נפגעתי ממש

[חיה]

מיוחד ועצוב:(

מחבר מאד לכאב שאת מרגישה.

הלוואי שתמצאי את הכח לסלוח❤

[מירי רוט]

השיר עצמו כתוב יפה ומביא כאב של פגיעה עמוקה

יש בו גם די הרבה השלכת אשמה על הסביבה

ותחושת קרבנות

אולי תתני יותר פרטים ?

[רחל]

איך היית משנה את זה? יש עוולות בעולם. אני מן הסתם הייתי מתנהגת אחרת אם הייתי בצד השני. הייתי פועלת יותר עניינית ולא אמוציונלי כל כך. אנשים מתרגמים אותי באופן חופשי לגמרי (דנים לחומרה…), ועל בסיס זה עושים שטויות ואז אני זאת שננזפת קשות… ולמרות שהכל בראש שלהם, והתכוונתי לטובתם בהחלט.

[מירי רוט]

לא צריך לשנות את השיר

ככה הרגשת באותו רגע של כאב מזוקק

וזה בסדר

לפעמים מפרספקטיבה של זמן כשהכאב והכעס מקבלים פרופורציה

אפשר להתבונן בזה

ולשאול את עצמך

ונניח שהם שפטו אותי לחומרה

ונניח שהם הבינו לא נכון

מה זה אומר עלי?

האם זה משנה את מי שאני? את הכוונות שלי?

ולא להתפרק מהתנהגויות מזעזעות של בני אדם

בני אדם הם עם מוגבל מאוד מאוד מאוד………..

[רחל]

זה נכון שזה באמת לא אומר עלי הרבה, אבל זה שם אותי במקום הכי מוקטן שיש. בתוך עמי אני יושבת, לא בתוך עצמי. ולסביבה ולמבט שלה עלי יש איזו משמעות. ואם ״מוחקים״ אותי, וגורמים לי להיות ״לא רלוונטית״ זה מזיק לטווח הקצר וגם לארוך. זה שאני חסרת אונים, ואנשים מנצלים את זה שיש להם יותר משמעות ואמירה. זה שאנשים נוספים בסביבה מקבלים את המבט המעוות עלי, ואין לי איך לשנות את זה. אולי הכעס ישכך וישכח, אבל מקום לסליחה?

[מירי רוט]

בדיוק לזה התכוונתי

אף אחד לא יכול למחוק אותך

ולא להקטין אותך

ולא 'לגרום' לך להיות לא רלוונטית

זה בולט מאוד מהשיר….תחושת הקרבנות…..

תחושת ערך העצמי תלוי בך ולא בשום תגובה מטופשת של בני אדם

[רחל]

יש איסור לשון הרע, יש חובה לדון לזכות. יש הרבה מצוות שמלמדות להעצים את הזולת ולא להלבין פנים (זה נחשב כמו רצח!!!) זה לא סתם. יש למילים ולמסרים כוח אדיר. מוות וחיים ביד הלשון. זה באמת קשה ושובר אדם שמקבל וננזף ונידון וכו׳. הסביבה היא אחד המשפיעים הגדולים של האנושות.

קל לומר ערך עצמי לא תלוי באחרים וכו׳. למעשה – קשה ממש ליישם. כשאנשים משמעותיים פוגעים ומסיתים נגדי – זו עבודה קשה להתנתק רגשית מהפגיעה.

[מירי רוט]

כון כל מה שאת כותבת ועדיין

הייתי משנה את המשפט:

הסביבה היא אחד המשפיעים הגדולים לגדל את האנושות

ואם זה קשה ליישם? מישהו אמר שזה קל????

[ה]

לצערינו הזולת הרבה פעמים הוא הגורם לאדם לגדול באמת מבפנים,

אחרי פגיעות כאלו, לא נותר לאדם ברירה אלא לחזק את עצמו ואת הערך העצמי שלו מול הסביבה,

ומירי – עדיין אני חושבת שיש לסביבה השפעה על השני,

לא על הערך, אך כן על הרלוונטיות במקום,

כשמשפחה מנדה מישהו ממנה, הוא לא רלוונטי כשהוא ליד המשפחה שלו,

הוא יכול להיות הכי בעולם, ועם הכי ביטחון עצמי ובנוי, אבל זה לא יעזור לו לדבר עם הקירות שסביבו..

