מאת: שבוע הכתר
הם הסתכלו זה על זה בשאלה.
-“הכל כבר בנוי. כמעט”
“כן,” ענה השני. “כמעט”
“אז למה לא מורידים אותו???” תהה הראשון בצער. מחכה כבר לרגע שזה יקרה.
“אתה לא רואה? חסר פה אבן 10 על 10, רואה שם בפינה? צריך שם לסגור עוד חור, ושם למעלה, הגימורים האחרונים, אולי 50 גרם זהב”
“אז– למה מחכים?” נאנח נראשון.
“מחכים למעשים קטנים, להתגברויות קטנות, בית המקדש כמעט שלם, כמעט, 50 גרם פה, לבנה קטנה שם. האבנים הגדולות נוצרו מעקידת יצחק, מיעקב בחרן, מחנה ושבעת בניה, מצדיקים שמסרו נפשם על קידוש ד’ בכל דור. נשאר למלא את החריצים. מחכים למעשים הקטנים ששולחים מלמטה. הם שישלימו את בנין המקדש השלישי”
כוחם של מעשים קטנים. של התגברות קטנה.
“מַעֲשֶׂה קָטָן בַּדּוֹר הַזֶּה שָׁקוּל כְּכַמָּה מִצְווֹת שֶׁהָיוּ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וַעֲבוֹדַת ה’ קְטַנָּה בַּדּוֹר הַזֶּה שְׁקוּלָה כְּאֵילֵי נְבָיוֹת שֶׁהֵבִיאוּ בִּזְמַן הַמִּקְדָּשׁ. (האר”י הקדוש)
לפעמים, ההרגשה של “מה אני שווה, לא מצליחה…” מזדחלת לליבנו,
כשאנחנו שומעות בקינאה על אחת שמשתמשת במחשב רק לצרכי עבודה, “אני? אני מכורה, לא יכולה יותר מחמש דקות בלי להגיח למחשב לראות מה חדש”
לשמוע על אחת שכשמסיימת לעבוד היא רק בית וילדים, לא נעתרת לתחינות הלקוחות, ולא בודקת אם שלחו לה מייל. “ואני? כ”כ קשה לי להתנתק, אם יש עבודה אני מתיישבת, יכולים להיות ימים שלא נגעתי בבית כי היתה לי הרבה עבודה”
הנקיפות מצפון שמכות בנו בכל פעם שמישהי מספרת לנו בגאווה “אני לא מכניסה מחשב לבית שלי בשום פנים, גם במחיר של הפסדת עבודה והרבה כסף”
אז מה? אם אני לא מסוגלת להיות גבוהה כל כך, אשאר למטה? כל כך רוצה להפחית ולא מצליחה.
כל כך רוצה להפסיק, ולא מצליח לי יותר מחמש דקות.
כל שבת מבטיחה לעצמי שבוע אחר, וההבטחה לועגת לי אחרי הדלקת הנרות של השבת הבאה. שכחתי ממנה בכלל.
אבל הנה. יש פיתרון. מחכים שם לשתי דקות האלו שכן הצלחת. לחצי שעה שקמת מבחירה.
תבחרי לך שעה. שעה ביום בה המייל יהיה סגור, שעה שלא תיכנסי בה לאתר ששורף לך זמן. שעה אחת ביום להיות יותר עם המשפחה.
רק שעה. “יש קונה עולמו בשעה אחת!”
תבחרי לך משהו קטן. קטן קטן. אחד.
וואו כמה רעש הוא יעשה בשמים. ישלח עוד גרם זהב לכתר של בית המקדש.
כולנו מכירות את משלו של החפץ חיים. בזמן מלחמה, לא בוררים ולא מתעמקים. חוטפים!
השעה הזו תחטף שם. תניח עוד נדבך בבניין המקדש,את תשלימי את המקום שחסר,
והמצווה תיקרא על שם גומרה
בקרוב אמן.
רגע–
ואם קשה לי, לא מצליחה להיות עקבית, מרגישה בודדה במערכה?
את מוזמנת, להיות חלק מקבוצה.
שמקבלת כל שבוע יחד קבלה אחרת הקשורה לטכנולוגיה, מעקב,
ואם את רוצה -גם לקרוא תגובות מרגשות של נשים ובחורות, שרוצות לחבור יחד כדי להתנתק, ולהתנתק כדי להתחבר.
רוצה לקרוא על זה עוד לפני שאת נרשמת? כאן.
תגובות
מקסימה!!!
מייזם ממש נצרך וחשוב!
בוודאי שצטרפתי
יהי רצון שזכות זו תעמוד לך ולכל בית ישראל
ובאמת שנזכה לקנות עולמינו 🙂
תודה!!