אמא עובדת- שעובדת על עצמה

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

פרומי באת בזמן!

בדיוק היום הילדים שלי התלוננו שאני עובדת.

מה עושים??

[Frumi Brayer]

בינתיים, המלצה שלי

מנסיון

כשגם אצלי היו תלונות דומות

(גדלו כבר הנערים והם הורים בעצמם)

בקשתי מכל אחד לכתוב

מה כן טוב בעבודה של אמא?

אין לך מושג כמה הפתעות היו שם.

הם כתבו דברים שלא חלמתי עליהם

וזה כבר שינה להם את המבט.

(ואם אין… נדאג שיהיו להם גם חוויות “בזכות” או “בגלל” העבודה שלנו.

[מיכל וילמן]

לכל האמהות העובדות… מצרפת כאן תגובה – מתוקף מקצועי: כמנחת הורים:

כמוני כמוכן – התמודדתי עם נושא הזה לא אחת , (ובעיקר תקופה של כ 8 שנים, בהן עבדתי שעות רבות של ניהול מחוץ לבית , כשהקטן שלי אמנם היה בן 4 כבר), וזו התמודדות לא קלה בכלל. אך עוד יותר קשה להתמודד איתה, אם מלווים אותה רגשות קשים ולא פרודוקטיביים (כמו : אשמה, דאגה…)

וכדאי לנתב אותם למקומות מועילים שמדרבנים לשיפור ואיכות:

א. כשאמא בטוחה במה שהיא עושה – ושזו האופציה ההכרחית לביתה – הילדים מרגישים את זה מיד. ולכן כאן כדאי לבדוק את עצמה: כמה היא בטוחה בכך, האם יש לה שאלות וספקות מול עצמה בתחום, וקודם לפתור אותן בינה לבין עצמה. כי ‘אם אני לא בטוחה שמה שאני עושה, זה נכון, טוב וישר.. ‘ – הילדים שלי יחושו מיד בכך. וכאשר אני נשארת בתוך בליל של רגשות קשים, אני עלולה להחמיץ הרבה יותר ממה שקורה באמת בשטח: מאחר ואני לא פנויה לילדים באמת (כי פעמים רבות הרגשות הקשים, מכווצים את הלב ומפריעים להנות עם הילדים ולהקשיב להם באמת).

אז כדאי מאד לאמא שמתוסכלת מהמצב, לשהות מעט עם עצמה, ולהבין את המקום שלה (שזה מאד מרגיע), ומכאן – יהיו לה הרבה יותר מוטיבציות לפעילות בונה, איכותית ומשלימה עבור ילדיה (לפי הצורך והענין ).

ומאד חשוב שאמא תשים לב לעצמה, לצרכיה וליכולותיה – ועל פי זה, תנתב באופן מותאם יותר את פעילותה הן בבית והן בעבודה.

ב. אמנם , הזמן עם הילדים, לצערנו התקצר כ”כ לאמהות עובדות בדורנו ולכן, צריך לחפש היכן אני יכולה לתת לילדים שלי את מה שחסר להם , בפרמטרים אחרים: והם פרמטרים רגשיים היכולים להיות מוכלים בזמן מועט יותר.

ואגב, כאן השוני בין הילדים הוא גדול ורב. יש את אלו שזקוקים יותר לזמן עם אמא ויש את אלו שמסתדרים יותר זמן בלעדיה… (לא נעים להודות:). ולילדים הרגישים יותר – יהיה תמיד יותר קשה… (והם אלו שצריכים בד”כ over אהבה והבנה והכלה…).

מאד חשוב לשים לב כללית האם יש לילדים לפחות, מעט זמן עם אמא כל יום (או רוב השבוע), ועם השלמה בשבתות וחופשות … (לפי היכולות:).

כמו”כ: עדיף למצוא זמנים אישיים לכל ילד – ואפילו קצרים ממש! (מאד מומלץ לפחות בשעת ההשכבה) העיקר שיהיו באמת “נוכחים”! (זהו ההבדל בין: להיות עם – לבין להיות ליד…), והערך שזמנים “נוכחים” מעניקים – הוא עצום! (זה יכול להיות אפילו 10 ד’! ), וכדאי מאד שזמנים אלו, יהיו מועשרים ב: הקשבה, הבנה והנאה משותפים.

לילדים הגדולים יותר – אפשר זמנים כאלו פעם פעמיים בשבוע, אך כמובן לא להחמיץ קשר, חיבוק, הענקת חום ואהבה על הדרך…

ו”תפילה עושה מחצה” – א”א בלי התפילות והדמעות של אמא יהודיה…

ובדור שלנו במיוחד.

