לג’וניוריות, ובכלל למחפשות העבודה היותר טריות

[טליה שוורץ]

וואי חיה איך אני מזדהה איתך.

בול מה שאני מרגישה.

גם עוברת על ים קו”ח ומשתגעת לראות עבור משרה של סניור, או הובלה , ראש צוות וכדומה – קו”ח של מישהי בלי נסיון בכלל. ולפעמים אני זוכרת אחרי זה את השם הזה של מי ששלחה שאין לה שום מושג איך אפשר לשלוח ללא נסיון למשרה של ראש צוות פיתוח או 5 שנות נסיון והיא כאילו “שרופה” כמו שכתבת.

אז תודה רבה על הפוסט מקווה שיהיה לתועלת הבנות ,

בבקשה אל תעלבו זו טובת כולנו

[תהילה בן שושן]

תנסו לחשוב על הצד ההפוך, איך אתם מצפים שגוניורים יתקבלו לתעשייה אם אין שום היצע למשרות גוניורים?!

כל טכנולוגיה ואפילו מהחדשות, דורשים לפעמים שנות ניסיון שבכלל לא הגיוני שיהיו בטכנולוגיה הזו.

איך אתם מצפים שיכירו אותנו הגוניוריות, אם לא נשלח קורות חיים למשרות של ניסיון?

אני לא מדברת על משרות של ר”צ או סניור, נכון, זה בהחלט מוגזם לשלוח.

אבל לשלוח לשנתיים ניסיון זה המינימום, כי אין משרות שדורשות פחות.

אני בודקת כל יום, כל שעה לראות משרות חדשות, ואין אפילו אחת שלא דורשת ניסיון

אז מה אני יעשה? אשב בבית ולא ישלח קורות חיים?

או יחכה למורה/חברה/מכרה שתבוא משמיים ותשלח אותם עם המלצה חמה?

סליחה, אבל לדעתי, זו קצת הגזמה.

[Fullstack Developer]

אני דווקא מסכימה עם תהילה, ואני לא ג’וניורית.

היום אין אופציה לג’וניוריות להיכנס לתעשייה אפילו שהן יכולות להיות הרבה יותר טובות מבעלות ניסיון!

הן באות צעירות ורעננות ויש להן המון מוטיבציה ללמוד ולהתפתח!

ואגב, ממש אתמול קראתי פוסט של מגייסת שפרסמה משרת סניור והסניור שנבחן לא עמד בציפיות של החברה ( לאו דווקא מקצועית..) ואז היא החליטה לתת אופציה לג’וניור שניסה להתמודד על אותו משרה והתקבל!!

אז כן! צריך לתת לג’וניורים את האופציה להיכנס לתעשייה! בואו נזכור שכולנו פעם היינו ג’וניורים.. ולא היינו רוצים שיסננו אותנו ע”י מערכות אוטומטיות ולא יתנו לנו שום סיכוי…

[חיה שצ’דרוביצקי]

תהילה, ו”ללא שם” המזדהה כ Fullstack Developer, וכל האחרות שעשו “לייק” לתגובות שלהן –

ראשית, אני יוצאת מתוך הנחה ששתיכן לא מכירות אותי, כי אם הייתן מכירות אותי, כמו הרבה מחברות הקהילה, הייתן יודעות שאני אחת מאלו שפועלות ללא לאות להקמת מערך של משרות לג’וניוריות.

אפילו כאן ב”קדם” כבר פרסמתי שתי משרות לג’וניוריות. שלא לדבר על טליה..

ודווקא משום כך – כתבתי את מה שכתבתי.

לעצם העניין.

אם בכותרת המשרה כתוב דרוש שנתיים ניסיון, אבל, אין פירוט על דרישות הניסיון, אכן, לכאורה מדובר על משרה התחלתית. גם אז, אם שולחים קורות חיים, פניה שיש בה ענווה בגוף המייל, ל”הודות” שאמנם אין ניסיון אך בכל אופן מבקשים התייחסות כי …., תועיל, גם כי אני מבינה שקראו את המודעה, וגם לא תשרוף את הפונה בהמשך כיוון שגילתה תשומת לב ויודעת את מקומה.