הוא ישאר בודד ולא רלוונטי.

[רחל]

אמאלה כמה את מגדירה את התחושה שלי

[מירי רוט]

לסביבה יש בוודאי השפעה עלינו

אך עדיין יש לנו בחירה

איך להרגיש

בשום אופן לא מסכימה עם האמירה שאני יכולה להפוך ללא רלוונטית בעולם

רק כי יש מישהו בעולם שחושב כך או מעביר לי מסר כזה

האדם הזה הופך ללא רלוונטי בעבורי

להגיע למקום כזה לא בא בקלות…..

[ה]

לא אמרתי בעולם,

כן אמרתי בשטח שלו.

[מירי רוט]

כן. במקרים מסויימים אפשר לקרוא לזה בשם…

(אלימות רגשית)

ולא חייבים להיות שם

לא כי באמת את הופכת ללא רלוונטית

אלא כדי להגן על עצמך

לא להיות במקום רעיל ופוגעני

אבל-

עדיין להרגיש שהלכת כי בחרת במה שנכון לך

לא כי את 'קרבן'

[רחל]

זה לא בדיוק שלא חייבים להיות שם, כי אני שם. והקב״ה שם אותי בסיטואציות הללו מול האנשים הללו. זה לא שיש לי בחירה מול מי אני עומדת. האנשים הללו ימשיכו ללוות אותי בחיי, ואני אמשיך להתמודד. הם ימשיכו לתרגם אותי בצורה גרועה ואני לא תמיד אוכל לשתוק, גם שתיקה מתפרשת לא טוב. אז צריך להיות נחמדים מספיק, אבל בלי לערב שום עסק פנימי / רגשי… וזה סוג של הצגה.

״אני יודעת שאתם מדברים עלי בלי סוף מאחורי הגב, ומאשימים אותי בכל בעיות העולם, ותמשיכו לנזוף בי על כל מה שאני, אבל בכאילו אני מחייכת ונחמדה כדי שלא תגידו שלא….״

[מירי רוט]

זה באמת באמת מקום כואב מאוד

שורף ופוגע

ולפעמים זה מקום שאת מרגישה שמה שתעשי ומה שלא תעשי את 'שרופה' ממילא

ואם אין לך אופציה להתנתק כי את בוחרת להישאר בקשר

או שאת לא רוצה לעורר מהומות

פשוט להשלים עם זה

שה' נתן לך את הנסיון הזה

וככל שהמקום הזה פצוע

כך תבני לעצמך מול זה הרבה יותר מקומות ששם את הכי מרגישה רלוונטית, שווה ומוערכת

לבחור להרגיש שזה המקום הטבעי שלך

המקום ה'דפוק' ההוא? זה לא הבחירה שלך, זה לא 'החיים' שלך

המון הערכה ממני והרבה כח!!! אני יודעת שזה קשה מאוד!

[ה]

הי,

לא לחייך – כי אם לא הם יגידו שאת לא נחמדה,

אלא

אני יהיה נחמדה עם בא לי, ואם לא אז לא,

אני לא יעשה שום דבר (בכל אופן עובדת על זה) בגלל ציפיות של אחרים

[ה]

זה נכון מבחינה טאורטית,

מבחינה מעשית לא תמיד,

לדוג'

משפחה שמחרימה,

לפעמים הבעל דורש שאשתו תגיע, לא מסוגל להתמודד עם הסיטואציות (מכל הצורות)

והאופציה לא להגיע קיימת, אבל המחירים של זה לא תמיד אפשריים

ואז, להיות בארוע שכולם שם ביחד ואותך לא שומעים – זה לא אנושי..

להגיע לחתונה ולגלות שכולן סט – ואת היחידה היוצאת דופן..

[רחל]

את די מתקרבת לסיפור שלי. זה בערך ככה.

״אני בוחרת שלא להפגע, אבל אתם מפעילים מניפולציות כדי שאני ארגיש שאתם אלו שנפגעתם, ואז אתם שמים אותי במקום שבו אני התוקפנית, כי אתם נעלבתם וכעסתם. אז אני צריכה לבקש סליחה על דברים שלא עשיתי. ובעצם אני זאת שצריכה לסלוח…״
תגידו, אפשר לסלוח?

