אולפן סאונד ונגינה מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות
אולפן סאונד ונגינהתגובות הפורום שנוצרו
-
הכתיבה שלך נעימה והומוריסטית!!!
לגביי הסוגריים א. ק.
היא מעלה לבמה את הסאבטקסט:) -
תודהה💜
-
אני מאוד מאוד ממליצה על מירב מינץ סקול.
מעבר לחומר ולידע המקיף והפרקטי שהיא מעניקה. היא לארג’ית בטירוף!!
היא מספקת כניסה חופשית לאולפן תלמידות שבו התלמידה יכולה להתאמן כמה שהיא רוצה…..והכל בתחושה נעימה וחוויתית.
ובנוסף לכך ,המחירים שלה מאוד נוחים!!
https://meravmintz.com/ניתן לצפות כאן באתר שלה—
-
היי, צהריים טובים:)
אשמח לשמוע פרטים במייל : m.m.studio3735 שטרודל גימייל וכו.
-
ואוו. שירי. ואואו.
הכתיבה המקצועית והעלילה המרתקת עולות על כל דמיון~~~!
מחכה להמשך:) -
תודה מ ל!!
אכן אני עוקבת אחר הגופים הנכתבים…וזה בכוונה כך.
הספר בעצם מבטא את סיפור חייה של תמי בצורה שהיא מספרת לקוראים איך זה קורה בהווה.
אז פעם היא פונה לאפרת. ופעם היא פונה לחלי. ופעם לאבא. וכדו.
אמנם, כאשר הסיפור יהפוך לספר, כנראה שאחולל כמה שינויים משמעותיים. אך כרגע הכול בסקיצות, ונותנת לכן לטעום מהן כסיפור בהמשכים.
המשך יום נעים🙃💜 -
היי לכולן:)
שמי מלי.
מלבד השירה, אני גם טכנאית אולפן .
עוסקת בשלל ההפקות. (שירה, קריינות, מיקסים, מקהלות וכדו).
וכמוכן מתעסקת גם בכתיבה ומשחק.
הפלוס הגדול אצלי, מלבד סגנון השירה והתוצרים המושקעים, הוא המחיר.נותנת מחירים טובים ושירות נעים לכלל לקוחותיי😃
ניתן להשיג אותי בכתובת מייל: m.m.studio3735 שטרודל גיימיל וכו.
-
שמחה לבשר על פרק חדש שהועלה עכשיו לדיון הפרקים.
אשמח לתגובות!!🙃
-
תודה תמר!! נותנת כוח!
-
בסד" פרק 6.
הרחוב נראה סואן יותר מתמיד.
ואולי מהירות המחשבות, היא זו שגורמת לי לחוש כך.
אני כועסת על אפרת, ששומרת אמונים לאחותי. כועסת על אבא שמתחמק ממני כאל ילדה קטנה.
וכועסת עליך חלי.
על השקט מצידך שקורע בי השלווה.
בניין הסמינר נגלה אל מול עיני.
אני עוברת על יד השער.
נבלעת בין אינספור בנות שמשוחחות במרץ ושופעות חיוכים.
אני מתקדמת לכיוון המדרגות.
לפתע, פוגשת בך. אפרת.
ומישירה את עיניי לכיוונך. במבט טעון.
את מורידה את עינייך לרגע. מעלה אותן שוב ומביטה בי רגע נוסף.
גל של שתיקה צורמת עבר בינינו.
דקה לאחר מכן, את מסתובבת לאחור.
מפנה אלי את גבך. ומתחילה ללכת.
“אפרת” אני קוראת לך. לא מוכנה להמשיך את המשחק הזה יותר.
את נעצרת לרגע.
“אפרת בבקשה…תהיי איתי” אני מתקדמת לכיוונך. מתחננת אלייך. שתפתחי לי פתח לחדר הסודי הזה.
את מתעלמת.
ממשיכה לפסוע לכיוון כיתתך.
מותירה אותי בודדה. נבגדת.
וטובעת בים של שאלות.
*
הצלצול מורה על הפסקה.
אני קמה מכיסאי. מתמתחת מעט, ומתארגנת כיאות להפסקת האוכל.
