תודה ליעל ורחלי על הביקורת והדיוק
אשמח לקבל הארות, הערות ותגובות, יכולות לכתוב לי באישי 🙂
בלילה, כשהיא מסתכלת עליהם, עוברת אחד אחד, מחליקה על קווצות שערות לחות, מתענגת על האוויר הספוג בחלומותיהם, היא נתקפת חרדה לופתת. פותחת את כל החלונות בבית ועומדת דומעת עם פה פעור, מנסה לקלוט חמצן לריאות המפוחדות שלה.
ברגעים הליליים המתוקים, העדינים והשבריריים האלה, היא רוצה יותר מכל- שתמיד הם יהיו אהובים. תמיד. גם כשהיא כבר לא תהיה כאן.
רוח קרירה נכנסת לה הביתה, הד קלוש של מנגינה רכה מזדחל אליה לקומה שלישית, היא רוצה לאסוף את הילדים אליה אחד, אחד, ואז את כולם יחד. היא רוצה לשיר להם, לשיר אותם. מתמסרת לבכי שלה שמטפטף להם על הכריות, למלמולי האי-נוחות שהם משמיעים כשהחיבוק שלה מפריע להם לישון.
לא תמיד היא תהיה לידם, גרגירי החול מידרדרים בסחרור בשעון שלה, מהדהדים בקולותיהם מבשרי הרעות של הרופאים.
התובנה ממלאת את כולה, שוטפת את מוחה, שוצפת בעורקייה: זה לא מספיק שהיא אוהבת אותם. מישהו צריך ל-א-ה-ו-ב אותם גם אחרי שהיא תלך, האהבה אליהם צריכה לדלוק בנר נוסף, הלהבה הזאת חייבת להמשיך לבעור.
מכל עובדי ד’, שזכו והגיעו לדרגת נבואה בבית המדרש של שם ועבר לא נשאר זכר, לא התקיים המשך.
מכל עובדי ד’ שהשקיעו בעבודה העצמית שלהם, בידיעת ד’, באמונה, בלימוד ובקיום מצוות – לא יצאה אפילו משפחה אחת שהמשיכה בדרכם, למה?
מסביר הח”ח: כי המטרה שלהם היתה לעבוד את ד’ בעצמם.
רק אחד היה, אברהם אבינו, שהיה אוהב נאמן לד’ יותר מכולם. הוא ידע שלא יחיה לנצח, ואם הוא לא ידאג להעביר את לפיד האמונה לבניו, ולחנכם לאמונה ולהפיץ את דרך ד’ לדור כולו ולבאים אחריו– כשימות, עלול חס וחלילה להתבטל כבוד ד’ מן העולם. אהבת ד’ צריכה לדלוק בנרות נוספים, הלהבה הזאת חייבת להמשיך לבעור באש תמיד.
רק אברהם אבינו הוא שדאג ששם ד’ יפורסם גם בביתו וגם מחוצה לו. הוא הרגיל את שם ד’ בפי כל בריה, שייזכר לכולם גם כשאברהם אבינו עצמו כבר לא יחיה. רק הוא עמל לפרסם את אלוקותו של בורא עולם, התביע את זכרו של הבורא גם לאחרים וציווה אותם את דרך החיים הנצחית.
ורק עליו מכולם נאמר “כי ידעתיו” ומסביר רש”י – אהבתיו, ומסביר הח”ח – בזכות שלמד לעצמו ולימד לאחרים. רק הוא זכה שיצאה ממנו אומה שלמה של עובדי ד’ שהולכים בדרכו.
יש לך תפקיד ענק, את בת לעם היהודי, יש לנו תרי”ג מצוות לקיימם בעצמנו ולחנך בהם את ילדינו.
זה מדהים שאת אוהבת את ד’, כל התגברות שלך, כל הקפדה או ויתור- הכל נרשם ובונה לך עתיד, בונה אותך עובדת ד’. כל חיזוק שאת מתחזקת הוא עולם ומלואו, אין גבול לעוצמה שלו ואין שיעור לחשיבות שלו.
אבל את לא אדם בודד, אומר הח”ח: את גם אמא, את גם אישה, את גם בת, את גם חברה, את גם שכנה וקולגה.
וכל העם אשר איתך – תעשי הכל כדי שהם לא יעמדו מרחוק. כל חיזוק/חיבור/התגברות/עומק שאת יכולה להוסיף ולהעביר הלאה – תתאמצי ותעשי זאת.
תאירי לסביבה, תקרבי, תיטיבי, תכירי להם עוד צד בטוּב ד’.
ככה זה כשאוהבים, כך היא הדרך להנציח את ד’ בקרבנו ובצאצאינו- להדליק את האהבה הזאת הלאה, לילדינו ולעולם.
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.
תגובות
למה ומה טוב בקטע העצוב בתחילת המאמר? מי שברא ודאג עד עכשיו ימשיך וידאג הלאה.
תודה על התגובה, לפעמים צריך להביא דוגמאות קיצוניות כדי להעביר היטב את המסר…
מתנצלת אם זה היה בועט מדי, לקחתי לתשומת ליבי!
גם לדעתי הסיפור בהתחלה מפחיד מאוד
אהבתי מאוד!
הסיפור בהתחלה כמה שהוא מצמרר ממחיש הכי טוב את המסר החשוב.
הלוואי ונזכה…
תודה, מאוד יפה!!!
דווקא זה נכון לפעמים לבעוט כך את המסר…
נכון שאולי זה מצמרר וכואב, אבל זאת האמת לאמיתה.
תודהה!!
ואוו עוצמתי!! וממחיש בצורה חזקה את המסר!
במיוחד ההתחלה….
וואוו חזק
כמה ממחיש הקטע בהתחלה …..