אולפן סאונד ונגינה מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות
אולפן סאונד ונגינהתגובות הפורום שנוצרו
-
במידה ותחפשי שחקנית בחורה, אני פה:)
-
ואוו ואוו ואווו כתוב טובבב!!!!!!!!!!
מחכה כנ”ל להמשך:)) -
חחח תודה נשמה!!!
התגובות שלכן נותנות דלק להמשיך:)אין יום קבוע …..זה תלוי בלילות שאני מפנה לכתיבה😉🙈
אבל פעם בשבוע בעזרת השם.ולגביי ההוצאה לאור, כשחלומי יתגשם וזה יצא, אחגוג איתך את ההתרגשות😜😂
-
מה הכתובת בבית שמש? אם נשמה טובעת במצב מאוד טוב, אולי ארצה לקנות ממך…..
-
פרק חדש הועלה.
קריאה מהנה🙃 -
בס”ד
פרק 4.
“שאאלוםםם” אני נכנסת הביתה. השקט מקדם את פני.
“מישהו בבית???” אני צועקת לחלל הריק.
מתקדמת לכיוון החדר. פותחת את הדלת. מחכה לפגוש בך.
את לא שם.
מיטה נטושה ושמיכה זרוקה על הריצפה מקדמות את פניי.
משילה מעלי את תיק הסמינר ומתחילה לסדר את הבלאגן סביב מיטתך.
לפתע משהו צד את עיני. אני מתקרבת לשולחן.
היה זה פתק קטן.
ומטבע של עשרה שקלים.
לתמי .
תגידי לאבא ואמא שיצאתי מהבית
ואחזור מאוחר.
השארתי לך עשרה שקלים על השולחן,
תודה על ההלוואה.
חלי.אני בהלם.
שתינו יודעות שהחוק בבית קובע כי אין לצאת בלי שאבא או אמא יודעים לאן ואומרים מתי לחזור.
הפרת את החוק הזה חלי.
אני ממהרת לכיוון הסלון. מחייגת אליך מהטלפון של הבית.
צלילים עולים מן החדר. מבשרים על כך שיצאת בלי פלאפון.
למה חלי?? למה את עושה את זה?
אני חוזרת לחדר. מדליקה את הפלאפון שלך. מדפדפת באנשי הקשר ומחייגת לאפרת. חברתך הטובה.
“הלו?” קול גברי עונה לי.
“שלום אפשר את אפרת בבקשה?” אני מבקשת.
“אפרתת רוצים אותך בטלפון” הוא צועק ברחבי הבית.
“תבדוק מי זה” היא צועקת שם ברקע.
“כתוב חלוש, קחי” הוא צועק לה חזרה.
“חלי???” את עונה לי בהלם.
“לא זו לא חלי. זו תמי אחותה….בדיוק רציתי לשאול אותך אם את יודעת איפה חלי” אני ממהרת לתקן.
“הלוואי וידעתי. גם אני מחפשת אותה בכל העיר, מאז שהמנהלת קראה לה הבחורה נעלמה מהאופק”
את מדברת מהר מידי. בקול מידי.
“מה המנהלת רצתה ממנה?” אני שואלת בעדינות. מנסה להבין מה קרה.
“נו כל הסיפור הזה עם רויטל הזאת…את יודעת…”
לא. אני רוצה לצעוק. אני לא יודעת.
“אהה….” אני מהמהמת, מנסה להישמע כמו אחת שמבינה.
“תמי תקשיבי לי טוב, בעיקרון אני לא אמורה לומר לך את זה, אבל בגלל שאת אחותה ואני יודעת שיש לכן קשר טוב ותוכלי לעזור לה, אני אעשה זאת, אבל רק אם את מבטיחה לי שזה בינינו ואת שותקת” את עוצרת רגע. נותנת לי להבין. להחליט.
“מה זה אפרת? את מלחיצה אותי” אני נבהלת.
“תמי את מבטיחה לי שזה נשאר בינינו?” את מתעקשת.
“מבטיחה” הבטחתי.