כן יש פה מימד של אלימות רגשית, אבל במקרה שעליו נכתב השיר זה אפילו לא היה זה… זה באמת כי הם לא הבינו ופירשו דברים בצורה מעוותת לגמרי. ואני יודעת שאין לי אפילו מה להסביר, כי שום הצטדקות לא תועיל. וכל דיבור חדש על הנושא יעורר סערות חדשות. אז שב ואל תעשה. הפגע ואל תסלח….

[ה]

זה בדיוק הנקודה,

אל תהיי במקום שפגע וצריך לבקש סליחה,

אם את ישבת עם עצמך וליבנת את הנושא וברור לך שאת לא פגעת,

אז תעמדי ותשנני לעצמך – אני בסדר גמור, לא מתנצלת על מה שאני לא צריכה להתנצל.

היה לי מקרה שמישהי רצתה לתת לי מתנה בתקופה שהייתי בהחלמה,

היא שאלה מה אני ירצה לקבל, סיכמתי איתה שהיא תביא כסף ונקנה את שדיברנו.

וכמובן הודתי לה על כך. ובעלי טיפל בקניה.

אחרי כמה ימים (הייתי בבית החלמה והיא ידעה את זה) אני מקבלת ממנה טלפון ושהיא מסבירה לי שאני לא בסדר, היא ציפתה שהתקשר ואספר לה איך נהנתי מהמתנה, ולא התקשרי, וזה לא בסדר,

עניתי לה שאני מבינה שהיא התאכזבה שלא התקשרתי כי היא ציפתה לשמוע ולא שמעה וכן שאני הייתי בסדר אמרתי תודה על המתנה, וגם בעלי אודה לה, ואני לא במצב שיש לי פניות להתקשר לאנשים,

היא לא קיבלה, אך לא ויתרתי לה, לא התנצלתי על משהו שלא עשיתי,

יותר אני לא מוכנה לקבל ממנה מתנות – אני לא עובדת אצלה!!

[רחל]

יפה שהצלחת לא להתנצל, אפילו שנשמע שהיא סחטה את זה בכוח.
לא תמיד את יכולה להיות לא מוכנה לקבל מתנות, ואם היא תתן לך בכוח, מה תעשי? תעליבי אותה שלא תקבלי? יש אנשים שלא יעזור לך כלום מולם.
יש אנשים שמעמידים אותך בסיטואציות לא אפשריות!

[רחל]

אני אומרת את זה ממקום שניסיתי לא להתנצל ולא להסביר יותר מידי. זה לא עזר לי. תמיד יצאתי לא בסדר.

אם את עומדת במקום של אנשים שלא מוכנים לקבל אותך, ולא שומעים אותך ולא רואים אותך, אז כמו שאמרת, צריך להשלים עם זה… וכנראה שגם פה יש דרגות, ויש הסלמות.

תכעסו עלי. זה לא ממש מזיז לי.

תתעצבנו. בעיה שלכם.

תחשבו שפגעתי. חבל שאתם חושבים.

אבל זה כן מתנפץ לי שוב ושוב בפנים.

וזה שורףףףף. יסורים מכפרים

[מירי רוט]

תעברי לשרשור על נרקסיזם ועל כל סוגי הפרעות האישיות למיניהם

תרגישי שם ממש "בבית"

וכשיהיה לך מאוד ברור מול מי את עומדת

יהיה הרבה יותר קל להתמודד

ולא להתערבב עם הטיפוסים חולי האישיות

הרבה שם ניסו להסביר שזה 'רק' אנשים קשים

לא מסכימה עם זה…….

טוב מאוד שתקראי לילד בשמו

[רחל]

ואם ארגיש בבית?

הרווח היחיד מהידיעות הללו, הן השחרור מההרגשה שאני לא בסדר

אז אני בסדר (לפחות לפי רמת הבנתי הדלה), לא עשיתי שום דבר שמצדיק תגובות כאלו. ועדיין אני מקבלת אותן. מנודה ומוחרמת, ונענשת על לא דבר.

עדיין מרגישה חוסר אונים והשפלה

המציאות לא פשוטה. והריפוי קשה עד בלתי אפשרי.