אבל, אם יש פירוט של דרישות ניסיון, שמחייבות יכולות פרקטיות מוכחות, הרי שאחת ללא ניסיון רלוונטי (גם אם יש לה ניסיון אחר) מוכיחה קודם כל שהיא או לא קראה, או לא מתייחסת, או – וזה אולי הגרוע מכולם – משוכנעת שהיא, ללא ניסיון יכולה להשתוות לבעל/ת ניסיון מדויק. כל אלו תכונות שממש ממש לא גורמות למגייסת לרצות לקחת אותה.

ולסיום (הפוסט הארוך גם ככה).

כתבתי את הפוסט, כי קבלתי קו”ח למשרה בכירה שפרסמתי (שדרך אגב, בהמשך צפויים 1-2 משרות ג’וניוריות) של אחת שרק סיימה בוטקאמפ, ובמייל פרטה כמה שהיא מדהימה, וכמה ניסיון מעשי יש לה מהבוטקאמפ.

כלתי, עם שנתיים ניסיון, ישבה לידי, כי היא באה אלי שנעדכן ביחד את קורות החיים שלה – היות והיא מחפשת את המשרה הבאה שלה. היא קראה יחד איתי את המייל הזה … והיא זו שעודדה אותי לכתוב את הפוסט.

ושיהיה ברור – כל הג’וניוריות שפנו למשרה הבכירה, לא תבואנה בחשבון למשרות הג’וניור…. לא חבל ?

[יהודית א]

חיה, אני מסכימה איתך מאוד שזה מעצבן/מתסכל לקבל קו”ח לא קשורים.

אבל אני ממש ממש לא מסכימה עם הגישה שלך “לשרוף” אותם למשרות הבאות, קודם כל יכול מאוד להיות שאת מפסידה ככה עובדות מעולות.

אבל, אני ממש נגד לשרוף, נכון את בן אדם אז יש לך רגשות, אבל תתעלי קצת מעל עצמך, כי עם ההרגשה האישית שלך את יכולה לפגוע במישהי שלא תוכל להיכנס אצלך למשרה שכן מתאימה לה, רק כי היא עשתה שטות/טעות.

והתגובה שלי ממש ממש לא מגיעה לעודד בנות לשלוח קו”ח בלי לענות על דרישות המשרה.

[חיה שצ’דרוביצקי]

אין פה מעורבות רגשית כלל. יש פה מסקנה מוכחת ממספר לא קטן של נסיונות, במשך 20+ שנה של ניהול צוותות.

[צפורה]

המעסיק תמיד כותב את כל החלומות שלו לגבי העובד החדש.

אבל כידוע – לא כל החלומות מתגשמים 😄

ואם הוא לא ימצא עובד מהחלומות – הוא ייקח עובד שהכי מתאים מבין אלו שהגישו קו”ח!

ככה שבוודאי כדאי להגיש קורות חיים גם כשאת לא עומדת בכל הדרישות.

(כמובן בלי הגזמה. תלמידה ללא נסיון – שלא תשלח קו”ח למשרת מנהל פיתוח…)

מה שכן – צריך לציין במכתב המקדים מה הנסיון שלך, ולמה את יכולה להתאים למרות שאת לא עומדת בכל הדרישות.

אם מועמדת כותבת בצורה מכובדת במכתב המקדים שהיא “לא עומדת בדרישות, אבל…” זה בהחלט לגיטימי!

קיבלתי קורות חיים כאלו, ואני לא חושבת שיש פה משהו לא ראוי.

להיפך.

אני מעריכה את האומץ והיוזמה של עובדות כאלו.

הן לא פסיביות, שמחכות למשרה שתגיע מהשמיים בדיוק לפי הפרופיל שלהן.

הן אקטיביות, יצירתיות, חושבות מחוץ לקופסא, יוזמתיות.

[חיה שצ’דרוביצקי]

מסכימה בהחלט.

התייחסות בגוף המייל להבדל שבין הדרישות לנתוני הפונה – משנה את התמונה, ואכן, כתבתי זאת בתגובתי לעיל.

