ילדים טובים/אורטל
ילדים טובים/אורטל
ילדים טובים
בוכים בהסתר, מכסים עוד יותר.
הם יודעים לחייך הכי רחב שיש, לסוכך על נפש מרוסקת מכאב.
נשמה שנדקרת מרסיסים של עצמם,
כשמישהו עוד פעם לא הצליח להבין, לא ניסה.
ובגינה הישנה, מאחורי השיחים, הם מנגבים בשקט דמעות.
ילדים טובים
עומדים אל ממול, פוחדים מהגבול.
אז הידיים משולבות יפה יפה, אולי לפעמים מהודק מדי.
העיניים מקשיבות, אולי רק הן. בפנים הלב משתולל, מתחנן שמישהו יחזיר מבט.
ובין אישונים סוערת סופה. ניצוץ בוער, מבריק מדי, מרצד בשתיקה ביניהם.
נחנקים בדממה מעשן,
ואף אחד לא רואה את האש.
ילדים טובים
בולעים צעקות, אלופים בשתיקות.
הם הכי מומחים במחבואים ובתופסת, לא מחייכים כשקוצרים ניצחון.
איש לא שם כדי להקשיב למילים, להבין שהטלפון שבור.
ועוד פעם מבטיחים שיש בהם טוב,
שיודעים שבפנים הם רוצים באמת.
האמון שוב חי, צומח
ואז דומם.
ילדים טובים
שותקים בקשות, עומדים בדרישות.
ואיש לא יודע שהארמונות שהתפרקו הם לא מחול.
ושלקחו להם קצת יותר מסוכריה. דמעות זה רק לחלשים.
ושוב הם קמים אחרי מכה בברך, מבטיחים של כואב להם בכלל.
כי כאלה הם ילדים
טוב(ע)ים.
Log in to reply.