מטפלות יקרות, אשמח שתעשו לי סדר..

[מירי]

אני עדיין לא מטפלת, (לומדת…)

בגדול מחשבה יוצרת רגש. (לדוגמא- כולם נגדי= פגיעות/ כעס), עיין מודל אפר"ת,

אבל אפשר לומר שבעקרון גם הרגשות הטבעיים שה' ברא בנו- יוצרים מחשבה, ז"א, אם הטבע הוא שאמא אוהבת ומגינה על הילדים שלה (רגש) זה יוצר כל מיני מחשבות.

כשיש מחשבה לתת לה יחס- למה את מתכוונת? אם יחס זה נקרא לשמוע למה שהיא אומרת- אז אם היא לא נכונה/ שלילית- וודאי שלא. אם יחס זה אומר לעבד אותה- וודאי שכן. צריך לבדוק מאיפה היא נובעת, מה 'יושב' עליה, ואיך אפשר לשנות אותה למחשבה מיטיבה.

כשיש מחשבה של חרדה בגלל טראומה- לתת לה מקום במובן של להכיר בה, לא לבטל אותה- כלומר לומר שהיא לא קיימת, להרגיש אותה, ואז לנסות לעבד אותה- להבין מאיפה היא נובעת, לתת לה מענה נכון וכד'

איך אפשר לזהות? לעשות עבודת עומק- אחרי שמזהים מאיפה המחשבה הגיעה, ועל מה היא יושבת, קל לזהות אם היא אמיתית, או שהיא תוצאה של הטראומה/ פרשנות וכד'

מקווה שהועלתי, בהצלחה!

[רחלי]

יש תיאוריות וגישות שונות בנושא.

יש גישה הטוענת שהמחשבה קודמת לרגש, ואם נשנה את המחשבה, גם הרגש ישתנה.

ויש הטוענים שהרגש קודם למחשבה.

[חני שידלובסקי]

ואני מחזירה אליך את השאלה: למה חשוב לך לדעת מה קדם למה?

[מירי כ.]

התשובה הכי מקובלת

של מטפלת ….

(להחזיר אליך את השאלה. ואכן זה ברוב המקרים הכי נכון… למרות שלעיתים גם מתסיס מאוד…)

🤩😉😅

[שיינדי אייזנבך]

גם אלה שאומרים שרגש קודם למחשבה,

מודים שיש קודם 'מחשבה סמויה' מהירה מאד,

לפעמים אינסטינקטיבית ולא מודעת,

והיא מחוללת את הרגש.

[חיה חיה]

נתחיל מההתחלה.

התודעה שלנו על החיים נוצרת בשנות החיים הראשונות.

האם יש משהו לפני הפרשנות או הרגש חוץ מהאירוע העובדתי?

תינוק בן יומו שהוזנח מה הבסיס לחוויה הטראומטית אצלו הפרשנות או הרגש- המחשבה אני לבד כי לא אוהבים אותי או קודם תחושת החסר הפיזית והרגשית?

משם מתחיל הגלגל להסתובב פעם ראשונה…

[עדיה מרים פריימן]

רגשות הם תולדה של מחשבות. בין מודעות ובין שאינן.

התייחסות במלא ראשונים ואחרונים על מצוות חיוב אהבת ד׳- והאיך אפשר לצוות על הרגש?

אלא- תכיר במה שמיטיב איתך וכו וכו

הכרה מולידה רגש.

בגיל הינקות המאוד צעיר, רגשות הן תוצאה של תחושות. הכוונה: תינוק רעב חש רעב ומרגיש מצוקה. הפחד הקיומי שהוא מרגיש כתוצאה ממש שהוא חש גורם לו לבכות. המערכת החייתית שלו והרגשית עובדות ׳על מלא׳. לעומת זאת, מערכת ההכרה עדיין לא. הוא לא חושב מחשבות בנויות שמורכבות ממילים כמו בעל שפה ודעת. ההכרה שלו אמנם קיימת אך היא מרוכזת לחלוטין בעולמו החישתי. הוא לא עוסק בפרשנות ומתן אפשרויות שונות לסיטואציה כיוון שעולמו הפנימי מצומצם לעצמו בלבד.

זו בדיוק הסיבה שיש בנו הרבה מאוד משקעים/דפוסים שמושתתים על חוויות מינקות ולא דווקא על מחשבות מינקות….

אבל בהנחה שלא שאלת על תינוק, אז נתייחס לאדם הבוגר- הרגש נולד ממחשבה מסוימת. מודעת או מודחקת.

מה שכן……. הגדרה מדהימה ומדייקת כל כך מופיעה ברב דסלר במכתב מאליהו: יש מה שקודם למחשבה! וזהו הרצון. רצון הוא לא רגע. הוא רצון. זהו חומר גלם בפני עצמו.