[מירי ו]

אני את המשרה הראשונה שלי נראה לי שקיבלתי ככה- הוא פירסם משרה עם ניסיון ואני שלחתי קו”ח ואז לקח אותי למשרה אחרת ללא ניסיון

[טליה שוורץ]

הכל בס”ד

1. השבוע דיברתי עם מעסיק שרצה עם שנה נסיון, ושכנעתי אותו לקבל ממני קוח גם של ללא נסיון – אם היא מאוד מוצלחת. הוא גם מחפש למשרה של 5 שנות ותק מישהי בכירה –תארו לעצמכן שהייתי אומרת “בוא ניתן צ’אנס לחסרות ניסיון” לכזה תפקיד. מה הוא היה חושב עליי?

שאני פשוט לא מבינה מהחיים שלי. והוא לא רוצה לעבוד איתי. מסכימות?

2. אני מכינה בסמינרים שונים בוגרות תכנות ליציאה לעבודה ואני בעצמי אומרת כן לשלוח קוח למשרות שדורשות קצת נסיון. אבל לא להגזים! זו הייתה כוונתי.

אם מישהי בלי ניסיון שולחת למשרה של סניור, זה מה שעובר לי בראש:

1. או שהיא לא בעניינים ולא יודעת מה זה סניור. (גוגל?)

2. או שהיא כ”כ נואשת (באמת מרחמת) שהיא לוחצת על כל המשרות ושולחת בלי להסתכל

/ בלי לתרגם אם קשה לה האנגלית וכו’

זה או זה גורמים לי להתייחס אליה פחות ברצינות,

כי היא שהוכיחה לי את חוסר הרצינות…

[m a]

נכן שזה לא לענין לשלוח קורות חיים בלי קשר

לא לעניין ולא מקצועי

לא תורם ורק ההיפך

אבל כאשר בן אדם נואש הוא יכול לעשות מעשים עם פחות הגיון- תחשבו על נשואה טרייה שיודעת שהמצב קשה בשוק העבודה, אין עובודה וצריךך כסףף– וזה לא אומר שהיא לא רצינית או לא מקצועית, אלא זה גורם לה פחות לחשוב ולעשות פעולות שהן ההיפך מהשתדלות…

אפשרת שנייה שיכולה לגרום לה לעשות את המעשה- אולי ייעצו לה לעשות את המעשה הלא מקצועי הזה? יש הרבה שלא יודעת מה המקור שלהם אבל מייעצים לכולם “לשלוח כל היום קורות חיים לא משנה למה”

אולי היא רצינית מאד, אבל פעלה בעקבות מה שייעצו לה?

לתייג בן אדם כאשיות מסוימת על סמך מעשה אחד שלו?

[m a]

מעבר לכך, יכול להיות שמדובר בבת שיצאה הרגע מהסמינר

טרייה ולא משופשפת וכן, פחות מקצועית בהתנהלות אבל עם הרבה ידע וכשרון

לאחר חצי שנה היא שולחת שוב קו”ח לאחר שהיא כבר החלה לעבוד במקום מסוים

התמקצעה והשתפשפה – וקורות חייה נשלחים לאשפה מבלי התיחסות…

חבל

אינספור האפשריות שמאחורי מעשה זה כן מדובר במישהי מקצועית–

[קדם תמיכה]

היי יקרה,

בקשר לההיא שמצבה קשה נשואה וקושי כלכלי וכו’ – באמת שכואב הלב – אבל אנחנו מדברים פה על חברות הייטק ולא על ארגוני חסד ועמותות. אם היא מעבירה תחושה של מצב נואשי, זה לא יתרום לה להפך רק יזיק

לגבי מה יקרה אחרי שנה- לא חושבת שזה יזיק בכזה פער, לא נזכור שזו אותה אחת 🙂 וגם באמת אחרי שנה המצב שלה יכול להיות מאוד שונה. (אם היא עבדה באותה שנה)

[חיה שצ’דרוביצקי]

שמחה מאד לראות שהפוסט עורר דיון. זה אומר שמתייחסים.

