אצלנו יש לכתוב ביומן את הדברים ועל המורה להיות אחראית שכל תלמידה כתבה ביומן מה יש להכין. בימי שישי ניתן לשלוח דף קשר (סתם טוב לשלוח אותו גם לרכז את כל המידע של השבוע עם מילה טובה לתלמידה). בדף קשר רושמים גם את כל המבחנים של השבוע עם החומר מפורט.
ובפעם הבאה, מה תהיה התגובה על הדברים שלי באסיפה?
-
איך מעבירים מידע בעייתי להורים?
ברגע שיש תלמידה עם מידע בעייתי מבחינה לימודית, התנהגותית או התנהלותית על ההורים לדעת מזה מראש כדי שהדברים יטופלו בזמן ולא ימתינו עד אסיפת ההורים. אסור שיקרה מצב שבו תפקוד התלמידה הוא מתחת לכל ביקורת והאם נכנסת עם חיוך ענק ואומרת: “אז מה יש לך לומר על הנסיכה שלי?”
מה תאמרי לה?
שיש לך הרבה מה לומר השאלה מה היא תרצה לשמוע?!
שכל קשר בינה לבין נסיכה היא אולי הנשיאה בעול, כי היא חושבת שהכל יעשו עבורה את העבודה?
ההורים אמורים להגיע לאסיפת הורים, כשהם פחות או יותר יודעים מה קורה עם התכשיט שלהם…
אפשר להתחיל את הדיווח במילים טובות, ולאחר מכן לומר “… ומבחינה לימודית כבר שוחחנו על כך טלפונית, התפקוד שלה עדיין לוקה בחסר / עדיין קשה לה מאד / היא עדיין מתנהגת X…”. ההורים אמורים לדעת בערך מה מצפה להם, כך שאין הם אמורים להיות מופתעים.
בכל מקרה, גם במקרה כזה להיצמד לעובדות, זה לא הזמן לחושב ממה זה נובע, זה מקום לפגישה ארוכה יותר. כמוכן לא הייתי ממליצה להכניס את היועצת לפגישה הזו, כי ההורים בחוץ לא אמורים לדעת שהתלמידה או ההורים זקוקים גם להתערבות של יועצת בעניין, ובכל מקרה גם אז להזכיר מה כן טוב בהתנהלות שלה – לפעמים היא אינה מקשיבה, אך אינה מפריעה. לפעמים היא אינה לומדת ואינה שולטת בנילמד אך המחברות שלה מסודרות, היא מגיעה בזמן לשיעורים.
הערה חשובה: במידה שקרה אירוע בו התלמידה היתה מעורבת והוריה הוזמנו לשיחת בירור, לא הייתי ממליצה להזמין אותם גם לאסיפת הורים, ויש לומר להם ברמה פרואקטיבית מבלי להמתין לשאלה שלהם לגבי אסיפת הורים: “אנחנו יושבים ודנים כאן, בשבוע הבא יש אסיפת הורים, כמובן שמבחינתנו אתם פטורים מלהגיע”. אלא אם כן יחול שינוי לטובה והייתי כותבת להם בשולי הזימון, “למרות שדיברנו שאתם פטורים מלהגיע, שווה לכם להגיע, ברוך השם”.
בכיתות הגבוהות יותר, כמורה מקצועית הייתי קוראת לתלמידה שהשתפרה ואומרת לה בבקר של אסיפת ההורים, שתאמר לאמא שלה לעבור דרכי, כי יש לי משהו לומר לה. לפעמים הייתי מקבלת משפט כמו “המורה, אין בעיה, אומר לה”. ולפעמים ראיתי פרצוף זעוף “המורה, למה? אבל השתפרתי!”. הייתי עונה לה: “בדיוק זה מה שאני רוצה לומר לה, שאני מאד מאד נהנית ממך!”.
לתלמידות יש רושם, שאנחנו אומרות עליהן רק דברים שיש לתקן (הרי יש כאלה בטוחות שאנחנו רק ניטפלות אליהן…!) וחשוב שהן תדענה שאנחנו רואות גם את הנקודות הטובות שלהן ויודעות לומר גם את זה להורים.
בפעם הבאה, מה עושים עם הורים מתלוננים?
-
תזכורת קטנה!!