הרב דסלר מביא דוגמא לאדם שפותח ספר הלכה לבדוק האם מותר לשחק שחמט בשבת. עצם העובדה שהתעוררה בו מחשבה לפתוח ספר לבדוק, מלמד אותך על הרצון הראשוני שלו לשחק שחמט. מילא יתכן והוא יהיה מאוכזב (רגש) לגלות שאסור……

הוא קורא לזה שמחשבות הראש מתעסקות בשאלות שהלב שואל…..

המח שלנו הוא מח מאשש. זאת אומרת: מפרש את העולם בהתאם לרצון שלנו. אדם ש׳בטוח׳ שכולם שונאים אותו, הוא אדם שמפרש את כל העולם כנגדו וממילא מרגיש מנוכר וזעום/עצוב/פגוע/מנודה וכו וכו. אבל באמת, יש סיבה למה הוא חושב שכולם שונאים אותו.

בטיפול אנחנו קוראים לזה ׳רווח משני׳. מה הרווח שיש לך מתפיסה כזו?

איזה רצון זה משרת?

לפעמים את מגלה שיש לאדם הזה קושי חברתי שקשה לו לעבד או לעבוד עליו, אז יותר קל לבוא ולומר ׳כולם שונאים אותי׳.

לפעמים את פוגשת אישה כאובה באמת ממערכת יחסים מתסכלת עם מלא מחשבות ורגשות כלפי הבעל, אבל אז מגלה ערך עצמי כל כך נמוך שלא מוכן להכיר בשום מציאות אחרת….הרצון הפנימי שלה היה לחוש נרמסת. זה משרת את המטרה שלה להוכיח לעצמה שהיא לא שווה כלום…..

אז הנקודה העיקרית היא לא האם הראש גורר אחריו את הלב או הלב את הראש, אלא, סדר ההפעלה הוא מעגלי :

לב- ראש- לב.

רצון- מחשבה משרתת רצון- רגש תולדת מחשבה.

ללמידה על הנושא מנקודת מבטה של התורה, קיימת התייחסות גם אצל הרב הופמן, גם ברב דסלר, וראיתי התייחסויות ממש מעמיקות גם ברב וולבה. הרב יעקובסון מתייחס בהרצאות שלו גם כן לתפיסה המתעצבת בגילאי הילדות ואיך היא משפיעה על קו המחשבה וממילא הרגשות של החניך/הילד/המתבגר.

כאשר זו נקודת ההסתכלות, אנחנו מבינות שבירור נקודת הרצון, הכנות שנדרשת בהגדרה של הנקודה הזו, העצמה של הטוב האמיתי שבנו כנקודת מוצא להכיר ברצון העילאי והמרומז שבנו- אלו הם מוקדי העבודה השורשיים.

חשוב לתרגל חשיבה חיובית, לאסוף נקודות טובות ולחזק את ההכרה החיובית, אבל כשאת נתקעת במחסומים או בדשדוש במקום- נקודת הרצון קודמת.

מקווה שנתתי עוד פרספקטיבה.

[רות קליין]

יש שאלה שקודמת לשאלה שהעלית

מה זה רגש ?

מקובל בעולם המחקר\הפסיכולגיה שאין על השאלה הזו תשובה

התפיסה שלי, כרגע, היא שיש כמה סוגים של קליטת\ עיבוד מידע

* חושים- ברור

* תחושות גוף- אינטאציה, מתח פנימי וכו…. לדג' מצב שהכל בסדר אבל משהו בשדר הפנימי שלך משדר לך סכנה

* לוגיקה- ניתוח, הסקת מסקנות, הבנה

* התניות אוטמטיות- כלומר הקשר בין ריח מסוים לנינחות בגלל הבית של הסבתא… וכו'….

רגש- זה התפיסה הפנימית שהיא פועל יוצא של כל המערכות האלה

לפעמים כמובן הן סותרות ואז זה תלוי מי יותר חזקה…

וכמובן שהעבודה שלנו היא לחבר בינהם…

יצא לי לקרוא לאחרונה חוברת שמביאה את זה שהאדם בסופו של דבר זה מה שאנחנו פועלים על אוטמט כמו שדוד המלך אומר "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי על עדותיך". ההבנה השכלית השפיעה על התחושה והאוטומטית.

אשמח לקבל תגובות אם הדברים הוסיפו אור… נתנו בהירות…

[מלי]

זה מעניין, כי קראתי בספר שיש פעמים שכן מדובר ברגש שמופיעה לפני המחשבה בד'כ כשמדובר בחרדה שאז מופיעות תחושות גופניות זה קורה בגגל התנייה רגשית ואז הרגש קודם למחשבה..

