בתוך מסע החיים
בתוך מסע החיים
הוא הולך
החושך עמוק
גופו שבור
פניו עייפות.
המנהרה ארוכה
לא נגמרת
פיו יבש
בטנו מקרקרת.
רגליו כואבות
כל כולו פצוע
שריטותיו מדממות
מצב רוחו רעוע.
אבל הוא בכל זאת ממשיך
על אף החושך.
על אף המכשולים.
מנסה להיאחז,
בסימנים הנכונים
שאל הסוף מובילים.
זה קשה.
זה מבלבל.
החושך מסתיר הכל.
והוא אינו יודע
מה סימן רע
ומה טוב.
מנסה למצוא פנסים
נקודות קטנות של אור.
שיאפשרו לו להמשיך
עוד קצת לצעוד.
הוא יודע שבסוף הדרך תיגמר.
אין לו מושג מתי.
ובינתיים החושך רק גובר.
וממש מאיים עליו.
הוא יודע שבחוץ מחכה לו אור.
אור של שמש.
אור אמיתי.
הוא יודע ששם הכל רק טוב.
אמיתי.
לא מלאכותי.
אבל הוא כבר שכח איך נראה אור השמש.
ואיך הוא מרגיש.
לא יודע מהו טוב אמיתי.
ואין לו איך להמחיש.
הוא רק יודע שיש לו יעד
לסוף המסלול.
הוא יודע שיש סיבה.
לכל הבלבול.
יודע שלא נשלח למנהרה הזו סתם.
ויש סיבה לחושך.
אז הוא רק מנסה באומץ
עוד טיפה ללכת.
צעד קדימה
ונפילה.
שוב לקום
מההתחלה.
אבל הוא לא מתייאש.
נופל וקם.
נשרט ובכל זאת ממשיך.
הוא מנסה לזכור
שלמסע שלו
יש תכלית.
והוא עדיין בדרך.
לא יודע מתי הוא יגיע.
מתי יבוא הרגע
בו האור יזרח ויפציע.
מתמקד בצעד הבא.
מחפש את הפנס הקרוב.
וככה,
לאט ובאמונה
ממשיך עוד קצת לצעוד.
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.
