מה את בוחרת? / אתגר מוגבל בזמן!

[שרה לרנר]

לא רצינית…

ניסיתי לזרום על ט', המילים הראשונות שעלו לי: טטריס, טורנוסרופוס, טועמיה. לכי תעשי מזה קטע על בחירה!

אם יוצאות שטויות – זו אשמתך. בכל מקרה האתגר נחמד, אז הולכת לנסות.

[שרה לרנר]

בעצם, עכשיו אני אוחזת שאולי לא הבנתי נכון – אז רק מוודאת:

אני בוחרת אות אחת וחושבת על שלוש מילים שמתחילות בה?

או בוחרת אות, חושבת על מילה שמתחילה בה, ואז על שלוש מילים שקשורות למילה הזו?

אשמח שתבהירי לנבוכה אך צמאת-אתגרי-כתיבה שכמותי.

[תמר זיו]

את מסתכלת על ארבע האותיות
ומחפשת מילים שמתחילות באחת מהן
ובוחרת שלוש מתוך הראשונות שעולות לך
(לא חייבים ראשונה, שנייה, שלישית. אפשר לבחור שנייה, רביעית, שישית. העיקר
מהמילים הראשונות… שיהיה אסוציאטיבי)
ובאמצעותן כותבת.
ושכחתי לומר את הדדליין: עוד פחות מ-24 שעות!
יום שלישי 22:00.

[מאלה סורשר]

מקוה שהבנתי נכון. המילים שהשתמשתי בהן – ילדה ילקוט ישר (הם כולם בשורה הראשונה) זה הקטע שיצא לי:

פעם הייתי ילדה קטנה עם ילקוט על גב ישר.

ספרתי עננים בדרך לבית ספר.

רקדתי בשלוליות גשם. נמרחתי בשמש.

ליקקתי סוכריות כאילו אין מתוק מזה וצ'יפס בפיתה היה העונג בגדול ביותר בעיני.

פעם הייתי ילדה קטנה בעולם גדול. חקרתי אהבתי.

התנדנדתי בגינה כאילו העולם יציב. כאילו חוטים אף פעם לא נקרעים.

פעם אבא שלי היה האדם החזק ביותר. גב שאי אפשר לשבור. בסיס להישען עליו.

פעם דמיון התערבל אם מציאות. צובע בפסטל חיים שזורמים בנינוחות.

פעם.

היום אני ילדה גדולה עם תיק מנהלות על כתף שפופה.

עננים מספרים לי שכדאי לרוקן חבל שרק עכשיו מילאתי.

עונג רחוק ממני כמו צ'יפס וסוכריה מדיאטה.

היום פשוט התבגרתי. גדלתי. יודעת שחוטים נקרעים ואדמה רועדת.

מבינה שאבא שלי כמוני. ילד קטן בעולם גדול.

מבינה שאי אפשר לסמוך על אף אחד.

ודמיון שמתערבל במציאות רק הופך אותה קודרת יותר.

היום.

היום פשוט שכחתי. שכחתי שפעם נשמטה לי סוכריה מהפה. ממלא אותי באובדן.

פעם נפלתי באמצע שלולית. ריח בוץ וחבלה בלולים זה בזה.

שכחתי שפעם הייתי קטנה יותר והעולם נדמה לי גדול ואפל יותר.

שכחתי שגם פעם חששתי מסדקים שאולי נפערים באדמה שנדמית יציבה.

שכחתי. דמיון צבע לי ילדות רועדת בורוד.

שכחתי.

שכחתי היום מה שלא ידעתי פעם.

העולם הוא לא יציב. כדור מתגלגל בטבע מפתיע.

רק הצבע בו ערבלתי דמיון, קובע מציאות.

[ת. עקבי]

אני אהיה קצרה, עקב השעה ומגבלות הזמן.

ישר! פשוט עקום.

איך 🙃?

לא בטוחה שצייתתי לכללים, אבל נו, אני גם ככה בוחרת X.

