דיאטת השמנה לסיפור פג – אנא עזרתכן!

[‫איידי וייס‬‎]

אהבתי את התקציר.

את יכולה למקם את שתיהן בציר זמן, שתראי איפה זה מקביל אחת לשניה? יכול בהחלט לעזור לך.

יכולה להציע לך תחומי ידע לצעירה, מהתחום שלי: עיצוב גרפי ייעודי מאד (נניח, מיתוג אירועי בוטיק) עם תוצרים מאד מאד ספציפיים לכל לקוח, למשל.

אפשר עוד: צילום, עם התמקדות בצילומי מוצרים, עם תת התמקדות והתמחות: צילומי מזון, ועוד יותר: צילומי קינוחים ופטיסרי.

ככל שתתמקדי – תוכלי ללטש יותר.

ואיזה סוג ארגונים יכולים להיות בעייתיים? מסיון, למשל. עונה לך הרבה יותר על הצרכים מאשר ארגון טרור או ארגון שמאלני שמנסה לחדור. יש להם כלים הרבה יותר מתוחכמים, ומי שאין לו ידע בתחום – עלול לא להבין שמשתמשים בו ככלי לדברים הכי גרועים.

מה עוד? מישהו שמביא המון מוצרים לצילום, ולאט לאט המוצרים מתחילים לגלוש לתחום האפור עד לטריפות של ממש.

המבוגרת יכולה ליפול או לא יודעת מה, פחות משנה. נניח שהכשרון שלה זה סריגה ותפירה (וזה אופייני מאד לנשים מבוגרות, בפרט למגזרים מסויימים שפחות מקובל בהם לצאת לעבוד מחוץ לבית, כמו חצרות היישוב הישן. מה שכן מקובל – זה עבודה מהבית כאחת שעושה תיקונים או תופרת או סורגת ומוכרת מהבית) – ואז או שיש לה מוגבלות כללית ביד, או שיש לה פריקת כתף (ותבדקי שאני לא מקשקשת סתם) או לא יודעת מה – אבל משהו שמגביל אותה ברמה שהיא לא יכולה להמשיך בשום אופן. באותה מידה, נניח שהיא 'סתם' חוטפת בעיה בעין כמו קטרקט, עוברת ניתוח בהצלחה כמעט מלאה, אבל מה שלא מצליח – כן מגביל אותה.

שתיהן, למעשה, עוברות מסע רגשי. בתקציר רגיל פחות רואים את זה במילים, אבל את יכולה בהחלט להרחיב על זה, בפרט שההתמודדות הרגשית באה לידי ביטוי בכל מיני צמתים – חלקם מפתיעים, והקושי הרגשי מתעורר מחדש בפן חדש. גם אם לא תתחרבשי בקושי הרגשי ותחטטי בו, יהיה לך לאן להתקדם.

אם ספר סטנדרטי אמור להכיל כ-80 סצינות (ככה אני זוכרת, לא זוכרת בשם מי – וחבל לי מאד) – את יכולה ליצור אותן בקלות ממש. נניח, 30 סצינות בודדות לכל אחת, ועוד 20 משותפות, כמובן שלא בסדר המדוייק הזה… ואם תכניסי עוד סצינות צדדיות – (ארגון בעייתי כלשהו) – תצטרכי איכשהו גם לסגור אותן.

(רעיונות: חתמה על חוזה, עולה על בעייתיות, ומתלבטת מאד איך לצאת מזה. כמובן שהארגון הבעייתי לא שותק, ולכן – היא זקוקה לסיוע משפטי. מבחינתי, כמעצבת – אני אמורה להביא את החוזה. אולי אפשר להכניס מראש סעיף שידבר על סתירה לערכים או משהו בסגנון, היא פחות שמה לב בשעת מעשה כי היא מקבלת את החוזה מחברה. אבל דבר כזה יחייב אותך בייעוץ משפטי.)

[שרי בצלאל]

תודה!

פתחת לי את הראש מאוד

אהבתי את הסריגה והתפירה, כי אני רוצה שהיא תהיה מאוד שונה מיעל.

אולי סוג של תיקונים, שנשים באות אליה ועל הדרך אוהבות להתייעץ איתה ולמצוא פינה דיסקרטית. וממה שקרה לה היא איבדה את הגמישות של האצבעות וכבר לא ממש יכולה לעסוק בתיקונים ונשים פחות מגיעות אליה וממילא גם לא מתייעצות.

[‫איידי וייס‬‎]

הייתי ממליצה לך להתייעץ על משהו יותר טוטאלי – ולא רק 'איבוד גמישות'.