רוב נחת והצלחה וס”ד בכל

מיכל

[מירי גרינוולד]

תודה רבה!

יש דברים שטוב להדהד שוב ושוב,

להזכיר לנו את המהות, לעצור ולהתבונן היכן ניתן לשפר, התחברתי לכל מילה, וכמה שעת איכות מקדמת ובונה,

כמה חשוב וכל כך פשוט וזמין, להנות מהנחת באמצע המרוץ.

הטענת אותי בכוחות מחודשים. רק לזכור את היקרים לנו מכל, בשביל מי אנו עובדות ומשקיעות.

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

אצלי יש 3 ילדים הדולה בת 5

אני עובדת ומים בשבוע בצהרים- הם לא עומדים בזה.

[רות רוט]

הם לא עומדים בזה -אבל מה כן? איפה הם בינתיים?
אם הם בידיים טובות, את יכולה להיות רגועה…
אני משאירה את הילד אצל בני דודים שהוא מכיר, אוהב אותם, (לפעמים אפילו קורא
לאמא שלהם ‘מאמי’:),
וכך אני יודעת שהוא בידיים טובות… וגם הוא נהנה.
ברור שאין כמו אמא בעולם… אבל עדיין לחפש את התחליף הכי קרוב.
עוד דבר שאולי יכול לעזור – לא יודעת מהן שעות העבודה שלך, אבל אם תוכלי להיות
איתם בצהריים אפילו חצי שעה… ורק אז לצאת – אולי הם יותר יבכו (וינגנו לך על
המצפון), אבל מנגד – הם לא יהיו כ”כ הרבה שעות בלעדייך.

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

זה בסה”כ 3 צהרים בשבוע מ3-7

שעתיים ביביסיטר והשאר בעלי.

הבעיה היא שאני מקבלת תלמידים הביתה.

אז הם יודעים ורואים שאני נמצאת.

ואולי סתם אני מפעילה את המצפון שלי??

הם בבית כבר ב1:30

[הודיה אולמן צלמת מקצועית]

אני צלמת , ומטבע הדברים יוצא לי המון לצאת בדיוק בשעות שהם בבית, ארבע עד שבע.

למדנו לתת לכל אחת את הפינוק שלו, בלי הגזמה כמובן

אני שואלת אותם למשל לאיזה חבר אתם רוצים ללכת, או שאני מזמינה להם בייביסיטר שהם אוהבים מאד

או שהם זוכים לביקור אצל סבתא.. (:

הם למדו כ”כ להנות מזה שהם מרגישים חשובים כשאני מתייעצת איתם: מה היום נעשה אחרי הצהריים? מה הכי ישמח אותך?….

ומה שהכי חשוב זה שזה בא מהלב הרגוע שלי. כי כמו כל דבר אם הם מרגישים אותי לא שלמה במה שאני עושה ואומרת , הפיוזים מתחילים להדלק, והם יודעים טוב טוב על מה לנגן…

המון הצלחה לנשים הצדיקות שעובדות בלעבוד ובלגדל ילדים…

[רות רוט]

גם אני מקבלת תלמידות, ומאד עובד אצלי “להיות התלמידה של אמא”.
אני מבטיחה לילד שאם הוא יתנהג יפה (ישחק יפה אצל השכנים / ישמע בקול אבא או
הבייביסיטר בלי לחפש אותי כל הזמן / וכדו’…) – אח”כ הוא יהיה התלמידה שלי.
כשהתלמידה הולכת (ולפעמים בתור הטרמה לזה שהיא באה), הוא מתיישב במקום של
התלמידה ומחליט מה עושים. אני מרשה לו לצייר על הלוח של המורה, ולהשתמש
בלורדים של המורה וכו’… עושים יצירה או משהו נחמד, או משחק במשחקים שיש לי
בשביל התלמידות.
הנאה מובטחת! גם ל’מורה’-אמא…

[דבורה חזקיה- נעים בלמידה]

רות זה רעיון אדיר!!

אני אנסה אותו ואספר לך מה התוצאות.

[מיכל וילמן]

מהממות!

בסופו של דבר התשובות באמת נמצאות בתוכנו… צריך קצת להדהד אותן ולפתוח את הלב

המון הצלחה ונחת!

[Frumi Brayer]

תגובות מקסימות!

כאן יש מאמר מעריך ומוקיר במיוחד עבורכן!

תראו כמה אנחנו עושות!

פשוט לטפוח לעצמנו על השכם- אם אין אני לי- מי לי!

הנה >> כאן