לאלו שנבהלות ממה שכתבתי – אדגיש שתי נקודות:

1. יש הבדל משמעותי מאד בין שליחת קו”ח לא מתאימים, בלי הסבר, או עם מייל מתרברב (ואני מקבלת הרבה כאלה) לעומת מייל מצורף המסביר את חוסר ההתאמה בין קורות החיים שנשלחים לדרישות התפקיד. ציפורה ו @taliashwartz הסבירו את זה יפה מאד למעלה, ואף הדגימו.
   קו”ח לא מתאימים ללא הסבר, מבטאים לא רק חוסר ניסיון וחוסר “שפשוף” אלא גם, אי-הבנה של דרישות, הערכה עצמית מופרזת, וקורטוב או יותר של חוצפה (ואם לא את כולם, בטוח שאת חלקם). התכונות האלו הם ברוב מוחלט של המקרים ימשיכו להיות באופייה של הפונה, והופכים אותה, לפחות אצלי, לעובדת וחברת צוות פחות מוצלחת – מה שמוביל אותי לנקודה הבאה.
2. “שרופה” – לא אומר שאני רושמת עליה X בקובץ וגמרנו. זהי אומר שבהמשך, כשאותה אחת תשלח קו”ח, ו-(מה שקורה בד”כ) לא יהיה שינוי בסגנון הפניה, הרי שזה יציף לי את הפניה הקודמת שלה, וכן, אמשיך לא להתייחס. אם (ואני לא זוכרת שזה קרה ב 20+ שנים) יחול שינוי, והפונה תגלה בקורות החיים ו/או הפניה שלה, שהיא כן מבינה דרישות ומכירה במקומה בצוות – סביר שלא תהיה בעיה כלל.

חשוב לי גם לחזור על דברים שנאמרו למעלה –
פניה עם קורות חיים שלא מתאימים לדרישות, עם הסבר מתאים, יכולים בהחלט להיות דבר נהדר, שמוכיח על יצירתיות, יוזמתיות, ומוכנות להשקיע. זאת אם כמובן הפער לא בלתי הגיוני (כמו פניה של אחת שעדיין בבוטקאמפ למשרה של מינימום 5 שנות ניסיון שמפורט בהם בדיוק איזה ניסיון צריך!!), וההסבר נעים, וסביר.

“נשואה טרייה לחוצה”, “עצות אחיתופל” ועוד תירוצים, אף פעם לא אמורים לדחות שכל ישר ומידות טובות.

ו…אחרון חשוב … השקעתי את הזמן בכתיבת הפוסט הזה, לא בשבילי, אלא בשבילכן הג’וניוריות.

אתן יכולות להתעקש ולהתווכח, זכותכן – אבל סביר שלא אני ולא טליה ולא עוד הרבה מאד מגייסות רוצות אחת שמתווכחת ומתעקשת מול בעלי הניסיון בצוות שלהם**, וזה בדיוק העניין.

או – אתן יכולות לשמוע, להפנים, לערוך את קו”ח ובעיקר את המייל שלכן בהתאם לכל משרה שאתן פונות, ולשקף עיון, הבנה, שכל ורצון.

תפילה קצרה, שיגור – ויהי ה’ עמכן!!
בברכת – “… ומעשה ידינו כוננה עלינו”
חיה

** מתווכחת – אין כוונתי למציפה רעיונות שונים, מביעה גמישות – אלו דברים טובים, הכוונה על ההתעקשות בוויכוח כשמציגים דברים המבוססים על ניסיון בשטח **

[chana —]

תודה שאת מעדכנת איך את רואה את זה בתור מגייסת

[chana —]

אם שלחתי בעבר למגייסת ולא הייתה התייחסות ,זה אומר שאני “שרופה”?

יש מה לשלוח שוב אחרי תקופה ?

[m a]

כל המצבים שתארתי זה לא היה במטרה לעורר רחמים או משהו והתייחסות מפעת הרחמים…

זה היה במטרה להסביר שבן אדם במצוקה הוא יכול לפעול מתוך מצוקה ולא מתוך השכל הישר שיש לו החכמה והראש הישר.

