שבי בלול / יפית
שבי בלול / יפית
היא באמת רצתה, ללכת
לשבת שם, בלול
להוציא רגליים, לתקוע אותם בין פלסטיקים,
לבכות כשמנסים להוציא.
היא באמת רצתה
לשבת בלול
ללטף בובות פרווה, לזרוק אותם החוצה,
לבכות כשהם כבר לא לידה.
היא באמת רצתה
לשבת שם
להירדם באלכסון, רק עם שמיכי,
להעיר את כולם בלילה, כי היא בוכה.
היא באמת,
רק רצתה.
אבל אי אפשר.
כולם אומרים שהיא כבר גדולה
זה לא מתאים לתקוע רגליים בכח,
הם לא מבינים,
שהיא באמת מנסה להוציא אותם,
אבל זה כואב.
לכן היא בוכה.
זה לא מתאים לזרוק בובות,
הם לא מבינים,
שהיא באמת מנסה להחזיר,
אבל היא לא מצליחה.
ולכן היא…
זה לא מתאים להעיר את כל המדינה,
הם לא מבינים,
שבאמת היא בכלל לא רוצה לצרוח,
אבל היא אפשר לבכות בשקט.
ולכן…
היא באמת, הכי רוצה,
פשוט, לשבת שם בלול,
לחכות לגדול.
אבל היא אפשר.
"תעזבי כבר את הבובות שלך,
די לבכות בלילות,
את סתם תוקעת את עצמך"
'סליחה בובות שלי
אני עדיין אוהבת אתכן,
קשה לי לראות אתכן על הרצפה,
אבל עוד מעט, אחרי שאגדל,
יחזור מישהו לומר לי "שבי בלול"
ואז ניפגש שוב'
עוד לא נכתבו תגובות לדיון זה.
Log in to reply.