[מירי]

יצא סיפור (ראיתי רק אחר כך שכת' 'קטע'), וקצת ארוך… סורי😔

המילים שלי- עוגה, אמא, אותיות

נקרע לי הלב , ואפילו הצלחתי לשמוע בדמיוני את רעש הקריעה.

אמא שלי הכינה לי עוגה ליומולדת. עד כאן נשמע נורמלי, אה?

אבל הבעיה שהכל לא נורמלי!

חזרנו בתשובה לפני שלוש שנים. אני ובעלי. הילדים נולדו, הודו לה', לתוך מציאות קדושה, טהורה, ועל כך אני לא גומרת להודות.

בהתחלה ניסיתי, כמו כל חוזרת בתשובה מתחילה, לשנות את ההורים שלי, להחזיר אותם גם. עד שהבנתי את מקומי, והבנתי שתפקידי הוא רק לכבד.

ועכשיו היינו אצל ההורים שבת. שבת היא עניין מורכב. אמא שלי משתדלת מאד לבוא לקראתנו, אבל תמיד יהיו תקריות שנרגיש בהן מבוכה וחוסר אונים.

וזאת התקרית הנוכחית- אמא הכינה עוגה מפוארת ליום הולדתי שחל בשבת. כל הסעודה היא לבשה מסתורין, ולקראת סופה פניה עטו חגיגיות והיא הגישה אותה בפנים נרגשות לשולחן.

כששלחתי מבט בעוגה נפל לי הלב. אותיות 'מזל טוב', מרוחות היו על כל העוגה, ממלאות אותה בקצף לבנבן מתוק, אבל גם באיסור שבת שירגיז את אמא שלי מאד, וייתן לבטח הרגשה חמוצה לכל הנוכחים.

מה עושים???

איך יוצאים מהפלונטר?

בעלי לימד אותי להעריך את עצמי גם על הבחירות האלה, המובנות מאליהן. נכון שברור שננסה לומר לאמא שאי אפשר לחתוך את העוגה, ונמנע מלחתוך אותה, אבל בכל אופן כל הכבוד שזה מה שברור לנו, ונקבל שכר על ההתגברות שמלווה באי נעימות ורחמים על אימי.

אמא הולכת להביא סכין, חייבים לעשות משהו, עכשיו!!!

אני מסתכלת על בעלי, נואשת.

"יש בעיה קטנה", הוא אומר. אמא שומטת את הסכין, נאנחת מקרב לב ומסתכלת עלינו במבט של 'מה עכשיו?'

פתאום נפלטות לי מילים מהפה. "אמא, תדעי שאסור לחתוך עוגה שיש בה אותיות. זו מלאכה שאסור לעשות בשבת", אמא שלי מקשיחה את פניה ואני ממהרת לומר:

"אמא, זה מתסכל, אה? גם לנו לא נעים לומר לך את זה! אבל תדעי שה' נותן שכר 'לפום צערא אגרא', זה אומר שככל שהצער יותר גדול- השכר יותר גדול".

אמא בוהה בי, מעכלת.

מעודדת, אני ממשיכה: "נעשה חגיגה במוצאי שבת ונוכל את העוגה, אין עליך, אמא!"

קשת הבעות נעות על פניה של אמא, נראה שהמילים שהשמעתי הצליחו לגעת בה קצת, ובלי להוסיף עוד מילה היא מגיעה אלי, מעניקה חיבוק קטן, לוחשת 'מזל טוב, נעמה'.

[שירי .]

"אנחנו חושבות אותו דבר, או מה?" אני פוערת עיני מול חברתי השקדנית.

"קוראים לזה טלפתיה" היא לא מתרגשת. מעבירה עוד דף בספר היסטוריה.

"ועל מה אני חושבת עכשיו?"