חשוב לי להבין את מה ששאלתי למעלה איך אפשר לזהות מחשבה שבאה רק בגלל אירוע טראומתי/חרדה לבין מחשבה אמיתית?

ואיך אמורים להתייחס למחשבות הללו?

תודה לכל העונות קוראת הכל!

[חיה חיה]

אני לא יודעת לענות לך חד משמעית.

אבל אני חושבת שרכישת ידע והתבוננות עצמית עזרו לי לזהות דפוסים של מחשבות/רגשות (לא משנה הסדר) שמקורם טראומטיים ואני משחזרת אותם שוב ושוב וחווה אותם כמציאות (פלשבקים רגשיים וכד')

קודם כל הייתי צריכה להכיר שיש כזה מושג, לדעת את התסמינים והתופעות ואז להתבונן בעצמי ולקשר כל פעם שקורה X את חושבת/מרגישה Y ולכן מגיבה Z. ההבנה שחוויה שלי (מחשבות/רגשות/תגובה) לא תואמת את המציאות לא הגיעה כי התגובה הייתה נראית לי מוגזמת, היא הרגישה לי אמיתית ממש, אלא החקר וההתבוננות גרמו לי להבין את מקור התגובה.

[עדיה מרים פריימן]

החרדה מפעילה אצלך את המקום שמגיב מיידית למצוקה. המקום הזה (לצורך העניין אמיגדלה) עובד בדיוק כמו תינוק. תפיסה מצומצמת וממוקדת שמטרה אחת ניצבת בפני המתמודד: לחיות.

אין שם מקום לפרשנות, אין שם מקום לזוויות מבט או ניתוח מצב.

לכן המנגנונים שממשתתפים שם הם הרגש והתחושה. ללא ערבוב של מחשבות הכרתיות.

התייחסות נפלאה ובהרחבה תראי בספר של הרב בויאר הנפש היהודית.

שם הוא מגדיר מצויין את הרגשות ככח הדעת של האדם. החיבור שבין התפיסה לתגובה הפנימית לדבר.

ככל שהדעת של האדם (כח החיבור שלו לדבר שאותו הוא חווה/מבין) מפותחת יותר ומכוונת יותר נכון- כך יגיב גם העולם הפנימי שלו יגיב.

הוא עושה שם הבדלה מעניינת ממש בין רגש מוחי לרגש לבבי- קיצור- שווה למידה.

קודם כל לחיים האישיים, ואחכ גם לקליניקה:)

מה שכן- ספר עיוני לא פשוט כל כך…..בשונה מכתיבה שמוגשת לכל מאן דהו, מדובר בספר שקוראים בו קצת ומתבוננים הרבה פני שממשיכים:)

[סירי גולדמן]

שלום מלי,

אני מנסה להבין את השאלה שלך-

את כותבת 'איך אפשר לזהות מחשבה שבאה רק בגלל אירוע טראומתי/חרדה לבין מחשבה אמיתית?' ואני מניחה שאולי כובד המשקל מונח בהמשך – בשאלה 'ואיך אמורים להתייחס אליהן'.

אניח לך כאן את ההתייחסות שלי, יש שיראו את הדברים אחרת וזה בסדר גמור שישנן זויות מבט שונות, ותוכלי לבחור למי מביניהן את מתחברת.

שני סוגי המחשבות הללו הן שלך. ממה הן נובעות? שאלה טובה, מעניינת, התשובה עליה יכולה לקדם הרבה בתהליכי עיבוד רגשי, אבל ראשית – הן שלך. וככאלו, הן (ואת!!!) זכאיות למלוא הכבוד. אז מתחילה דוקא מהשאלה השניה – איך להתייחס אליהן? בכבוד. בהבנה, על פי הצורך – בחמלה, באכפתיות, בכל מה שהמחשבה 'מזמינה'.

אחר כך אפשר למשיך הלאה, עם הכבוד- ולא במקומו. מה גורם לך להרגיש/לחשוב ככה? זה מחשבה שאת מכירה מהעבר? באותו הקשר או בהקשר שונה? מה זה גורם לך לחוש, בגוף? התחושה הזו מוכרת לך מהזדמנויות נוספות? כמובן לכל מחשבה ורגש יש שאלות אחרות שעשויות הלתאים, תלוי מה הן גורמות לך וכיצד הן משפיעות, אבל אלו שאלות שונות שעשויות לסייע לך לחקור את מקור המחשבות והרגשות.

אחרי שאת יודעת מה המקור, זו לא סיבה להגיד 'טוב זה בגלל זה ולכן לא צריך להתייחס', אלא להשתמש במידע הזה כדי להביא ריפוי למקום הכאוב הזה שיושב ומצפה לעזרה, ומבקש אותה בין השאר באמצעות המחשבות הורגשות שהוא מציף… מגיע לו, מגיע לך. לא כך?!

בהצלחה לך:)