דווקא כשנדמה שהכול כבר מוכן, שהדרך סלולה – היא נשמטת מהידיים. שתיקה כבדה נחה בין אב לבתו, בין חברות, בין שכנים – אבל דווקא שם, בתוך הדממה, מתרקם משהו אחר. האם אפשר להשיב את הזמן אחורה, או שמא הים כבר לקח איתו את כל התקוות?

שירי פסעה לבדה בדרך שהתוותה ליבה, מותירה אחריה עולם ישן ומרוסקת בין קירותיו של בית חצוי. אך כאשר השקט הופך לחשכה, ושיחת טלפון אחת משנה את הכול – דמותו של אור שב אליה שונה, אחרת, אולי קרובה יותר משאי פעם העז לדמיין.

שתי אחיות, קרובות אך מרוחקות, מנסות לגעת זו בזו מבעד לקווי הטלפון והשתיקות. האחת נלחמת בכתיבה דרמטית ובעצמה, השנייה שואלת את עצמה אם מותר לה עוד לדאוג. משהו חורק, משהו שותק, והלב לא מוצא את מקומו.

פסח חוזר לביתו, מנסה להימנע מהמפגש עם אביו, אך שוב ושוב מוצא את עצמו בלב עימותים שקטים ורוויי מתח. תקלה מפתיעה במעלית כופה עליהם שהות משותפת, כשהאוויר ביניהם נעשה כבד ממילים שלא נאמרו. בתוך השקט שנכפה, מתעוררים קולות אחרים.

על לוח שחמט דמיוני נפרשת מלחמה עקובה מדם בין שליט יהיר למנהיג נרדף, כששניהם מנווטים כלים חיים בזירה של בגידות, הפיכות ודיכוי. אך בעוד המלך הלבן מכתיר את עצמו שוב ושוב, רגלי שחור אחד מתקדם באיטיות – עד לרגע המטלטל בו הופך למלכה. אז נופל המלך, והמשחק נפתח מחדש – הפעם מול אויב אחר.

לילה עומדת מול חלון בוער בטהרן, כששאלות ישנות נלחשות בליבה. רסיסי עבר שקטים חודרים אל תוך סדקי ההווה, מערערים את הסדר המוכר. משהו בזהות מתעורר — לא ברור, אך בלתי ניתן להכחשה.

בשעת דמדומים, עדינה מתעוררת משנים של המתנה ונוסעת אל יער רחוק בתקווה לשנות את הגורל. תקלה בלתי צפויה עוצרת את הדרך, אך דווקא שם, בין עצים ושירים, משהו משתנה באוויר. היא ממשיכה ללכת, שביל חדש תחת רגליה, וריח של שושנים נישא ברוח.

בתוך שגרת חורף שוחקת, צל כבד מלווה אם צעירה לאורך יום סוער של משימות, כאבים ודאגות. בין רגעי שבירה לרגעי חסד, היא נעה בין מציאות חונקת לשברי אור שמבקשים לפרוץ. ובתוך כל הרעש, עץ שלכת בודד הופך למראה שקט של תקווה חבויה.

בין קירות דירה קטנה בארץ רחוקה, נשזרות שאלות של זהות ושייכות ברוח נודדת. שיחות שקטות בין שכנות חושפות ספקות חבויים, ובלב מתרקם מבחן שטרם הגיע זמנו. האם הרוח תישא את העלה, או שמא יכה שורשים באדמה זרה לו?

קולות הרוח האביבית ממלאים את האוויר, אך בתוך הבית הישן נחבאת תיבה כבדה, מלאה חצאי יצירות ושברי חלומות. יהודית רצה, מתלהבת, עוזבת, חוזרת — וכל פעם משהו אחר קורא לה. האם תספיק לגמור את מה שהתחילה, או שמא יש דברים שלא נגמרים לעולם?

עצב דקיק שזור בשיחה בין תאומים, חוט מתוח בין שחור ללבן, בין תחושת שייכות לבידול צורב. שקטים ומלאי תופים, הבגדים, הסירים והפתקים רומזים על תהום שמבקשת גשר, בזמן שהחופה מתקרבת. האם הלב יעמוד במתח הזה, או שייכנע לכאב של שנים?

הנמל סוער, שערים נפתחים ונסגרים, אך ר' ברוך בוחר בדרך שונה, כזו שאינה מובילה לשפע אלא לשקט פנימי. בין אבק הדרכים לריח התה, בין זיעה לגעגוע, נרקמת בחירה שאין בה ביטחון — רק אמונה. דלת נטרקת, אך שמים נפתחים.