"על הטילון שהבטחתי לך, ועדיף שיהיה שוקולדי כמה שיותר'"

"שהיית חייבת לי" אני מדייקת. הטלפתיה של מירי מייפה את המציאות.
"ועכשיו את חושבת שלא שווה לך, ומעדיפה פריכיות עם גבינה דלת שומן ומלפפון"

"את ממש נביאה!"

"אל תגזימי"

"טוב, בואי, אז איפה היינו?" היא מדפדפת במהירות במרחבי ההיסטוריה. לפחות שלושים עמודים לפנינו, אללי.

"איך אנחנו עושות את זה תגידי?" אני נאנחת במקומה.

"חייב להחזיר אנרגיה לגוף לפני שמריצים. אז טילון זה פאסה, בטוח? בעצם, מה אני שואלת אותך?"

אני נגררת אחריה למקפיא. אנחנו יוצאות לנדנדה עם 2 טילונים וחבילת פריכיות שמרשרשת לי ביד כמו היתוש של טיטוס. מחר, כשנקיא את החומר על הנייר, נתחיל בדיאטה אמתית. בטעם קרטון ומלפפון ירוק. מחר.

(טלפתיה טילון טיטוס, תודה על האתגר המקורי!)

[שיינדי וויס]

טוב… איזה רעיון נחמד! 😅
תראו, זה היה קצת מורכב, אז מקווה שתיהנו מהחרטוט שיצא לי…

לפעמים נדמה לנו שהדרך הנכונה היא זו שאין בה טעויות, שהצעד הבא דורש אומץ, ושכדי להתקדם אנחנו צריכים קודם לדעת לאן.

אבל אולי החיים עובדים קצת אחרת.

אולי הטעות היא זו שמלמדת אותנו להקשיב, האומץ הוא שמאפשר לנו לצעוד גם כשהתמונה עדיין מטושטשת, והידיעה מגיעה רק אחרי שכבר עשינו את הצעד.

כי לא תמיד אנחנו יודעים לאן הדרך תוביל. לפעמים אנחנו רק יודעים שאי אפשר להישאר במקום.

ובסופו של דבר, העתיד לא נבנה מכל מה שידענו מראש — אלא גם מהרגעים שבהם העזנו להתקדם בלי לדעת הכול.

[חיה חיה]

אני הבנתי שמכל אות לוקחים 3 מילים ומהם מחברים קטע- סה"כ 12 מילים.

ניתן להוסיף עוד מילים או להשתמש רק ב12 המילים הנבחרות?

[תמר זיו]

קחי את זה לאן שאת רוצה… המטרה כאן היא השפשוף בכתיבה, אין ציון על העמידה
בכללי האתגר 🙂
את יכולה להוסיף עוד מילים, כמובן. אי אפשר לכתוב קטע בן שתים עשרה מילים
בלבד… רק משפט או שניים…

[אבישג]

המילים שלי: יש, ישועה, ידית

ישועה הביטה בו בעיניים המומות.

הוא החזיר לה מבט דומה.

"לא! אני לא מאמינה שזה קורה לנו!"

"הום אהם כן אפשר להגדיר את זה כאי אמון"

" בניה! מה זה משנה איך אפשר להגדיר את זה? אנחנו תקועים ועוד רגע מתחילה הסעודה!"

"סליחה ישועה, אני אוהב הגדרות, במיוחד שיש מצבים מבלבלים אני נאחז בהן" הוא התנצל. נזהר מלבטא את השורש ג.ד.ר.

היא מתעשתת "זה בסדר, סליחה, כל זכותך להגדיר, אני פשוט אוהבת מעשיות במיוחד שיש מצבים מבלבלים אני נאחזת בה" היא קרצה לו ולידית השובבה שבידו.

"אז אפשר להגדיר את מצבינו כחסר מוצא?"

