להתגעגע

[אביטל בראל]

וואוו מירי,

אני קוראת עם דמעות בעיניים

מרגש. עוצמתי ומחבר!!

[רחל אמסלם]

צודקת. אבל בימינו הספרים עוזרים לנו להתחבר. זה לא שהם משיחים את דעתנו… הם מביאים אותנו לרגש הנכון. לצער כולנו אין לנו כל כך הרבה ברירות. אין לנו מושג מה איבדנו. לפחות הצער והרגש הנכון יביאו אותנו לבכי הרצוי.

[רחל אמסלם]

האבל יושב וקורא ספרים על אבא שלו. כדי שיבין מה הוא איבד. ומי היה אבא שלו. זה בסדר. זה כמו שהאבל שומע ממנחמים סיפורים על אבא שלו שכלל לא הכיר…

[רחל אמסלם]

אני מתכוונת לספרים על חורבן הבית ולא לספרים עצובים סתם… גם ספרים על השואה יכולים לקרב אותנו לעצם הידיעה שהכל נגרם לנו עקב החורבן. כל צער וצער שיש לנו היום נגרם כתוצאה מהחורבן.

[מירי הלברשטיין (ירום)]

מסכימה איתך רחל.

קודם כל חייבת לציין שהקטע הזה בא בספונטניות רבה. אני חושבת שספרים על החורבן זה מחבר ועושה את העבודה. דיברתי קודם כל על ספרי שואה. בוודאי שהם מחברים, ובוודאי שזה עוזר למי שקשה לו להתחבר. אבל, זה לא לגמרי האבל על מלכות ה', על חילול ה', וזה לא בהכרח מחבר אותנו לגעגוע הזה למה שהיה ולקרבת ה' אמיתית. הכל בסדר, ברור שזה טוב ומחבר לקרוא את ספרי השואה, דברתי על מקום שהוא טיפה יותר, מחבר, קרוב ומחכה באמת.

[שרה קרויזהאר]

קראתי ודמעתי.. הכתיבה שלך טובה ומרתקת!

לצערנו, חלפו הרבה הרבה שנים (יותר מדי!) מחורבן הבית.

ובשונה מבן שכעת איבד את אביו, איננו יודעים בכלל מה אנו מפסידים, ועל מה אנו מתאבלים,

לכן עלינו לחפש כל דרך, ספר שיכול לעורר לנו את הרגש של אבל על הגלות, וצער השכינה.

והלוואי שלא נצטרך יותר להרגיש צער ואבל.