“מי זו תמי?” טטית נחמדה צועקת לפתע ברחבי הכיתה.
“אני” מרימה את ראשי בהפתעה.
“קחי” היא נגשת אלי. פתח מקופל בידה.
“מה זה?” אני מתפלאת.
“מישהי ביקשה להעביר לך” היא מסבירה.
“תודה” לוקחת את הפתק מידיה.
פותחת אותו בסקרנות.
בואי עכשיו לספסל שמאחורי הקרוון.
מחכה לך שם,
אפרת.
אני יוצאת מהכיתה. לא לפני שמעיפה מבט מתנצל לארוחת הבוקר שעל שולחני.
בעודי פוסעת לכיוון החצר. אני מהרהרת על האופן שבו אשוחח איתך.
העלבון . הכעס והאכזבה עדיין מבעבעים בתוכי.
אך למול זאת. הדאגה לאחותי והידיעה שהתשובה בידיים שלך,
פורסות מכנה משותף אפסי להכול.
חוסר משמעות.
-
ליל מימונה מהנה, או רומפל נאכט נהדר לליטאיות שבינינו:))
אט אט חוזרת לשגרה ובזמן הקרוב אעלה פרק נוסף….תעקבו🙃 -
היי תמר:)
אני יכולה להקליט לך וכמובן לערוך אותם לביצוע מושלם…אך בתשלום כמובן…(אני לא יקרה).
אם את מעוניינת תפני אלי למייל: m.m.studio3735 שטרודל גימייל וכו. -
כתיבה נעימה לעין, ומלאת הומור:))
-
חחח מרים, אופטימית שאת!!!
נשמע שאת מנהלת בית עם הרבה חומרות….אשרייך!! ופול הצלחות! -
ואווו מתחת!!! כתוב מעולה!!!!
-
בס”ד
פרק 5.
שעת לילה מאוחרת.
אני שוכבת במיטה. מחזיקה את עיני בכוח. מחכה לך.
רצף אירועי היום רץ לי מול העיניים שוב ושוב.
אמא חזרה מהעבודה גמורה ומותשת.
“איפה חלי?” היא שאלה בטבעיות.
“לא בבית” עניתי.
“לאן היא הלכה?” היא שאלה בעודה פוסעת לכיוון חדר השינה.
“לא יודעת….היא השאירה פתק…..זה על המקרר” עניתי ביובש. וחמקתי לחדרי כדי לא לפגוש במבטה של אמא ובשאלותיה. מספיקה לראותה משנה כיוון למטבח.
“תמי?” כעבור כמה דקות, היא נכנסה לחדרי.
“מה?” הרמתי מבטי בתמיהה. כאילו טבעית.
“ידוע לך משהו על חלי?” היא שאלה. דאגה נראתה על פניה.
“לא” שיקרתי.
“אוקי” היא סגרה את הדלת. מותירה אותי מהורהרת. מתבוססת בים של שאלות.
“אני יודעת?” שאלתי את עצמי.
“לא אני לא יודעת כלום. מלבד סיפור עם מנהלת ורויטל וזהו.” הסתייגתי.
“ואולי זה גם משהו? אולי לזה אמא התכוונה?” הקול המשיך להטריד.
“לא. אם זה היה חשוב מידי היא הייתה שומעת מהמנהלת” ניסיתי להתגונן מפני עצמי. להגן על היושר שבי.
השעות חלפו. אמא הייתה לחוצה. היא התקשרה לאבא וביקשה ממנו להקדים ולבוא.
אבא הגיע. ושניהם הסתגרו יחד בחדר השינה.
“אפרת?” התקשרתי אליה שוב.
“מה תמי?” היא ענתה.
“מי זו רויטל הזו? מה היא רוצה מחלי? תספרי לי בבקשה את הכול מההתחלה. זה דחוף לי” התחננתי.
“חשבתי שאת יודעת…” היא לחשה. “אני לא יודעת אם זה הוגן מצידי לספר לך בעוד שחלי עבדה קשה להסתיר” היא ענתה את התשובה שממנה פחדתי.
