יעוץ אימון והנחיה מיכל וילמן
יעוץ אימון והנחיהתגובות הפורום שנוצרו
-
יש לי גם סדנאות לקבוצות הנחית אימהות, מגוונות ומרתקות:)
א. לקבוצות שמתגבשות באופן עצמאי, באזור המרכז ומודיעין עילית
ב. לקבוצות שנפתחות מטעם עירית ב”ב (לפי שכונות)
ובנוסף:
אני מקיימת סדנאות חד”פ, שמותאמות לקבוצות כמו: צוותות עבודה, גנים, מעונות ועוד
תכני הסדנאות יונקים הרבה הבנה וחיבור לגישתה של הגב’ צביה טוקצ’ינסקי (“סוד האדם”)
ומתאימים במיוחד לאימהות שרוצות לעשות עבודת מודעות
עם הבנה רגשית ותודעתית.
התכנים מכילים:
העצמה הורית : חיזוק הזהות, הסמכות והיכולות ההוריות, ע”י: התנסות ולמידת ה’עצמי’, עם התנסות
בקשב פנימי, ויכולת לחמול ולהעריך את עצמי – שהינם הבסיס להתקשרות נכונה עם ילדינו
ביסוס יסודות הנפש החיוניים: לכל בנין הנפש וצמיחתו
הסדנאות משלבות:
שימוש בכלים יצירתיים מתחום התרפיה, דמיון מודרך וחיזוק התודעה. עבודה עם
תרגילים מנטליים ורגשיים, כחיבור לעוצמה פנימית יחד עם הבנה ומודעות למקורות ההתנהגות,
החשיבה והעולם הרגשי.
התנסות עם מודלים משופרים בגישה יהודית
והנחיה קבוצתית – לשיתופים והדהוד תומך מהקבוצה
בברכה
מיכל וילמן / 050-4102924
“חלום של אמא”
michal2lov שטרודל ג’ימיל:)
-
אסתר יקרה,
כדאי כמובן כמה שיותר לטפל ולראות מה אפשר לקבל מבחינת ריפוי ועיסוק וכד’
אישית, אני מאד ממליצה לך בנוסף, או לפני הכל: להגיע לליווי אישי עם הנחיה תומכת ומפורטת.
אישית, אני מטפלת בילדים עם בעיות מאד מורכבות ג”כ, אבל רק בליווי פרטני.
העבודה היא: בתהליכי עומק עם ההורים (או האמא) ועם כלים שעובדים על התת מודע.
מתאים למי שמוכנה לעבודה פנימית ואישית (רגשית ותודעתית) – שדרכה ניתן לסייע לילד
שנמצא כנראה במצוקה.
מקבלת בבית (ב”ב), בזום או בטל.
מייל: michal2lov (ושטרודל ג’ימייל…)
נייד: 0504102924
בהצלחה רבה והמון סיעתא דשמיא
-
-
אינני יועצת שינה:)
אך יש לי מדריך השכבה ידידותי להורים
אם מענין אותך אשלח
-
הרבנית טוקצ’ינסקי, זה בירושלים
והמכון להנחית הורים של גיטה לויפר – זה בב”ב
-
את צריכה לדעת איזו גישה מתאימה לך
מדובר על גישות שונות מאד זו מזו
אם כרגע או בנתיים את לא צריכה דוקא תעודה
אני ממליצה מאד על שיעורי הרבנית טיקוצ’ינסקי
הם עולם ומלואו. זו חווייה שאני ממליצה לכל אחת
אם את רוצה תעודה דוקא – אז ממליצה גם על המכון להנחית הורים של גיטה לויפר
למדתי גם בשני המקומות:)
-
נושא כאוב מאד
א. זה פצע לנפש שלא תמיד נרפא, או שלוקח לו הרבה שנים להירפא (עם טיפול או תמיכה רגשית של ההורים)
וגם… לא תמיד זה נראה דוקא בצורה של חרם
יש לזה כל מיני סיטואציות
אולי המילה היא: נידוי חברתי
ב. ילד שהחברה מנדה אותו (או מתעללת בו בכל מיני צורות), הוא ילד שלדאבוננו חלש מבפנים
ועל כן החברה מעיזה לעשות את זה. ומסיבה זו, הפצע הוא הרבה יותר עמוק (כי הילד כבר חלש מאד)
לפעמים הוא כאילו ‘מזמין’ את זה, וזה עקב קושי שלו להתערות בחברה ואז זה נעשה באופן לא מוצלח ולא מבין קודים
-
** תוכן זה הוסתר **
-
לפי מה שאת מספרת, זוהי לא העבודה היחידה שצריך לעשות איתו
הוא זקוק להבנה עמוקה יותר על החששות שלו
משהו שיפתח אותו לשיתופים וכד’
כאשר הוא יוכל להרגיש שיש מי שמבין אותו
זוהי עבודה מקדימה לכל האמון ביכולות
-
אמא יקרה,
ביכולתך לתת לילד שלך המון!
