גיבור שלי— בהפקות כמו בכתיבה?

[תמר זקס- תסריטאית]

אני לא חושבת שיש הבדל.

[Sara Amor]

דווקא ההבדל הוא ענק. ומשמעותי מאד.

בשלב הכתיבה את צודקת.

אבל בביצוע זה שונה מאד.

הטייפקאסט של הדמות והליהוק משנה אותה, ומחדד את האפיון. לעומת ספר שזה לא ויז'ואלי ונתון לדמיון הקורא…

ויש סוגי דמויות שבספר אני אהנה מהן, אבל בסרט לא. וכן להפך.
לדוג אייל גלבוע- דמות שאני מאד אוהבת כדמות כתובה. אבל אם יביאו לי אותו כגיבור בסרט זה לא יעניין אותי…

[תמר זקס- תסריטאית]

בתור תסריטאית, דיברתי כמובן על שלב הכתיבה 🙂

[Sara Amor]

השאלה הייתה איזה סוג גיבורה היית רוצה לראות בסרט:)

[תמר זקס- תסריטאית]

אופס…

[יעלי כהן]

הסוג הכי אהוב ולדעתי הכי אמין ונוגע זה הסוג הנלחם

זאתי שנשברת ובוכה (עם כל הרימל הנמרח😉)ואז בוחרת ב'חיים' ומנסה לצעוד בדרך שחושבת לנכונה

דמות שנבנת תוך כדי סרט מעניקה גם מסר חזק

[best הפקות]

גיבור של סרט חייב להיות חזק.

לא מחייב שהוא במעמד גבוה או מוצלח.,

הוא צריך להיות בעמדה של מאבק, לחימה, עד הניצחון.

גיבור אמיתי לא עוצר לרגע.

זה חזק יותר בסרטים אבל גם בספרים, הדמות חייבת לזוז מעצמה.

[רות גברא כתיבת תסריט להפקות]

בס"ד

גיבור יכול להיות לזמנים חלש אבל בפנימיות שלו הוא חייב להיות עם עוצמה פנימית כזו

שכל פעם הוא מתגבר מחדש על הנפילות שלו ומאמץ להילחם בשביל המטרה

לא מידי חלש, כי הוא ייתן הרגשה של מסכנות

לא יהיה בכיין מידי-כי זה יראה ילדותי מידי

לא חזק מידי- שאף עם לא יבכה וישבר כי זה יראה על טבעי ומלאכי מידי ולא ייתן תחושה של חיבור לרגש

בנוסף לכך אי אפשר לבנות דמות שתראה לבושה בצורה מגוחכת, ומתנהגת בצורה לא רגילה

ולצפות מהצופים שיאהבו אותה היא תשדר ההפך

[אורטל כביר]

לדעתי גיבור אמיתי זה לא דווקא ההוא שנלחם ונאבק ומצליח לנצח את ה'רשע'….

אני מאד מתחברת לדמויות בספרים של מיה קינן…
תמיד יש להם מאבקים פנימיים הזויים והם בוחרים בטוב למרות הכל,

זה בסופו של דבר תהליך של כולנו,

לכולנו יש אינסוף מאבקים כאלה ביום יום,

ולהעמיד את גיבור הסיפור במצב לא אפשרי של בחירה קלה, לעומת בחירה קשה יותר – אבל גם מוסרית ונכונה,

יוצר חיבור אדיר לדמות, וזו לדעתי הגבורה הכי גדולה ולזה אני הכי מתחברת.

גם הדמות של אייל גלבוע עובדת טוב, וגם לו יש מאבקים בעניין המוסריות, שלזה אני יותר מתחברת

מאשר סתם הערצת כוח, או תחכום ועורמה כנגד ה'אויבים'.

וכמו שציינו פה, גיבור זה לא אחד שלא נשבר, זה אחד שנשבר

אבל למרות זאת קם וממשיך ולא נותן לזה למנוע ממנו לבחור בסופו של דבר בטוב.

עוד משהו שאני מתחברת אליו – שהגיבור בספר פתאום מבין שהגיע הזמן להרפות.

לא תמיד זה נכון להילחם ולדפוק את הראש בקיר,

לפעמים צריך להבין שזהו, עשינו הכל

ועכשיו הזמן לסמוך על הקב"ה ולהאמין שאנחנו לא באמת עושים משהו אף פעם,

והגיבור בוחר לוותר על התהילה, ולעשות מה שנכון מאחורי הצללים בלי רעש וצלצולים, יצא לי חרוז….

[חומי קרמינר]

כמו שכתבתי בקהילת כתיבה, גם כאן,
הדמות האקטיבית, שמובילה את התהליך במקום שהוא יוביל אותה,
אהובה עלי הן בצפיה והן בכתיבה.
ותמר,
נכון שהרעיון הוא אותו רעיון,
אבל לא נראה לי שבספר ההידוק של הדמות כל כך משמעותי כמו בסרט,
לא כתבתי ספרים ואולי אני טועה,
אבל בסרט, אם לא דייקת את הדמות שלך עד הקצה,
זה יורגש קשות:(