כדי ללמוד תנועה מסויימת, צריך להקדיש פרק זמן מסויים – וזה נכנס למקום מסויים במוח (אני לא זוכרת איזה בדיוק) שאחראי על פעילות מוטורית. כדי לאבד את היכולת הזאת – צריכה בד"כ להיות פגיעה מהותית באיבר. כלומר, הגוף יכול לזכור את התנועה המסויימת אבל אין לו כלים לבצע אותה בשום אופן.

בואי נגיד שאח"כ היא מחליטה להשקיע בקייטרינג – הכנת אוכל לשמחות, או הכנת עוגות טובות שלא דורשות פעולות פיזיות עדינות כאלו שכל תזוזה תהיה משמעותית.

(יש לי דודה שאבדה את היכולת לתפור ולסרוג, לא יודעת למה אפילו, והיא עברה לקישוט עוגות אמנותי.)

[שרי בצלאל]

לאמא שלי יש איזו בעיה שיש לה משהו שלוחץ לה על איזה שריר וזה גרם לה לאבד גמישות באצבעות, לא מפריע ביומיום, אבל מורגש בהחלט.

זה עניין פתיר בעיקרון, אבל אני יודעת שזו יכולה להיות בעיה אורטופדית לפעמים ולא נוירולוגית.

אבל האמת שכן הייתי שמחה למשהו יותר מעניין, גם מבחינת התחום שלה וגם מצד הבעיה.

חשוב לי שזו תהיה בעיה שלכאורה לא מפריעה לה בחיים, וגם התחום הזה כאילו צדדי, והיא כאילו לא מסכנה והכל ממשיך כרגיל, אבל בפנים היא מרגישה פשוט מיותרת ומתמודדת עם הרגשות קשות מאוד.

[רחלי]

מזכיר לי את תסמונת התעלה הקרפלית,

מצב שבו בגלל היצרות של תעלה מסוימת בשורש כף היד, שבתוכה עובר עצב שמוביל את התחושה לחצי כף יד-

יש הירדמות של כף היד בתנוחות מסוימות או בפעולות מסוימות.

יש בזה המון רמות, מרמה טיפ- טיפה מציקה וכמעט לא מורגשת ביום יום,

עד למצב שדברים נופלים מהידיים מרוב חוסר תחושה.

בד"כ מסדרים את זה בניתוח מאוד פשוט שבו מרחיבים את התעלה,

אבל יש מקרים קשים שבהם בגלל הלחץ שהיה על העצב כבר נגרם לו נזק בלתי הפיך,

ואז גם ניתוח לא ירפא את הנזק שכבר נגרם,

אלא רק ימנע את המשך ההידרדרות.

זה נשמע לי כמו משהו שיכול להתאים לך כי זה מצב שהוא כאילו קטן ושולי, לא דרמטי,

אבל יכול להשפיע בצורה משמעותית על התפקוד,

בעיקר בפעולות של מוטוריקה עדינה, כבר בשלב ראשון.

אם את רוצה עוד מידע בנושא יכולה לכתוב לי באישי.

[‫איידי וייס‬‎]

אבל למה לא משהו טבעי לגיל, כמו הידרדרות בראיה?

משפיע מאד! על דברים שצריך לראות כדי לדייק בהם, ועדיין אפשר לשנות לתחום אחר שלא דורש ראיה מדוייקת מאד ועדיין מאפשר לעבוד בידיים.

[רחלי]

גם זה יכול להיות טבעי לגיל,

נפוץ יותר בגילאים מבוגרים יותר.

[שרי בצלאל]

תודה!

לזה בדיוק התכוונתי

היה את זה לאמא שלי ביד אחת והיא עברה ניתוח שסידר לה את זה

ועכשיו ה קורה לה גם ביד השנייה ואין לה כוח ללכת לעוד ניתוח

לא ידעתי שזה יכול להדרדר עוד, אני אגיד לה! לא בטוחה שהיא יודעת

תודה!

[דגש חזק אסתר מגנוז ניקוד ועריכת לשון]

עימו אנוכי בצרה…
גם אני עם אותה בעיה בדיוק:
ספר שתורגם מצרפתית לעברית – ועודנו בוסר להגשה לדפוס…

להתרשמות, לחצו כאן!
<https://drive.google.com/file/d/14tyXIp6DPI0ChswgHAgrt4rhcQSuzous/view?usp=sharing&gt;

‫בתאריך יום ב׳, 4 במאי 2026 ב-11:21 מאת קדם

[שרי בצלאל]

מה בדיוק קורה בספר הזה?

מה עוצר אותו?

אני עורכת לשון ותוכן, וטובה במיוחד בתוכן מתורגם.

[חומי קרמינר]

אז אולי פגיעה נוירולוגית
באיזור האחראי במוח.

[גילי ברנע]

למה שהגיבורה הצעירה שלך לא תהיה עורכת לשון?

