סקירה לספר 'הפיל הלבן מהרצליה' מאת חוי שטיגל
סקירה לספר 'הפיל הלבן מהרצליה' מאת חוי שטיגל
הקדמה:
קשה לי לתת לספרים להתל ברגשותיי. למתוח אותי עד דק, או לכתוש אותי רגשית, אמנם מאז שהתחלתי לכתוב בעצמי סיפורים (מוזמנות לקרוא את 'הדס במדבר' שיצא העונה ועדינה בר לב הנדיבה סקרה אותו כל כך יפה ועשתה לי חשק לכתוב סקירה בעצמי. עדינה- בזכותך!), זנחתי במידת מה את מנגנוני ההגנה- ואני מזנקת בנכונות ליותר עלילות. סובלת את תופעות הלוואי- סוחבת תובנות ספרותיות בתמורה. ועדיין, כאן- זה היה שווה. לגמרי. ותכף תבינו גם למה.
חוי שטיגל, בספרה 'הפיל הלבן מהרצליה' העבירה אותנו מסלול מפותל במים רבים. והכול בכתיבה חיננית עם קריצות הומור וזרימה נהדרת.
ומה לקחתי לעצמי אחרי שיצאתי עם ספינת גומי אל החוף? תובנות חשובות לבניין הבית! (ובתור כותבת- גם לבניית עלילה! כמה אקדחים החבאת לנו, חוי! ואיך כל הדמויות עוברות אצלך תהליך מהודק ומעיף מוח, איזה כיף לתלמידות שלך בקורסי הכתיבה, נאה דורש ונאה מקיים!).
מבנה:
העלילה מסופרת כולה בגוף ראשון, בהווה בן זמננו. ישנן שתי נקודות מבט: נקודת מבטה של חני, ונקודת מבטו של חנוך בעלה.מיקום:
ירושלים עם גיחות קצרות להרצליה. (שנאמר: "הפיל הלבן מהרצליה")עלילה:
מלי היא מרכזת בסמינר ללימודי אנגלית. אשת חבר ואמא לבית מבורך באוצרות. חשוב לה להשתייך לאליטה האברכית כולל כל הקנצ'ים האפשריים. דא עקא, שאברך הבית נהנה להסתובב עם הגיטרה שלו, לעשן ויש לו גם שאיפות חומריות שאינן עולות בקנה מידה עם החלום האברכי הצו"לניקי. כואב לה, למלי. ובכל פעם שקופץ איזה טריגר, (למשל בגן סקאר, כשמשפחתו התעקשו על מנגל, והאברך שלה נקרא לדגל והחל, השם ישמור, לנפנף) היא מבטאת את כאבה במילים כדורבנות.
חנוך, בעלה של מלי, הוא אדם טוב לב, אבא מסור ובעל נאמן. כשרוני במוזיקה, ועם רצון אמיתי לתורה ויראת שמיים. אומנם יש לו נטייה לריחוף, לאימפולסיביות וגם אהבה קלה ל.. אהמ… כסף.
כואב לו שאשתו עובדת קשה כל כך, הוא רוצה להקל מעליה, ולהשתמש בכישרונותיו האומנותיים לייצר מזומנים. (שלא על חשבון הלימוד!) שלא לדבר שנמאסה עליו ההתרוצצות בין הגמ"חים.
הוא מבקש שמלי תבין את המקום שלו, שלא תחסום אותו, ובכלל- שתיתן אמון- שגם הוא רוצה ללמוד! לא צריך לשמור עליו כל הזמן! לא צריך להשתלט ולתפוס את המרחב! הוא יודע מה שהוא עושה.
ונחשו מה? למלי ממשיך להיות קשה. ונחשו מה עוד? גם לחנוך.
למרות כל הטריגרים האלו- הזוג מלי וחנוך צולחים את המהמורות איכשהו. אבל כשנופלת בחלקם ירושה עצומה בדמות יאכטת ענק ששוויה נמדד ב-14 יורו, אך עם תנאי ברור- להשתמש בלי למכור- הכול מתחיל לחרוק.
בעלילה מותחת, מלחיצה, מפתיעה וגם מרגשת אנחנו מטלטלים יחד עם חנוך ומלי במובאותיה של היאכטה האימתנית שמתגלה כבור ללא תחתית.
האמירה של הסיפור ברורה:
"אל תתנו לאף אחד לערער לכם את הבית. תנו אמון, תנו מרחב. את האישה- תסמכי עליו, תשחררי את הלחץ. כשיש שלום בית- יהיו ניסים, גם העובר ושב שלך ישמע עליהם במוקדם או במאוחר" יש גם מסרים עקיפים לאיש- אבל בהחלט האצבע מופנית בעיקר לאישה.
היו עוד אמירות משנה שאהבתי כמו- תשמרו על הערכים הרוחניים שלכם בכל מצב בפרט בענייני טכנולוגיה ושות'. וגם בתור חסידה של רבי נחמן מברסלב ראיתי שם בחוש איך "יש עניין שיתהפך הכול לטובה", "אין שום ייאוש בעולם כלל" ואת כוחה הקסום של אזמרה- לחפש ולמצוא טוב.
ומה מסביב?
העלילה עשירה בדמויות צבעוניות שעושות שמח אבל גם כאב ראש לדמות הראשית. הביטוי ששמעתי מדבורי רנד הצטלצל במוחי ולא פעם במהלך העלילה הסוערת: "הכל מסתבך לטובה". אוהו כמה מסתבך שם…האחים של מלי ה"מסודרים" וה"יושבים טוב" מסתכלים בעין עקומה על חנוך האברך הלא יוצלח ומפרגנים (על חשבונו) למלי אחותם חיים טובים אחרים. כשהיאכטה חוגגת- המילים ה'מלטפות' וה'מכילות' שלהם כמעט מטביעות את מלי. ג'ודי הגיסה מוסיפה שמן למדורה כל פעם מחדש במבטא אמריקאי מתגלגל, ויש גם חברה טובה מאוד שמילותיה המבינות והישירות, גורמות לסער הפנימי של מלי להרקיע שחקים.
אבל אל דאגה, הסופרת דאגה לגיבורה לנקודות של אור. דבר ראשון, היא באמת זכתה בבעל נהדר חרף החסרונות, אפילו נהדר מדי. כמעט לא מאבד עשתונות, מתחשב במלי ולמרות הפלישה שלה לארבע האמות שלו שוב ושוב- הוא ממשיך להיות ענוותן ומכיל. וחוץ מזה, אמא שלה אומרת בדיוק את מה שצריך, ומחזירה לחנוך את הכתר פעם אחר פעם. ירבו כמותה בישראל!
זהו, עוצרת כאן.
כי יש שם פיל, בהרצליה.
וכדאי שתקראו אותו בעצמכן.
חשוב לציין שלמחברת יש פיל נוסף לקריאה. עדיין לא הנחתי ידיי על החדק שלו. בטוחה שמחכה לי שם חוויה נהדרת נוספת. מנחשת שגם היא קשורה לבניין המקדש הפרטי.
יישר כוח חוי על עלילה נפלאה עם ערך מוסף, הכתובה עם רוח טובה ורצון טוב לעולם מתוקן יותר. אשרייך! נהניתי מאוד!
Log in to reply.

