אתגר// השבועות שלך

[אסתי דרוק]

בפנים- חם, בחוץ- סוער

אמות סיפין- עולם בוער

ומי זה, לא יזכה ביושר

לילה, כך, מלא באושר

עומדים בגבורה

בחורי ישיבה

לומדים התורה

מאלפי… היא טובה

למרות.

בשביל.

[blum]

בחג השבועות

קיבלנו מתנה

ה' נתן לנו את התורה

יומיים אחרי חג השבועות

קיבלתי מתנה

ה' נתן לי את התורה!

שנים של צפיה

של חלום ודמעות

של אכזבות ונפילות

ומשאלות מתמלאות

[תמי אפשטיין]

תודה לנחשוניות.

ז'אנר אחר? מישהי

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[רבקי גרינוולד]

סורי, אני עדיין באותו הז'אנר

שיר שכתבתי בערב שבועות לפני כמה שנים ושלפתי עכשיו מהגנזך לרגל האתגר

הוא נקרא "תחינה לקבלת התורה"

וְזַכֵּנִי לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה.

רַק אוֹרַיתָא וְאוֹרָהּ.

שֶׁלֹּא בִּשְבִיל פְּרָס אוֹ תּוֹסֶפֶת,

וְזַַכֵּנִי, אָנָּא,

שֶׁלֹּא תְהֵא מֻחְלֶפֶת.

וְזַכְּכֵנִי לִהְיוֹת כָּמוֹהָּ

תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נְפָשׁוֹת.

בָּרָה וּמְאִירַת עֵינַיּם.

יְשָׁרָה וּמְשַֹמַּחַת לֵבָב.

טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד.

[שרה לרנר]

בכל שנה בסמינר, בג' בסיוון, הייתה לה רק שאלה אחת: האם המורה תדבר השנה על עוגות שמרים, או עוגות גבינה. המשקה, בכל מקרה, היה זהה לכולן: כוס תה, מהבילה.

היא לא העזה להעיר שרוב האחים בני השבע עשרה בכלל לא אוהבים תה. קולה, מסתבר, לא מצטלמת טוב כל כך בגרפיקה ובאפקטים של המצגות.

בכל שנה, שוב ושוב, העלו את אותה שאלה. שוב ושוב, כל פעם, השאלה רק דחתה אותה רחוק יותר. ויותר.

מה החלק שלך בתורה.

מרצים באו ודפקו על דוכן, רבניות נאמו מעומק לב. מורות שיננו שוב ושוב, היכו על קודקודה, חיכו שתגדל.

היא רק התקטנה עוד יותר.

מה החלק שלך בתורה.

תכיני לו עוגה, הציעה אחת. תראי לו כמה את מייקרת כל דקה. אל תפריעי לו באמצע, התריעה האחרת. אבל גם אל תלחצי. תגידי לו, תביאי לו, תציעי לו.

וליבה כאב.

מה החלק שלך בתורה.

גם את תקבלי שכר. אפילו אם הוא לא לומד, הבטיחה המורה.

מה החלק שלך בתורה.

והחג היה מתקדש ויורד על העולם, על הבית. וכולם אכלו את מיטב המאכלים שהכינה לחג מתן תורה.

והסעודה הסתיימה, וכל אלו שלהם ניתנה התורה התכוננו לצאת וללמוד אותה.

וליבה כאב כשארזה להם פרוסות עוגה. שמרים וגבינה. ודמעות עמדו בעיניה כשהכינה כוס תה מהבילה.

מה החלק שלך, מה.

"להתראות", לחשה להם בדלת, למקבלי התורה. "אני… שמחה לקחת חלק בתורה שלכם". כמו שאמרה המורה.

ואחר כך, בבית הריק, הניחה את ראשה בין ברכיה, ובכתה.

מה היה לו, לחלקה בתורה.

פעם, בגן, היא ציירה את הר סיני. הר אפוף אש וענן, וכל נשמות ישראל סביבו. ובאמצע, היא ציירה את נשמתה שלה.

שלה. שלמרגלות הר סיני, עם כל עם ישראל, קיבלה את התורה.

את התורה שהייתה בגנזי מרומים, שמורה עם הקדוש ברוך הוא. והמלאכים לא רצו לתתה לילוד אישה. ואלוקים בחר בה, מכל העולם, כדי לתת לה אותה.

את כל רצונו הוא גילה לה. את התרי"ג, את רמ"ח ושס"ה. את החוקים, והעדות והמשפטים. את סוד אלוקים חיים.