את מכירה את התחום, וזה אפילו יכול להסתדר לך טוב עם התכנים הבעייתיים…

הארגון המסתורי שלך יכול לבקש ממנה לערוך מאמרים/ספרים וכחלק מהעבודה לסנן ביטויים ולהתאים אותם לציבור החרדי, כך שהיא הופכת להיות שותפה מלאה למה שהם עושים, וזה עוד יותר מכניס אותה לדילמות.

לגבי האישה המבוגרת, פעם הייתי בקונצרט והייתה שם מישהי ממש ממש מבוגרת שניגנה בכינור ברמה פנומנלית. כל הזמן חשבתי לעצמי מה יקרה ביום שהרעד בידיים שלה יתחיל. מצד שני, אולי יש דרכים פשוטות למתן רעד?

[שרי בצלאל]

עורכת לשונית? זה רעיון מעניין שאני צריכה לחשוב עליו

זה באמת מסתדר מכל מיני בחינות

אבל משום מה, אולי כי זה התחום שלי, זה נשמע לי כזה שגרתי ומוכר.

לגבי כינור – אני מחפשת תחום שיותר שגרתי וביום יום, אבל משהו מעניין קצת וייחודי

אולי אני מחפשת משהו שלא קיים…

[שירה פלדמן]

דווקא יותר הייתי הולכת לכיוון של AI, יצירת סרטוני AI, או משהו כזה ולו מפני שזה באמת דבר שמושך וממכר.

עריכה לשונית משערת שקצת פחות.

לגבי הארגון- מרגיש לי קצת נדוש לתקוע בכל מקום איזה ארגון טרור שבדיוק מגיעים לאישה פשוטה. הייתי אומרת אולי שתלכי על כיוון של זרם קצת קיצוני, כת או משהו כזה, משהו קצת יותר מענין ומחייב. (אגב יש סיפור אמיתי על אישה שארגון קיצוני כלשהו ממש ניצלו אותה לצרכים שלהם, ברמה שאחר כך היא לא היתה מסוגלת לעסוק בתחום שבו נצלו אותה כמה שנים).

לגבי האישה המבוגרת- יכולה ללכת לכיוון של מדריכת כלות, מנחת סדנאות של הנחיית הורים או משהו כזה, שזה דבר שהגיל המבוגר מקנה רק עוצמה ונסיון, ולמשל שיקרה לה משהו במיתרי הקול ששומעים אותה רק בלחש. גם עצם הרעיון של שקט מתאים מאד לבן אדם שמכיר את עצמו מחדש.

הצורה של ההכרות- אם את הולכת על הכיוון הזה, אז הצעירה מרגישה לא בנוח עם המצב, ומחפשת פתרונות חיצוניים (כמו רובינו), הולכת לסדנא או שתיים של הנחיית הורים או משהו בסגנון, ואז פתאום קורה מה שקורה והסדנא נעצרת. הצעירה בדיוק נשארה עם איזה שאלה נוקבת שרצתה לקבל עליה תשובה, והיא חייבת לנסות לקבל תשובה. ומשם הכל מתגלגל.

[שרי בצלאל]

לגבי המקצוע של הצעירה, אני באמת חושבת ללכת על הכיוון הזה, כן מנסה למצוא נישה מאוד ספציפית, כי אני רוצה שזו תהיה אחת מאוד ערכית ועם עקרונות ולא אחת שתיסחף סתם אחרי הריגוש.

לגבי הקשר שלהן, זה רעיון בעיקרון, אבל עדיין מציב את הקשר במקום שהיא באה לקבל מהמבוגרת ואני רוצה שהקשר ביניהן יהיה הדדי יותר. חשבתי אולי שהמבוגרת בכלל לא תגור בארץ והצעירה איכשהו תגיע להתארח אצלה ביחידת חסד שיש לה ותכיר את המבוגרת כבר מהמקום שהיא איבדה את היכולת שלה ועדיין זה טרי והיא מאוד מתאבלת על היכולת הזו ודי מסתגרת כי היא עדיין לא בשלב של להמשיך את החיים. עם הצעירה נהיה לה קשר כי טכנית היא מארחת אותה אצלם ביחידה אז יש להן שיח פה ושם, שלאט לאט מעמיק.

[רחל פישביין]

אפשר שהמבוגרת משכירה דירה לצעירה – לאו דווקא דירת חסד, ולאו דווקא בחול, זה לא מופקע שכאלו יחסים מתפתחים לקשר חברי והדדי, בפרט אם המבוגרת גרה באותו בניין והצעירה נעזרת בה (משאירה אצלה לפעמים ילדים לשעה שעתיים, לווה מצרכים חסרים וכו)

[תמי אפשטיין]

קחי בחשבון שאזכור של בינה מלאכותית כמקצוע טריוואלי עלול להרחיק ציבורים.