עם כל הספרים המעובדים של התורה והביאים, הסיפורים והסיכומים שם תמיד תמי דכתוספת לחומש או לנביא!
גם אם זה סיפור רקע והתלמידות לא רואות כלל את הנביא.
שלא יהיה מצב שמורה מוסרת שיעור ומספרת סיפור תורה בלי לקרוא היטב מהנביא.
הסיפורים האלה הם רק הפשטה של המילים.
הסיבה פשוטה, תמיד יכול להיות שגיאה במקור, ואפילו שגיאת הקלדה, וכבר נתקלתי במקורות שבררתי במקור ולא היה ולא נברא או שבכלל התוכן צוטט לא נכון או במשמעות שונה, ואני מדברת על ספרות תורנית…
בשיעור טבע זה לא היה נורא, אבל חלילה שדברי תורה או נביא יתקבלו בדרך שגויה.
-
מי ומי היושבים?
מי שמגיע לאסיפת הורים עם מורות הן דרך כלל האמהות. ברגע שאב מגיע יש להשאיר כמובן את הדלת פתוחה (וד”ל) ולדבר יותר בשקט. אין להישאר עם אב עם דלת סגורה. במקרה כזה יש למסור את הדברים יותר ענייני ממה שתוכנן.
בדרך כלל לא מבקשים משני ההורים להגיע, אלא אם כן יודעים ששיחה עם האם לבד, זה כאילו שהשיחה לא התקיימה ויש צורך בדמות האב.
יש מקרים שמזמנים גם את התלמידה לאסיפה, אך זה נתון גם לשיקול דעת ההנהלה. שיתוף התלמידה בשיחה אודותיה שכיחה יותר בתיכון, בו היא חלק מהאחריות ללמידה. כמובן שגם במקרה כזה התלמידה צרכה לדעת שהיא נמצאת כי רוצים לנצל את הבגרות שלה לקדם את רמתה ואת תפקודה הלימודי. במקרה כזה, על המורה לנווט את השיחה שתהיה ממוקדת ביכולות של התלמידה ולא בדברי מוסר של ההורים וחיסול החשבונות שלהם מהבית. משום כך פעמים רבות סיכמתי עם התלמידות, שאת סעיף A,B לא אציין בפני ההורים, אלא רק ארחיב של C,D כי על היתר שתינו עובדות יחד.
נקודה חשובה: במקרה של הורים פרודים או גרושים, יש לשלוח שתי זימונים לאסיפה ולזמן את שניהם בזמנים נפרדים (ולא בזה אחר זה!!), כדי שלא ישבו מול המורה וידונו איך האב יעזור בתשלום על שיעורי העזר והרי מזונות הוא אינו משלם וכו’. במידה ששולחים את הזימון להורה, שאינו גר בבית, והוא אינו יכול להגיע לאסיפה, עליו לחתום על כך שהוא מאשר שהוא אינו מגיע, כדי שיהיה תיעוד שהוא הוזמן. זה בסדר שההורה שהילדים אינם גרים אצלו, יצור קשר טלפוני, אך עליו להיות מעורה במה שקורה עם הילדה ולו רק כדי שלא יהיה מצב שבו יצטרך להגיע לוועדה חיצונית ויאמר “אין לי מושג, לא אמרו לי”.
טיפ קטן ממני:
לפני כל פגישה עם ההורים לשאת עיניים לאבי כל הילדים והילדות בעולם ולבקש שישים בפינו את המילים הנכונות!
בפעם הבאה, איך מעבירים מידע בעיתי להורים?
-
איך המרגש? אל חשש!
יש מורות שחוששות לקראת אסיפות הורים, כי זה מעמד שלה לבד בחדר מול ההורים. מה היא תאמר? איך היא תדבר? מי יגיע? באיזה מצב רוח ההורים יגיעו?