“יופי” את נושפת. “לא יודעת איך לומר לך את זה, אבל חלי כבר המון זמן במצב לא טוב. מאז שהתחיל הסיפור עם רויטל אני מרגישה עליה שהיא מתנתקת לאט לאט. היא הפסיקה לבוא למפגשים הקבועים שלנו…”
“הפסיקה? רק אתמול היא יצאה מהבית למפגש עם החבורה”
ומי זו רויטל? לא מעזה לשאול.
“לא תמי” את נחרצת.
“אני הייתי שם. חלי לא הגיעה”.
(אשמח לתגובות בדיון התגובות:)
-
ואוווו כתבת מדהים!!!
-
m.m.studio3735
@…..
-
פרק חדש הועלה בס”ד ,
ניתן לקרוא אותו בקישור שרות העלתה. או לחפש באתר “סיפור בהמשכים לצעירות שבינינו”אשמח לתגובות ,הערות והארות 🙂
-
בס”ד
פרק 3.
“חלייי???” אני לוחשת.
“אמאאאא” היא צורחת בהלה.
“מה את עושה פה????”היא שואגת. כמו מטיחה בי אשמה בלתי ברורה.
“נשארתי בבית. כנראה כי לא הצלחתי לקום,
לא ישנתי הלילה….אבל…מה איתך?…….מה קרה?”אני שואלת בעדינות וסורקת כל תו ותו בפניה.
“כלוםםם” היא נושפת, ומכסה פניה בשמיכה.
שתיקה ארוכה חוצה בינינו.
אך נשברת לעיתים בקול נשימותיה הקצובות מעידות על קיומן של דמעות הנספגות בשמיכה.
אני מתכווצת.
מה הפעם???
אני קמה מהמיטה. מתארגנת כיאות לתפילה וארוחת בוקר.
כעבור חצי שעה, אני פוסעת חרישית לחדר.
ורואה אותך. אחותי הגדולה.
באותה תנוחה בה היית קודם. בוהה בתקרה בנקודה לא ברורה.
“חלי” אני לוחשת. “את רוצה לדבר?”
מנסה בעדינות.
“לא”
היא עונה בהחלטיות. ממשיכה לבהות באותה נקודה.
*
קול המולת בנות מקבל את פניי.
אני מתקרבת לשער, מאחלת בוקר טוב לשומרת. עוברת דרך המזכירות לחתום נוכחות. ומתקדמת לכיתה.
צלצול מתנגן לו ברקע.
אני נכנסת לכיתה. פוגשת בבנות כיתתי עסוקות וטרודות כמו בכל הפסקה.
את החבורה של דיני עוסקת בוויכוחים חסרי טעם. את החבורה של יפי משחקת גומי על יד הלוח. ואת שבי ואיילת בשיח הנראה כשיחת נפש עמוקה.
מתקדמת למקומי. ואין אחת שמקדימה לשלום. או מתעניינת בסיבת איחורי.
תחושה חמוצה מנסה לטפס לי בגרון.
אני בוחרת להתעלם ממנה. להפיל אותה חזרה לבפנים.
למחסן הנמצא עמוק בלב.
כזה שאיש אינו יודע על קיומו.
שאיש מעולם לא התעניין בדמעות החנוקות בתוכו.מחסן שננעל היטב בתוכי. ונפתח רק כאשר אני לבדי.
במקום שניתן לי לבכות.
-
ואוווו מתחחח
-
ואווו מהממםםם~~~
נוגע ועצוב כל כך!!
-
רוצה לנסות לשלוח לי את קובץ הוורד ואנסה לייצא אותו נורמלי בpdf?
-
בקרוב בעזרת השם אעלה פרק נוסף:)
התכנון שלי הוא להעלות קבוע פרק פעם בשבוע, ובזמני חופש כשיש לי זמן, אעלה פרקים נוספים.
ותודה כולן על התגובות, מעודדות להמשיך~~~~! -
ואווו ריתקת!!!
מחכה להמשך:) -
חחחח חמוד ממש!