[מירי רוט]

יתכן ואת זקוקה לעזרה מקצועית

זה אכן מורכב עד בלתי אפשרי להתנהל מול אנשים כאלו לבד

חייבת גב חזק

צודקת בכל התחושות שאת חווה!!!!!!

מאוד מבינה אותך

שולחת לך המון חיזוק ואשמח לעזור לך

[רחל]

ההבנה שהאנשים האלה בעייתיים נותנת רגע של הבנה ש"אני בסדר" ואז המציאות חוזרת. זה עוזר מעט מאוד

אולי זה מביא להבנה שהמלכודת היא לא שאת לא צודקת – המלכודת היא שאני מצפה לצדק ממי שאין לו שום כוונה לתת אותו. הידיעה הזו לא אמורה לשנות אותם, היא אמורה לשנות את המאבק הפנימי שלי. במקום לבזבז אנרגיה על "למה הם לא מבינים?" – השאלה היא "למה אני מצפה שהם יבינו?".
למה באמת, הרי הם לא. לעולם לא. אף פעם ולנצח.

יש תשובה לזה?

כי אני טפשה ויש לי ציפיות נורמליות מאנשים לא נורמלים?

כי אני תמימה וחושבת שהעולם צריך להיות גם תמים, חמים ונעים?

כי אני נותנת אמון במי שאולי לא ראוי לו?

ושוב חזרתי להאשמה עצמית כיפית.

נד נד נד נד, רד עלה עלה ורד!

[רחל]

מבחינה עובדתית – אני נפגעת. יש פה פגיעה של ממש. להיות "קרבן" זה לא המצב האובייקטיבי – זו תפיסת העתיד. קרבן הוא מי שמחכה שהסביבה תשתנה כדי שירגיש טוב. ואולי במקרה הזה, הם אכן קרבן, כי הם מצפים ממני ומשליכים עלי בעיות שלהם. שאין לי דרך לספק להם פיתרון. הפיתרון שלהם הוא – למצוא ״שעיר לעזאזל״ וזה פשוט מוריד מהם אחריות למעשיהם! הריפוי האמיתי הוא להבין שאני לא מחכה שהם יפסיקו לדרוך עלי, וללמוד לקום מהר יותר. הפגיעה תישאר, אבל הנזק שלה ימוזער.

אבל באמת… זו בדיחה. הם משכללים את השיטות שלהם ביצירתיות מעוררת השתאות. משנים אותם חדשים לבקרים. מתקיפים כל פעם מכיוון שונה ומפתיע. לא צפויים. אז אפשר להתכונן לכל הבלתי נודע ולהגיד – תעשו מה שתרצו, לי זה לא מזיז כלום?

צריך חוסן אמיתי, ובטחון לא מציאותי כמעט.

[ברכי]

הכאב והפגיעה מורגשים בכל מילה, קטע ושורה,

שימי לב שיש כאן שיפוט לשני הכיוונים,

הסליחה יכולה לרפא את הכאב החד, להקל עליו, גם אם לא תוכלי לשכוח מה שקרה…

מאחלת לך כוחות נפש לסלוח במוקדם או במאוחר

[רחל]

שיפוט לשני הכיוונים? אשמח שתסבירי

[ברכי]

מחד, את כותבת מה ש'הם' עשו לך השליכו, התעלמו, נטרלו רגשות, דנו לחומרה, לא בדקו, 'הם' הרעו לך והקשו עליך,

מאידך, גם את לא יכולה לדעת אם ואולי היתה להם סיבה, וכל מה ש'עשו', היה בגלל אילוצים שאת לא יודעת עליהם, ואולי גם לא אמורה לדעת, גם זה עלול להתפרש כשפיטה.

מסייגת כמובן – כי אני לא יודעת על מה זה נכתב, ובלי לדעת מה באמת היה שם,

עניתי רק על הכתיבה עצמה ותו לא, לפי מה שעיני קראו וליבי הרגיש…

בלי להוריד או להמעיט מעומק הפגיעה והכאב שוהובעו באמנות, ואני מקווה שלא הובנתי שלא כראוי

[רחל]

הובנת כראוי. לצד הנפגע קצת קשה לדון לזכות. בפרט שאני מרגישה שאותי דנו לחומרה נוראה. ברור שהיתה להם סיבה, אם זו רגישות יתר, או חוסר הבנה, או דפוס התנהגות היסטרי, או רצון להשליך עלי את הבעיה האמיתית שלהם (הכחשת המציאות, להכות את הדוור על הבשורות שהוא מביא למרות שזה לחלוטין לא קשור אליו). לא שאני חושבת שמישהוא פעל בלי סיבה, אבל אני כן חושבת שההתנהגות לא מוצדקת ולא נכונה ופגעה בי באופן קשה.

