לנקום נחת בחנויות סוף סוף!

[MIRI .]

שתי הקישורים חסומים בנטפרי:(

[שיינא]

איזה יופי! נראה ספר מושלם לחובבי הז'אנר 🙂
גם הכריכה וגם הטריילר יפים מאוד
אלמלא שאני לא צורכת ספרי מתח – הוא היה נכנס לרשימה…
תתחדשי!

[ס. מגנזי]

תוכלי להעתיק לכאן את גב הספר? אי אפשר לקרוא מהקובץ ולא להוריד אותו

[נועה לב]

מבהירה: הוא ספר רגש. לא מתח.

יש בו שילוב של מתח לקראת האמצע\סוף. אבל הוא רגש, ורגש בעוצמה.

מצרפת כריכה אחורית:

"הילדה הזאת הרסה לעצמה את החיים! הרסה!" השאגות מתמתנות, עכשיו רק תהום של צער וכאב מעורבבים יש שם.
"הרסה לה, הרסה לנו. איך אמרת שקוראים לך?" הוא זורק פתאום.
"משי", כבר לא שומעת אותו. לא את עצמי.
רק העיניים שלי עובדות. רואות את גושן.
"משי, היית יכולה אי פעם להסתכל בעיניים של בנאדם שבגללו ביום אחד יש לי ארבעה ילדים במקום חמישה?“
אני קמה, חייבת אוויר. מסתובבת למבט של אבא.
הוא מסתכל לי בעיניים. חזק.
לא עוזבת את העיניים שלו. גם הן לא עוזבות.
הולכת למראה בסלון, מעיפה מבט אחד על עצמי. קצרצר.
שבריר של שניה מבועתת מספיקה לי כדי להוריד את העיניים מעצמי.
לא, אדון הלר. לא יכולה להסתכל על בנאדם כזה. עובדה.
*
"להיות מפחיד זה לא להיות אהוב. זה רק להיות לבד. זה להרגיש שאתה בור ששואב אנשים פנימה, וזה לעולם לא ממלא אותך“.
אנחנו עומדות שם, שלוש נשים על שדה מוקשים, עוקבות אחרי הרובה המוטען שמהודק לכף ידו. כעס של שנים לא מותיר טיפת אוויר בחדר.
"ברחתי…“ ג'ו מניח את המיקרופון על העמדה, חוזר אלינו. "ברחתי לתכנן נקמה. תשע שנים שאני מתכנן לו נקמה!!! תוכנית של תשע שנים לא תלך לריק!!!"
*
"אתה לא צריך לבקש סלחה, קופר“, נהוראי מגיע אליו, קרוב מדי. מביט לו בעיניים המפוחדות-תמידית. "רק תבטיח שלא תברח יותר".
"תברח?“ יוסי לא מצליח להסתכל לו בעיניים.
"אל תברח“. נהוראי חוזר. לחש לו באוזניים. בלב. "מעצמך. ממני. מההתמודדויות. מהשם יתברך“.
"לא ברחתי“. יוסי לוחש. הוא לא בורח. הן רודפות אחריו, ההתמודדויות. מהן הוא לא בורח. הלוואי שהיה יכול.
"אתמול ברחת“. הגומות של נהוראי לא נעלמות. הן רק הופכות לבולטות פחות.
"לא ברחתי", יוסי מתעקש. "רק רציתי להגן על עצמי".
***
בספרה השני, נועה לב משרטטת פסיפס אנושי מטלטל וחשוף של נפשות המחפשות דרך חזרה בתוך הסערה.
דרמה עוצמתית על הגבול הדק שבין הרס להצלה, ועל המקומות שבהם לפעמים הדרך היחידה להינצל מהסערה – היא פשוט לעמוד מולה.
עלילה שלא תאפשר לכם לעצור לרגע. אל תשכחו לקחת נשימה.

[תמי אפשטיין]

איזה יופי, נועה!

ספר שני, נכון?

הצלחה רבה במכירות

לכתיבה שנוגעת בנקודה: [email protected]

לספרים שלי

[שיראל ינאי]

וואו זה נראה מרתק!!
מסקרן אותי כל כך לקרוא אותו!
תצליחי

[גילי ברנע]

קראתי את הפרק לדוגמה באתר.

נשאבתי עמוק, וממש הצטערתי לגלות שאין לי לאן להמשיך לגלול.

נראה ספר מדהים.

המון הצלחה במכירות!

[תמר]

בעזרת השם

מזל טוב!

נראה ממש מגרה ומרתק!

מתחשק לי לקרוא.

אמרה התולעת לכותבת 😉

[נועה לב]

כן, ספר שני ב"ה, אמן ותודה!
תודה לכן, ותהנו מהמסע🙂

[רינת ש.]

אימלה אימלה נועה איזה ספר😢

קרעת אותי לחתיכות… פשוט קריעה.

הנס הוא שבסוף איכשהו הלב מתחבר מחדש, אבל יש סצנות שפשוט לא מצליחות לצאת לי מהראש ואני חייבת להן המשך… [הקטע שמשי מגיעה לגושן אחרי האירוע באודיטוריום ובפעם הראשונה מעיזה להביט לה בעיניים ולנחם, כמה בכיתי, כמה]

את חתיכת כישרון איך שזרת את הקווי עלילה של משי ויוסי לסיפור אחד מפתיע והזוי!!

נהניתי מכל שנייה של קריאה, ובאמת שלא האמנתי שהוא נגמר… אני רוצה לקרוא על כל הדמויות עוד, פליז!!

[נועה לב]

תודה רבה על המילים החמות, מרגש לקרוא!

[מרים גלבוע]

כריכה יפה. הרבה הצלחות!