אוף, למה רק לי זה קורה?

[גננדי הופמן – אדריכלית ומעצבת פנים]

כשקורה לי ואני לא יכולה לעבוד כי הילדים בבית,

(אין לי כ”כ את מה שאת מתארת כי אני גם שכירה…)

אז אני אומרת ומחזקת את עצמי

ש-הפרנסה נקבעה כבר בר”ה , ואיזה כיף זה לקבל את אותו סכום בלי לעבוד 🙂

כי גם בתור עצמאית יש פרויקים מרוויחים יותר ופחות,

ומשתדלת לעשות לעצמי יום כיף! לא לשבת ולחכות אלא לנסות להתאוורר….

[חגית ויס – ניהולית ניהול משרד וכספים]

מבחינה מעשית,

לא לבוסס בתחושות האלו,

אלא לחשוב איך אני מתקדמת מכאן הלאה,

מה המסקנה ממה שהיה, ומה לפעם הבאה

והכי נותן כח,

לזכור שהקב”ה מוביל ומנחה אותנו גם כשנראה לנו שאנחנו טעינו וזה היה בחירה שלנו

וכל מעשה או תוצאה לפני ואחרי הכל מאיתו יתברך

[גננדי הופמן – אדריכלית ומעצבת פנים]

גם אם לא הכל בדיוק – הכל מדויק !

[נועה פישהוף]

חיזקת אותי. 👍

[חני מרנשטיין]

כמו כל תחום בחיים, גם בעצמאות,

יש ימים עם הפנים קדימה,

ויש ימים “על הפנים”…

כשיצאתי לעצמאות תיחקרתי המון בעלות עסקים.

השאלה הראשית שלי היתה – איך את יוצאת מקושי?

תספרי לי על הקשיים שבדרך.

ולמה?

ימים מאירים ושמחים קל לנו להכיל,

הצלחה לא גורמת לנו לעצור ולהיתקע.

נכון שצריך כוחות נפש גם להכיל הצלחה.

אבל הקושי מצריך כוחות רבים יותר כדי לצאת ולא לדשדש בו…

חשוב להיות ערוכים לימים של קושי, או אפילו של תרדמת שגרתית.

אני חושבת שכשהגישה היא בריאה ואופטימית בדרך כלל,

ויחד עם זה מסוגלת להכיל ימים של נפילה וקושי.

הימים הקשים ממילא מתרחקים ונדירים יותר,

כי איך אנחנו אוהבות לומר?

“אמרתי לך…”

כשיודעים מראש שצפויות מהמורות בדרך,

מקבלים אותן בקלות והבנה, מרכינים ראש לגל שיחלוף.

וממילא ההתאוששות מהירה וחלקה יותר.

[זהבי הסגל]

וואו, תודה על החיזוקים! הלוואי שנזכה לעבוד כך,

אשרייך בעולם הזה – פשוטו כמשמעו 🙂

ורציתי לשתף אתכן בעוד תובנה שנותנת כח באחד מהמקומות שהרבה מאד עצמאיות מתבוססות בו והוא: נתינת הנחות ללקוח ממקום לא רצוני…

מצב שמביא אחריו הרהורים כמו למה נתתי הנחה? כבר מלא פעמים אמרתי שיותר אני לא נותנת? והתשובה תהיה כי הוא אברך / כי ראיתי שממש קשה לה וכו’ וכו’.

אז רגע, אם זה מגיע ממקום כזה, למה בעצם לא לתת הנחה?

כי לא רציתי. כי זאת הפרנסה שלי.

נו, אז מה באמת נכון?

זהו, שיש בזה סדרי עדיפויות בהלכה.

ואנחנו יודעות אותם מצויין, אבל במקרים כאלה לפעמים מתבלבלות…

והנה התובנה שעזרה לעצמאיות רבות לעצור רגע קודם ולשקול נכון:

הפרנסה של בני משפחתי קודמת.

פשוט וברור אבל גורם לנו לשקול נכון

בדיוק כמו שבהלכות צדקה ישנם סדרי עדיפויות, גם כאן.

ואז השיקול אם לתת וכמה לבוא לקראת יהיה ממקום מושכל, רצוי ומקובל.

המון הצלחות ושפע!