ובמיוחד בגילאים הצעירים!
כן, את זו שיכולה בהתנהלות שלך לחזק לו את הבטחון העצמי
הרבה יותר מכל תרפיה אחרת!
בתהליכים שאני עושה עם אימהות
אנחנו עושות עבודת מודעות פנימית לעצמנו ולילדים שלנו
ומעצימות ונותנות מקום שמעניק כ”כ הרבה צמיחה. והתפתחות מיטבייים
לילד (וכן… גם לאמא:))
ובנוסף:
צאי איתו לגינה שחקי איתו, עודדי אותו לשחק במתקנים
חפשי במה הוא טוב ועודדי.
הסכימי והרשי לו לעזור בבית. והרשי לו להיכשל גם
בברכה
מיכל וילמן
-
התכונתי שאני לומדת כבר חמש שנים נוספות (מעבר ל-4 השנים של הנחית הורים)
והידע והנסיון הטיפולי אצלי כמובן גדל בהתאם.
(ולכן, אני מגדירה את ההכוונה אצלי כ: הדרכת הורים בגישה טיפולית)
ועדין,
אני משמשת בכובע של: מדריכה/מנחה ויועצת בתחום ההורות והתקשורת
ולא כטיפול רגשי/פסיכולוגי נטו.
והשאלה היא: האם גם לנשות טיפול מהכובעים האחרים הנוספים, יש אכן מקום כאן ?
-
יש לי שאלה לגבי כל הדיון כאן על האתיקה, הרזומה וניסיון:
האם מדובר רק על מטפלות/פסיכולוגיות?
או גם על אנשי ייעוץ בכובעים נוספים אחרים? (כמובן עם הסמכה וכד’)
לדוגמא:
יועצות, מנחות הורים, מנתחות התנהגות, מאמנות קאוצ’ריות??
אני לדוגמא: מנחת הורים ולאחר 4 שנות לימודים + סטז’, לומדת כבר שנה חמישית גישה טיפולית נוספת
ומביאה את כל זה לייעוץ ולהנחיה שלי
(אישית, אני חושבת שהעבודה האישית שעשיתי היא המשמעותית ביותר, והלימודים היו עזר נוסף)
האם גם לנשים כמונו אפשר לתת במה ?
-
צריך להיזהר מאד מצעדים קיצוניים בגמילה מהנקה (ובכל גמילה שהיא!)
יש תינוקות שיקבלו את זה כאירוע טראומתי
וזה לא פשוט, שימי לב, אפילו שזה מצליח באופן טכני!
ב”ה שעשית את זה יותר הדרגתי
ועדין, כאשר עורכים גמילה, לוודא היטב שבמשך היום וההתעסקות
עם הילד, יש זמנים איכותיים של קשר ואהבה וחום!