אז נענה עליהן אחת לאחת:
מה היא תאמר? – תאמרי את מה שיש לך לומר, רק שאת צריכה לפתוח בתכונה טובה של התלמידה. לא. אל תגידי חמודה, כי חמודה זה כמו סוג של קטע ‘קלוז’ של קו עם מילים להשלמה. אומרים ‘חמודה’ כשאין מה לומר עליה. הייתי ממליצה לשבת בבית מראש ולחשוב איזו תכונה טובה יש לתלמידה הזו: נבונה, אחראית, מעניקה, חמה, אוהבת, ישרה, בעלת טאקט, מחונכת, עקבית, אכפתית ומה שלא תרצו, רק לא חמודה, כי ההורים יודעים כבר לא להתייחס לתכונה ‘חמודה’. אפשר לתבל את הדברים בדרך של הומור בגובה העיניים “אני רואה אותה כל בקר איך היא נקיה ומסודרת ואיך היא מתפללת ובא לי לתת לה ביס!”. ההורים מחייכים ונהנים לשמוע גם אם מדובר במחמאה כזו…
איך היא תדבר? – תדברי בביטחון עצמי, ומומלץ בפעמים הראשונות לתרגל מו המראה, את הישיבה, הטון, התנועות ועוד. שבי עם הדפים שלך גלויים לעין, זה בסדר. את יכולה גם לתמלל את הדברים: “כתבתי את הדברים שלא אשכח שום פרט”. הייתי ממליצה שאם יש לך ציונים לכתוב אותם ולא רק לומר “היא טובה בחשבון” אלא לפרט את הפרטים: שבירת עשרת היא יודעת יפה, חלקה להברות, יודעת להטות פעמים בבנין קל וכו’. ההורים לא תמיד מבינים מה זה “טובה ב… / שולטת בחומר”, מבחינתם ‘טובה’ זה מתנהגת יפה, ‘שולטת בחומר’ לא ברור כלל במה היא שולטת ועד כמה. הטון שלך אמור להיות החלטי ויודע מה הוא רוצה. לצד זאת שפת הגוף שלך אמורה להיות פתוחה ומכילה, תנועות ידיים פתוחות וישיבה נינוחה. עליך זכור, שאת המורה ואת אשת המקצוע שבחדר, ולכן יש לך את כל הקרדיט לומר להם, זה נושא ארוך, וכדאי שאנחנו נדון עליו באריכות בפגישה מיוחדת עם ….”.
מי מההורים יגיעו? – כל ההורים אמורים להגיע, מה שקורה בפועל שההורים שחייבים להגיע כדי להתעדכן לא מגיעים… אמור להיות נוהל בית ספרי להורים שאינם מגיעים לאסיפות הורים. בדרך כלל על ההורים לקבוע פגישה פרונטאלית עם המורה בבית הספר. שיחת טלפון אינה תחליף לאסיפת הורים, אלא אם כן מדובר במקרה מיוחד בו ההורים אינם יכולים להגיע ועליהם להודיע על כך מראש. בחלוקת השעות יש לדאוג לכך לקבוע להם זמנים נוחים יותר מבחינת המשפחה כדי למנוע מהם לטעון, לא יכולתי בשעה הזו או זו שעה לחוצה מאד.
באיזה מצב רוח ההורים יגיעו? – מצב הרוח של ההורים תלוי, בדרך כלל, במידת ההיכרות שלהם עם הילדה. הרי ההורים יודעים יפה מאד איך הילדה לומדת, בפרט לאחר הקורונה, שהם נאלצו להושיב אותה ללמוד. כפי שנכתב לעיל, המורה מדווחת על רמה והתנהלות, פתרונות הדורשים התייחסות רחבה יותר ידונו בנפרד. למרות זאת, תמיד כדאי שההורים יצאו עם התחלה של פתרון ביד, אפילו הדרכה כיצד להגיב לתלמידה שמחכה בבית למוצא פיה של המורה דרך ההורים. לעיתים ההורים מגיעים קרביים בטרם נכנסו אל החדר (על שיעורי הבית במקצוע מסוים, על המזגנים, על החופשות וכו’), ועל המורה לדעת שההתנהלות שלהם אינה קשורה אליה או לדברים שלה. במקרה כזה כדאי למיין מה קשור אליה ומה לא. יתכן שהיא תאמר, בנוגע לשיעורי הבית אברר עם המורה X לגבי המזגנים והחופשות זה קשור להנהלה.
בפעם הבאה נדבר על מי מגיע ואיך מתייחסים לזה.
-
קודם כל, תודה לדבורה על הבמה.
אסיפת הורים- אתגר
כמו בכל רכיב בעבודת ההוראה עלינו לשאול, מה המטרה שאנחנו מכנסים את ההורים?