[מירי רוט]

נכון כל מה שאת כותבת ועדיין

הייתי משנה את המשפט:

הסביבה היא אחד המשפיעים הגדולים לגדל את האנושות

[רחל]

וואו, זה משפט שקצת מתעלם מסיכון ולוקח רק את הסיכוי

[הדסה ש]

משערת שהחוויה שעברת היא טרייה, הכאב פה גדול.

אני מזהה בתגובות סוג של נסיון לנחם בנ"א שבעת כעסו…

תני לזמן לעשות את שלו, ואז עם הרפואה שמביא איתו הזמן יהיה לך בעז"ה גם יותר קל לנתח את החוויה הזו.

רק רוצה להגיד לך שבזיונות הם כפרה ומירוק ממדרגה ראשונה.

ויש מלא סיפורים על גדולי עולם שהלכו לחפש בזיונות כשהיו צריכים ישועה,

אז תבקשי מהקב"ה את במקום אחר!

חיבוק!

[רחל]

אולי זו כבר לא שעת כעסו… כי עברו כמה ימים.

ואולי אדם לא צריך שינחמו אותו אז, אבל כן צריך שיהיו איתו, ויתנו לו כתף וחיבוק

ויש דברים שאי אפשר לספר אז צריך להתמודד לבד

[ה]

הי,

גם את מנסה לנחם בשעת הכאב

[רחל]

אני?

[הדסה ש]

התכוונה אלי, צודקת.

אני הבנתי שהיתה כאן קצת הטפה…

[רחל]

מירי, אני מעריכה את הכוונה הטובה שלך לחזק ולכוון למקום של ערך עצמי פנימי. אין ספק שזו אמת חשובה וכלי עוצמתי בטיפול.
יחד עם זאת, הנסיון להגדיר את המיקום שלי כ״קרבן״ נשמע קצת כהאשמה עדינה, כאילו הפגיעה שלי היא בעיה של חוסר ביטחון ולא תגובה מוצדקת לעוול אמיתי. לפעמים האמירה 'זה תלוי רק בך' עלולה להישמע כביטול של עוצמת הפגיעה ושל המורכבות בשטח.

אז פרקטית – מתוך המקום שמכיר בעוול ובעובדה שהסביבה כן משפיעה – איך לדעתך אני יכולה להתחזק ולשמור על עצמי בדינמיקה כזאת?

[רחל]

ה, התגובות שלך נוגעות ומדויקות בהרבה מובנים – את מביאה דוגמאות מהחיים שממחישות שבאמת יש מצבים שבהם אי אפשר להתעלם מהסביבה, ושגם אדם חזק עלול למצוא עצמו חסר אונים. את נותנת לי הרגשה שאני לא לבד, ושעוד אנשים חווים דברים דומים.
יחד עם זאת, את מעצימה את הצד של "אין ברירה, הם רעים, המצב נואש" – וזה עלול להשאיר אותנו תקועים בכאב בלי מוצא. לפעמים, גם כשהמציאות מגבילה, יש מרחב פעולה קטן, שאם נצליח לזהות אותו (למשל: "אולי את יכולה לבחור באיזה אירועים כן להיות, או להגיע לזמן קצר" או "אולי תתכונני נפשית עם משפט מנטלי". ושוב אני הפסימית העולמית אמצא בעיות בכל צד… כי לא באמת ככה אפשר לפתור את זה. זה כמו לתת חצי כדור אקמול למיגרנה. אבל מי יודע, אולי יש פה אופציה קלה להקלה), נצליח כן לעזור לעצמנו?
תמשיכי להכיר בכאב ולתת לגיטימציה, אבל אם יש לך רעיונות מעשיים בנוסף…. אני אשמח ממש!