הם ירפדו את הקושי, ויעזרו לעבור את התקופה באופן מיטבי
-
אולי זה צריך להיות כתוב בטייטל עם הגבלה של מס’ מילים
ושרואים את זה באופן ברור בכל פניה
-
תודה רבה!!!
-
מעתיקה לך כאן חלק משו”ת שהיה לי עם אחת האימהות פעם
מקוה שחלק ממה שכתוב כאן – יוכל קצת לעזור:
שאלה של יונית (שם בדוי):
היונק שלי, כבר בן שנתיים, משגע אותי בלילות, אני לא מספיק חזקה..
אני מקווה כבר לגמול אותו , ושיתחיל לשתות מים.
אשמח לקבל עצה.
יונית יקרה:
ההנקה היא כמובן קשר עם האמא
והיא מקום מאד של הגנה ויציבות עבור הילד, מאז הלידה.
זה המקום הכי מוכר ובטוח עבורו
(כגמול עלי אמו”- לא משנה היכן את אבל הוא על הידים שלך”)
וההקדמה הזו, היא רק כדי שנבין – יותר לעומק מה זה באמת בשביל התינוק…
אמנם.. יש כבר גיל, שהקשר בהדרגה צריך לעבור לפסים אחרים ולהיגמל…
ולכן, הרעיון הוא: שהוא ירגיש את אותן תחושות של קרבה, חמימות ובטחון גם אם הוא לא יונק…
ויותר נכון, גם כאשר הוא לא יונק…
בגדול, זה להתבונן היכן הוא מקבל קשר איכותי בשאר היום:
האם הוא ילד שזקוק ליותר אהבה והכלה ? האם הוא יותר רגיש מהרגיל?
האם הוא מרגיש קצת בדידות?
כי אמא עובדת הרבה שעות כמו רוב האמהות בימינו…
ואחרי שנענה לעצמנו קצת על השאלות..
נחפש מעט את הזמן שניתן לו באמת את הלב והקשר במשך היום
לא צריך מדי הרבה זמן, אבל כן צריך יותר הנאה ופניות עבורו
(כשאמא בהנאה, אז הלב שלה יותר פתוח ונינוח)
או אז, בלילה הוא יהיה יותר רגוע.. ובהדרגה יגמל מהקשר ה”תינוקי” יותר
-
ואם יש שם כן מורה גבר, יש לך אולי את פרטי הקשר שלה?
-
אני חושבת של-בנים בגיל הזה מתאים מורה גבר ולא אישה
מהם החוגים שם?
-
בנתיים מאד ממליצה להוריד לחץ במידת האפשר!
כמה שיותר תתאזרו בסבלנות וברוגע – הגמגום ייתמתן
כדאי שיקבל כמה שיותר הבנה ושיש זמן להקשיב לו וכו’
מאד מאד חשוב לרוגע הפנימי שלו וליכולת שלו לענות ולהגיב יותר טוב
-
אולי תכניסי קישורים לוידאו? וגם תמונה ששייכת לוידאו?
-
ניסית לשלוח אליך בדיקה וראית שלא עובד?
לפעמים זה הסינון אולי?
-
אוי חבל
לא יודעת מה יכול להיות
זה במערכת החדשה? לפעמים שמעתי שיש שם באגים, אולי זה באג?
רק מחר אפשר יהיה לקבל שם תמיכה:(
-
-
כדאי להבין, שמי שנלחם על כבודו
הוא לא באמת מרגיש מכובד והוא כל הזמן צריך לשמור על הכבוד כדי שלא יברח…
ולכן,
צריך לתת לו כבוד אמיתי ועמוק מבפנים
וזוהי כמובן למידה ותהליך והבנה של המצוקה שאותה הוא חש.
כמו”כ:
נתתי כאן כיוון – לא כהנחיה לטיפול. אלא כהבנה, מה עושים בהדרכה ולאן מכוונים
כי ההורה זקוק כאן להכוונה כיצד לגשת לילד. להבין את המצוקה ומקורה. ולקבל כלים לעבודה
והתנהלות מיטבית מול הילד.