המטרה של אסיפת ההורים היא מיקוד רמת הלמידה והתפקוד הכולל של התלמידה בכיתה. זה אינו מפגש ממושך עם ההורים אלא עידכון קצר בארבע עיניים. הזמן המוקצב הינו עשר דקות בערך, וחשוב מאד לעמוד בזמנים. לכן המידע אמור להתמקד בדיווח במקצועות השונים והמשמעותיים וכן בהתנהלות, בביקור סדיר אם קיימת בעיה וכו’.
מבחינת נוחות, הדברים מנוסחים בנוגע לתלמידות, אך אין הבדל בין תלמידים לתלמידות.
יש הורים שמוצאים במורה אשת שיחה נעימה ואולי גם אם בעצמה / אשת מקצוע ואז הם עלולים על המחנכת לעבור על הדוחות לפני הזמן, כדי שהיא תוכל לשאול את המורה במידת הצורך לכוונתה. כאן המקום אולי לעורר את תשומת ליבן של המורות המקצועיות ולשאול: למה בדיוק אתן מתכוונות בסימון “?”. מה זה אומר, שאין לך מה לומר? שהיא אינה תלמידה? כדאי לכתוב את הדברים באופן ברור. “אינה נוכחת בשיעורים / אינה מתפקדת כתלמידה בשעת השיעור בתחום של…” נכון זה לכתוב הרבה, אבל בסך הכל זכרי שיש באסיפה את המחנכת שמדברת במקומך ואסור שהיא תעמוד עם פה פתוח או תאמר, “כתוב לי כאן זימן שאלה…”
לפתוח נושא אישי כמו, היא לא שותה חלב בכלל. כמה שאני מנסה לשכנע אותה, הי אלא רוצה וחבל זה כל כך בריא! במקרה כזה יש לענות באסרטיביות, שנכון שזה חשוב אבל אם היא רוצה ניתן לשוחח על כך בטלפון או לקבוע פגישה מיוחדת.
אם מדובר בכיתות ו’ – ח’ ההתמקדות אמורה להיות במקצועות בהם יש מבחן ארצי או מקצועות שחשובים לרישום לתיכון. אלא אם כן קיימת בעיה מיוחדת במקצוע מיוחד.
למשל: תלמידה בכיתות נמוכות שמתקשה בחשבון או בקריאה, העידכון לגבי שיעור טבע או ביאורי תפילה פחות רלוונטי, אלא אם כן התלמידה מתנהגת שם באופן שמצריך התייחסות מיוחדת. אפשר לציין את זה בשביל העידכון שבזה, אבל לא מעבר לכך. ההתמקדות אמורה להיות בהתנהלות הכללית, בהתנהגות ובחשבון.
כדי להקל על המורה יש דיווחים של המורות המקצועיות (אנא!! הגישו את הדיווחים מראש בזמן. מישהו אמור לקרוא את הדיווחים מראש ולדבר בשמכן!). כמורה הכנתי לי סיכום נקודתי מאד על כל הנקודות שאני רוצה לדבר עליהן, ובאסיפה עצמה לאחר כמה מילות נימוסים אישיות (מה קורה עם… אתם בערב חתונה… ) ניגשתי לעניין באופן נקודתי וענייני. ברגע שראיתי שיש מקום להאריך או שההורים ביקשו שנחשוב יחד מה לעשות בנדון, וזה היה יותר מאשר סיוע פרטי וכו’, אמרתי להם: “לא הייתי רוצה שנחשון על זה באופן נמהר וזה מצריך חשיבה עמוקה אולי גם עם מהורה המקצועית / יועצת. נקבע פגישה ונדון בעניין לעומק”. את לא רוצה כמורה שיכנסו אליך הורים כעוסים כיה ם המתינו זמן רב בחוץ.
אגב, תמיד אלה שממתינים בחוץ, ממתינים זמן רב, בפנים הזמן עובר להם מהר מאד משום מה…
בפעם הבאה בעזרת השם נדבר על החששות…
-
שרי יקרה,
במקצועי אני שנים רבות מרצה בפסיכולוגיה, יועצת חינוכית ומטפלת בהבעה ויצירה, כך שיש לי הרצאות וסדנאות בתחומים שונים ממורות ועד אמהות לחתכי גיל שונים.
אני ניידת ומאזור המרכז.
אשמח שתפני אלי בפרטי אם מתאים לך.
