סטטוס תעסוקתי:
לא לגמרי הבנתי את השאלה, כי הרי ספר וסרט זה חוויה שונה מאוד…
אבל כנראה לשני הסעיפים בסוף הייתי בוחרת ספר, כי מבחינת ביטוי רגשי- כבר עברו שנים מאז הפעם האחרונה שסרט ריגש אותי (כמו שכתבו כמה בשרשור הסרטים… מרגש זה לא.) לעומת ספר – שאני יכולה לקרוא את אותו ספר פעם שמינית (מהללאל של מיה קינן, המסע של דבורי רנד) ולבכות מרורות בקטעים מסוימים. 😏
ולגבי גיוון הדמויות- יכול להיות שזה ענין של אופי. אבל בתור חובבת קריאה מושבעת, בעלת דמיון חי למדי, ברור לי שהעובדה שבסרטים אנו מוגבלים בכמה אזורים מוריד מאמינות. (אשרינו, כמובן, אני כרגע מדברת ממקום מקצועי, לא השקפתי) ושוב כמו שבנות אמרו כבר- לראות שוטרת בחצאית או תאילנדית עם טלפון כשר צועק בעין..
ובספר אפשר לכתוב הרבה יותר- והקורא מדמיין את מה שהוא רוצה, והחורים לא כ"כ גדולים או לא קיימים. והפרשנות הרגשית גם היא ניטרלית…
קחי דוגמא- לא משנה כמות הפעמים שקראתי את הסדרה ממלכה במבחן של מיה קינן, כל פעם זה עולה חי בדמיוני, עם כל הפרטים שהיא כותבת שם. וכל פעם אני משתוקקת שמישהו יקח יוזמה ויביים את הספרים האלו לסרטים. זה נכס!!
אבל באותה נשימה אני מתחלחלת מעצם המחשבה- כי לו זה יבויים ואז זה רק בנות שמציגות, וזה לא ברמה רגשית גבוהה מספיק- הלך על הכל. אז אבוי למי שתעז לביים את זה… 😡
זה קונפליקט, אבל אני חושבת שזה משקף המצב, בשל מגבלות אלו ואחרות, הסרטים לא יוכלו לתת מענה כמו שספרים נותנים.
תראי שוב בשרשור על הסרטים- כולן עסוקות בלהקביל את זה לספרים שונים. כי בספר הקורא חווה עומק נוסף שהוא לא יוכל לעולם לחוות בסרט, במיוחד לא במצב של הסרטים החרדיים כיום.
סליחה על האורך, 🤦♂️ אבל מקווה שעזרתי…