חבל להסיק מסקנות על אשיות בן אדם על פי מעשה אחד שאינספור גורמים לו.

(אני ממש לא כותבת את זה להגן על עצמי, אני מכירה בכל הנ”ל הנכון והצודק ואני לא שולחת ק”וח שאינם מותאמים–)

[רותי בן אדיבה בן אדיבה]

לא הצלחתי לעצור את עצמי מלהגיב אפילו שאינני חברה פה בפורום. (שמעתי מקרובת משפחה על הדיון והצצתי)

חיה היקרה!

אני מצטטת את מה שאת כתבת:
“יתכן בהחלט שבעוד שנתיים, גם לא אתייחס לקורות החיים של אותה אחת, כי היא כבר שרופה אצלי….”
“ושיהיה ברור – כל הג’וניוריות שפנו למשרה הבכירה, לא תבואנה בחשבון למשרות הג’וניור…. לא חבל ?

בטון כתיבתך יש מסר בהחלט מבהיל!

את נמצאת במקום טוב ב”ה ויציב מבחינה תעסוקתית ומתמודדת עם דברים מרגיזים שכנראה כלולים בתפקידך כמגייסת.

האם הינך מתייחסת בכבוד הראוי?

אני מאמינה שכל אחת שמחפשת עבודה קרובה להיות נואשת- זו חוויה לגיטימית שראויה לכבוד מצדכן כמגייסות.

אין זה הוגן בעייני לפנות באיומים ולהחליט מנין נובעות התנהגויות אלו- להשתמש במילים- חוצפה, הערכה עצמית מופרזת, התרברבות…?!!

מדובר באישה (כנראה אברכית ב”ה) שרוצה סה”כ למצוא עבודה הכי מהר שאפשר- כולנו זקוקות ללחם וחלב.

האם לא תוכלי לפרש זאת בפשטות כרצון בוער וראוי להערכה במבט אחר? מדובר באישה שמוכנה להשקיע את המירב ולתת את כל כולה למשרה המוצעת.

עין טובה= ענווה!

[רחל לוי]

לא הבנתי מה הסערה.

שהמעסיקה תגייס עובדת לא מתאימה כי היא אברכית?

שתגייס מועמדת שלא שייכת לתפקיד כי היא נואשת?

אם המעסיקה תיקח נשים לא מתאימות רק כי הן אברכיות ואין להן כסף, היא בעצמה תקרוס ולא תוכל להעסיק עובדות מתאימות.

[רחל בוק]

שלום רותי, וכל המגיבות שמבקרות את הגישה של המגייסת.

חשוב שנבין שרוב הסיכויים של אותן ג’וניוריות, הם להתראיין אצל מגייסים אחרים, ולא ספציפית אצל חיה.

כך שאין טעם שתתאמצו לשכנע אותה שהגישה שלה לא נכונה…

חיה בעצם מנסה לעזור לכן, ולשקף את תחושת המגייס/ת. (ומהיכרות אישית, חיה אחראית, מקצועית ומנוסה מאד, וממש לא מתנשאת. והמעטתי בשבחיה).

כך שכדאי מאד להקשיב לעצות. וכן בהחלט להיות אקטיבית, ולפנות גם למשרות שלא מתאימות ‘בול’, אבל לציין במכתב מקדים איפה אין התאמה, ואיזה ערך מוסף אתן מביאות ש’מפצה’ על הסעיף החסר, כמו שכתבה צפורה.

וגם במצב נואש, ודווקא לטובת העניין, כדאי לפעול בחכמה.

הרבה הצלחה לכולנו!

[אמונה א]

הי,

אני גם לא מכאן,

התגנבתי לרגע כדי לנסות טיפה לחדד,

בעקבות חוויה אישית עם עובדים שלא יודעים את מקומם.

