כתיבה ספרותית
כל מה (ומי) שכותב וקורא. קהילה מפרגנת ואוהדת, שנהנית לקרוא ולהגיב לקטעים כתובים, ולדון בנושאים הקשורים לתחום הספרות.
מובילה:
- Organized by
-
-
הסיפור של פרלה סגל (מרים) || תגובות
-
הסיפור של פרלה סגל (מרים) || תגובות
מרים סולובייצ’יק כתבה את הספר “בין הניתוקים”, תחת שם העט פרלה סגל. היא מתחילה לכתוב ספר חדש, ואנחנו קבוצת הביקורת שלה 😆
אז בואו נעשה סדר… כאן השרשור של התגובות. יש לך מה להגיב, לכותבת או לקוראות? כאן המקום.
וכאן השרשור של הסיפור עצמו.
-
97 תגובות
-
ואוו מרים את אישה נדירההה
אני קוראת מרותקתת
רות תודה רבה שעשית שרשור מסודר- בזכותך גיליתי אוצר
דרך אגב איפה אפשר לקנות את הספר???
אני חייבתתתתתת -
וואו מרים
וואו!!
הכתיבה שלך מיוחדת מאוד
אני מרותקת
כל כך נוגע ללב, פותח את העיניים ומחבר
לימדת אותי המון!
אשמח לשמוע פרטים לגבי הספר
אני מרגישה חייבתתתתתתת לקרוא עוד ועוד שיתופים שלך
בבקשה! תכתבי לנו עוד
תודה גדולה
-
וואו. כתיבה יפהפייה, שואב ממש.
תודה על השיתוף.
-
מרים, אני לא יודעת אם הסיפור אמיתי? האם הוא עלייך כפי שאת כותבת אותו, אבל הוא נדיר באיכות תכנית ואיכות כתיבה. מעלה בי רגשות שלא ידעתי שהם קיימים בי….
-
מחכה כבר לפרק נוסף
-
לכל מי שמעוניינת לקנות את הספר בין הניתוקים
יכולה לפנות אלי בפרטי, בטלפון 0504177752
הוא נמכר רק אצלי בירושלים, ובתיאום מראש
או במשלוח לכל רחבי הארץ
שאר הפרטים בטלפון הנ”ל
-
כל הסיפורים שלי אמיתיים, רק הפרטים שונו כדי לא לחשוף את האנשים האחרים. (במקום לשאול כל אחד / ת רשות לכתוב עליו, ומה אני אעשה עם תשובות שליליות? אז שיניתי וזהו,) אבל עם זאת הכל אמיתי.
-
מדהיםם
ממש שואב
קראתי עכשיו ברצף בלי יכולת להפסיק -
מרים.
את אישה גיבורה!
יש בך עוצמות ויכולות!
איך את מתמודדת בכזו אמונה ובכ”כ הרבה כח
עם כל הקורה אותך,
גם עם חוסר האונים…
הלוואי ואזכה ללמוד ממך,
וליישם…
את עושה חסד גדול עם הכתיבה הברורה והקולחת שלך!
והלוואי ויהיה איזה שינוי לטובה בכולנו.
תודה!
-
כל פרק נוגע יותר עמוק מהפרק הקודם!
-
מרים שלום וברכה,
קראתי עכשיו בבת אחת את כל שרשור הסיפור, הכתיבה שלך קולחת ויפה מאד! ובאמת מאד משתף ואמיתי, לכן לא הבנתי אם זה סיפור על אמת או רק סיפור…
אך יש לי כמה קטעים שאני לא מבינה מה הולך, מה זה ה”בית”? מי גר שם? לא האבא ולא הילדים? כן האבא? מי זה אלחנן? הבעל? קצת אי בהירות, אולי רק לי, לא יודעת…
אשמח להבין קצת יותר
תצליחי בכל אשר תפני, את נראית מוכשרת במיוחד!
-
כדאי שכולם ידעו, הסיפור הוא אמיתי לגמרי רק בשמות בדויים ושינוי פרטים כדי לא לגרום לאנשים לזהות את עצמם או את אחרים. אמנם את השם שלי כבר יודעים, אבל זה לא אומר שום דבר על האחרים, ועדיין נוח לי לכתוב בשמות בדויים כי ככה יותר קל לי להיכנס לסיפורים שאני עוברת ככה מהצד לא מהכניסה הראשית של הלב. ואז אני לא מוצפת יותר מדי.
-
-
בבית שלנו גרים רק אבא (אלחנן) ואמא (אני) ונחום (הבן השני)
שאר הילדים גרים במשפחות אומנה.
בעבר גרתי בהוסטל ורק בעלי היה בבית, נחום היה בישיבה.
ישראל (הבכור) גר בישיבה. (יש להם דירות של בחורים והוא גר בדירה עם כמה חבר’ה)
שאר הילדים באומנה.
-
וואו מרים
הכתיבה כמו את עצמך מהפנטת
מחזקת
מדהים ממש
קראתי בנשימה אחת..
-
מרים ריגשת אותי
כל פעם שאני קוראת משהו שכתבת אני מתרגשת מהכנות שלך
מהיושר והאומץ את מדהימה!
שה’ יתן לך כח להמשיך ולעשות את הדברים המדהימים האלו
לא להאמין איך את מתמודדת עם כזה נסיון קשה וצולחת אותו
האמונה שלך והידע הם משהו מדהים!