-
בשיעור הראשון של הקורס שלי בספרות ילדים, אני מתיחסת תמיד לדברי הרמב”ם, שספר תורה שכתבו מין ישרף. ספר תורה?? הרי הוא רק העתיק, הו אלא הכניס את הדעות שלו. אלא גם כאשר אדם רק מעתיק הוא כניס את הדעות שלו ואת רוח הדברים שלו.
אם סופר הוא מחנך? יש בהם הרבה מאד מהדמיון.
אני כותבת את הדברים ככותבת, כקוראת מושבעת וכביבליותרפיסטית. למילה הכתובה יש כוח מרפא עצום וכמו כל משהו חיובי יש גם משהו שלילי. בכוח של מילים להרוס ולקלקל בדיוק כמו שבכוחן לבנות ולרפא.
אולי הייתי מכנה את הסופר משפיע או מעצב דעת קהל. המילה מחנך היא אולי יומרנית מידי, למרות שבכל מקרה יש לו בהחלט השפעה של הקוראים שלו.
זו הסיבה שאנחנו כל כך נזהרים בתכנים ובמי שכתב אותם.
לצערי, פעמים רבות הספרות החרדית מטשטשת את הגבול בין סופר למחנך, וספרים הפכו להיות לספרי מוסר גם ברובד הסמוי. כביכול אדם / ילד חייב (!!) לצאת מהספר הזה עם מסר באופן ברור. פעמים רבות הדבר פוגע בעלילה, כי העלילה משרתת את המסר ולא המסר משרת את העלילה.
המסר אמורל היות שזור באופן מושלם בעלילה, אין לומר את המסר כביכול “זת ישראל זכרי…”. כבר קראתי ספרים שרק הניסוח הזה היה חסר, העלילה היתה בדיוק המשפט הזה.
כך שיש פעמים שלכתיבה יש את האומנות לכשעצמה ולא רק משהו שבא לומר משפט כמו: אחרי הספר שלי תצאו מחונכים יותר.
אני מקווה מאד שאני ברורה, כי אני כותבת ממש בזהירות, זו אחת הסיבות שקשה לי מאד בקריאה של הספרות שלנו, לא נעים לומר.
-
ראשית, “הודו להשם כי טוב, כי לעולם חסדו”.
תודה להשם שאת לאחר הסיפור הלא פשוט הזה. מאחלת לך בריאות איתנה בשמחה ונחת!!
שנית, לגבי עצם כתיבת הספר, אני מאמינה שכל אחד יכול למלא ספר שלם ממה שהוא עובר ובמיוחד במחלקות אונקולוגיות.
קודם, עצתי לך שתבדקי עם עצמך:
1. האם באמת יש חומר המכיל כמות של ספר מבלי להפוך אותו לספר מסע שנמתח? כשאנחנו נמצאים בסיפור נראה לנו פעמים רבות שזה מתאים לספר שלם, אבל קשה מאד למלא ספר, אלא אם כן יש סיפור שמצדיק אותו.
2. מה את מוכנה לחשוף (ע”ע משפחה שאינה יודעת…)?
3. האם יש לך מה לכתוב בלי להפוך את זה ליומן פשוט ולעומת זאת לספר מוסר? את שניהם אנשים אינם אוהבים לקרוא.
4. מה הייחודיות של הסיפור שלך?
לגבי דרך הכתיבה של הספר, הייתי מציעה לכתוב כביכול מזוויות ראיה שונות, למשל: ראיה שלך כחולה, ראיה של המלווה שליווה אותך, ואולי אפילו מידי פעם להכניס את זוית הראיה של הצוות הרפואי (רופא או אחות). זה יהפוך את הספר למעניין יותר, כי בהחלט יהיו צמתים של מקרה אחד משלוש זוויות ראיה.
לצערי, אני מכירה את ההתמודדות מקרוב, כי אני מלווה בן זוג חולה. בכל מקרה לא לוותר על זווית הראיה של המלווה, זווית הראיה שלו חשובה מאד.
בריאות ושמחה לכולן!!
-
דווקא לילדים עם ASD?
אשמח להתמודדות עם מבוגרים ASD
-
לפנות???
מה אומרת?