-
ואווו מסקרן ממש, וכתוב מדהים. בהצלחה בהמשך:)
-
חחחח קצר וקולע:)
-
ואוווו טירוףףף!!!!!
הזויה איך שהצלחת להעביר הכל בצורה שמורה ומקצועית כלכך!!
-
בס”ד
פרק 2.
שעת לילה מאוחרת.
מנסה להתהפך מצד לצד, למצוא את התנוחה הנוחה ביותר,
אך לשווא.
אני לא נרדמת.
מחוגי הזמן מלהטים בריקוד מול מחול החלומות, שוזרים בי תקוות רבות.
עפעפיים גם הן נדות, כמו משמשות כקהל מריע .וכולם יחד על במת הדממה,
חוגגים את ליל הדמיון.
*
בום.
טריקת דלת.
אני מתעוררת בבהלה.
מעיפה מבט לשעון התלוי על הקיר,
11:20.
הלם.
מה אני עושה בבית???
לפתע אני שומעת קול חפץ הנזרק על הריצפה , וקול פסיעות מכיוון הסלון.
אחוזת אימה משותקת בכל איברי, נכנסת למצב חרדה.
דמיונות מוות ודרכי התעללות חולפים מול עיני במהירות.
קול הפסיעות מתחזק.
בהחלטה של רגע , עוטפת את עצמי בשמיכה. נמתחת על המיטה בניסיון “להידבק” כמה שיותר למזרן.
הדלת נפתחת.
עוצמת את עיניי באימה.
לא מעזה להרים מעט את השמיכה, ולפגוש שם את מלאך המוות.
“אלוקים” אני בוכה בליבי.
“למה נשארתי לבד???”
המתח הולך וגובר. מגיע לשיאו כאשר אני שומעת את המגירות נפתחות.
ולפתע,
בעוד ליבי ורוחי בקרב קשה על הכוחות,
תזוזה קלה מרעידה את המיטה שמתחתיי.
מאובנת כולי. מבועתת בדמעות של אימה, נוצרת את אהבתי לחיים.
מנסה לאותת לשליחיו הדוממים של מקום . הצילו.
ופתאום,
קול בכי ממלא את החדר.
אני מרימה באיטיות ובשקט מוחלט את שולי השמיכה.
רואה אותך שם, שכובה על המיטה.
סופגת בכרית דמעות רותחות.
אחותי.
-
ואוו מרגשת!!
אפשר להחזיר לך באותה שפה?! (חירטוש של הרגע—)
ובעוד היא ממתינה
יושבת מול סידור
את הלב מרכינה
ופועה בהידור.
ובעוד העקבים
ממתינות על המדף
יחד עם התיק
לרגע הנכסף.
ושוב הינה יוצאת
מולו על הכורסא
את החלום אינה מוצאת
ותחושה לה נמאסה.
ושבה היא הבית
חזרה אל הסידור
ואין עלה זית
רק חלום שזור.
ובתום דמעות תפילה
אלייך היא מחייגת
מבקשת המילה
ואת אותה משגת.
וכתב אשר נחתם
בטבעת המלך
של בורא העולם
עוקב אחר הדרך.
ובתום הזמן שנקבע
תמצא עצמה עומדת
מול חלום וביד כתובה
בשמלה לבנה צועדת.
-
“תזכני לגדל בנים בריאים ונבונים”
-
חמודה שאת,
תודה:) -
דבר ראשון, תודה לך מרים על ההצעה! מעריכה:)
לגבי התקצירים…..אני צריכה לחשוב על זה, כי בכללי לא אוהבת לכתוב תקצירים חח, אבל רעיון שאשמור להמשך,
במידה ואראה שיש צורך,
ושוב, תודה!
-
בהחלט, גם לצעירות ברוחן.
מתכננת בעזרת השם להביע בסיפור גם סיטואציות הנוגעות מאוד לנשים נשואות.
להדגיש את המקום של האם, בחיי הילדים.
שואפת להגיע למקסימום רגש!!
כמה פרקי הבנה ובסיס, וזה מגיע——
