מה את בוחרת? / אתגר מוגבל בזמן!

[שרה לרנר]

לא רצינית…

ניסיתי לזרום על ט', המילים הראשונות שעלו לי: טטריס, טורנוסרופוס, טועמיה. לכי תעשי מזה קטע על בחירה!

אם יוצאות שטויות – זו אשמתך. בכל מקרה האתגר נחמד, אז הולכת לנסות.

[שרה לרנר]

בעצם, עכשיו אני אוחזת שאולי לא הבנתי נכון – אז רק מוודאת:

אני בוחרת אות אחת וחושבת על שלוש מילים שמתחילות בה?

או בוחרת אות, חושבת על מילה שמתחילה בה, ואז על שלוש מילים שקשורות למילה הזו?

אשמח שתבהירי לנבוכה אך צמאת-אתגרי-כתיבה שכמותי.

[תמר זיו]

את מסתכלת על ארבע האותיות
ומחפשת מילים שמתחילות באחת מהן
ובוחרת שלוש מתוך הראשונות שעולות לך
(לא חייבים ראשונה, שנייה, שלישית. אפשר לבחור שנייה, רביעית, שישית. העיקר
מהמילים הראשונות… שיהיה אסוציאטיבי)
ובאמצעותן כותבת.
ושכחתי לומר את הדדליין: עוד פחות מ-24 שעות!
יום שלישי 22:00.

[מאלה סורשר]

מקוה שהבנתי נכון. המילים שהשתמשתי בהן – ילדה ילקוט ישר (הם כולם בשורה הראשונה) זה הקטע שיצא לי:

פעם הייתי ילדה קטנה עם ילקוט על גב ישר.

ספרתי עננים בדרך לבית ספר.

רקדתי בשלוליות גשם. נמרחתי בשמש.

ליקקתי סוכריות כאילו אין מתוק מזה וצ'יפס בפיתה היה העונג בגדול ביותר בעיני.

פעם הייתי ילדה קטנה בעולם גדול. חקרתי אהבתי.

התנדנדתי בגינה כאילו העולם יציב. כאילו חוטים אף פעם לא נקרעים.

פעם אבא שלי היה האדם החזק ביותר. גב שאי אפשר לשבור. בסיס להישען עליו.

פעם דמיון התערבל אם מציאות. צובע בפסטל חיים שזורמים בנינוחות.

פעם.

היום אני ילדה גדולה עם תיק מנהלות על כתף שפופה.

עננים מספרים לי שכדאי לרוקן חבל שרק עכשיו מילאתי.

עונג רחוק ממני כמו צ'יפס וסוכריה מדיאטה.

היום פשוט התבגרתי. גדלתי. יודעת שחוטים נקרעים ואדמה רועדת.

מבינה שאבא שלי כמוני. ילד קטן בעולם גדול.

מבינה שאי אפשר לסמוך על אף אחד.

ודמיון שמתערבל במציאות רק הופך אותה קודרת יותר.

היום.

היום פשוט שכחתי. שכחתי שפעם נשמטה לי סוכריה מהפה. ממלא אותי באובדן.

פעם נפלתי באמצע שלולית. ריח בוץ וחבלה בלולים זה בזה.

שכחתי שפעם הייתי קטנה יותר והעולם נדמה לי גדול ואפל יותר.

שכחתי שגם פעם חששתי מסדקים שאולי נפערים באדמה שנדמית יציבה.

שכחתי. דמיון צבע לי ילדות רועדת בורוד.

שכחתי.

שכחתי היום מה שלא ידעתי פעם.

העולם הוא לא יציב. כדור מתגלגל בטבע מפתיע.

רק הצבע בו ערבלתי דמיון, קובע מציאות.