“אפרת. מדובר כאן על החיים של אחותי . אל תלמדי אותי עכשיו הגינות” עניתי בקול קשה, מפחד. מדאגה.
“תמי….אני לא יודעת אם מותר לי….אוף…” היא התחילה לבכות.
“דיייי אפרתת אני לא יכולה יותרר , את מלחיצה אותייי” צעקתי לה חזרה. דמעות התערבלו עם המילים.
“תמי?” היא לחשה, בטון חנוק מדמעות. “אני צריכה לנתק……נדבר מחר….” .
“לאאא אפרת לאא” צעקתי.
רגע אחרי שהיא ניתקה.
*
“טררררררר” קול צלצול השעון פורץ אל תוך חלומי. מקיץ אותי משינה.
אני פוקחת עיניים. מעיפה מבט אל המיטה שלצידי.
היא ריקה.
אני קמה בזריזות. נוטלת ידיים. מתלבשת. ויוצאת לכיוון המטבח.
פוגשת בך. אבא. יושב על הכיסא עם כוס קפה בידך.
“בוקר טוב” אתה מרים אלי עיניים בחיוך.
“בוקר אור גם לך, מה נשמע?” אני שואלת, ומוזגת מים וחלב אל תוך אבקת השוקו שבכוס.
“הודו לה’ כי טוב” אתה עונה. היאנחות קלה נשמעת בקולך.
“אבא” אני מתיישבת מולך. “איפה חלי?” אני מנסה בעדינות. מודדת מילים.
“למה את שואלת?” אתה מנסה להתחמק. להאריך מעט את הזמן.
“היא לא ישנה לידי הלילה אבא. איפה היא?” אני מישרת מבט.
“פחדת לישון לבד בלילה מותק? לכן את דואגת?” אתה עונה לי בחיוך. מנסה להפשיר מעט את האוירה.
“אתה יודע שלא, איפה היא?” אני סורקת את פניך, מחפשת לי תשובה.
“תמוש….הכל בסדר” אתה עונה ומוריד את מבטך לשעון. “מאוחר לך, תכף מתחילים הלימודים, רוצי להתארגן”.
אני קמה.
נכנסת לחדר, מתארגנת במהירות.
יוצאת מהחדר. פוגשת אותך בדרכך לסלון.
“לא ענית לי אבא. בחרת להתחמק” אני מישירה אליו מבט טעון.
“לא אלאה אותך בשאלות נוספות….אחפש את הדרך לדעת את התשובות בעצמי”.
אני אומרת. סוגרת את הדלת מאחוריי.
מותירה בית חצוי
שרק לפני רגע היה שלם. מושלם.
(אשמח לתגובות:)))
-
תודה נשמה!!
הערב בעזרת השם יעלה פרק נוסף, לכבוד הנשים האלופות כאן שהניקיון מאחוריהן😜
אשמח לתגובות:))
-
תודה מדהימות💜
-
תודה נועה!!
-
תודה מהממות💜
-
צודקת.
כשהסיפור יצא לאור , אדאג לרכך את זה. ולשים לב יותר למה שאמרת.
תודה, ולילה טוב!!💜 -
תודה!!💜
-
דבר ראשון, תודה על הביקורת.
היא מוסיפה לי המון ואני זקוקה לה כדי להוציא את המקסימום!
דבר שני, מסכימה איתך. אין זה משפט מכבד.התלבטתי המון המון מה יהיה משפט “המחץ” כזה שיעורר בין תמי לאביה אי נעימות כלשהיא. אך מצד שני לא משהו חריף מידי. אמנם יכול להיות שתמי תינזף על זה בעתיד, אך אנו הקוראות יכולות להבין לליבה. ( נערה מבודדת חברתית, שאחותה. הדמות הקרובה אליה ביותר- נעלמת פתאום בלי להודיע. ואפרת החברה מנחיתה עליה טון של לחצים ודאגות. וההורים רואים בה ילדה קטנה. נטולת דאגות) ניתן להבין מעט את ההתפרצות לא?!😉
-
תודההה💜
-
תודה הדס!! מתכון מעולה, מקווה להספיק להכין אותו מחר~~~~!!