"אפשר, ואפשר להגדיר אותו בצורה טרגית יותר: חתן וכלה מאושרים, בשבת שבע ברכות שלהם, נתקעו בחדרם בבית המלון פרימה פאלאס, לאחר שעות המתנה ותפילות מעומק הלב חולץ הזוג—"

"חס וחלילה ישועה! אנחנו החתן והכלה! הציבור לא ייתן לנו להישאר תקועים מידי הרבה זמן"

ובמילים חגיגיות אלו יצא הזוג החביב עת נפתחה הדלת מהעבר השני במפתח פיזי פשוט.

[‫איידי וייס‬‎]

אוירון, ארץ, ארעיות.

אני לא עושה פוזות. לא מדברת על מה שיש, רק כותבת.

אולי זה בהשפעת החויות האחרונות שעברתי, אולי, ואולי כנראה שכן. לא יודעת, לא מתעמקת עכשיו.

אני מרגישה מונהגת, מובלת. לקב"ה לא באמת משנה מי יהיה ראש ממשלה, מה זהות השרים העתידיים, וכמה יהיו ידיו של טראמפ משוחררות כדי להתגולל על איראן, נכון? הקב"ה הוא זה שיוצר את המהלכים כולם, למרות שפה בארץ יש לנו אשליה של שליטה וניהול.

היה לי טוב לא להיות בארץ שלנו שבוע. זה שבוע של להתגעגע לארץ ישראל בטהרתה, למריבות הישראליות הקטנות והחביבות, לקומבינות שכל אחד חושב שהוא מסדר את השני מאחורי הגב, אבל כולם יודעים שכולם עושים את זה, ובשורה התחתונה זה בסדר לגמרי. היה לי טוב לטוס ולראות דברים ממבט על, ממבט כולל, להבין שבסופו של דבר, הכל מכלול אחד של פאזל שמצורף מחלקים חלקים, ומלמטה קשה לראות את המכלול. היה לי טוב להרגיש את הארעיות, ולדעת שמה שאני עושה זה מה שנכון לכאן ולעכשיו, ולא להיות מושפעת מהאוירה הרעילה שכן או לא היתה. היה לי טוב לא לדעת שבוע מה קורה בממשלה, בסקרים, במטות המפלגות. היה לי טוב להתנתק.

להתנתק, ולהבין עד כמה ארעיות היא המילה הכי חשובה בעולם הזה.

[יפית שחר]

בעולם שלי יש אינספור רגעים

בהם אני צריכה להחליט מה לעשות

האמת,

לרב אני לא יודעת,

מסתפקת שעות,

והרבה פעמים נופלת.

אבל תמיד מזכירה לעצמי

שזו דרך,

ועבודה.

ואולי עבודת החיים שלנו.

כמה שאני נכשלת יותר,

אני מחושלת יותר.

חזקה, מתחזקת, מתקדמת.

עובדת קשה,

שוב נושכת שיניים,

שוב מתאפקת לא לבכות,

שוב נשברת

ובוכה.

מנסה להצליח לקום.

בעוצמה.

מנסה להאמין לעצמי שיש לי את העוצמה הזו.

לכולנו יש אינספור רגעים

בהם צריך להחליט מה לעשות.

לפעמים אפשר להתייעץ

כמעט תמיד.

דוקא עכשיו אחרי שלא הצלחתי

ואני חלשה כמו עלה תלוש מעץ

אני מנסה לעודד את עצמי.

שיש בי

כמו בכל אחת

עוצמה יהודית.

ואולי כמו שאוהבים לומר

"חרדים לא בוחרים, הם מצביעים"

גם אני

גדול ממני לבחור

רק מצביעה בעד הדבר הנכון

מקווה להצליח לעמוד בו.

מקווה לזכור

שתמיד

אפשר

לקום.

[Shani]

זה לא עינין של טעם

זה קורה יום יום

פעם זה היה בין ארטיק לגלידה

לפעמים זה בין ציפס לפסטה

אולי חלבי לבשרי

ותמיד זה אותה נקודה

פעם זה היה מגלצה או או נדנדה

אחרכך מעלית או מדרגה

ולפעמים גם שיעור או הרצאה

אבל תמיד תהי שם

בין טיול ערוך לקצר

אולי עבודה או רק משימה

היום זה ההעובדה

אין דרך אחת נכונה

ולא רק שתי צדדים למטבע

בקלפי אין רק טובים ורעים .