במשרד שבו אני עובדת הגיע עובד חדש, אמנם עם ניסיון קודם, אבל מאוד שונה מהמשבצת שאותה הוא אייש אצלנו. המסר שהוא שידר לאורך כל הדרך: אני יודע הכל, אפשר לסמוך עלי, חבל לבזבז אותי על עבודה “שחורה” / טכנית / … וכו’

החוסר סימפטיה שהוא הצליח לעורר בצוות שלו תוך תקופה קצרצרה, זה היה משהו שקשה להסתיר, והזמן שלקח כדי לתקן את כל הטעויות שהוא עשה עקב הביטחון העצמי המופרז היה יקר ומיותר

(אגב, תוך כמה חודשים הוא מצא את מקומו בחוץ, אחרי שהוא הרגיש כל כך טוב עם עצמו עד כדי שדרש קידום משמעותי כאשר עזב עובד בכיר אחר, עם כל (חוסר) הניסיון שיש לו, ועל רקע זה נוצר הפיצוץ הבלתי נמנע)

נכון,

זה מקרה חריג,

אבל חידד לי מאוד עד כמה קריטי שעובד ידע את מקומו

כי אם את ג’וניור, אז גם אם את הכי מוכשרת, וסיימת בהצטיינות יתרה את הלימודים, וכולם מנבאים לך עתיד מזהיר בתחום, אחרי הכל, את בתחילת הדרך.

יש דברים שלומדים אותם רק בבית הספר של החיים, וחוץ מעבודה בפועל – אין דרך לקבל אותם.

אם מעולם לא עבדת בצוות, איך בדיוק נראה לך שתוכלי לנהל צוות? את יודעת מה התפקיד של ראש צוות? מה האחריות שלו? איך נראית היררכיה פנימית בצוות? יש לך כלים להתמודד עצמאית עם מטלות ברמה שמצופה מסניור עם 5 שנות ניסיון???

נכון שכולנו צריכים עבודה

והשוק תובעני וקשוח

ולא כ”כ מאיר פנים לג’וניורים

אבל בעיני, קריטי להבין, שבדיוק כמו שברור שגם אם אני נואשת למצוא עבודה

ואין היצע, ואני חייבת משכורת כדי לפרנס בית

אני לא אשלח בחיים קורות חיים למשרה של מפתחת אם למדתי בדיקות תוכנה, כי אין לי את הכלים למלא את התפקיד הזה,

ככה אמור להיות ברור שלא שולחים קורות חיים למשרת סניור או ראש צוות אם הרגע סיימתי לימודים, כי אין לי כלים למלא את התפקיד הזה, גם אם אני מוכנה להשקיע את כל כולי ויותר מזה.

נכון שיכול להיות שזה נובע מיאוש, אבל בהרבה מקרים אחרים (אולי פחות במגזר שלנו אבל גם אצלנו זה יכול לקרות), זה נובע מעודף ביטחון עצמי (לא ככ חיובי) ומכל מיני תכונות אופי נוספות, שאמורות להדליק לכל מגייס נורת אזהרה

וההרגשה האישית שלי היא,

שבדיוק בשביל זה כתבה חיה היקרה את הפוסט הזה –

לא בשביל להגיד: ג’וניורית, שלחת קורות חיים למשרת סניור / ראש צוות? את חצופה ומזלזלת וכו’

אלא בשביל להסביר לכל הג’וניוריות היקרות, איך זה עשוי להתפרש אצל המגייסים

כדי לחסוך להם את הטעות המיותרת הזו.

כי גם אם את, באופן אישי, ענווה וכנועה אבל מיואשת וזקוקה לעבודה בדחיפות, המגייס לא יודע את זה

ואם זה ששלחת קו”ח לא רלוונטיים זה יכול להיות אמנם צעד של יאוש, אבל באותה מידה – להוכיח שאת חצופה ומזלזלת ובעלת עודף ביטחון עצמי – אז למה שיהמר עלייך?

הרבה יותר בטוח ללכת על עובד שמוכיח שהוא מכיר את מקומו בעולם התעסוקה, ויש הרבה יותר סיכוי שגם כעובד הוא יכיר את מקומו וממילא יעשה את העבודה בצורה טובה ונכונה יותר

ג’וניורית?

