דיונים - כתיבה ספרותית |

סקירה לספר בקושי צוחקת/אסתי כץ

כתיבה ספרותית
סקירה לספר בקושי צוחקת/אסתי כץ
פורסם ע"י חוי שטיגל מיתוג שיווק ופרסום on 06/09/2026 ב1:06 pm
בס"ד
הספר בקושי צוחקת/אסתי כץ
כפי שכתבתי כאן בעבר אני לא אחת בשביל לכתוב סקירות בעיקר לא מתוזמנות. אבל כשאני קוראת ספר שאני מתפעלת ממנו, זה פשוט קורה לבד…. אז הנה הסקירה:
קריאה שונה: מורכבות, ניגודים רגש והומור
מעברה של אסתי כץ מספרות ילדים לספר מבוגרים מביא איתו את אותה אותנטיות מוכרת ונגישות רגשית, אך מעמיק אותן לכדי יצירה רבת-פנים. "בקושי צוחקת" הוא אינו ספר מותחן עלילתי אלא מבנה דרמטי הבנוי על מתח פנימי מתמיד, דיאלוג שנון ומבט מפוכח על נפש האדם.
הספר מספר על שושי אמא צעירה שמתמודדת עם פטירתה של אמה לפני שזו אמרה לה באמת מה היא חושבת על עיסוקה הבלתי קונבנציונלי.
הארכיטיפ של הליצן העצוב: דיכוטומיה ופרדוקס במרכז היצירה עומדת שושי, דמות המגלמת את הפרדוקס הקלאסי של הסטנדאפיסט – השימוש בהומור כמנגנון הגנה, עיבוד וחיפוש אחר משמעות. כתיבתה של כץ שוזרת לכל אורך הטקסט אמביוולנטיות מובנית: שושי נעה באופן מתמיד בין רצון להתנתקות ועצמאות לבין כמהה עמוקה לחיבור ושייכות. הדבר בא לידי ביטוי במערכות היחסים המורכבות בחייה:
שושי כבר לא רוצה להיות סטנדאפיסטית. היא מאד רוצה.
שושי לא רוצה את קיילי בחיים שלה. היא מאד רוצה אחת כמוה.
בעיקר שאלינוי טוענת שהיא אחת מל"ו צדיקות.
שושי לא רוצה להגיע לחתונה של אבא שלה. היא חייבת לראות מה קורה שם.
שושי לא רוצה לדעת מה קורה עם שלוימי. אבל שלוימי הוא הקמע שלה. היא חייבת לצאת למסע בילוש.
שושי לא רוצה להתערב לאבא שלה בחיים. היא מאד רוצה לדעת איך הוא היה מסוגל להניח את הארגזים עם הבגדים הישנים מאחורי הדלת. לאכול מרק עם כמון במקום מרק עוף צח. אלו הדוגמאות הקלושות כמובן, כשבפרק ב' כל שידוך אפשרי.
התשובה של אבא שלה הצליחה להפתיע גם אותי. לא רק את שושי.
בספר הזה הכל אחר. שונה. שנון. מרגש. מפתיע.
הפרדוכסים בו כמו בחיים מוצבים בצורה מעוררת הזדהות.
יש בו יחסי אימהות ילדים. יש בו יחסי אבות בנות. ופרק ב' שונה ואחר.
שושי יודעת שמפתח תחיית המתים לא נמסר בידי אדם, רק מפתח לכספת זיכרונות.
ריאליזם אנושי ללא אנטי-גיבור אחד ההישגים הבולטים של הספר הוא הימנעותו מחלוקה דיכוטומית של "טובים" ו"רעים". אין בספר דמות שלילית או אנטי-גיבור מובהק; כל הדמויות פועלות מתוך מניעים אנושיים, חולשות, וכאב. למעט יהודית המושלמת כמו אמא שלה, שמוצגת כדמות שרק רצון ה' מנחה אותה. אבל אין זה הופך את הדמויות בסיפור להיות שטוחות. הן עמוקות. הן מגוונות ובעיקר מחברות.
בחירה אמנותית זו אינה מפחיתה מהדרמה או מהמתח העלילתי, אלא להפך – היא מעניקה לספר נפח ראליסטי, עמוק ומעורר הזדהות.
עיצוב ואמצעים אמנותיים הפורמט והאסתטיקה של הספר שלובים בתקשורת שלו עם הקורא. החל מהכריכה – המעוצבת ככרטיס קרוע למופע סטנד-אפ – הספר מזמין את הקורא להיות חלק אקטיבי מהחוויה. הקצב מהיר, כמעט קצבי כמו מותחן, אך השפה שומרת על עומק רגשי וניתוח דק של ניואנסים אנושיים.
לסיכום: "בקושי צוחקת" הוא ספר מרענן, שנון ומפתיע. אסתי כץ מצליחה להציב מראה מול מורכבות החיים, ולהגיש יצירה המשלבת הומור מושחז עם חמלה אנושית עמוקה.
קהל יעד: מבוגרים, חובבי פרוזה
פסיכולוגית ודרמה משפחתית, וכל מי שיודע לצחוק מול מורכבות החיים ולכתוב
לעצמו זיכרונות טובים יותר.

שיינא הגיבה לפני 40 דקות 2 חברות · 1 תגובה
1 תגובה