אני מטפלת באומנות… 😂
-
הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי / אהובה מליח
רַק אֲנִי, לְבַדִּי,
בּוֹרֶרֶת אֶת הַשָּׁעוֹת,
מַחֲלִיטָה אֶת אֵלּוּ לְהַשְׁלִים
וְאַתְּ אֵלּוּ לְהַשְׁלִיךְ.
כִּי רַק אֲנִי נִמְצֵאת שָׁם
עִם שְׁעוֹתַי אֵלֶּה,
אוֹסֶפֶת אוֹתָן בִּקְפִידָה,
הוֹפֶכֶת מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי.
כִּי רַק אֲנִי הִיא זוֹ
הַבּוֹחֶרֶת
אֶת טַעַם הַדְּמָעוֹת.
-
הברכה שאני כותבת בדרך כלל לגיל חמישים זה איחולים המתחילים בנ’ לקראת הכניסה לשער החמישים:
נחת, נסיקה אל על, נתינה וכו’.
לשלוח לך ניסוח? יש לי משהו חמוד שכתבתי למישהי.
-
מִיָּד אָשׁוּב – אהובה מליח
לְעִתִּים,
לֹא תָּמִיד,
יָבְשָׁה הַדְּיוֹ
מְקוֹרָהּ נָדַם.
אַךְ –
הַלֵּב בְּעֵינוֹ עוֹמֵד
מָלֵא עַד גְּדוֹת.
וְאָז –
נִשְׁפֶּכֶת הַדְּיוֹ
וְכוֹתֶבֶת עַל שֶׁלֶט:
“יָצָאתִי. מִיָּד אָשׁוּב”.
השיר נכתב כעת במיוחד עבורך 💗
-
חייבים חריזה??
ה. תראל כתבה במפורש בשירה “טוב להתרונן ללא עבותות מחרז”.
זה עבותות!
אולי שרק חלק יהיה מחורז?
10 – 20 שורות בחריזה??
-
אלה שיטות טיפול, כל אחד מה שמתאים לו.
האימון הוא סוג של (!!) טיפול קוגניטיבי התנהגותי, הוא מתמקד בכאן ועכשיו. יש לו את היתרונות שלו, אבל גם את החסרונות שלו. הוא ממוקד מטרה. ברגע שצריך פתרונות וזרימה עם החיים הוא מעולה.
לעומת זאת הטיפול הרגשי (הפסיכואנליטי ודומיו) הוא טיפול המצריך הוצאות מוגלה, עבודה על משקעי עבר, התחבטויות, עסקים בלתי גמורים וכו’. במקרה כזה אין המטיפול של כאן ועכשיו עשוי לסייע, כי יש צורך לנקות את המוגלה לפני שחובשים והולכים לעבודה.
-
קשיי התארגנות הם קשיים קיימים וגלויים לעין, הם אינם מצריכים טיפול רפואי או תרופתי, כך שאפשר לשוחח עליהם בגלוי, ואם הילדה בכיתה ד’ אפשר גם איתה.
מה שעשוי לסייע מאד הן רשימות, התנהלות עם שיתוף של אנשים נוספים ושימת לב, למשל:
בכל יום שישי (ההדגשה היא על יום מסוים!) להעביר להורים מידע על מה שאמור לקרות בשבוע הבא, למשל: מבחן, מחברת חדשה אם צריך, מחברת חדשה לנושא חדש (מחברת חורף, חנוכה וכו’), אישור לטיול, הגשת עבודות ועוד. במקרה כזה אם הילדה שוכחת להעביר, ההורים יודעים שהיא אמורה לקבל ואז הם מחפשים לה בתיק או שואלים אותה.
ילדה בכיתה ד’ שיש לה קושי בהתארגנות רוצה לעזור לעצמה, כי היא מרגישה מבולגנת. אפשר לתאר לה למשל התנהלות שלה עוד כמה שנים בבית שלה בעזרת השם, איך היא תארגן את הילדים שלה בבקר ולהסביר לה, שיש רק תרופה אחת לבעיית התארגנות, זה לסגל לעצמנו הרגל מאורגן.
ברגע שהמורה עובדת על ההתנהלות הארגונית הזו בכיתה, זה עשוי לסייע גם לילדות נוספות עם קושי קשבי בכיתה. אגב, יתכן מאד שלישי קש”ר (קשב וריכוז) קיים קושי בהתארגנות, אך אין זה אומר שילד שיש לו קושי בהתארגנות הוא ילד עם קושי בקשב וריכוז.