קחי את הפוסט הזה לתשומת לב, ותוודאי שאת משדרת את התדמית הנכונה כמו שהיא נתפסת בעייני המגייסים

אל תהיי צודקת, תהיי חכמה!

בהצלחה רבה לכולנו!

[חיה שצ’דרוביצקי]

אמונה –

תודה!

כל מילה פנינה.

חיה

[יעל לוי]

שלום לכולן,

פרדוקס הג’וניור הוא נושא כאוב.

אבל גם מרצות שמעודדות להגיש מועמדות, לעולם לא יגידו לשלוח קורות חיים למשרה עם דרישה של 5 שנות ניסיון. הן יגידו לשלוח למשרה שדורשת שנה (ובדיעבד שנתיים) ניסיון.

יש משרות לג’וניוריות, הן רק ממש מעטות ועליהן קופצים מלא מועמדים. ובד”כ, עצוב וכואב עוד יותר, המשרות שמתאימות לחרדיות- דורשות ניסיוון (!!!) ואפילו לא מעט.

אני חושבת שג’וניוריות צריכות לפתוח את הראש בשנה הראשונה לפחות למשרות כמו מטמיעת/מיישמת מערכות. בזה יש אפשרות כניסה ללא ניסיון (ותינתן עדיפות להנדסאיות תוכנה או מפתחות). משם אפשר להתקדם, לפעמים בתוך אותה חברה ולפעמים מחוצה לה (אם 2 ג’וניוריות מגישות קורות חיים, אחת עבדה כמזכירה או סייעת והשניה עבדה כמיישמת/מטמיעת מערכות- כנראה שזאת שעבדה כמטמיעה תתקבל, זה יתרון מובהק במקרה של ג’וניוריות ללא ניסיון באותו תחום)

בכל תחום בחיים, בשנה הראשונה לפחות- מתפשרים, מתחילים מלמטה

כמובן שיש כאלה שהתמזל מזלן והצליחו להיכנס, אבל מדובר על כל הרגילות שעדיין מחפשות.

[אסנת כהן]

הצטרפתי הרגע למרות שאני באה מתחומים אחרים,

אך חייבת לתת יחס לנקודה אחת ויחידה שזועקת לשמים

מ-י-ד-ו-ת

לאורך כל שנות עבודותיי – למעלה מ-30 שנה, בתחומים רבים ומגוונים.

נתקלתי בלא מעט אנשים – שאיך אבטא זאת בעדינות – ביטחונם העצמי היה מנופח ומופרז, ואין תוכו כברו…

כאן במה שחיה העלתה בפוסט המאוד מעניין שלה, זה מתבטא בשליחת קורות חיים ש”גדולים” על השולחת.

בעיניי זה מבטא משהו נורא שעובר על הצעירות שלנו –

מה קורה לנו? הפכנו את “בזעת אפך תאכל לחם” לקריירה שממתגת אותנו במיקום יוקרתי שאומר עלינו משהו???

והמציאות עולה על כל דמיון!

אינני מתכוונת להוריד את הערך העצמי, וראו בכתבי הרב אברמסקי זצ”ל מאמר שנכתב על נושא זה, שאדם שאינו מאמין בכישרונותיו גורע רבות.

אך יחד עם זאת, צריך בירור מעמיק לגבי: /כישרונות/מעלות/חסרונות/יכולות וכו’ – ראשית, בינינו לבין עצמינו ורק אחר כך בינינו לבין האחרים. כך נוכל לתאם ציפיות בצורה נכונה ומיטבית.

ברגע שאדם יודע את מקומו, הוא שליו ובטוח ומכאן יכול רק להתקדם.

ודרך אגב, כל אלו שהזכרתי בתחילת דבריי, נפלטו מאד מהר מהמערכת, לאחר שהסבו נזקים, לעיתים בלתי הפיכים, למערכת, לאנשים שמסביב, כולל פגיעות אישיות רבות. עבדות הצוות שלהם הייתה בתחתית.

ושוב חוזרת לליבת העניין, מעט ענווה לא תזיק לאף אחת אלא ההיפך תועיל.

סליחה על הבוטות, אך הייתי חייבת….