אנשים עם חזון והבנה עמוקה בשינויים שזחלו בהתמדה למשק הישראלי בשנותיה הראשונות של המדינה הצעירה, ניסו בראייה עתידית מפוקחת ונבונה לחזות את עולם התעסוקה של המחר.

ההמלצה שלהם היתה חד משמעית “מי שרוצה פרנסה מובטחת, יציבה, מבוססת ונצרכת- שיבחר לו את מקצוע החלבנות. חלבן זה מקצוע עם עתיד, אנשים תמיד יצטרכו חלב”.

מאד חכם.

אני חיה כיום באותו עתיד אותו ניסו הם לחזות. אליו ניסו הם להתכונן ולהיערך. מכירה סביבי המון צרכני חלב, אבל יודעת בברור שתפקיד החלבן די חיוור ושולי.

זאת היתה החלטה מאד פקחית, מאד נכונה בזמנו. אבל חד משמעית שהיא לא רלוונטית כיום.

לפני 15 שנה סגרו מנהלי החברה את הסניף בו עבדנו בעלי ואני – כך סיפרה לי מישהי, היינו צריכים להתחיל קריירה חדשה ועמדנו בפני ההחלטה לבחירת התעסוקה העתידית שלנו. לאחר שראינו בעינינו כיצד גם החברה הגדולה והמוצלחת בה עבדנו, יכולה להצטמצם ואפילו להסגר, בעלי החליט לעשות הסבה מקצועית לנהג אוטובוס. השיקול שלו היה מאד הגיוני- גם אם חברות ומפעלים גדולים יקומו וייסגרו, יתפתחו או יקרסו – את התחבורה הציבורית לא יסגרו.

זאת היתה החלטה מאד משמעותית לחיים שלהם, מאד מובנת ומפוכחת.

אני חיה כיום באותו עתיד שמפני תוצאותיו הלא ידועות הם ניסו להתגונן, שלשינויים שיחולו בו הם הכינו את עצמם. התחבורה הציבורית עודנה קיימת, ונכון לכתיבת שורות אלו היא אפילו פעילה. אבל בכנות, לאור השנה האחרונה, אני לא יכולה להיות בטוחה  שתפקיד הנהג ימשיך להיות ריווחי ופעיל בתפקיד מלא או שמא רק למחצה לשליש ולרביע במקרה הטוב…

כל כך נכון הם הבינו אז, אבל חד משמעית- המסקנה ההיא כבר לא במלוא תוקפה כיום והרבה פחות מבטיחה, ומה שנראה היה בנין מוצק וחוף מבטחים הופך מול עיננו ברבות הימים למשענת קנה רצוץ ומוחלש.

אני מדפדפת בטקסטים שכתבתי בעבר הלא רחוק, ובזמנים מוקדמים יותר. אני עוברת על מה שכתבתי בתקופה האחרונה ממש. כל כך הרבה מלל, כל כך הרבה תובנות, מסקנות, הבנות, החלטות והמלצות.

כל כך רלוונטי ליום בו הם נכתבו.

אבל כל כך הרבה דברים קרו פה, כל כך הרבה דברים השתנו. כל כך הרבה דברים נהיו אחרת, צדדים נוספים נחשפו ושפכו אור שונה המייצר תמונת מציאות אחרת לחלוטין.

וכל מה שהיה נכון ורלוונטי מאד לאותו היום -כבר לא כל כך רלוונטי בלשון המעטה לעכשיו.

נכון היתה קורונה, אבל כבר יש חיסון. נכון פתחו את השמים- אבל סגרו, נכון-סגרו, אבל פתחו מחדש.  נכון היו בחירות אבל אולי יהיו שוב…

הכל היה נכון אז, ולא מתאים לעכשיו בכלל…

כל הפרסומות סביבי מלמדות אותי לכאורה שהעתיד נמצא בדיגיטל וברשתות החברתיות. כולם שם ושם קורה הכל. אם אתה לא שם אתה לא קיים. אם אתה רוצה לתכנן לעצמך עתיד תעסוקתי בטוח ומבטיח, אם אתה רוצה להבין וללמוד את המחר, לדעת מה תהיה הבחירה הנכונה- האינטרנט זאת התשובה. זה כל כך ברור, כל כך מבין את המציאות ואת הצפי הברור.

ואני מוצאת את עצמי מהרהרת בחלבן וכבר לא בטוחה בזה בכלל.

העולם הזה כל כך הפכפך, כל כך משתנה. ואני אובדת עצות, במה אני יכולה לאחוז היום שיהיה נכון וקיים ומציאותי גם מחר?

לפני למעלה מאלפיים שנה עמדנו עם ישראל ואני בתוכם, למרגלות הר סיני. שם זכינו וקיבלנו מאת ד’ מתנה שנשמרה אלפי שנים ללא פגימה, ללא סטייה, ללא שינוי.

והתורה הזאת מלווה את העם שלנו מאז, כל יחיד בעמנו מגיל הינקות ועד שיבה. בכל השנים, בכל הדורות, בכל התהפוכות. בכל המלחמות שידענו, בכל התקופות ששינו את פני העולם. התורה לא זזה מאמיתותה, מנצחיותה.

אני לא יודעת לצפות מה יהיה מחר. אולי נעסוק כולנו לפרנסתנו בחליבת פרות ברפת, או אולי תפסיק האנושות לצרוך מוצרי חלב.

אולי בעתיד כולם יהיו ברשת והעולם כולו יהיה דיגיטלי, או אולי תתרחש רגרסיה טכנולוגית ונמצא את עצמנו שואבים מים מנהרות, ומטביעים את רישומינו בחריטה על אבנים.

אני לא יודעת מה יהיה כאן מחר- לא מהפן הטכנולוגי, לא בהיבט הכלכלי, לא מבחינה חברתית, פוליטית, מדינית, בטחונית או בריאותית.

אבל יש משהו שאני יודעת שיישאר, בין אם נתגורר ביערות ובמדבריות ובין אם נתנייד באמצעות רחפנים, בין אם נעטה מסכות ובין אם יתברר שזה היה מעשה מגוחך לחלוטין.

תמיד תהיה לנו את אותה תורה אחת ויחידה. תמיד תהינה לנו 613 מצוות נצחיות שקיבלנו מבורא עולם.

התורה שלנו לא תהא מוחלפת, לא תתהפך ולא תשנה את פניה.

והנה לנו, זה מה שהיה הווה ויהיה רלוונטי – לנצח.

“אני מאמין באמונה שלימה שזאת התורה לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו”. (י”ג עיקרי אמונה להרמב”ם)

מאת: לאה גריינימן, [email protected],