ברוח השיתופים, שיתוף ראשון אשמח לדעה ולכוח.

[תהילה דביר]

וואו, נוגע…
כתיבה יפה ומביעה!!!
וזה בשבילך:

את עשויה מחלקיקים

מרסיסי מאבקים

וזה בדיוק מה שעושה אותך שלמה

כי בכל קרב שאת נלחמת

גם אם נפלת קצת, שוב פעם קמת

וזה אומר שאת ניצחת במלחמה

אל תתמקדי בכישלונות

העמומים, הבודדים

ה' זוכר לך את הדרך שעשית

הוא מחשיב ת'מאמץ

את העובדה שנאבקת

והוא גאה בך על כל פעם שניסית

את לא נמדדת בתוצר

ולא בדגל בפסגה

ה' סופר לך צעדים שבדרכים

ושכר פסיעות הוא הוכחה

שלא עיקר התוצאה

ה' אוהב, כל כך אוהב תהליכים!

[גילי. מ.]

לפני הכל הטקסט שלך מרעיד את הלב. הדבר הראשון שרואים דרך המילים שלך הוא לא כישלון, אלא כמה חזק נלחמת וכמה אומץ היה לך לצאת לדרך בראש מורם. המאבק שאת עוברת הוא אמיתי, והתחושה של העייפות והאבק שנדבק היא טבעית לגמרי כשנמצאים בתוך שדה קרב ממושך.

ואחרי זה— קל להסתכל סביב ולראות אנשים שמנופפים בדגלי ניצחון, אבל את לא רואה את המסלולים שלהם, את הקשיים שלהם או את הבורות שהיו בדרך שלהם. המסלול שלך וההר שאת מנסה לכבוש הוא שלך בלבד. עצם העובדה שאת עדיין עומדת שם, למרות הפצעים והבוץ, מראה על כוח פנימי עצום – גם אם כרגע זה מרגיש כמו נסיגה….

ועוד משו— גם ולמרות שחודש אלול…. אולי הקרב הזה לא דורש ממך כרגע להמשיך לרוץ לכיוון הדגל הרחוק, אלא דווקא לעצור ולטפל בחתכים. מותר לך להיות עייפה, מותר לך להרגיש פצועה, ומותר להניח לרגע את המרדף אחר הדגל כדי לחטא את הפצעים ולצבור כוחות מחודשים….

המון כוח יקרה…