מרומם הוא א-להין, בקדמתא ובתרייתא.

צבי ואתרעי בה, ומסר לה אורייתא.

[מאיה]

טור שפרסמתי לפני כמה שנים (שיניתי את השנה… כל השאר אקטואלי)

בס"ד

מתן תורה ה' תשפ"ו

ו' סיוון, ה' תשפ"ו

לבסוף הגיע הבוקר.

אחרי לילה של שינה קטועה, שבו הבנים עסוקים בתיקון ואמא עסוקה עם התינוק ועוד כמה… השמש זורחת, ואין ברירה אלא להישלף מהמיטות, ועוד להתארגן ולארגן את כולם במהירות, ליציאה אל בית הכנסת. עוד מעט קוראים את עשרת הדיברות.

הדקות הבאות מוקדשות להתאוששות מהלילה תוך כדי התארגנות. חנהלה, סיימת להתלבש? בואי תעזרי לקטנים. בינתיים כדאי להכין שוקו, רק תיזהרו לא ללכלך את הבגדים כי אין זמן להחליף שוב. מי כבר מוכן? יש פרוסות של עוגת גבינה ועוד עוגיות בצלחת. מענדי, התלבשת? ואיפה הנעל השנייה? ילדים, מי יכול לעזור למצוא את הנעל של מענדי?

איכשהו במקביל למחוגים הממהרים יש גם התקדמות בהכנות ליציאה, הנעל האבודה נמצאת ולא נורא שהעליונית לא מגוהצת, ואת השוקו שבכל זאת נשפך מנגבים מהר מהשולחן לפני שיגרום לנזק נוסף. סוף סוף, יוצאים לדרך… הולכים לקבל את התורה, לשמוע את עשרת הדיברות.

ו' סיוון, ב' תמ"ח

הבוקר הגיע. איזה לילה זה היה! איך הצלחנו לישון, שינה חזקה כל כך, כאן באמצע המדבר? נראה כאילו מישהו דאג שהשינה תערב לנו במיוחד. אף יתוש לא הגיע לעקוץ… מי היה מאמין שבלילה כזה נצליח לישון? היום, אחרי כל הספירה הארוכה שספרנו במשך 7 שבועות, ואחרי ההכנות של שלושת הימים האחרונים – מקבלים את התורה!

קודם כל להעיר את הילדים. שישייה אחת כבר מתעוררת, נטפל בשישייה הצעירה יותר. ראובן! שמעון! מחלי! אליצפן! היום מקבלים את התורה הקדושה! בואו נתארגן מהר ונתקדם להר, אתם רואים אותו?

אליצפן טוען שההר, שמולו אנו חונים כבר כמה ימים, נראה מוזר היום. שמעון מסכים איתו, ההר היה נמוך ועכשיו הוא גדל, וחוץ מזה צמחו עליו פתאום צמחים ופרחים. אבל עוד משהו מושך את תשומת הלב של כולם… ענן של עשן כאילו תלוי מעל ההר. ובשמים מופיעים ברקים! ברקים בחודש השלישי? מוזר…

ההתרגשות גואה, מרגישים משהו מיוחד באוויר. קולות וברקים, ענן וערפל, כל אלה מצטרפים לתחושת ההתרוממות של התקופה האחרונה. קול אדיר של תקיעת שופר משלים את התחושה ש… לא, מלים לא תוכלנה לתאר זאת בשום אופן! אלפי – אלפי אנשים עומדים מסביב להר, אומרים שנמצאות פה גם הנשמות של הדורות הבאים… דממה מוחלטת שוררת, אף ציפור לא מצייצת ועוף אינו פורח. ומתוך כל זה אנו שומעים ממש את קולו של אלוקים… אנוכי – ה' – אלוקיך!

ו' סיוון, ה' תשפ"ו

זהו, הגענו לבית הכנסת. רגע לפני התחלת הקריאה… אפשר לנשום לרווחה, ולחלק חטיפים לילדים שיעמדו יפה בשקט. הנה, אתן גדולות ויכולות לעקוב, פרשת יתרו… מצאת? להקשיב בשקט. קצת קשה להתרכז, כשכל הילדים מסביב, אבל כולנו מנסים לעקוב אחרי הקריאה ואולי גם קצת… להרגיש. מתן תורה היה רק פעם אחת, אבל בכל שנה אנו מקבלים את התורה מחדש. הימים האלה נזכרים ונעשים… באימה וביראה, ברטט ובזיע. האמנם?! אפשר באמת להרגיש את קבלת התורה, בתוך המצב הרגיל שלנו? עם חומש ביד אחת ומוצץ ביד השנייה, כשילד קטן מושך בשמלה?