ועם כל זה:
בפגישה פרטית, בודקים כמובן את כל ההתנהלות של הילד, וההתפתחות שלו מהלידה
ובוחנים את המצב באופן יותר רחב ויותר מעמיק.
-
שלום רב,
לכאורה נראה, שהילד שואב את כל הערך שלו (שזוהי היציבות של הנפש!)
מתחושת ערך מותנית, ז”א: כשרונות, יכולות וכו’.
תחושת ערך מותנית פירושה:
אם אני מצליח? אז כנראה שאני טוב/ שווה וכו’
אם אני חכם? הצלחתי במבחן? בעבודה? בחברה? וכו’ וכו’
והיא נפוצה מאד גם אצל המבוגרים (רק שהם יודעים להסתיר אותה)
תחושת ערך כזו מאד קשה , מאחר והוא חייב לספק אותה
והוא חייב להצליח ובכל דרך! (גם אם תיהיה שלילית), ואין לו אפשרות להתנהג אחרת
כי כל הערך שלו (ובתחושה הפנימית – זוהי ממש מלחמה על החיים שלו!) , תלוי בזה!
הדרך היא , להתחבר לתחושת ערך קיומית. אמיתית שהיא חלק ממנו. מהנשמה שלו
ואותה אף פעם א”א להכחיש!
ובנוסף:
הוא ייצטרך הרבה הכלה לכאבים שלו כשהוא לא מצליח
בברכה
מיכל
-
מיכל יקרה,
את מתארת חששות ופחדים אצל הילדה
הם מצויים מאד ואפילו נורמאליים, אבל הם מתרבים וגם מתחילים להפריע בחיים
בסדרי היום וכד’.
כדאי להבין ממתי הם התחילו? ומה היה בתקופה הזו או במה שקדם לה?
בעיות של חרדות ופחדים יכולים להתפתח ממס’ כיוונים וההבנה של השורש
יכולה לקדם את העזרה עבורה.
בד”כ אני יושבת עם האמא על ההבנה של ההתפתחות של הילדה (מגיל הינקות)
ומה עבר עליה מאז (שזו גם ההתפתחות האישית וגם אירועים שונים וההתמודדות איתם,
כמו: לידת אחים, התחלה חדשה של הגן וכו’).
ואז אני נותנת הכוונה להמשך – עפ”י צורכי הנפש שנראה שכדאי לחזק אצל הילדה
בגיל הזה: יכולה להספיק גם פגישה אחת ולפעמים מעט יותר (אם יש צורך לעבוד על תהליך).
ככל שתתני לה מענה בגיל יותר צעיר – כך פתירת הקונפילקט תשפיע מהר יותר ובקלות רבה יותר.
הכיוונים שיכולים לעזור בנתיים, כטיפים מעשיים שיתנו לילדה רוגע שקצת יפחית את החרדות
הם:
א. השכבה איכותית ועדיף פרטית, ונוכחת של אמא עם הילדה (אמא פנויה באמת, ויש שיח משותף. אפילו חברי, או
פעילות משותפת שמתאימה להשכבה – שגם אמא נהנית איתה).
רצוי השכבה יומיומית במידת האפשר – זה מתחיל בחצי שעה ויורד במשך הזמן לרבע שעה או אפילו 10 ד’
(אבל את צריכה להנות ולרצות להיות שם – יחד איתה עם פניות משאר העיסוקים והטרדות).
ב. הכלה והזדהות עמוקים של רגשותיה של הילדה – שיתנו לרגשות העמוקים פורקן. ביטוי. השתתפות ועוד
(לפעמים זהו תהליך שצריך ללמוד , כיצד לעשות אותו נכון, כי הוא לא קל להרבה אימהות)
הרבה הצלחה ונחת
מיכל וילמן
050-4102924