אל תפלי אחורה

את בכיכר וכבר פנית

פניה אחת בין אלף פניות

זה מאוחר מידי

הלוואי

ונשכיל קדימה

[תמר זיו]

זהו, המסך ירד. הדדליין הגיע, וגם עבר.
קצת משוב:
מאלה סורשר – אהבתי ממש את הרעיון שלך! נהניתי מאוד לקרוא ולהגיע לשורה
התחתונה.
הדימויים והתמונות שבקטע יפהפיים!!! – ועל אף שהוא לא שיר, אני רואה כאן
אומנות מיוחדת של הסמלים.
מירי – סיפור הוא בהחלט "קטע". נהניתי לקרוא. הסוף מנחם מאוד.
שירי – תפסת לי את כל המילים. כל מילה מונחת במקום ומזמינה את המילה הבאה.
כתוב היטב, ברור, ובעיקר מזמין לעשות דיאטה. מחר.
שיינדי וויס – חמוד. קצר, אבל מלא מסר.
אבישג – לפי השמות חשבתי בתחילה שזה על רקע היסטורי… אהבתי את
הסוויץ' ושמחתי בשבילם שהם נושעו 🙂
איידי וייס – ברוכה השבה לארץ. חד, קצר וקולע.
יפית – קטע חמוד ממש, על אף שנראה לי שהוא נכתב סתם על רקע הבחירות ולא לפי
כללי האתגר… אלו מילים בחרת?
ו-shani – חמוד וזורם, אם כי היו שורות שהרגישו לי מאולצות בשביל החרוז. גם את
הבית האחרון הייתי מוחקת… כי זה כל כך יפה וחזק לגמור בשורה "בקלפי אין רק
טובים ורעים".

מקווה שלא שכחתי אף אחת…
ושרה לרנר: עדיין מחכה לתוצר שלך. גם אם לא עמדת בדדליין… כי לפחות ניסית 😉

ושאלת השאלות: מי מעלה את האתגר הבא???
בעיקרון לפי הכללים מי שמעלה את האתגר היא ה"שופטת" ומחליטה מי ה"זוכה" באתגר,
וה"זוכה" באתגר הנוכחי מעלה את האתגר החדש.
אז היו כמה שתפסו אותי חזק, ולאחר ההתלבטויות אני חושבת שמה שהכי "קנה" אותי
הוא הטילון. אה, גם המלפפון.
יאללה, שירי, תעלי אתגר חדש. מבטיחה להשתדל לנסות לעמוד בו.
ומי מתייגת את שירי? אני דרך המייל, לא יכולה לתייג.

[כוכבה צפון]

תמר, תודה על האתגר!

חבל שפספסתי אותו…

מתייגת:

@ZINI

[שירי .]

וואו… איזה כיף לי! תודה תמר יקרה!

אז את מכתירה אותי להכריז על אתגר?

מה עושים?

כמה רווח צריך לשים בין אתגר לאתגר?

נחכה לתמי המנהלת שתגיד+ רעיון ראוי לשמו שינחת עלי מהשמיים:)

[יפית שחר]

טוב

חשבתי על בחירות בכללי

כאילו בחיים

המילים שבחרתי הם עולם, עבודה ועוצמה

בסוף נכנסו מלא מילים שיצאו לי גם…

האמת זה נכתב בעקבות סיטואציה מאד מסויימת

גם אם זה לא עמד באתגר

לפחות זה הביא אותי לכתוב על זה

אז תודה.

[שירה באייר]

עד מתי האתגר?

ראיתי רק עכשיו…

[תמר זיו]

בעיקרון היה רק ליום הבחירות.
אבל עד ששירי מעלה אתגר חדש אפשר להמשיך להעלות…