ו' סיוון, ב' תמ"ח

אני מעבירה מבט מסביב, לעבר אלפי האנשים שמקיפים את ההר.

כו-לם נמצאים כאן. וכולם עומדים ושומעים. כן, אפילו יוסף שהיה חירש מאז המכה שקיבל בראשו מהמצרי … וגם אלקנה העיוור, נראה שהוא ממש מתבונן. איזה נס! כל החולים התרפאו. אחרי התקופה מלאת הניסים שעברנו מאז יצאנו ממצרים, הרגעים האלה הם שיא השיאים. מכאן אפשר רק להמשיך ולהתעלות, להיות תמיד קרובים אל ה'. אחרי גילוי כל כך נעלה, איך אפשר אחרת?

ואולי… אולי לא? מי יודע בעצם, מה יהיה מחר? ומחרתיים? עכשיו מרגישים את האלוקות. אומרים שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שחפצים גשמיים יכולים ממש לקלוט ולהכיל את הקדושה. אבל מה יקרה בעתיד? לא תמיד נעמוד מול ההר ונשמע את קולו של אלוקים. אולי לא תמיד נראה את משה רבינו בגלוי. ולא בטוח שניסים ילוו אותנו הלאה על כל צעד ושעל. איך נתמודד במצבים כאלה?

אולי זה מה שה' רוצה מאיתנו באמת. כאן אנחנו מקבלים כוחות, אבל האתגר האמיתי הוא להשתמש בהם בחיים הרגילים שלנו. כולנו נחזור לאוהלים, נמשיך ללקוט את המן בכל יום, אולי יהיו ניסיונות. כולנו נשארנו בני אדם, שלפעמים יכולים להרגיש חשק דווקא לאכול בשר או להתלונן על ההליכה הארוכה… אבל זו ההתמודדות האמיתית שנדרשת מאיתנו. ואנחנו נשתדל, נעשה – ונשמע!

ו' סיוון, ה' תשפ"ו

הקריאה הסתיימה, ואנחנו ממשיכים הלאה.

להשלים את התפילה, ולהרגיע ילד בוכה. לחמם את מאכלי החג, ובינתיים לקרוא עוד פרק תהילים. לדאוג לסעודת החג, למאכלים וגם לדברי התורה שייאמרו. לזכור את מתן תורה (כן, הנשמות של כולנו היינו שם!) ולהכניס את הקדושה בכל דבר גשמי. ו'אין קידוש, אלא במקום סעודה…' – הקדושה נמצאת דווקא פה.

שנזכה כולנו, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

[שירי .]

כמובן שהיא חייבת לצנוח. כמובן.

מיכל מוציאה בעלבון את עוגת הגבינה הנפולה שמתכתבת נהדר עם מצב הרוח שלה. נפול, מעוך.

השנה היא מבוזה מאוד. השנה היא פויה לגמרי. היא מונעת תורה מהבית שלה. בידיים שלה היא מונעת תורה. ברגליים. בלי להתבלבל היא התפטרה ונסה על נפשה.

אבל מה תעשה? הן שיגעו אותה. הוציאו ממנה כל לחלוחית שפיות. בלעו אותה בלי מלח. מי היה מאמין שהן רק בנות שמונה?

ועכשיו היא בבית. והוא מנקה חדרי מדרגות בלילות. התורה מקבלת אותו מפהק ומותש. והיום, כמעט ערב שבועות, יעבד כפול, קשה יותר מתמיד, כולם רוצים נקי לחג. לא אכפת להם שהוא אברך. אדרבה. חושבים שהם עושים מצווה. מעסיקים בן תורה. וגם הוא נכנס לתפקיד ברמ"ח ושס"ה. אפילו עציצי פרחים מפלסטיק סחב לשני בניינים. "מקשטים את הר סיני" חייך אליה מבין שושני פלסטיק חסרי חן מזדרז להציב אותם ביעדם.

"תמצאי משהו שאת אוהבת, בינתיים, אני עוזר ליהודים טובים, מה רע לי?". מחכה בסבלנות שהקמח יגיע ממקום אחר, מתאים יותר.