מה עם קונדטורית? מנהלת מעון?

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[‫איידי וייס‬‎]

הAI הוא טרנד, ולא הייתי משתמשת בו ככלי מקצוע עיקרי. למעשה, כל אחד יכול ללמוד את זה – לא צריך להגיע דווקא למישהי מתוך ציבור מסויים כדי לקבל את השירות הספציפי שלה.

הבינה פרצה לתוך החיים שלנו לפני כשלוש שנים, כל מי שעוסק בה ברצינות – הוא פחות או יותר באותה רמה. נכון שכל אחד גם תפס נישה משלו – אבל עדיין, זה לא דורות של עיסוק ועוסקים חדשים. לא חושבת שנכון להכניס את התחום הזה כמשהו שארגון חיצוני בא להעזר דווקא עם מישהי מתוך הציבור החרדי – כי באותה מידה הוא עצמו יכול להושיב אנשים להתייעץ עם צ'ט GPT/ ג'מיני/ קלאוד ודומיהם.

[שרי בצלאל]

אני כן רוצה שהיא תהיה בנישה מעולם העיצוב הגרפי.

ארגון חיצוני שמנסה להיכנס לציבור החרדי, אני כן חושבת שינסה ללכת למישהי מבפנים,

תחשבי על חוגים לילדים למשל, ברור לי שמישהי חרדית תדע ליצור פרסומות ותמונות הרבה יותר אמינות ומדויקות לקהל יעד.

גם קרדיט של גרפיקאית מוכרת מתוך הקהילה – מוסיפה אמינות לפרסומת.

זה לא רק העניין של המקצועיות והייחודיות, אם זה ארגון שמנסה להיכנס, דחוף להם ללכת למישהי חרדית בגלל כל המסביב.

[שרי בצלאל]

מנהלת מעון לא מתאים לי בכלל

קונדיטורית יכול איכשהו להתאים, מאוד בדוחק

אולי סוג של שוקולטיירית או יוצרת קינוחים ממותגים – זה גם רעיון.

[‫איידי וייס‬‎]

אחד הדברים שאני שונאת – זה דברים מאולצים או דברים שמכריחים אותם להסתדר יחד, (סוג של דאוס אקס מכינה…)

מרגישה שעברנו את הגיל לזה.

מבוגרת שנותנת יחידת דיור לחסד, לא מפתחת קשרים סתם עם צעירה שבאה לשם מכל סיבה שהיא. ואם הן משתי ארצות שונות – צריכה להיות סיבה מאד מאד חזקה שגם אם נוצר קשר – שהקשר הזה ימשיך, יפרח וישגשג. עד כמה שאני, כמשכירה יחידות דיור רואה – זה שצעירים שוכרים כמעט לא נוטים ליצור קשר עם המשכירים על בסיס סתמי. צריך להיות סיבה הרבה יותר חזקה כדי שקשר כזה ייווצר.

תחשבי שהן שכנות לבניין, בלי סיבה של שוכר-משכיר. נניח שמקום המגורים של שתיהן מצדיק שהמבוגרת (נניח מאנשי היישוב הישן) גרה באיזור הזה, כבר שנים רבות מאד שהציבור הזה יצא מגבולות מא"ש, והצעירה – כמו צעירות רבות אחרות – מצאה שם יחידת דיור חמודה או אפילו כבר לא זוצ"ית צעירה מאד והצליחה לרכוש שם דירה לעצמה כי זה קרוב, למשל, למרכז הקהילה/ חסידות שלהם.

לגבי מקצועות: תני סיבה שייווצר קשר כלשהו על רקע העבודה של אחת מהן. נניח – אם הצעירה מתחילה בעיצובים גרפיים – המבוגרת מבקשת ממנה כל מיני עיצובים לכבוד החגים, לנכדים, למתנות, לאירוסים, לא משנה החגיגה העיקר שהיא מעוצבת.

לחילופין, הצעירה תלטוש עיניים לתחביב של המבוגרת (הצעתי סריגה/ תפירה, את יכולה ללכת על כל תחום אחר) ותתעניין, המבוגרת תציע לה ללמד אותה.

[Heni .]

אולי הגיבורה תהיה קופיריטרית? גם לשוני אבל יצירתי

ואז איזשהו ארגון פנה אליה שהוא רוצה קופי לפרסום מסוים.

והיא קולטת שזה משהו בעייתי עבורה ,

את הקשר עם המבוגרת הייתי משייכת לעוד התמודדות שיש לה לגיבורה, נגיד קושי עם הילד שלה ,שגרם לה להתייעץ עם המבוגרת , זה כדי להוסיף עוד זירה מעניינת לסיפור