לכן הארגון הזה והצבת הגבולות של הסדר: שולחנות ריקים ועכשיו רק מקשיבים, עכשיו כולן לכתוב, להכניס סידורים, אנחנו בשיעור תורה, סיימנו שיעור תורה ולכן להכניס חומשים ואנחנו עוברות לשיעור… ולכן להוציא….
בתחילה זה מטריד ונראה כמו בזבוז זמן, אך לאחר מכן זה מקל מאד כי זה תרגול התארגנות.
ההורים אמורים לדעת, שלבת שלהם יש קושי בהתארגנות.
נקודה חשובה: התארגנות אינה סדר וארגון.
התארגנות עונה על השאלות: מה קודם מה אחר כך? מה עכשיו? אצל בנים למשל רווח מאד בעייתי ההתארגנות כשהם נועלים את הנעליים, ואחר כך מבקשים ללבוש את המכנסיים וזה לא מסתדר להם, ואז הם צריכים לחלוץ את הנעליים וללבוש את המכנסיים, מה שגורם להם לטורח רב, לכעסים על הבקר ולאם לחוצה.
ארגון עונה על השאלה היכן הדברים מונחים. הארון עשוי להיות מסודר, אך הוא אינו יודע מה ללבוש קודם.
לדוגמה במקרה כזה כדאי:
בבית – להכין רשימה מה לובשים לפני כמה עד שהוא מתרגל.
בבית הספר – להכין רשימה של המערכת עם כל מה שצריך להביא בכל יום בכל מקצוע ולא רק רשימה של מקצועות (מצורפת דוגמה, שהכנתי עם תלמידה כיועצת בית ספר).
טיפ הכי גדול שיש!! יש מקרים שגם האם עם קושי בהתארגנות ואז… יש ללמד גם את האם מה לעשות. כבר היו מיקרים של אמהות שהפסידו תור לנוירולוג כי היא שכחה…
הצלחות!
-
זה ברור שעולמו של הילד מהגן עד סיום בית הספר הוא שילוב בין הבית ובין בית הספר ושיתוף הפעולה בין שניהם חשוב מאד.
יש דיונים ונושאים שהם נוגעים לעובדות הוראה בלבד, לא כי האמהות ללא רמה, חלילה, אלא כי הדבר אינו נוגע אליהן או שהן מדברות ממקום אחר.
יתכן שיהיה אפשר לסמן דיון שהוא לעובדות הוראה כמו בקהילה של העצמאיות. זה עשוי להיות תיוג או סמל שהדיון הזה הוא לעובדות הוראה.
אין הכוונה, שאמהות לא תוכלנה להיכנס אליו, אבל להביע דעה זה לא יתאפשר.
אני מקווה שאני מובנת.
-
ממליצה לך לפתוח דיון חדש בעניין.
כאן הבקשה שלך לא תקבל את התפוצה שאת צריכה.
-
@taliashwartz @dvorachizkiya ,
אני רוצה להצטרף לתת קבוצה הזו מבחינה מקצועית לגמרי.
יכול להיות שיש כאלה שרוצות לשתף בעניינים אישיים, משפחתיים וכו’ ולכן הם רוצות את זה כקבוצה סגורה.
זו דעתי האישית ואני ממש מסכימה שתחלקו עליה… -
איך אפשר בלי גד או דן???
זכור לי עוד מהימים שלמדתי בכיתה א’.
תמידהיה שם גד ודן והם תמיד הלכו יחד! 😂
-
מצרפת לך…
חמישים שנה מסתיימות וחותמות
שנים של חיוך מקסים,
של אהבה ונתינה.
שנים של חכמת חיים,
ועמל כפיים שזור בטעם טוב ועדין.
… יקירה,
מאחלת לך חמישים שנה נוספות (לפחות!),
של חיוך מקסים לסביבה,
של אהבה למשפחה ונתינה לכולם.
של חכמת חיים מלאות ניסיון והבנה
ועמל כפיים שזור בהרבה הרבה פרנסה טובה.
ובכלל,
כל מה שליבך מייחל,
-
את מתכוונת למשהו כמו סגנונות התקשורת של אדיג’ס?
אני אל מומחית לתחום אבל בהחלט יכולה לתת מענה בנושא.