אבל היא לא אוהבת כלום. בטח לא עכשיו ששבועות מתקרב ועושה לה נו נו נו עם קולות וברקים. היא אוהבת רק להיות עצובה, וכאובה, וקטנה ומעוכה.

אבל די! היא לא באמת אוהבת את זה.

היא כן אוהבת תורה. וכן רוצה שיאיר ילמד. וגם הוא אוהב תורה וכן רוצה ללמוד.

והקמח? בורא עולם ישלח לה אחר, טוב יותר.

במקום לנסות את כוחה במוקרם עם פטריות היא פותחת תהילים.

מתפללת על התורה שלה, שלו. על הקמח.

הטלפון מצלצל. אחותה. "תקשיבי, אני חייבת תגבור, פליז תצילי אותי, תעריף פיקוח נפש, בואי!" החנות שם רועשת, גועשת. ערב שבועות. "אני באה", היא נכנסת לנעלים. פתאום יש לה כוחות. בניין אחד פחות ליאיר. ובלב שיר.

[תמי אפשטיין]

זה לא בסדר לחרוג מהכללים. אני יודעת 😐

אבל בכל זאת מעלה לפה סיפור שנכתב לפני שנתיים או יותר. קוצץ בחצי ופורסם שנה שעברה ב'הפסקת קפה'.

מעלה את הגרסה המקורית שלו בקובץ.

נוגד את כללי האתגר, אז קחו אותו סתם כסיפור חג…

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

חלק-שלם.docx 24 KB מסמך וורד - Click toצפיה

Options

• העתקת קישור להורדה

[שרי בצלאל]

עוגת גבינה היא רק מנהג

לא בזה נמדד החג

היא אלרגית, אז מה?

מאז שהיא זוכרת את עצמה

אז חלבי היא לא תאכל

זה לא אכפת לה בכלל

היא כבר רגילה לראות את כולן

טועמות מכל מה שבשולחן

היא רגילה לראות את כולן

לוקחות עול וקללה על כתפן

רגילה לראות בעלים

יוצאים וחוזרים מכויללים

ורק האברך הפרטי שלה

מתרוצץ, מזיע, נושא קללה

לפני ואחרי ובין לבין

עמֵל למלא את העו"ש המתרוקן

ובכלל כבר כמה שנים

שיש לה חבורת בנים

ויש, יש לה חלק בתורתו

גם אם לא רק היא אומנותו

זה בסדר, היא לא מתנצלת

אלו החיים והיא מקבלת

אבל, לעצמה היא אמרה

גם אם הכל נכון – אני פשוט מתגרה!

[תמי אפשטיין]

כואב. ממש חץ ישיר למורסה

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[שרי בצלאל]

חרגתי מהכללים, אני יודעת

אבל, כן, זה כואב

[מרים סולובייציק]

שבועות בשבילי זה ללכת לכותל המערבי לקראת הנץ, ולעבור דרך קבר דוד המלך ולהגיד שם תהילים.

שבועות היה בשבילי קבלת התורה וקבלת בעלי כמו שהוא. במגזר שלנו (בריסק – בני המשפחה) לא ערים בלילה.

אלא הולכים לישון כרגיל, או כמעט כרגיל (לא התלמידים של הישיבה, שהם כן לומדים כל הלילה בישיבה) ויש מניין בשעה מאוחרת יותר – בזמן הרגיל של שבת (ברבע לעשר הלל בבית של חמותי, שחרית כל אחד מתפלל איפה שהוא בוחר, יתכן בנץ).

זה היה לי כל כך שונה, שהתחננתי לבעלי שילך לבית כנסת ללמוד כל הלילה, והיו שנים שהצדיק הזה עשה את זה למעני, עד שלמדתי לקבל את השינויים. ולשמוח שבעלי מיד לאחר הסעודה של החג ביום, הוא לומד כל הזמן, כשכל העולם ישנים, הוא ער ולומד בהתמדה מאחרי הסעודה ועד…ועד בכלל.

שבועות בשבילי זה להעריך ולהוקיר את בעלי ואת בני שהם יושבים ולומדים כל השנה, וגם בשבועות בשעות היום.

זה להחזיק מבעלי עולמות, ולהצטער על מה שקרה לנו לפני שנתיים. שבועות היה החג הראשון בלי בעלי זצ"ל.

כרגיל, תמיד הערכתי את בעלי, אבל כמו שאומרים אחרי מות קדושים אמור, רק לאחר שהלך מאיתנו ידעתי להעריך את גדולתו וקדושתו. ת.נ.צ.ב.ה.