מחכה לעוד ומקווה שתבשרי במהרה על הרבה שמחות!
-
תודה על התגובות, ממש מחמם את הלב, ומעודד אותי להמשיך לכתוב!
תבורכנה!
-
מרים אמיצה ויקרה,
מחכה מאד לפרקים נוספים.
כבר עברו ארבעה ימים מהקודם.
תעניקי לנו פרק נוסף היום? -
תודה על התזכורת, אשתדל היום לשלוח פרק נוסף.
-
חברות יקרות
יש פרק חדש דנדש, יצא עכשיו מהניילונים היישר אל קהילת “כתיבה ספרותית”.
תיהנו!
-
מה קורה?
אולי את מחליטה על זמן קבוע שאת מעלה?
יש מצב?
נניח, פעם ביומיים? -
אשתדל
אני מקווה להעלות היום פרק
אולי נעשה שאני אכתוב בשני וחמישי.
-
יש!
תודה!
-
-
חברות יקרות, העלתי זה עתה פרק חדש.
-
מרים את נדירה
ואת כל כך צודקת
זה נשמע בת מצווה חלומית כל כך
כזאת מרגשת ונוגעת עמוק הרבה יותר
באמת מי צריך יותר מזה?
את אמא מדהימההה -
קראתי בשקיקה, כמעט דמעתי בשיר על הפליימוביל,
מענין למה הכוונת כשרשמת “ימי ההוסטל העליזים”האם ברצינות?
-
בצחוק, אולי ציניות.
-
-
את כותבת ואני מנסה לא לבכות
ולא כ”כ מצליחה. זה קשה.
למה בעצם ילדים לאמא כ”כ עוצמתית.
על אף ההתמודדות!
עוצמה לא תלויה, יכולת אמהות לא תלויה. בהתמודדות נפשית
לא יכולים לחיות בבית, עם סיוע חיצוני עם תמיכה בדיוק כמו מחלה אחרת?
למה צריך אישור מיוחד מהרווחה לקיים בת מצווה?
-
צריך אישור מיוחד לכך שהיא תגיע אלי הביתה, בת מצוה אפשר לעשות בבית המשפחה האומנת, אבל אין שם פרטיות לכן ביקשתי שהיא תוכל להגיע אלי. (לפעמים אחרי ביקור בבית הילד יוצא מבולבל ומוצף, והרווחה מפחדת מזה.)
למה לא נותנים עזרה בבית, זה דבר שצריך באמת לחשוב עליו. בהתחלה ככה עשינו אבל העזרות התחלפו כל כמה זמן, באומנה, מחפשים את הבתים הכי יציבים כדי שלילד יהיו גבולות ומצד שני מחויבויות של המשפחות לילדים. ככה שהם לא יתחלפו כל כמה זמן.
חוץ מזה שכששני ההורים חולים ואין להם מסוגלות צריך להוציא את הילדים. כשרק הורה אחד חולה עוד יכולים להסתדר וזה גם נורא קשה כי לפעמים צריך לטפל בו או ללוות אותו לבית חולים וזה לא שייך תמיד בבית עם ילדים.
למען האמת אני ביקשתי שיטפלו בהם. הראשונה שיצאה מהבית היתה הקטנה שלי, עוד לא בת שנה! אבל היא בכתה (היא ילדה טובה, לא בוכה כמעט) או שהיתה צריכה טיפול או משהו ואני הייתי באי שקט נוראי ולא הייתי יכולה לטפל בה, זה היה בליל שבת, לקחתי אותה לחברה שלי שתטפל ותשמור לי עליה עד שארגיש יותר טוב.
הילדים היו מזועזעים, לאן לקחת את הקטנה שלנו?! איך עשית לנו את זה????
יש לי בן מהגדולים שמישהו מטעם עצמו הוציא אותו מהבית שלנו ושלח אותו לעיר אחרת, אכלנו מלא קש מזה, אע”פ שהיה לנו יותר קל, כי הוא היה ברחן סדרתי, וכל הזמן היה צריך לחפש אותו בשעות מאוחרות ברחובות בבתי כנסת, ולכו תדעו באיזה טיפוסים הוא נתקל, (נפגע??? לא ידוע לי אבל יש לי חשד שכן) ואני לא יכולתי עם הבת הגדולה שאז היתה תינוקת חולנית להתרוצץ איתו. אבל מה שהוא עבר שם, אני יודעת רק על קצה המזלג, הוא ילד מאוד מופנם ולא מספר דברים כמעט. וזה היה מספיק והותר בשביל מה שהייתי מסוגלת לשמוע (אבל תמיד הקשבתי לו מהתחלה ועד הסוף)
נהיה לנו בבית פחד כזה שהבית לא בטוח כי הנה יכולים להיכנס ולקחת מאיתנו את מי שרוצים.
זה קשה מאוד לכולנו, גם הגדולים שבבית לא יכולים לדבר על זה כלומר על כל המצב שלי ושל אבא ושל הילדים האחרים.
הקירות של הבית שלנו בוכים (אולי יש נזילה?) והלבבות שלנו בוכים. והילדים מפוזרים בגלות
בתפילת “ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ”
ו”חדש ימינו כקדם”
מרים.
Log in to reply.
