אולפן סאונד ונגינה מלי הפקות אולפן | כתיבה ותוכן | קריינות
אולפן סאונד ונגינהתגובות הפורום שנוצרו
-
פרק 1 / מלי
“תמייייי את לא שומעת שקוראים לך???”
“מה? מי?”
אני מתנערת. שקועה עמוק הייתי בספר עד ששכחתי שאני בעצם בכיתה. בלב ההפסקה.
“חלי מחכה לך בחוץ”
שוב פעם חלי הזאת. מהי רוצה עכשיו?
סוגרת את הספר, לא לפני שמניחה עיפרון המשמש כסימניה.
“כן?” אני יוצאת מהכיתה. פוגשת באחותי הגדולה.
“תמי יש לך אולי עשרה שקלים להביא לי? שכחתי את הארנק בבית ואני חייבת דחוף לעכשיו”
“כן, ” אני עונה באי שביעות רצון. “אבל מתי תלמדי להכין את התיק בלילה קודם? כל פעם את שוכחת משהו אחר. פעם את האוכל ופעם את המחשבון, לא נמאס לך?”
“בשביל זה יש לי אותך. אחותי הקטנטנה והמתוקה”
אני מעקמת את פניי. שונאת שהיא קוראת לי ככה.
“חכי שניה”
אני נכנסת לכיתה. מוצאת בקלות את הארנק המונח במקומו הקבוע בתיקי.
“קחי” מניחה בכף ידה מטבע.
הקלה מתפשטת על פניה.
“רגע” עוצרת אותה רגע לפני שהיא מסתובבת. “בשביל מה את צריכה את הכסף?” סקרנית שכמותי.
“אמממ…סתם לאיזו קפיצה למכולת, אל תדאגי” היא קורצת לי.
“יש לכן אישור?” שואלת. למרות שיודעת את התשובה.
“חחחח בטח ברור. וינברג בעצמה אישרה לנו” היא נהנית מהבדיחה של עצמה.
“חלי בבקשה אל תסתבכי בשביל דודא לשוקולד תות” אני מתחננת.
“אל תתערבי קטנטונת. חזרי לעיסוקייך, יום טוב” מסתובבת ואצה אל עבר המדרגות. לא לפני שמחייכת חיוך גדול ומרגיז.
*
שתי דקות לצלצול.
אני מתחילה להתארגן.
דוחקת בשעון לזוז מהר יותר. חסרת סבלנות שכמותי.
שתי דקות עברו בעצלתיים.
צלצול התנגן ברקע.
“רגע בנות” עצרה המורה את המקדימות קום מצאת הכיתה.
“שבנה בבקשה, אני רוצה לדבר איתכן על משהו חשוב”.
האנחות נשמעה ברקע. בעוד המורה מתחה על פניה חיוך גדול וצופן סוד.
“כידוע, פעם בשנתיים עורך הסמינר….”
“ערב הורים???” קפצה יפית מהשורה האחרונה.
“אכן כן” נענתה המורה לחיוב.
בבת אחת התמלאה הכיתה בשטף דיבורים וקריאות התרגשות.
“שששש… המורה רוצה להמשיך” צעקה נעמי ברחבי הכיתה.
אט אט השקט חזר למקומו. וכולן חיכו בקוצר רוח לשמוע מה בפי המורה.
“השנה, הסמינר ערך שינוי רציני בצורה ובניהול ההפקה. והוחלט כי גם כיתות י’, תכנסנה לעניינים ותעזורנה במה שצריך”.
“יששששששש” קריאות התפעלות והתרגשות נדו בין הקירות.
“מחר בעזרת השם, אדבר איתכן על חלוקת התפקידים בכיתתנו. ועל התנאים הנדרשים לכך” המשיכה המורה בקול גבוה, מנסה להשתלט על המהומה. “יום נעים לכולן”.
יצאתי מהכיתה. וכמו כולן, ליבי רקד באושר בקצב מנגינת החלומות.
מחכה להגיע הביתה, לשמוע מחלי מה כדאי לבקש ולעשות בכדי לקבל את התקפיד הנחשק ביותר.
חלי.
איך שכחתי?!
מעניין מה קרה אתן בסוף.
-
היי:)
אני מתעסקת בהפקות אולפן, כתיבה ועריכת וידאו.
אם תרצי מופע משלך,
שבנוי טוב ומקצועי במחיר נוח ,
אני כאן:)
m.m.studio3735
שטרודל גימייל …..
-
אם רלוונטי עדיין,
ניתן לפנות אלי למייל “*** אין לפרסם מיילים בציבור, השתמשנה בהודעות הפרטיות לשם כך ***”
-
זה משמש כהקדמה לסיפור חדש (שימי לב לכותרת) , שבעזרת השם מקווה להספיק לשלוח בכל שבוע פרק.
הקדמה / מלי
“לכל ים של דמעות יש חוף”
לחשת לי שם בשקט.
הכל היה חשוך מסביב.
פנסי הרחוב האירו באור קלוש. היינו שם לבדנו.
את. אני
והצער הטרי מאמש.
רגשות אשם וגעגועים עזים.
סערו בתוכי.
וכמו שוברי גלים וקצף לבן,
רדפו אותי הקולות מהבית,
זה שברחתי ממנו קודם.
לא רוצה לשמוע מי הוא היה.
לא רוצה לדעת מה הוא היה.
לא רוצה לראות איך אדמה ואבן נושקות לראשו.
רוצה אותו כאן. לידי. תמיד.
“לכל ים של דמעות יש חוף”
לחשת לי שם בשקט.
ולגלי כאב….יש סוף?!””
קולי האכול. ניסר את הדממה.
והשאלה נותרה באויר.
(המשך יבוא, אם ירצה השם—)
